קאזואו אישיגורו
סר קאזואו אישיגורו (ביפנית: 石黒 一雄, באנגלית: Ishiguro Kazuo; נולד ב-8 בנובמבר 1954) הוא סופר, תסריטאי, מוזיקאי וכותב סיפורים קצרים יפני-בריטי. הוא נחשב לאחד מסופרי הפרוזה העכשוויים המוערכים ביותר הכותבים באנגלית, וזכה בפרסים ספרותיים מרכזיים רבים, בהם פרס נובל לספרות לשנת 2017. בנימוקי הפרס, תיארה אותו האקדמיה השוודית כסופר "שבתוך רומנים בעלי עוצמה רגשית גדולה, חשף את התהום מתחת לתחושת הקשר האשלייתית שלנו עם העולם".
אישיגורו נולד בנאגאסאקי, יפן, ועבר לבריטניה ב-1960 עם הוריו כשהיה בן חמש. שני הרומנים הראשונים שלו, "גבעה נוף-חיוור" (A Pale View of Hills) ו"אמן של העולם הצף" (An Artist of the Floating World), בלטו בחקירת הזהות היפנית ובטון המלנכולי שלהם. מאז חקר נושאים המזוהים יותר עם מדע בדיוני וסיפורת היסטורית, תוך שמירה על התמקדות בנקודת המבט של הזר, בחיפוש אחר אמת בלתי ניתנת להשגה, ובתחושה שההיסטוריה הקרובה היא קורי עכביש שבהם בני האדם נאבקים לשווא.
הוא היה מועמד לפרס בוקר ארבע פעמים, וזכה בו בשנת 1989 על ספרו "שארית היום" (The Remains of the Day), שעובד לסרט בעל אותו שם ב-1993. סלמאן רושדי שיבח את הרומן כיצירת המופת של אישיגורו, שבה "הפנה עורף להגדרות היפניות של שני הרומנים הראשונים שלו וחשף כי רגישותו אינה נטועה במקום אחד, אלא מסוגלת לנדוד ולעבור מטמורפוזה".
מגזין טיים הכתיר את ספרו של אישיגורו "לעולם אל תתן לי ללכת" (Never Let Me Go) כרומן הטוב ביותר של 2005 ואחד מ-100 הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית שפורסמו בין 1923 ל-2005. הוא היה מועמד לפרס האוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור הסרט "חיים" (Living) משנת 2022.
חיים מוקדמים וחינוך
אישיגורו נולד בנאגאסאקי, יפן, ב-8 בנובמבר 1954, בן לשזואו אישיגורו, אוקיינוגרף פיזיקלי, ואשתו, שיזוקו. בשנת 1960, עבר אישיגורו עם משפחתו לגילפורד, סארי, כיוון שאביו הוזמן למחקר במכון הלאומי לאוקיינוגרפיה (כיום המרכז הלאומי לאוקיינוגרפיה). הוא לא חזר לבקר ביפן עד 1989, כמעט 30 שנה לאחר מכן, כשהשתתף בתוכנית המבקרים לטווח קצר של קרן יפן.
בראיון עם קנזאבורו אווה (Kenzaburō Ōe), הצהיר אישיגורו שההגדרות היפניות בשני הרומנים הראשונים שלו היו דמיוניות: "גדלתי עם תמונה חזקה מאוד בראש שלי על הארץ האחרת הזו, ארץ אחרת חשובה מאוד שהיה לי אליה קשר רגשי חזק... באנגליה בניתי כל הזמן את התמונה הזו בראש שלי, יפן דמיונית".
אישיגורו, שתואר כסופר בריטי-אסיאתי, הסביר בראיון ל-BBC כיצד הגדילה במשפחה יפנית בבריטניה הייתה מכריעה לכתיבתו, ואפשרה לו לראות דברים מנקודת מבט שונה מזו של רבים מעמיתיו האנגלים.
הוא למד בבית הספר היסודי סטוטון ולאחר מכן בבית הספר הדקדוקי ווקינג קאונטי בסארי. אישיגורו שר סולואים כנער מקהלה במקהלות הכנסייה ובית הספר שלו. הוא גם נהנה ממוזיקה כנער, והקשיב לאמנים כמו לאונרד כהן, ג'וני מיטשל, ובמיוחד בוב דילן. אישיגורו החל ללמוד גיטרה ולכתוב שירים, כשבתחילה כיוון להפוך לפזמונאי מקצועי. הוא אומר ש"מבחינתי תמיד היה חפיפה גדולה בין סיפורת לשיר. הסגנון שלי כסופר מגיע במידה רבה ממה שלמדתי בכתיבת שירים. האיכות האינטימית, בגוף ראשון, של זמר המופיע בפני קהל, למשל, עברה אצלי לרומנים. כך גם הצורך לגשת למשמעות בעדינות, לעיתים על ידי דחיפתה לחללים שבין השורות". לאחר סיום הלימודים ב-1973, הוא לקח שנת חופש וטייל ברחבי ארצות הברית וקנדה, כתב יומן ושלח קלטות דמו לחברות תקליטים. הוא גם עבד כצייד שכווי (grouse beater), תרגול של ציד שכווי מונע, בטירת בלמורל. אישיגורו הרהר מאוחר יותר על קריירת הפזמונאות הקצרה שלו, באומרו: "נהגתי לראות את עצמי כסוג של טיפוס מוזיקאי, אבל הגיעה נקודה שחשבתי: למעשה, זה לא אני בכלל. אני הרבה פחות נוצץ. אני אחד מהאנשים האלה עם מעילי קורדרוי עם טלאים במרפקים. זו הייתה נפילה אמיתית".
בשנת 1974, החל לימודים באוניברסיטת קנט בקנטרברי, וסיים ב-1978 עם תואר ראשון (בהצטיינות) באנגלית ובפילוסופיה. לאחר שנה של כתיבת פרוזה, הוא חידש את לימודיו באוניברסיטת איסט אנגליה, שם למד עם מלקולם ברדבורי ואנג'לה קרטר בקורס לכתיבה יוצרת של UEA, וקיבל תואר שני ב-1980. התזה שלו הפכה לרומן הראשון שלו, "גבעה נוף-חיוור", שפורסם ב-1982.
הוא קיבל אזרחות בריטית ב-1983.
קריירה
### 1982–1994: התחלות ספרותיות ופריצת דרך
אישיגורו מיקם את שני הרומנים הראשונים שלו ביפן; עם זאת, בכמה ראיונות, אמר שיש לו היכרות מועטה עם כתיבה יפנית ושיצירותיו דומות מעט לספרות יפנית. "אמן של העולם הצף" (1986) מתרחש בעיר יפנית ללא שם במהלך הכיבוש בעלות הברית של יפן לאחר כניעת המדינה בסוף מלחמת העולם השנייה. המספר נאלץ להתמודד עם חלקו במלחמת העולם השנייה. הוא מבוקר על ידי הדור הצעיר, שמטיל עליו אחריות למדיניות החוץ המוטעית של יפן. כתוצאה מכך, הוא נאלץ להעריך מחדש את אמונותיו לאור האידיאלים המודרניים שמייצג נכדו. אישיגורו אמר על בחירתו בתקופת הזמן: "אני נוטה להימשך להגדרות שלפני ואחרי המלחמה כי אני מתעניין בעניין הזה של ערכים ואידיאלים שנבחנים, ואנשים שנאלצים להתמודד עם הרעיון שהאידיאלים שלהם לא היו בדיוק מה שהם חשבו שהם לפני שהגיע המבחן".
בראיון ב-1989, כשדן במורשתו היפנית ובהשפעתה על חינוכו, הצהיר: "אני לא לגמרי כמו אנשים אנגלים כי גדלתי על ידי הורים יפנים בבית דובר יפנית. הוריי (...) הרגישו אחראים להשאיר אותי בקשר עם ערכים יפניים. יש לי רקע מובחן. אני חושב אחרת, נקודות המבט שלי מעט שונות". בראיון מ-1990, אמר אישיגורו: "אם הייתי כותב תחת שם בדוי ומבקש ממישהו אחר להצטלם לעטיפת הספר, אני בטוח שאף אחד לא היה חושב לומר, 'הבחור הזה מזכיר לי את הסופר היפני ההוא'". אף על פי שכמה סופרים יפנים השפיעו מרחוק על כתיבתו – ג'וניצ'ירו טאניזאקי הוא זה שהוא מצטט לעיתים קרובות ביותר – אישיגורו אמר שסרטים יפניים, במיוחד אלה של יסוג'ירו אוזו ומיקיו נארוסה, היו בעלי השפעה משמעותית יותר.
בשנת 1989 הוציא לאור את ספרו "שארית היום", המתרחש בבית כפרי גדול של לורד אנגלי בתקופה הסובבת את מלחמת העולם השנייה. הספר זכה לשבחים נרחבים וכן בפרס בוקר לפרוזה. הרומן עובד על ידי מרצ'נט אייבורי והפך לסרט באותו שם מ-1993 בכיכובם של אנתוני הופקינס ואמה תומפסון.
### 1995–2018: קריירה מבוססת ושבחים
הרומן הרביעי שלו, "אנשי משמרת הלילה" (The Unconsoled) (1995), מתרחש בעיר מרכז-אירופית ללא שם. הוא זכה בפרס צ'לטנהאם לספרות. סקר של מבקרי ספרות שונים מ-2006 בחר ברומן כרומן "הבריטי, האירי או של חבר העמים הטוב ביותר מ-1980 עד 2005" השלישי, בשוויון עם "כוחות ארציים" של אנתוני ברג'ס, "ילדי חצות" של סלמאן רושדי, "כפרה" של איאן מקיואן, ו"הפרח הכחול" של פנלופה פיצג'רלד.
חלק מהרומנים של אישיגורו מתרחשים בעבר. "לעולם אל תתן לי ללכת" (2005) הוא בעל איכויות של מדע בדיוני וטון עתידני; עם זאת, הוא מתרחש בשנות ה-80 וה-90, ומתרחש בעולם מקביל הדומה מאוד לשלנו. מגזין טיים הכתיר אותו כרומן הטוב ביותר של 2005 וכלל את הרומן ב"100 הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית שפורסמו מאז 1923". הרומן עובד לסרט בעל אותו שם משנת 2010 בכיכובם של קירה נייטלי, אנדרו גארפילד וקארי מאליגן. למעט "הענק הקבור" (2015), הרומנים של אישיגורו כתובים בסגנון נרטיבי בגוף ראשון.
בשנת 2017, הוענק לאישיגורו פרס נובל לספרות (ראו להלן). אישיגורו מונה לתואר אביר (Knight Bachelor) על שירותים לספרות בטקסי יום ההולדת של 2018, ובהמשך מונה למסדר עמיתי הכבוד (Order of the Companions of Honour) בטקסי ראש השנה של 2024.
### פרס נובל לספרות
בשנת 2017, הוענק לאישיגורו פרס נובל לספרות עם הנימוק "בתוך רומנים בעלי עוצמה רגשית גדולה, [הוא] חשף את התהום מתחת לתחושת הקשר האשלייתית שלנו עם העולם". אישיגורו נתפס כבחירה מפתיעה על ידי צופים רבים, אך הבחירה התקבלה בדרך כלל בחיוב. "האקדמיה השוודית קיבלה כמה החלטות מפוקפקות – ובשנה שעברה מחפשות תשומת לב – בשנים האחרונות, אבל השנה 18 הבוחרים שלה צדקו", כתב ג'ון מולאן, פרופסור לאנגלית ביוניברסיטי קולג' לונדון, ב'גרדיאן', "זה בגלל שהוא כותב לכל הזמנים, תוך שימוש באמצעים מבוקרים כל כך, קפדניים אך מקוריים לחלוטין, שאישיגורו הוא זוכה ראוי כל כך".
סלמאן רושדי אמר: "הרבה מזל טוב לידידי הוותיק איש, שיצירתו אני אוהב ומעריץ מאז שקראתי לראשונה את 'גבעה נוף-חיוור'". בתגובה לקבלת הפרס, הצהיר אישיגורו:
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →> זהו כבוד אדיר, בעיקר בגלל שזה אומר שאני בדרכם של הסופרים הגדולים ביותר שחיו, אז זו הערכה נפלאה. העולם נמצא ברגע לא בטוח מאוד ואני מקווה שכל פרסי נובל יהיו כוח למשהו חיובי בעולם כפי שהוא כרגע. אני אתרגש מאוד אם אוכל איכשהו להיות חלק מאיזשהו אקלים השנה בתרומה לאווירה חיובית כלשהי בזמן לא בטוח מאוד.
בטקס הענקת הפרס בסטוקהולם ב-10 בדצמבר 2017, שרה דניוס, מזכירה קבועה של האקדמיה השוודית, השוותה את כתיבתו לסופרי המאה ה-19 כמו ג'יין אוסטן, צ'ארלס דיקנס, שרלוט ברונטה וג'ורג' אליוט בשילוב השפעות מפרנץ קפקא, ואמרה:
> אישיגורו הוא גם חדשן, שתמיד לוקח סיכונים. עם כל ספר חדש הוא חוקר שילוב ז'אנרים חדש, עם אלמנטים של סיפור בלשי, מדע בדיוני, מיתוס ... החלון של הרומן תמיד היה רחב. אישיגורו הרחיב אותו עוד יותר."
### 2021–הווה: קלרה והשמש וחיים
הרומן השמיני של אישיגורו, "קלרה והשמש" (Klara and the Sun), פורסם על ידי פייבר אנד פייבר ב-2 במרץ 2021. רומאן עלאם מה-New Republic כתב שהוא "פשוט יותר ממה שהוא נראה, פחות רומן ממשל". הוא נכלל ברשימה הארוכה של פרס בוקר לשנת 2021. ברומן זה, המסופר מנקודת המבט של "חבר מלאכותי" בשם קלרה, הוא דן בנושאים כגון סכנות הקידמה הטכנולוגית, עתיד עולמנו, ומשמעות היותנו אנושיים שבהם נגע גם בספריו המוקדמים יותר.
אישיגורו עיבד את התסריט לסרט הבריטי "חיים" משנת 2022, בבימויו של אוליבר הרמנוס ובכיכובו של ביל ניי, מתוך הסרט היפני "חיים" (Ikiru) משנת 1952 בבימויו של אקירה קורוסאווה. בשנת 2023, "חיים" היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית התסריט המעובד הטוב ביותר.
עבודה מוזיקלית
אישיגורו כתב יחד כמה שירים עבור זמרת הג'אז סטייסי קנט עם בעלה של קנט, הסקסופוניסט ג'ים טומלינסון. אישיגורו תרם מילים לאלבום של קנט משנת 2007 המועמד לגראמי "Breakfast on the Morning Tram", כולל שיר הנושא שלו, לאלבומה מ-2011 "Dreamer in Concert", לאלבומה מ-2013 "The Changing Lights", ולאלבומה מ-2017 "I Know I Dream". אישיגורו גם כתב את הערות האלבום לאלבומה של קנט מ-2002 "In Love Again". אישיגורו פגש לראשונה את קנט לאחר שבחר בהקלטה שלה ל-"They Can't Take That Away from Me" כאחד מ"תקליטי האי הבודד" (Desert Island Discs) שלו ב-2002 וקנט ביקשה ממנו לאחר מכן לכתוב עבורה.
אישיגורו אמר על כתיבת המילים שלו ש"עם שיר אינטימי, מתוודה, בגוף ראשון, המשמעות לא חייבת להיות מספקת את עצמה על הדף. היא חייבת להיות עקיפה, לפעמים צריך לקרוא בין השורות" ושההבנה הזו השפיעה "השפעה עצומה" על כתיבת הפרוזה שלו.
במרס 2024, הוציאה פייבר אנד פייבר את ספרו של אישיגורו "הקיץ שבו חצינו את אירופה בגשם: מילים לסטייסי קנט" (The Summer We Crossed Europe in the Rain: Lyrics for Stacey Kent), אוסף של 16 מהמילים שלו לקנט, עם איורים של האמנית האיטלקית-צרפתית ביאנקה באנארלי.
השפעות
אישיגורו מונה את דוסטויבסקי ופרוסט בין השפעותיו. יצירותיו הושוו גם לסלמאן רושדי, ג'יין אוסטן והנרי ג'יימס, אם כי אישיגורו עצמו דוחה השוואות אלו. כשנשאל מיהו הסופר האהוב עליו, הוא אומר: "שרלוט ברונטה עקפה לאחרונה את דוסטויבסקי ... אני חב את הקריירה שלי, ועוד הרבה דברים אחרים, ל'ג'יין אייר' ו'וילט'."
חיים אישיים
אישיגורו נשוי ללורנה מקדוגל, עובדת סוציאלית, מאז 1986. הם נפגשו בעמותת דרי הרחוב ווסט לונדון סירניאנס בנוטינג היל, שם עבד אישיגורו כעובד שיקום למגורים. הזוג חי בגולדרס גרין, צפון לונדון. בתם נעמי אישיגורו היא גם סופרת, ופרסמה שני ספרים, כולל אוסף הסיפורים הקצרים "Escape Routes".
הוא מתאר את עצמו כ"סינפיל רציני" ו"מעריץ גדול של בוב דילן". בתוכנית "תקליטי האי הבודד", הוא בחר ב"Tryin' to Get to Heaven" של דילן כשיר האהוב עליו. בחירת הספר שלו הייתה "סיפורים קצרים נבחרים" מאת אנטון צ'כוב.
אישיגורו ביקר את דונלד טראמפ, באומרו: "בעידן טראמפ שלאחר האמת, יש התקפה בלתי פוסקת על כלי תקשורת מוסמכים. זה לא רק טראמפ: זו אווירה כללית שמה שלא יהיו הראיות, אם אתה לא אוהב אותן, אתה יכול פשוט לטעון איזושהי אמת רגשית אלטרנטיבית לעצמך. כל הסטטוס של מה שעשוי להיות נכון טושטש מאוד לאחרונה". הוא גם ביקורתי כלפי עליית הבינה המלאכותית, בטענה שהיא "תשתפר מאוד במניפולציה של רגשות. אני חושב שאנחנו על סף זה. כרגע אנחנו רק חושבים על בינה מלאכותית שמעבדת נתונים או משהו. אבל בקרוב מאוד, בינה מלאכותית תוכל להבין איך ליצור סוגים מסוימים של רגשות אצל אנשים – כעס, עצב, צחוק”.
כבוד ופרסים
### כבוד לאומי או ממלכתי
1995: מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית על שירותים לספרות
- 1998: אביר מסדר האמנויות והספרות על ידי ממשלת צרפת
- 2018: מסדר השמש העולה, דרגה 2, כוכב זהב וכסף על ידי ממשלת יפן
- 2018: מונה לתואר אביר (Knight Bachelor) על שירותים לספרות
- 2024: מונה לחבר מסדר עמיתי הכבוד על שירותים לספרות
### פרסים ספרותיים
- 1982: פרס ויניפרד הולטבי לזכר ל"גבעה נוף-חיוור"
- 1986: פרס וויטברד ל"אמן של העולם הצף"
- 1989: פרס בוקר ל"שארית היום"
- 1989: נבחר לעמית האגודה המלכותית לספרות
- 2017: פרס לוח הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגים
למעט "גבעה נוף-חיוור" ו"הענק הקבור", כל הרומנים של אישיגורו ואוסף הסיפורים הקצרים שלו היו ברשימה הקצרה לפרסים מרכזיים. באופן משמעותי ביותר, "אמן של העולם הצף", "כשהיינו יתומים", ו"לעולם אל תתן לי ללכת" היו כולם ברשימה הקצרה לפרס בוקר (כמו גם "שארית היום", שזכה בו). דיווח מודלף של פגישת ועדת שופטים חשף שהוועדה מצאה את עצמה מחליטה בין "לעולם אל תתן לי ללכת" לבין "הים" של ג'ון באנוויל לפני שהעניקה את הפרס לאחרון.
### הבחנות אחרות
- 1983: פורסם בגיליון הסופרים הבריטים הצעירים הטובים ביותר של גרנטה
- 1993: פורסם בגיליון הסופרים הבריטים הצעירים הטובים ביותר של גרנטה
- 2005: "לעולם אל תתן לי ללכת" נכלל ברשימת 100 הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית של מגזין טיים מאז הקמת המגזין ב-1923.
- 2008: הטיימס דירג את אישיגורו במקום ה-32 ברשימת "50 הסופרים הבריטים הגדולים ביותר מאז 1945".
- 2018: אישיגורו זכה בתואר אבירות על שירותים לספרות
- 2023: "חיים" היה מועמד לפרס אוסקר 2023 לתסריט המעובד הטוב ביותר. עם המועמדות, הפך אישיגורו לזוכה פרס נובל השישי שזכה במועמדות לפרס אוסקר. רק 2 אנשים, ג'ורג' ברנרד שו ובוב דילן, זכו בשניהם. אישיגורו היה גם מועמד לפרס באפט"א 2022 לתסריט המעובד הטוב ביותר ופרס באפט"א לסרט הבריטי המצטיין.
יצירות
### רומנים
- "גבעה נוף-חיוור" (1982)
- "אמן של העולם הצף" (1986)
- "מיס למברט עולה על הסיפון לסכנה" (2027)
### אוספי סיפורים קצרים
- "נוקטורנים: חמישה סיפורים על מוזיקה ודמדומים" (2009)
### תסריטים
- "פרופיל של ארתור ג'. מייסון" (סרט טלוויזיה עבור ערוץ 4) (1984)
- "הגורמה" (סרט טלוויזיה עבור ערוץ 4) (1987)
### סיפורת קצרה
- "עצב מוזר ולעיתים", "מחכה ל-ג'" ו"מורעל" (בתוך Introduction 7: Stories by New Writers, 1981)
- "ארוחת ערב משפחתית" (בתוך Firebird 2: Writing Today, 1983)
- "קיץ אחרי המלחמה" (בתוך Granta 7, 1983)
- "כפר אחרי רדת החשיכה" (בתוך הניו יורקר, 21 במאי 2001)
### מילים
- "מלון הקרח"; "הלוואי שהייתי יכול לנסוע שוב"; "ארוחת בוקר בחשמלית של הבוקר", ו"כל כך רומנטי"; ג'ים טומלינסון / קאזואו אישיגורו, באלבום של סטייסי קנט המועמד לגראמי ב-2007, Breakfast on the Morning Tram.
- "אוהבי גלויות"; טומלינסון / אישיגורו, באלבום של קנט Dreamer in Concert, (2010).
- "הקיץ שבו חצינו את אירופה בגשם"; "מלצר, הו מלצר", ו"האורות המשתנים"; טומלינסון / אישיגורו, באלבום של קנט The Changing Lights (2013).
- "רכבת קליע"; "האורות המשתנים", ו"מלון הקרח"; טומלינסון / אישיגורו, באלבום של קנט I Know I Dream: The Orchestral Sessions (2017).
- "מלון הקרח"; טומלינסון / אישיגורו – קווארטט אבנה, בהשתתפות סטייסי קנט, באלבום Brazil (2013).
- "הלוואי שהייתי יכול לנסוע שוב" (ג'ים טומלינסון / קאזואו אישיגורו) באלבום של קנט Songs From Other Places (2021).
- "קרייגי ברן", (ג'ים טומלינסון / קאזואו אישיגורו) באלבום של קנט Songs From Other Places (2021).
- "אוהבי גלויות" באלבום של קנט Summer Me, Winter Me (2023).
- הקיץ שבו חצינו את אירופה בגשם: מילים לסטייסי קנט, אוסף של 16 מהמילים שלו לקנט, עם איורים של האמנית האיטלקית-צרפתית, ביאנקה באנארלי.
### עיבודים
- "שארית היום" (סרט, 1993)
- "שארית היום" (מחזמר, 2010), תיאטרון יוניון, לונדון
- "אמן של העולם הצף" (סרט טלוויזיה, 2019)