אנה וינטור

> צרו סגנון משלכם... תנו לו להיות ייחודי לכם ועם זאת מזוהה עבור אחרים.

דיים אנה וינטור (Dame Anna Wintour) היא עיתונאית בריטית-אמריקאית, המכהנת כעורכת הראשית של ווג (Vogue) מאז 1988 וכמנהלת תוכן גלובלית של קונדה נאסט (Condé Nast) מאז 2020; היא גם משמשת כמנהלת אמנותית של קונדה נאסט ומנהלת עריכה גלובלית של ווג. עם תספורת הקארה המזוהה עמה ומשקפי השמש הכהים, וינטור הפכה לדמות חשובה בחלק גדול מעולם האופנה, והיא זוכה לשבחים על יכולתה לזהות מגמות אופנה מתהוות. וינטור נחשבת לעיתים קרובות לאישה החזקה ביותר בתחומי המדיה והאופנה. אישיותה, שמתוארת כמתנשאת ותובענית, העניקה לה את הכינוי "וינטור הגרעינית".

אביה, צ'ארלס וינטור (Charles Wintour), עורך הלונדון איבנינג סטנדרד (London Evening Standard) בשנים 1959–1976, התייעץ עמה כיצד להפוך את העיתון לרלוונטי לבני הנוער של התקופה. היא החלה להתעניין באופנה כנערה. הקריירה שלה בעיתונות אופנה החלה בשני מגזינים בריטיים. מאוחר יותר, עברה לארצות הברית, עם תקופות עבודה במגזינים ניו יורק (New York) ו-האוס אנד גארדן (House & Garden). היא חזרה ללונדון וכיהנה כעורכת ווג הבריטי בין השנים 1985 ו-1987. שנה לאחר מכן, לקחה לידיה את ניהול המגזין של הרשת בניו יורק, והפיחה חיים במה שרבים ראו כפרסום הנמצא בקיפאון. השימוש שלה במגזין כדי לעצב את תעשיית האופנה היה נושא לוויכוח בתוכה. פעילים למען זכויות בעלי חיים תקפו אותה על קידום פרוות, בעוד מבקרים אחרים האשימו אותה בשימוש במגזין כדי לקדם תפיסות אליטיסטיות של נשיות ויופי.

עוזרת אישית לשעבר, לורן וייסברגר (Lauren Weisberger), כתבה בשנת 2003 את רב-המכר "השטן לובשת פראדה" (The Devil Wears Prada), שעובד מאוחר יותר לסרט מצליח משנת 2006 בכיכובה של מריל סטריפ (Meryl Streep) בתפקיד מירנדה פריסטלי, עורכת אופנה, דמות שלפי ההערכות מבוססת על וינטור. בשנת 2009, וינטור עמדה במרכזו של סרט אחר, הסרט התיעודי של ר. ג'. קאטלר (R. J. Cutler), "גיליון ספטמבר" (The September Issue).

חיים מוקדמים ומשפחה

אנה וינטור נולדה בהמפסטד, לונדון, לצ'ארלס וינטור 1917–1999, עורך האיבנינג סטנדרד, ולאלינור "נוני" טרגו בייקר (Eleanor "Nonie" Trego Baker) 1917–1995, אמריקאית, בתה של פרופסור מבית הספר למשפטים בהרווארד. הוריה נישאו בשנת 1940 והתגרשו בשנת 1979. וינטור נקראה על שם סבתה מצד אמה, אנה בייקר לבית גילקיסון, בת של סוחר מפנסילבניה. אודרי סלוטר (Audrey Slaughter), עורכת מגזינים שייסדה פרסומים כמו האני (Honey) ופטיקוט (Petticoat), היא אמה החורגת.

וינטור היא בת למשפחת אצולה זוטרה. דרך סבתה מצד אביה, וינטור היא צאצאית דור שישי של הסופרת מהמאה ה-18 ליידי אליזבת פוסטר (Lady Elizabeth Foster), לימים דוכסית דבוןשייר, ובעלה הראשון, הפוליטיקאי האירי ג'ון תומאס פוסטר. סבא-רבא-רבא-רבא שלה היה פרדריק הרווי (Frederick Hervey), הרוזן הרביעי מבריסטול, שכיהן כבישוף האנגליקני של דרי. סר אוגוסטוס ויר פוסטר (Sir Augustus Vere Foster), הברונט הרביעי, הברונט האחרון בשם זה, היה דודן של אביה של וינטור.

היו לה ארבעה אחים. אחיה הבכור, ג'רלד, נהרג בתאונת דרכים כילד. אחד מאחיה הצעירים, פטריק, הוא גם עיתונאי, ומשמש כיום כעורך הדיפלומטי של הגרדיאן (The Guardian). ג'יימס ונורה וינטור עבדו בממשל המקומי בלונדון ועבור ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים, בהתאמה.

בילדותה, וינטור התחנכה בבית הספר העצמאי נורת' לונדון קולגייט (North London Collegiate School), שם מרדה לעיתים קרובות נגד קוד הלבוש על ידי קיצור מכפלות חצאיותיה. בגיל 14, החלה לענוד את שערה בתספורת קארה. היא פיתחה עניין באופנה כצופה קבועה בקאתי מקגואן (Cathy McGowan) בתוכנית ריידי סטידי גו! (Ready Steady Go!), ומגיליונות של המגזין סבנטין (Seventeen) שסבתה שלחה מארצות הברית. "כשגדלתי בלונדון בשנות ה-60, היה צריך להיות עם שק על הראש כדי לא לדעת שמשהו יוצא דופן קורה באופנה", היא נזכרה. אביה התייעץ איתה בקביעות כאשר שקל רעיונות להגדלת קהל הקוראים בשוק הצעיר.

קריירה

### מאופנה לעיתונות

"אני חושבת שאבא שלי באמת החליט בשבילי שאני צריכה לעבוד באופנה", היא נזכרה ב"גיליון ספטמבר". הוא סידר לבתו את עבודתה הראשונה, בבוטיק המשפיע ביבה (Biba), כשהייתה בת 15. בשנה שלאחר מכן, עזבה את נורת' לונדון קולגייט והחלה תוכנית הכשרה בהרודס (Harrods). לבקשת הוריה, היא גם לקחה שיעורי אופנה בבית ספר סמוך. עד מהרה היא ויתרה עליהם, באומרה: "או שאת מבינה באופנה או שלא". חבר מבוגר נוסף, ריצ'רד נוויל (Richard Neville), נתן לה את הניסיון הראשון שלה בהפקת מגזינים במגזין הפופולרי והשנוי במחלוקת שלו, אוז (Oz).

בשנת 1970, כאשר המגזין הרפרס בזאר (Harper's Bazaar) הבריטי התמזג עם המגזין קווין (Queen) כדי להפוך להרפרס אנד קווין (Harper's & Queen), וינטור נשכרה כאחת מעוזרות העריכה הראשונות שלו, ובכך החלה את הקריירה שלה בעיתונות אופנה. היא אמרה לעמיתיה לעבודה שהיא רוצה לערוך את ווג. בזמן שהייתה שם, היא גילתה את הדוגמנית אנאבל הודין (Annabel Hodin), חברה לשעבר לספסל הלימודים בנורת' לונדון. הקשרים שלה עזרו לה להשיג מיקומים לצילומים חדשניים של הלמוט ניוטון (Helmut Newton), ג'ים לי (Jim Lee) וצלמים מובילים אחרים. באחד מהם שוחזרו יצירות של רנואר (Renoir) ומנה (Manet) תוך שימוש בדוגמניות במגפי גו-גו. לאחר חילוקי דעות כרוניים עם יריבתה, מין הוג (Min Hogg), היא התפטרה ועברה לניו יורק עם בן זוגה, העיתונאי העצמאי ג'ון בראדשו (Jon Bradshaw).

### ניו יורק

בביתה החדש, היא הפכה לעורכת אופנה זוטרה במגזין הרפרס בזאר בניו יורק בשנת 1975. הצילומים החדשניים של וינטור הובילו את העורך טוני מזולה (Tony Mazzola) לפטר אותה לאחר תשעה חודשים. על פי הדיווחים, היא הוצגה בפני בוב מארלי (Bob Marley) על ידי אחד מחבריו של בראדשו, ונעלמה איתו למשך שבוע; בהופעה בשנת 2017 בתוכנית לייט לייט שואו (The Late Late Show) עם ג'יימס קורדן (James Corden), היא אמרה שמעולם לא פגשה באמת את אגדת הרגאיי, אך בהחלט הייתה "מתחברת" אליו לו הייתה פוגשת אותו. כמה חודשים לאחר מכן, בראדשו עזר לה להשיג את משרתה הראשונה כעורכת אופנה, ב-ויוה (Viva), מגזין לנשים מבוגרות שהקימה קאתי קיטון (Kathy Keeton), אשתו דאז של מוציא לאור של פנטהאוז (Penthouse), בוב גוצ'יונה (Bob Guccione). היא כמעט ולא דנה בעבודה שם, בשל אותו קשר. זו הייתה העבודה הראשונה שבה יכלה לשכור עוזרת אישית, מה שהחל את המוניטין שלה כבוסית תובענית וקשה.

בסוף 1978, גוצ'יונה סגר את המגזין הלא רווחי. וינטור החליטה לקחת חופש מהעבודה. היא נפרדה מבראדשו והחלה מערכת יחסים עם מפיק התקליטים הצרפתי מישל אסטבן (Michel Esteban), כאשר במשך שנתיים חלקה את זמנה איתו בין פריז לניו יורק. היא חזרה לעבודה בשנת 1980, כשהחליפה את אלזה קלנש (Elsa Klensch) כעורכת אופנה במגזין נשים חדש בשם סאבי (Savvy). המגזין ניסה לפנות לנשים מקצועניות המודעות לקריירה, שמוציאות כספים משל עצמן – אותן קוראות שוינטור תכוון אליהן מאוחר יותר בווג.

בשנה שלאחר מכן, הפכה לעורכת האופנה של המגזין ניו יורק. שם, הפקות האופנה וצילומי המגזין שהרכיבה במשך שנים החלו סוף סוף למשוך תשומת לב. העורך אדוארד קוסנר (Edward Kosner) לעיתים כיופף חוקים קפדניים עבורה ונתן לה לעבוד על מדורים אחרים במגזין. היא למדה דרך עבודתה על שער שכלל את רייצ'ל וורד (Rachel Ward) עד כמה שערי סלבריטאים מוכרים עותקים ביעילות. "אנה ראתה את עניין הסלבריטאים מגיע לפני שכולם ראו", אמרה גרייס קודינגטון (Grace Coddington) שלושה עשורים מאוחר יותר. עמית לשעבר ארגן לה ראיון עם עורכת ווג גרייס מירבלה (Grace Mirabella), שהסתיים כאשר וינטור אמרה למירבלה שהיא רוצה את העבודה שלה.

### קונדה נאסט

היא הלכה לעבוד בווג מאוחר יותר כשאלכס ליברמן (Alex Liberman), שהיה אז מנהל העריכה של קונדה נאסט ומוציא לאור של ווג, שוחח עם וינטור על משרה שם בשנת 1983. היא קיבלה אותה לבסוף לאחר מלחמת הצעות מחיר שהכפילה את שכרה, והפכה למנהלת הקריאייטיב הראשונה של המגזין, משרה עם אחריות מוגדרת במעורפל. השינויים שלה במגזין נעשו לעיתים קרובות ללא ידיעתה של מירבלה, מה שגרם לחיכוך בין אנשי הצוות. היא החלה לצאת עם הפסיכיאטר לילדים דייוויד שייפר (David Shaffer), מכר מבוגר יותר מלונדון. הם נישאו בשנת 1984.

בשנת 1985, וינטור השיגה את עריכתה הראשונה, כשתפסה את הפיקוד על המהדורה הבריטית של ווג לאחר פרישתה של ביאטריקס מילר (Beatrix Miller). ברגע שקיבלה לידיה את התפקיד, היא החליפה רבים מאנשי הצוות והפעילה שליטה רבה יותר על המגזין מכל עורך קודם, מה שהקנה לה את הכינוי "וינטור הגרעינית". העורכים שנשארו החלו להתייחס לתקופה כ"וינטור של אי-שביעות הרצון שלנו" (משחק מילים על ביטוי משייקספיר). השינויים שלה העבירו את המגזין מהאקסצנטריות המסורתית שלו לכיוון שתואם יותר למגזין האמריקאי. הקוראת האידיאלית של וינטור הייתה אותה אישה שסאבי ניסה להגיע אליה. "יש סוג חדש של אישה בחוץ", אמרה לאיבנינג סטנדרד. "היא מתעניינת בעסקים ובכסף. אין לה זמן לעשות קניות יותר. היא רוצה לדעת מה, למה, איפה ואיך."

שער הווג האמריקאי הראשון של וינטור

בשנת 1987, וינטור חזרה לניו יורק כדי להשתלט על האוס אנד גארדן. תפוצתו פיגרה זמן רב אחרי המתחרה ארכיטקטורל דייג'סט (Architectural Digest), וקונדה נאסט קיוותה שהיא תוכל לשפר זאת. שוב, היא ביצעה שינויים רדיקליים בצוות ובמראה, וביטלה צילומי אופנה וכתבות בשווי 2 מיליון דולר בשבוע הראשון שלה. היא שמה כל כך הרבה אופנה בצילומים שהמגזין נודע כ"האוס אנד גרמנט" (House & Garment - משחק מילים על בגדים), ומספיק סלבריטאים כדי שיתייחסו אליו כ"ואניטי צ'ייר" (Vanity Chair), בתוך התעשייה. שינויים אלו החמירו את הבעיות של המגזין. כאשר שם המגזין קוצר ל-HG, מנויים ותיקים רבים חשבו שהם מקבלים מגזין חדש והניחו אותו בצד עד שתגיע הגרסה האמיתית. רוב המנויים הללו בוטלו בסופו של דבר, ובעוד כמה מפרסמי אופנה הצטרפו, רוב המפרסמים המסורתיים של המגזין עזבו.

עשרה חודשים לאחר מכן, היא הפכה לעורכת ווג האמריקאי. אנשי התעשייה חששו שתחת מירבלה, המגזין מאבד קרקע לטובת המהדורה האמריקאית של המגזין אל (Elle), שהושק לאחרונה. לאחר ביצוע שינויים גורפים בצוות, היא שינתה את סגנון תמונות השער. מירבלה העדיפה צילומי תקריב הדוקים של דוגמניות מוכרות בסטודיו; השערים של וינטור הראו יותר מהגוף וצולמו בחוץ, כמו אלו שדיאנה ורילנד (Diana Vreeland) עשתה שנים קודם לכן. היא השתמשה בדוגמניות פחות מוכרות, ושילבה בגדים זולים עם אופנה עילית: הגיליון הראשון שעליו פיקחה, נובמבר 1988, הציג תצלום של פיטר לינדברג (Peter Lindbergh) של מיכאלה ברקו (Michaela Bercu) בת ה-19 במכנס ג'ינס דהוי ב-50 דולר וז'קט משובץ של כריסטיאן לקרואה (Christian Lacroix) בשווי 10,000 דולר. זו הייתה הפעם הראשונה שדוגמנית שער של ווג לבשה ג'ינס; כשבית הדפוס ראה זאת, הם התקשרו למשרדי המגזין, וחשבו שזו התמונה הלא נכונה.

בשנת 2012, וינטור הרהרה על השער:

> השער הראשון של וינטור בווג האמריקאי היה כל כך שונה מצילומי התקריב המתוכננים והאלגנטיים שהיו טיפוסיים לשערי ווג אז, עם טונות של איפור ותכשיטים כבדים. זה שבר את כל הכללים. מיכאלה לא הביטה בך, וגרוע מכך, עיניה היו כמעט עצומות. שערה התנופף על פניה. זה נראה קל, יומיומי, רגע שנתפס ברחוב, שזה מה שהיה, וזו הייתה כל הנקודה. אחר כך, בדרך שדברים כאלה יכולים לקרות, אנשים ייחסו כל מיני פרשנויות: זה היה על ערבוב של גבוה ונמוך, מיכאלה הייתה בהריון, זו הייתה אמירה דתית. אבל אף אחד מהדברים האלה לא היה נכון. פשוט הסתכלתי על התמונה הזו וחשתי את רוחות השינוי. ואי אפשר לבקש יותר מתמונת שער מאשר זה.

שנים לאחר מכן, וינטור הודתה שהתמונה מעולם לא תוכננה להיות תמונת השער. בשנת 2011, כאשר ווג העלה את כל הארכיון שלו לאינטרנט, וינטור צוטטה כאומרת: "פשוט אמרתי, 'טוב, בואו ננסה את זה'. ויצאנו לדרך. זה היה מאוד טבעי. בשבילי זה פשוט אמר, 'זה משהו חדש. זה משהו שונה'. המדפיסים התקשרו לוודא שזה אמור להיות השער, שכן הם חשבו שאולי נעשתה טעות". בשנת 2015, היא אמרה שאם היא צריכה לבחור את המועדף עליה מבין השערים שלה, זה יהיה זה. "זה היה קפיצת אמונה וזה בהחלט היה שינוי גדול עבור ווג."

"הגישה של וינטור נגעה בנקודה רגישה – זו הייתה הדרך שבה נשים אמיתיות מרכיבות בגדים, עם היוצא מן הכלל הסביר של חולצות טי בעלות אלפי דולרים", אומר מבקר אחד. על השער של יוני 1989, הדוגמנית אסטל לפבור (Estelle Lefebure) הוצגה בשיער רטוב, עם חלוק רחצה בלבד וללא איפור נראה לעין. צלמים, מאפרים ומעצבי שיער קיבלו קרדיט יחד עם הדוגמניות. באוגוסט 2014, ג'יג'י חדיד (Gigi Hadid) חלקה כבוד לשער הראשון של וינטור.

היא מפעילה מידה רבה של שליטה על התוכן החזותי של המגזין. מאז ימיה הראשונים כעורכת, היא דורשת שהצלמים לא יתחילו עד שהיא מאשרת את תמונות הפולארויד של הסט והלבוש. לאחר מכן, הם חייבים להגיש את כל עבודתם למגזין, לא רק את הבחירות האישיות שלהם.

השליטה שלה על הטקסט ודאית פחות. הצוות שלה טוען שהיא קוראת כל מה שנכתב לפרסום, אך העורך לשעבר ריצ'רד סטורי (Richard Story) טען שהיא לעיתים רחוקות, אם בכלל, קוראת את סיקור האמנות או ביקורות הספרים של ווג. מוקדם יותר בקריירה שלה, היא לעיתים קרובות השאירה את כתיבת הטקסט שליווה את העיצובים שלה לאחרים; עמיתים לשעבר טוענים שיש לה כישורים מינימליים בתחום זה. על פי הדיווחים יש לה שלוש עוזרות במשרה מלאה, אך לעיתים היא מפתיעה מתקשרים בכך שהיא עונה לטלפון בעצמה.

### שנות ה-90

תחת עריכתה, המגזין חידש את ההתמקדות שלו באופנה וחזר לבולטות שהייתה לו תחת ורילנד. ווג שמר על מעמדו כמוביל שוק מול שלושה מתחרים: אל (Elle); הרפרס בזאר, שמשך אליו את ליז טילבריס (Liz Tilberis), סגניתה הבולטת ביותר של וינטור; ומירבלה (Mirabella), מגזין שרופרט מרדוק (Rupert Murdoch) יצר עבור קודמתה שפוטרה. המתחרה הרציני ביותר שלה היה בתוך החברה: טינה בראון (Tina Brown), עורכת ואניטי פייר (Vanity Fair) ומאוחר יותר הניו יורקר (The New Yorker).

וינטור בגרמניה, 2006

בסוף העשור, עוד אחת מהמעגל הפנימי של וינטור עזבה כדי לנהל את הרפרס בזאר. קייט בטס (Kate Betts), שנראתה כיורשת הסבירה של וינטור, הרחיבה את טווח ההגעה של המגזין על ידי הזמנת כתבות עם דגש חזק יותר על חדשות, על נשים בפוליטיקה, תרבות רחוב, והקשיים הכלכליים של כמה מעצבים גדולים. היא גם הוסיפה את מדור ה"אינדקס" (Index), כמה עמודים של טיפים שנועדו להיקרע מהמגזין. בישיבות צוות, היא זכתה בכבודה של וינטור כאדם היחיד שקרא עליה תיגר בפומבי.

השתיים החלו לא להסכים על הכיוון של המגזין. בטס הרגישה שסיקור האופנה של ווג הופך מוגבל מדי. וינטור מצדה חשבה שהכתבות עם זוויות תרבות הפופ שבטס הטילה עליהן היו נחותות מהקוראות, והחלה לצוות את בטס עם פלאם סייקס (Plum Sykes), שעל פי הדיווחים בטס תיעבה כ"טיפשה יומרנית". בסופו של דבר, היא עזבה, כשהיא מתלוננת בפני הניו יורק טיימס (The New York Times) שוינטור אפילו לא שלחה לה מתנה ללידת תינוק. וינטור כתבה מכתב עורך שהחמיא לבטס ואיחל לה בהצלחה.

### שנות ה-2000

בטס הייתה אחת מכמה עורכות ותיקות שעזבו את ווג סביב תחילת המילניום. שנה לאחר מכן, סייקס, יורשת פוטנציאלית נוספת, עזבה כדי להתרכז ברומנים רבי המכר שלה המתרחשים בקרב המעמדות הגבוהים של העיר ובתסריט. מספר עורכים אחרים עזבו גם הם כדי לקחת משרות בכירות בפרסומים אחרים. בעוד שחלק ממחליפיהם לא החזיקו מעמד, נוצרה קבוצה חדשה של עורכי ליבה.

גיליון ספטמבר 2004 היה בן 832 עמודים, הגיליון הגדול ביותר של מגזין חודשי שפורסם אי פעם באותה עת, ומאז עלה עליו גיליון ספטמבר 2007 שסיקר הסרט התיעודי של קאטלר. וינטור פיקחה על השקת שלושה מגזיני בת: טין ווג (Teen Vogue), ווג ליווינג (Vogue Living) ומנז ווג (Men's Vogue). טין ווג פרסם יותר עמודי פרסומות והרוויח יותר הכנסות ממפרסמים מאשר אל גירל (Elle Girl) וקוסמו גירל (Cosmo Girl), ו-164 עמודי הפרסומות בגיליון הבכורה של מנז ווג היו המספר הגבוה ביותר לגיליון ראשון בתולדות קונדה נאסט. אד-אייג' (AdAge) הכתירה אותה כ"עורכת השנה" על הרחבת המותג הזו.

המלכה אליזבת השנייה מינתה אותה לקצינה במסדר האימפריה הבריטית (OBE) בטקס הכבוד של יום ההולדת בשנת 2008.

אותה שנה הייתה קשה בדרך כלל, כשהכלכלה החמירה. לאחר שגרמה לאי-נוחות בתצוגות במילאנו בפברואר, תמונת השער של גיליון אפריל של לברון ג'יימס (LeBron James) וג'יזל בונדשן (Gisele Bündchen) עוררה ביקורת על העלאת סטריאוטיפים גזעיים. בחודש שלאחר מכן, שמלת קארל לגרפלד (Karl Lagerfeld) המפוארת שלבשה לערב הגאלה של המכון לתלבושות של המטרופולין (Met's Costume Institute Gala) כונתה "הפאדיחה האופנתית הגרועה ביותר של 2008". בסתיו, המגזין ווג ליווינג הושעה ללא הגבלת זמן, ומנז ווג צומצם לשני גיליונות בשנה כמוסף למגזין הנשים. בסוף השנה, שער דצמבר הדגיש הערה מזלזלת שג'ניפר אניסטון (Jennifer Aniston) השמיעה על אנג'לינה ג'ולי (Angelina Jolie), למורת רוחה של הראשונה; צופים בתקשורת החלו להעלות השערות שוינטור איבדה את הטאץ' שלה.

לוגו "הצילו את אנה" שנוצר בתגובה לשמועות על פרישה

בשנת 2008 עלו שמועות שהיא תפרוש, ותוחלף על ידי עורכת ווג הצרפתי קארין רויטפלד (Carine Roitfeld). עורך במגזין GQ הרוסי הציג על פי הדיווחים את עורכת ווג הרוסי אליונה דולצקיה (Aliona Doletskaya) כעורכת הבאה של ווג האמריקאי. קונדה נאסט הגיבה בפרסום מודעה על עמוד שלם בניו יורק טיימס המגנה על הרקורד שלה. באותו פרסום, קאתי הורין (Cathy Horyn) כתבה מאוחר יותר שבעוד שוינטור לא איבדה את הטאץ' שלה, המגזין הפך ל"מעופש וצפוי", כפי שהתלונן קורא לאחרונה. "לקרוא את ווג בשנים האחרונות זה לתהות על הקסם המוזר לסיפור ה'וילה בטוסקנה'", הוסיפה הורין. המגזין גם התמודד בצורה מגושמת עם המיתון, היא ציינה.

בשנת 2009, וינטור החלה להופיע יותר במדיה. בפרופיל בתוכנית 60 דקות (60 Minutes), היא אמרה שהיא לא תפרוש. "מבחינתי זה זמן ממש מעניין להיות בתפקיד הזה ואני חושבת שזה יהיה בדרך מסוימת חסר אחריות לא להציג את הצד הטוב ביותר שלי ולהוביל אותנו לתקופה אחרת". סרט תיעודי, "גיליון ספטמבר", מאת מפיק "חדר המלחמה" (The War Room) ר. ג'. קאטלר, על הפקת גיליון ספטמבר 2007, יצא לאור בספטמבר. הוא התמקד במערכת היחסים הקשה לעיתים בין וינטור למנהלת הקריאייטיב גרייס קודינגטון. וינטור הופיעה בתוכנית לייט שואו (Late Show) עם דייוויד לטרמן (David Letterman) כדי לקדם אותו, בהגנה על הרלוונטיות של האופנה בכלכלה קשה. האגודה האמריקאית של עורכי מגזינים בחרה אותה להיכל התהילה שלה בשנת 2010.

### שנות ה-2010

בשנת 2013, קונדה נאסט הודיעה שהיא תיקח על עצמה את תפקיד המנהלת האמנותית של מגזיני החברה תוך שהיא נשארת בווג. היא נטלה על עצמה חלק מהאחריות של סיי ניוהאוס (Si Newhouse), היושב ראש הוותיק של החברה, שבגיל 80 ומשהו באותה עת, נסוג מתפקידו בקונדה נאסט כדי לפקח על ניהול Advance Publications, חברת האם שלה. דובר החברה אמר לניו יורק טיימס שהתפקיד נוצר כדי לשמור על וינטור. היא תיארה זאת כ"הרחבה של מה שאני עושה, אבל בקנה מידה רחב יותר."

בינואר 2014, המטרופוליטן מיוזיאום אוף ארט (Metropolitan Museum of Art) קרא למתחם המכון לתלבושות שלו על שם וינטור; הגברת הראשונה מישל אובמה (Michelle Obama) פתחה אותו במאי של אותה שנה. וינטור כיכבה ב"קרן האופנה" (The Fashion Fund), ששודרה ב-Ovation TV באותה שנה; היא דורגה כאישה ה-39 בעוצמתה בעולם על ידי פורבס (Forbes).

לרגל יום השנה ה-10 לצאת הסרט "השטן לובשת פראדה", בשנת 2016, המגזין דה רינגר (The Ringer) ציין כיצד הדמות האישית של וינטור התפתחה מאז התיאור של מירנדה פריסטלי בסרט. "לפני עשור בקיץ הזה, וינטור הפכה לאוואטר חי ונושם של סוג מסוים של בוס – הסוג הנורא, עם 'נהדר' ככוכבית חצי-לבבית", כתבה אליסון הרמן (Alison Herman). "השטן לובשת פראדה הפך את דמותה של וינטור מזו של דמות ציבורית בלבד לזו של אייקון תרבותי."

אבל מאז, "וינטור לא רק נגאלה. היא זוכה להערצה גלויה, על קרירותה וכל השאר". התלונות המשתקפות ברומן ובסרט "הן תלונה קטנונית יותר ויותר כאשר מחזיקים אותן מול קהל קוראים שנותר בשבע ספרות והיתרון הבלתי מעורער במכירות פרסום שנלווה לכך. וינטור היא כנראה האדם היחיד עלי אדמות שיודע איך לנהל פעילות דפוס יציבה ב-2016... בגיל 10, מירנדה פריסטלי היא אייקונית אך מעט מיושנת. אנה וינטור היא עדיין הבוסית..."

בטקס במאי 2017 בארמון בקינגהאם, וינטור קיבלה תואר דיים-מפקדת במסדר האימפריה הבריטית על ידי המלכה אליזבת השנייה על תרומתה לאופנה ולעיתונות. על פי דיווח מינואר 2017 במגזין דה ניישן (The Nation), מגזין חדשות אמריקאי,