אן ברונטֶה: הברונטֶה השקטה ביותר והרדיקלית ביותר
אן ברונטֶה (Anne Brontë) מתוארת דרך קבע כפחות מפורסמת מבין שלוש אחיות ברונטֶה — ומוערכת בחסר באותה מידה בדיוק. שני הרומנים שלה, אגנס גריי והדיירת מווילפל הול, קודרים יותר, פמיניסטיים באופן ישיר יותר וישרים חברתית יותר מכמעט כל דבר שפורסם בידי נשים אנגליות בעידן הווيكטוריאני. היא כתבה על אלכוהוליזם, אלימות במשפחה ועל זכותה של אישה לעזוב את נישואיה בתקופה שבה עשיית דבר מה מעין זה ביצירה ספרותית דרשה אומץ לב מוסרי אמיתי.
חיים מוקדמים בבית הקהילה בהאוורת'
אן נולדה ב-17 בינואר 1820 בתורנטון שביורקשייר, והייתה הצעירה מבין ששת ילדי משפחת ברונטֶה. המשפחה עברה להאוורת' — כפר מואר קודר — בהיותה בת שנתיים, לאחר שאביה מונה לכומר של כנסיית הקהילה. אמה מתה בהיותה בת שנה. שתי אחיות גדולות, מריה ואליזבת, מתו משחפת שבה חלו בבית הספר קואון ברידג' בהיותה בת חמש. היא גדלה לצד שרלוט, ברנוול ואמילי במשפחה שעוצבה בידי המוות, הדת והמצאה יצירתית עזה.
עבודה כאומנת ותצפית
אן העבירה את שנות נעוריה בעבודה כאומנת — תחילה עבור משפחת אינגהם ולאחר מכן, באופן משמעותי יותר, עבור משפחת רובינסון בתורפ גרין הול (1840–1845). שנות רובינסון העניקו לו תצפית מקרוב על האצולה הכפרית האנגלית: צביעותם, יחסם למשרתים, האכזריות הנוחה של נישואים גרועים והחורבן שמביא האלכוהוליזם על משאביו של בית עשיר. אחיה ברנוול — אדם מוכשר אך הרסני לעצמו — הועסק אף הוא בידי משפחת רובינסון ופוטר לבסוף בבושת פנים, ככל הנראה עקב רומן עם גברת רובינסון. כל זאת מצא את דרכו ישירות לרומנים של אן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אגנס גריי: אומנת אומרת את האמת
אגנס גריי (1847), שפורסם תחת שם העט אקטון בל (Acton Bell), הוא רומן שקט למראית עין — תיאור בגוף ראשון של אומנת בשני בתים עשירים. התצפיות שבו הרסניות באיפוקן: הילדים אכזריים, ההורים אדישים, ומעמדה החברתי של האומנת — לא משרתת ולא בת משפחה — מותיר אותها חסרת הגנה או מוצא לחלוטין. שרלוט כינתה אותו נאמן ומהימן, וציינה כי מעטים הקוראים שהעריכו את אמיתותו השקטה. הוא נותר אחד התיאורים המדויקים ביותר של עבודת אומנות ויקטוריאנית בספרות.
הדיירת מווילפל הול: פמיניזם ויקטוריאני בפעולה
הרומן השני והאחרון של אן, הדיירת מווילפל הול (1848), היה לסנסציה מיידית ולמוקד מחלוקת מיידי. גיבורתו, הלן גרהם, נמלטה מבעלה המכור לאלכוהול, השקוע בהוללות ובוגדני, והיא מגדלת את בנה הצעיר לבדה — מעשה שהיה בלתי אפשרי מבחינה משפטית על פי החוק הוויקטוריאני (הילדים שייכים לאב) וקטסטרופלי מבחינה חברתית. הרומן מתאר את דעיכתו האלכוהוליסטית של ארתור הנטינגטון בדיוק קליני ובאימה אמיתית, וטוען במפורש כי לנשים יש גם את הזכות וגם את החובה להגן על ילדיהן מפני בעלים הרסניים. שרלוט, לאחר מותה של אן, מצאה את הנושא מטריד כל כך עד שסירבה להתיר את הדפסתו מחדש של הרומן, וכינתה אותו "טעות שיקול דעת". אן ידעה היטב מה כתבה.
מוות בגיל עשרים ותשעה
אן ברונטֶה מתה ב-28 במאי 1849 בסקרבורו משחפת ריאתית, והיא בת עשרים ותשעה. היא חזתה במותו של אחיה ברנוול בספטמבר הקודם ובמותה של אמילי בדצמבר 1848 — שלושתם בתוך שנה אחת בלבד. היא מתה בחוף הים בתקווה שאוויר הים עשוי לעזור; הוא לא עזר. שרלוט, הניצולה היחידה, ניהלה ולעיתים עיוותה את המוניטין הספרותי של אחיותיה בשנים שלאחר מכן. יצירתה של אן הוזנחה במשך למעלה ממאה שנים. ההערכה מחדש, כאשר הגיעה לבסוף, הייתה מאוחרת מדי: הדיירת מווילפל הול מוכר כיום כאחד הרומנים הרדיקליים והרציניים ביותר מבחינה מוסרית בתקופה הוויקטוריאנית.