יוחנן פאולוס הראשון: שלושים ושלושה ימים וחיוך
הוא סירב להכתרה. כאשר אלבינו לוצ'יאני נבחר לאפיפיור ב-26 באוגוסט 1978, הוא דחה את הכתר, דחה את הסדיה ג'סטוריה שעליה נשאו אפיפיורים מעל הקהל במשך מאות שנים, ובמקום זאת נחנך בפשטות. הוא אימץ שם כפול — יוחנן פאולוס, האפיפיור הראשון אי פעם שהשתמש בכזה — כדי לסמן שהוא מתכוון להמשיך בעבודתם של יוחנן העשרים ושלוש ופאולוס השישי. שלושים ושלושה ימים מאוחר יותר הוא מת, וכמעט כל מה שהעולם חושב שהוא יודע עליו הוא או תיאוריה של קשר או תמונה שלו צוחק.
בנו של הלבנה
הוא נולד ב-17 באוקטובר 1912 בקנאלה ד'אגורדו, בהרי ונטו, לג'ובאני לוצ'יאני, לבנה ועובד מהגר, ולבורטולה טנקון. המשפחה הייתעניינה. בגיל עשר, לאחר ששמע נזיר קפוצ'יני מטיף את דרשות התענית, אלבינו החליט להפוך לכומר. אביו — איש עובד עם סימפתיות סוציאליסטיות — נתן לו ברכה שנראה בדיעבד כמו תוכנית: "אני מקווה שכשתהפוך לכומר תהיה לצד הפועלים."
הוא למד בסמינרים של פלטרה ובלונו והוסמך לכמות ב-1935, בגיל 22. הוא קיבל דוקטורט באוניברסיטה הגרגוריאנית האפיפיורית ברומא עם עבודת דוקטורט מ-1947 על האנתרופולוגיה התאולוגית של אנטוניו רוסמיני. לאחר מכן לימד תאולוגיה דוגמטית, תאולוגיה מוסרית ודינון קאנוני בבלונו תוך כדי שירותו כסגן-רקטור, ובילה עשור כרקטור סמינר. הוא קרא באופן נרחב במספר שפות — אנגלית, צרפתית, גרמנית ורוסית — עם חיבה מיוחדת לסופרים אנגלו-אמריקאים, בהם צ'סטרטון ודיקנס.
ויטוריו ונטו וונציה
יוחנן העשרים ושלוש מינה אותו לבישוף של ויטוריו ונטו ב-1958. הוא בחר ב-הומיליטאס — ענווה — כמוטו האפיסקופלי שלו ושמר עליו. הוא השתתף בכל הישיבות של הוותיקן השני בין 1962 ל-1965, ונשאר, במילים שנאמרו עליו לאחר מכן, בן של המועצה.
פאולוס השישי מינה אותו לפטריארך של ונציה ב-1969 והפך אותו לקרדינל ב-1973. בוונציה הוא מכר אוצרות שהשייכים לפטריארכיה — כולל צלב זהב שניתן לו על ידי יוחנן העשרים ושלוש — והשתמש בהכנסות כדי לעזור לילדים נכים. בנוגע לדוקטרינה הוא לא היה ליברל: הוא חשב בתחילה שיש לשקול מחדש את ההוראה של הכנסייה בנושא אמצעי מניעה, אך הוא הגן על הומנה ויטה כשזו פורסמה, ובנוגע להסמכת נשים הוא טען ש"המשיח העניק את השלטון הרוחני לגברים בלבד, לשליחיו."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שהפך אותו לחריג לא היו עמדותיו אלא סגנונו. הוא פרסם את אילוסטריסימי — "לאנשים הנכבדים" — אוסף של מכתבים פתוחים הפנויים לדמויות היסטוריות ובדיוניות, החל מישו ועד פינוקיו. שנים קודם לכן הוא כתב את קטכיזיס בפירורים (1949), על לימוד עיקרי האמונה במונחים הפשוטים ביותר. הפרויקט העקבי בשניהם היה אותו דבר: להסביר מושגים מורכבים של הכנסייה כך שכל אחד יוכל לעקוב אחריהם.
הכהונה האפיפיורית הקצרה ביותר
כאפיפיור הוא נתן ארבע קהל כלליות, על עוני, אמונה, תקווה וצדקה, ודיבר בעיקר בלי כתב, לפעמים קורא לילדים לבוא לדבר איתו על מה שהם מאמינים. הוא הדגיש רחמים, עוני רוחני, אקומניזם וקולגיאליות. הוא נזכר בכך שאמר שאלוהים הוא אבינו, ואף יותר מכך, אמינו — נוסחה שאפיפיור פרנציסקו ציטט שוב ושוב מאז.
בערב 27 בספטמבר 1978 הוא חש כאבי חזה חמור בזמן שהתפלל וסרב לסיוע רפואי. הוא נמצא מת בבוקר שלמחרת, בגיל 65, מהתקף לב. הדיווחים הראשוניים של הוותיקן מי מצא את הגופה ובאילו נסיבות היו סותרים, והסתירויות האלה תרמו לתיאוריות קשר של עשורים. העיתונאית האיטלקית סטפניה פאלאסקה, במחקר התיעודי שלה שפורסם ב-2017 כחלק מתיק הקדושתו, עברה על הראיות בפירוט ולא מצאה דבר שתומך בהן.
למה אלבינו נקרא גאון
המילה אינה מתאימה לו במובן הרגיל שלה, והוא היה מתעב אותה. הוא לא יצר יצירה תאולוגית גדולה; הדוקטורט שלו היה מחקר קפדני של מחשבת אדם אחר; כהונתו כאפיפיור הייתה קצרה מדי כדי להשאיר אפילו אנציקליקה אחת. כל טענה בשמו צריכה להתבסס על משהו אחר, וכך היא: כשרון נדיר מאוד לדחיסה.
הכשרון נראה ב-אילוסטריסימי, שם הדוקטרינה מוצגת דרך מכתבים לפינוקיו ולדמויות של דיקנס, וב-קטכיזיס בפירורים, שכותרתו היא כל התזה. להפוך דברים מורכבים לפשוטים מבלי להפוך אותם לשקריים קשה יותר מלהפוך אותם למורכבים, ורוב התאולוגים לא יכולים לעשות זאת. בני דורו ראו בו אדם קרוב לחלוטין — רב-לשוני, רגוע בספרות כמו גם בתאולוגיה שכוללת — שבחר להשקיע את הידע הזה בקהילות המקומיות ולא במוניטין האקדמי. ארבע קהליו הכלליות, שניתנו בעיקר בלי כתב, עדיין מצוטטים כדוגמאות לקטכיזיס. בנדיקטוס השישי זכר את חום ויכולת ההוראה שלו; פרנציסקו ציטט אותו יותר מכל קודמיו.
הטיעון הנגדי פשוט וראוי לציון. שלושים ושלושה ימים אינם גוף עבודה. הוא לא שלט בכלום, לא רפא כלום, ולא היה לו זמן להיבחן על ידי המשרה. המוניטין שלו מבוסס בעיקר על ההלם והאהבה שנוצרו ממותו, ועל תדמית "האפיפיור הצוחק", שהיא אישיות, לא הישג. בשאלות המהותיות של תקופתו — אמצעי מניעה, הסמכת נשים — הוא היה מסורתי. מה שאכן שייך לו הוא סגנון: ההחלטה לסרב לכתר ולכיסא הנישא, והבחירה להסביר במקום להכריז. אלה התבררו כמשפיעים יותר ממה שנראה, והאפיפיורים שבאו אחריו לא חזרו.
מורשת
הוא היה האחרון בשורה הארוכה של אפיפיורים ילידי איטליה שהתמשכה ברציפות מאז קלמנט השביעי ב-1523. יורשו אימץ את השם יוחנן פאולוס השני לכבודו ומלך במשך עשרים ושש שנים. התיק לקדושתו של לוצ'יאני התקדם עם ההכרה בנס שיוחס להתערבותו — ההחלמה הבלתי מוסברת של ילד בן אחת-עשרה עם דלקת מוח בבואנוס איירס — ואפיפיור פרנציסקו הביא אותו למעמד המבורכים בכיכר פטרוס הקדוש ב-4 בספטמבר 2022, ארבעים וארבע שנים אחרי מותו. מה שנשאר ממנו הוא לא דוקטרינה אלא תבנית: אפיפיור שלא רצה להישא.