כריתה כירורגית של האונות המצחיות בקופים סיפקה את הבסיס לטענתו של לאונרדו ביאנקי (Leonardo Bianchi) כי אזור זה במוח משמש כמתאם העיקרי של תפקודים חושיים ותנועתיים. תוצאותיו הניסיוניות תיארו ליקויים ספציפיים בשיקול הדעת, בזיכרון ובאינטראקציה חברתית, וסימנו התקדמות קריטית בנוירופתולוגיה של סוף המאה התשע-עשרה ובהבנה הרחבה של פעולות קליפת המוח.
יסודות אקדמיים ורפואיים
ביאנקי, שנולד בשנת 1848 בסן ברתולומאו אין גאלדו (San Bartolomeo in Galdo), השלים את הכשרתו הרפואית באוניברסיטת נאפולי פדריקו השני (University of Naples Federico II) בשנת 1871. הוא שכלל את מומחיותו בהדרכתם של לוצ'אנו ארמאני (Luciano Armanni) ואוטו פון שרון (Otto Von Schron). הקריירה המקצועית המוקדמת שלו כללה תפקידים קליניים ב-Real Albergo dei Poveri ובבית החולים המלכותי לחולי נפש סן פרנצ'סקו די סאלס (Royal Asylum of S. Francesco di Sales), שבו כיהן לבסוף כמנהל. בשנת 1882 הוא ייסד את כתב העת Annali di neurologia. תקופת כהונתו האקדמית כללה פרופסורות בפסיכיאטריה ובנוירופתולוגיה באוניברסיטאות פאלרמו ונאפולי, בין השנים 1888 ל-1923.
רפורמות קליניות ופרסומים
ביאנקי חיבר את המדריך האיטלקי הראשון לסמיוטיקה נוירולוגית, שסיפק מסגרת מקיפה לבדיקות קליניות ולפרשנות אבחנתית של תסמיני מערכת העצבים. כמנהל, הוא יישם רפורמות מוסדיות שהדגישו את הקשר שבין רופא למטופל וניהל קמפיין מוצלח למען ביטול השימוש בכותנות כפייה בבתי חולים לחולי נפש. פרסומו המשפיע, La meccanica del cervello (מכניקת המוח), הופיע בשנת 1920 וסיכם את מחקרו ארוך הטווח על מנגנונים מוחיים ותוצאות התנהגותיות.
קריירה חקיקתית ומדיניות חברתית
ביאנקי, שכיהן בבית הנבחרים של ממלכת איטליה במספר כהונות בין השנים 1892 ו-1919, השתמש בבמה הפרלמנטרית שלו כדי לקדם רפורמות בבתי הכלא ובבריאות הציבור. הוא כיהן כשר החינוך הציבורי בשנת 1905, תקופה שבה הקים קתדרות לפסיכולוגיה ניסויית, מחלות מקצוע ואנתרופולוגיה פלילית. יוזמות בריאות הציבור שלו היו חלק בלתי נפרד מהקמפיינים הלאומיים נגד אלכוהוליזם, עגבת ומלריה. בשנת 1919 הוא מונה לסנאטור לכל ימי חייו, תפקיד שבו החזיק תוך שהוא מתנגד לעליית הפאשיזם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות
ביאנקי נותר פעיל בתחומים האקדמיים והקליניים עד מותו. הוא נפטר ב-13 בפברואר 1927 בנאפולי עקב סיבוכים של תעוקת חזה בעת השתתפותו בכנס באוניברסיטת נאפולי. לאחר פטירתו, בית החולים הפסיכיאטרי בנאפולי שבו כיהן כמנהל נקרא על שמו. אנדרטה לזכרו הוקמה לימים בעיר הולדתו סן ברתולומאו אין גאלדו.
עובדות מהירות
- לידה: 1848, סן ברתולומאו אין גאלדו, איטליה - פטירה: 1927, נאפולי, איטליה - התמחות רפואית: נוירופתולוגיה - שר החינוך הציבורי: 1905 - כהונה בבית הנבחרים: 1892-1919 - השכלה: אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני - פרסום מרכזי: La meccanica del cervello (1920)
שאלות שקוראים שואלים
### מה היו הממצאים העיקריים של ניסוייו באונות המצחיות?
ביאנקי הוכיח כי האונה המצחית מקלה על תיאום, שיקול דעת ומיומנויות חברתיות, וזיהה חמישה ליקויים ספציפיים בעקבות כריתתה, כולל ירידה בזיכרון ואובדן תפיסה.
### אילו רפורמות פוליטיות הוא הוביל?
הוא דגל בשיפור תנאי בתי הכלא, תוכניות הלימודים בבתי הספר, נהלי בתי החולים הפסיכיאטריים ומדיניות בריאות הציבור, כולל יוזמות מוצלחות למאבק במלריה ובאלכוהוליזם.