לורן דה גוביון סן-סיר

לורן דה גוביון סן-סיר

לורן דה גוביון סן-סיר, המרקיז הראשון של גוביון-סן-סיר (באנגלית: /ˈɡuːviɒn sæn ˈsɪər/, בצרפתית: [loʁɑ̃ də ɡuvjɔ̃ sɛ̃ siʁ]; 13 באפריל 1764 – 17 במרץ 1830) היה מפקד צבאי צרפתי במלחמות המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות. הוא הועלה לדרגת מרשל האימפריה בשנת 1812 על ידי הקיסר נפוליאון, שהחשיב אותו לגנרל הטוב ביותר שלו בלוחמה הגנתית.

גוביון סן-סיר גילה עניין מוקדם בציור, אך עם פרוץ המהפכה הצרפתית הוא הצטרף לצבא המהפכני הצרפתי בספטמבר 1792 וחווה עלייה מטאורית בדרגות. לאחר שקודם לדרגת גנרל דיוויזיה ביוני 1794, הוא נלחם נגד האוסטרים בגרמניה ובאיטליה תחת פיקודם של הגנרלים מורו (Moreau) וז'ורדן (Jourdan).

לאחר תקופה בתפקידים מנהליים, מונה גוביון סן-סיר לקולונל-גנרל של הקירסירים בשנת 1804. הוא שירת כמפקד העליון של מחנה בולון מ-1806 עד 1808 ואז נשלח לספרד, שם השיג סדרה של ניצחונות בראש ארמיית קטלוניה. הוא נטל את הפיקוד על הקורפוס השישי של ה'גראנד ארמה' (Grande armée) במהלך המערכה ברוסיה, שם זכה בשרביט המרשל שלו בזכות ניצחונו בקרב פולוצק הראשון. הוא שירת במערכה הגרמנית של 1813 ונפל בשבי עם כניעת דרזדן בנובמבר 1813.

כשחזר לצרפת ביוני 1814, גוביון סן-סיר לא מילא תפקיד במהלך 'מאה הימים' והפך לשר המלחמה ולאחר מכן לשר הצי והמושבות תחת הרסטורציה הבורבונית. תקופת כהונתו התאפיינה בכמה רפורמות חשובות כמו חוק הגיוס. כמפקד מוכשר, דמותו הקרה והשתקנית של גוביון סן-סיר הקנתה לו את הכינוי "הינשוף" (le Hibou) בפי חייליו.

חיים מוקדמים

לורן גוביון נולד בטול (Toul), שבחבל שלושת הבישופויות (כיום מרת-ומדזל), ב-13 באפריל 1764. הוא היה בנם הבכור של ז'אן-בטיסט גוביון, בורסקאי, ואשתו אן-מארי מרסייה. אמו נטשה אותו בגיל צעיר. גוביון נסע לרומא בהיותו בן 18 כדי ללמוד ציור, והמשיך בלימודיו האמנותיים לאחר שובו לפריז ב-1784. הוא עבד כצייר בפריז כאשר פרצה המהפכה הצרפתית.

מלחמות המהפכה

ב-1 בספטמבר 1792, הצטרף גוביון לגדוד הראשון של ציידי הרפובליקה, יחידת מתנדבים פריזאית מרובע ארבע האומות. הוא הוסיף את שם אמו, סן-סיר, לשמו שלו כדי להבדיל את עצמו מאחרים. הוא נבחר לתת-לוטננט בזכות השכלתו, גוביון סן-סיר הפך לקפטן בגדוד ה-9 של הפדרים ב-1 בנובמבר, סגן לשליש הכללי של המהנדסים סימון פרנסואה גיי דה ורנון (Simon François Gay de Vernon) ב-1 בפברואר 1793, ולאחר מכן מפקד גדוד וראש מטה של הגנרל קלוד פרנסואה פרה (Claude François Ferey). בשירות במטות שונים בצבא הריין, גוביון סן-סיר עלה במהירות בדרגות: הוא קודם לדרגת גנרל בריגדה ב-5 ביוני 1794 ולגנרל דיוויזיה ב-10 ביוני 1794 על ידי הנציג בשליחות ניקולא הנץ (Nicolas Hentz).

גוביון סן-סיר פיקד על המרכז הצרפתי בקרב מיינץ (1795) תחת פקודותיהם של ז'אן-שארל פישגרי (Jean-Charles Pichegru) וז'אן-בטיסט קלבר (Jean-Baptiste Kléber). במערכת הריין של 1796, הוא פיקד בהצלחה על האגף השמאלי ולאחר מכן על המרכז של צבא הריין ומוזל תחת מורו: הוא נלחם בקרבות ראשטאט ואטלינגן, כבש את שטוטגרט ב-18 ביולי 1796, ניצח בקרב ביבראך ב-2 באוקטובר וארגן את נסיגת הצבא מעבר לריין. גוביון סן-סיר הופקד על הגנת קל (Kehl) בסוף המערכה, אך לא יכול היה למנוע את כניעת העיר בינואר 1797.

גוביון סן-סיר החליף זמנית את לזאר הוֹש (Lazare Hoche), שמת בראש צבא הריין ומוזל, עד ששארל-פייר אוז'רו (Charles-Pierre Augereau) נטל רשמית את הפיקוד. הוא הוביל את הפלישה לנסיכות-בישופות של בזל בדצמבר 1797 וכבש אותה עד ינואר 1798. גוביון סן-סיר, שסירב לברך את הדירקטוריון לאחר הפיכת 18 בפרוקטידור שנה V (4 בספטמבר 1797), החליף לאחר מכן את אנדרה מסנה (André Masséna) כמפקד צבא רומא מ-26 במרץ עד 25 ביולי 1798. הוא השיב את הסדר והמשמעת והפך ללא פופולרי בקרב חייליו. בנוסף, גוביון סן-סיר הושעה באשמת ניצול לרעה של סמכות, שבתום חקירה התבררו ככוזבים. הוא חזר לגרמניה ופיקד על האגף השמאלי תחת ז'אן-בטיסט ז'ורדן בצבא הדנובה, השתתף בקרב סטוקאך ב-25 במרץ 1799, ולאחר מכן עבר לצבא איטליה עם החלפת ז'ורדן על ידי מסנה. גוביון סן-סיר היה מפקד האגף הימני במהלך התבוסה בקרב נובי, שבו נהרג המפקד העליון ברתלמי קתרין ז'ובר (Barthélémy Catherine Joubert).

מתוך חוסר רצון לעסוק בפוליטיקה, סירב גוביון סן-סיר לאפשר לחייליו להישבע אמונים לממשלת הקונסולט החדשה לאחר הפיכת 18 בברימר. עם זאת, הוא קיבל מהקונסול הראשון, נפוליאון בונפרטה, חרב מעוטרת באבני חן על הישגיו הצבאיים. הוא חזר לצבא הריין כסגנו של מורו בסוף 1799. גוביון סן-סיר התקבל בהתלהבות על ידי החיילים והוביל אותם לניצחון בקרב ביבראך ב-9 במאי 1800. עם זאת, הוא לא היה ביחסים טובים עם מפקדו ופרש לצרפת לאחר הפעולות הראשונות של המערכה.

גוביון סן-סיר קיבל חופשה מבונפרטה ומונה ליועץ מדינה במדור המלחמה. סטנדל (Stendhal), שהיה אז מזכירו של גוביון סן-סיר, תיאר אותו כ"אחד המפקדים הצבאיים הנדירים שהיו מסוגלים ללמוד תיק". גוביון סן-סיר הוטל לפקד על הצבאות הצרפתיים-ספרדיים במהלך 'מלחמת התפוזים' ב-1801. כאשר נחתם זמן קצר לאחר מכן חוזה שלום עם פורטוגל, הוא החליף את לוסיאן בונפרטה כשגריר במדריד. גוביון סן-סיר נתקל בקשיים מסוימים בתפקיד זה, בהיותו חייל יותר מאשר דיפלומט. הוא נקרא חזרה לפריז באוגוסט 1802 ונשלח לאיטליה ב-14 במאי 1803 כלוטננט גנרל של חיל התצפית של נאפולי תחת פיקודו של ז'ואקים מירא (Joachim Murat).

מלחמות נפוליאון

גוביון סן-סיר היה סטואיקן בעידן של פרגמטיזם ותהילה. סירובו לחתום על הצהרת הברכה על הכרזת לידת האימפריה גרם לכך ששמו לא נכלל ברשימה הראשונה של המרשלים הנפוליאוניים, בעוד שמפקדים כמו ז'אן לאן, ז'אן-בטיסט בסייר וז'אן-דה-דייה סולט, שלא היה להם ניסיון פיקודי עצמאי, נכללו. אף על פי כן, הוא מונה לקולונל-גנרל של הקירסירים ב-6 ביולי 1804 ולצלב גדול בלגיון הכבוד ב-2 בפברואר 1805. בעודו מוצב באיטליה, גוביון סן-סיר נכח בהכתרת נפוליאון למלך איטליה במילאנו במאי 1805. במהלך מלחמת הקואליציה השלישית, כמפקד האגף השמאלי של צבא מסנה, הוא הביס ושבה את המהגר לואי ויקטור מריאדק דה רוהאן-גמנה (Louis Victor Meriadec de Rohan-Guéméné) בקרב קסטלפרנקו ונטו ב-29 בנובמבר 1805. הוא הוצב בראש ארמיית נאפולי בדצמבר, אך חודש לאחר מכן הוחלף על ידי מסנה ועזב את תפקידו לפני הגעת האחרון. כשחזר לפריז כדי למחות על יחסו בנאפולי, הקיסר שלח אותו חזרה לתפקידו תחת איום במוות.

עם שובו ומפברואר עד אוגוסט 1806, פיקד גוביון סן-סיר על קורפוס צבאי שנפרס בפוליה ובאברוצו. הוא כתב לברטייה (Berthier): "סבלתי את כל הגועל של המשימה הזו". לאחר מכן הוא פיקד על מחנה בולון מדצמבר 1806 עד אוגוסט 1808, תפקיד משני בעוד עמיתיו המרשלים העתידיים כיסו עצמם בתהילה במלחמת הקואליציה הרביעית. הוא ניצל זמן זה לרכישת אחוזת רברו (Reverseaux) בקומונה רוברה-סן-פלורנטן, במחוז אר-א-לואר. הוא מונה לרוזן האימפריה במאי 1808 ונשלח לקטלוניה באוגוסט.

כטקטיקן יוצא דופן, גוביון סן-סיר, בראש הקורפוס ה-V, ניצח בכמה קרבות, בעיקר בקרדדו ב-16 בדצמבר, מולינס דה ריי ב-20 בדצמבר וואלס ב-25 בפברואר 1809. הוא הוביל את המצור המוצלח על רוזאס והסיר את המצור על ברצלונה. לאחר שסירב למלא את הוראתו של ברטייה להטיל מצור בו-זמנית על ז'ירונה, טרגונה וטורטוסה, הוא הוחלף על ידי אוז'רו ועזב את תפקידו לפני הגעת האחרון. גוביון סן-סיר נעצר והוחזר לאחוזתו, ונשאר בשוליים עד 1811, אז הוחזר למועצת המדינה. בתחילת המערכה ברוסיה, קיבל גוביון סן-סיר את הפיקוד על הקורפוס ה-VI, וב-18 באוגוסט 1812 הביס את הרוסים תחת ויטגנשטיין (Wittgenstein) בקרב פולוצק הראשון, וכהוקרה על כך הועלה לדרגת מרשל האימפריה. הרוסים, תחת בארקלי דה טולי (Barclay de Tolly), שרפו הכל בנסיגתם לכיוון מוסקבה, וזה עתה שרפו את סמולנסק הסמוכה. עם זאת, בדיוק לפני הניצחון בפולוצק על גדות נהר דווינה, נפצע המרשל ניקולא אודינו (Nicolas Oudinot), וכך צורף הקורפוס ה-II לתחום הפיקוד של גוביון סן-סיר.

ב-18 באוקטובר התמודד גוביון סן-סיר שוב מול ויטגנשטיין בקרב פולוצק השני, אך נאלץ לסגת לאחר יומיים של לחימה עקובה מדם במיוחד, שבה המרשל עצמו ספג פצע קליע קשה ברגלו. במהלך המערכה הגרמנית של 1813, הוא פיקד על הקורפוס ה-XI של ברלין בפברואר, אך כשהוא סובל מטיפוס, חזר לצרפת לטיפול. כמפקד העליון של הקורפוס ה-XIV של צבא גרמניה, סן-סיר הצטיין בקרב דרזדן (26–27 באוגוסט 1813) ובהגנה על העיר מפני בעלות הברית, כשהוא נכנע רק ב-11 בנובמבר, כאשר נפוליאון כבר נסוג לריין לאחר קרב לייפציג. הוא הפך לשבוי מלחמה אוסטרי, ובכך היה המרשל היחיד של נפוליאון שנפל בשבי במהלך המלחמות הנפוליאוניות. באותו זמן, נפוליאון העיר: "בעלות הברית הפרו את זכויות האדם, לא כדי לשלול ממני 20,000 עד 25,000 חיילים, אלא כדי לקחת את סן-סיר בשבי. הוא הראשון מכולנו בלוחמה הגנתית".

מאה הימים והרסטורציה הבורבונית

לאחר חזרתו מהשבי ביוני 1814, פרש גוביון סן-סיר לאחוזתו ומונה לעמית (Peer) של צרפת ב-4 ביוני על ידי המלך לואי ה-18. בשנת 1815, הוא לא התייצב לצד נפוליאון במהלך 'מאה הימים' ולא לצד ממשלת הגולה של לואי ה-18 בגנט. עם חזרת המלך, מונה גוביון סן-סיר לשר המלחמה בממשלת טלייראן (Talleyrand), וכיהן בתפקיד מ-8 ביולי עד 25 בספטמבר 1815. בתפקיד זה, הוא ניסה לסייע לחברו הוותיק ועמיתו המרשל מישל נה (Michel Ney) בכך שסיפק לו חבר מושבעים של ארבעה מרשלים נפוליאוניים אחרים, אך הושפל כאשר המרשל מונסי (Moncey) סירב אפילו לשבת בו. גוביון סן-סיר הצביע בעד גירושו של נה במשפטו בפני בית הלורדים.

ביוני 1817 מונה גוביון סן-סיר לשר הצי והמושבות, עילה עבורו לחזור לתפקיד שר המלחמה, דבר שעשה מ-12 בספטמבר 1817 עד 18 בנובמבר 1819. בתקופה זו הוא יזם רפורמות רבות, במיוחד ביחס לאמצעים שמטרתם להפוך את הצבא לכוח לאומי ולא שושלתי. הוא עשה מאמצים לשמור על זכויותיהם של חיילים ותיקים של האימפריה, ארגן את המטה הכללי, תיקן את חוק השיפוט הצבאי ותקנות הפנסיה, והחשוב מכל, העביר את 'חוק גוביון-סן-סיר' ב-10 במרץ 1818, שארגן מחדש את הגיוס והחזיר את מדיניות הגיוס של המהפכה. הוא מונה למרקיז בשנת 1817. גוביון סן-סיר פרש לאזור הכפרי והקדיש את שנותיו האחרונות לחקלאות ולכתיבת זיכרונותיו. הוא מת ב-17 במרץ 1830 בהייר (Hyères), עיר בדרום-מזרח צרפת, ונקבר בבית הקברות פר לשז. השם GOUVION S CYR חרוט על שער הניצחון בפריז.

נישואים וצאצאים

גוביון סן-סיר התחתן עם אן גוביון (טול, 2 בנובמבר 1775 – פריז, 18 ביוני 1844), בת דודתו הראשונה, ב-26 בפברואר 1795. ילדם היחיד, לורן-פרנסואה דה גוביון-סן-סיר (30 בדצמבר 1815 – 30 בינואר 1904), התחתן עם מארי אדלייד באשאסון דה מונטליבה (5 בנובמבר 1828 – 14 באפריל 1880), בתו של מרת' קמיל באשאסון, רוזן מונטליבה, בסן-בויז ב-17 באוגוסט 1847, והיו להם צאצאים.

בספרות

המרשל סן-סיר מוזכר בסיפורו הקצר של ג'וזף קונרד "הדו-קרב" (כמו גם בעיבוד הקולנועי של רידלי סקוט, 'הדואליסטים') כמפקדו של ארמאן ד'אובר לאחר הרסטורציה השנייה והאחרונה של לואי ה-18 כמלך צרפת. הוא מוזכר גם ברומן "האדום והשחור" של סטנדל.

כתבים

Journal des opérations de l'armée de Catalogne en 1808 et 1809 (פריז, 1821)

- Mémoires sur les campagnes des armées de Rhin et de Rhin-et-Moselle de 1794 à 1797 (פריז, 1829)

- Mémoires pour servir de l'histoire militaire sous le Directoire, le Consulat et l'Empire (1831)