ג'ון מקאפי: האיש שמכר פחד ואז הפך אליו
פעולת הייסוד של ג'ון מקאפי כיזם הייתה להדביק במכוון את המחשב שלו בוירוס ה-Brain הפקיסטני, ואז לכתוב תוכנית להסרתו. המחווה הבודדת הזו – הפיכת איום להדגמה והדגמה למוצר – בנתה את חברת האנטי-וירוס המסחרית הראשונה, ובתוך חמש שנים, כבשה כמעט שבעים אחוז משוק האנטי-וירוס למחשבים אישיים. היא גם קבעה את התבנית לשאר חייו: לייצר משבר, למקם את עצמך כמי שיכול לשרוד אותו, ולתת לפרסום הנובע מכך לעשות את השיווק.
ילדות טרנס-אטלנטית
ג'ון דייוויד מקאפי נולד ב-18 בספטמבר 1945, בבסיס צבאי בריטי בסינדרפורד, גלוסטרשייר, אנגליה, לאב חייל אמריקאי ואם בריטית, מה שהעניק לו אזרחות כפולה לכל החיים. המשפחה עברה לווירג'יניה, שם קיבל תואר ראשון במתמטיקה ממכללת רואנוק ב-1967. הוא למד זמן קצר לימודי דוקטורט במכללת המדינה של צפון-מזרח לואיזיאנה אך גורש בסביבות 1968, דוגמה מוקדמת לדפוס של כישרון המתנגש במגבלות מוסדיות שחוזר על עצמו לאורך הקריירה שלו. הוא המשיך לעבוד כמתכנת עבור נאס"א, יוניוואק וזירוקס לפני שעבר לעמק הסיליקון ולבסוף נחת בלוקהיד באמצע שנות ה-80.
בניית מקאפי אסוסיאייטס
לאחר שקרא על וירוס המחשב Brain בזמן שהיה בלוקהיד, מקאפי זיהה גם איום מתהווה אמיתי וגם הזדמנות עסקית שאף אחד אחר לא פעל למלא. הוא ייסד את מקאפי אסוסיאייטס (McAfee Associates) ב-1987 מבית קטן בקליפורניה, ופיתח את VirusScan כמוצר תוכנת האנטי-וירוס המסחרי הראשון. החברה צמחה באופן נפיץ, הונפקה ב-1992 והגיעה ללקוחות פורצ'ן 100 ככל שהמחשוב האישי התפשט לאמריקה התאגידית מהר יותר מאשר האבטחה שלו. מקאפי פרש מתפקיד המנכ"ל ב-1993 ומכר את חלקו הנותר בחברה שייסד ב-1994 תמורת כ-100 מיליון דולר, מאוחר יותר הודה בפשטות שהוא לא מתאים לניהול ארגון גדול: "כשאתה מנכ"ל של חברה שמעסיקה 10,000 עובדים, אתה כבר לא יכול לעשות את הדברים שאתה אוהב." הוא הפך לאחר מכן לאחד המבקרים הציבוריים הקולניים ביותר של חברתו לשעבר, וביטל את התוכנה ממותגת מקאפי שבאה בעקבות עזיבתו כ"תוכנה מנופחת" (bloatware) ודחק במשתמשים להסיר אותה.
שיווק באמצעות פחד מיוצר
דיווחים עכשוויים מתארים את מקאפי כ"לוחמני, מחפש תשומת לב ומבין מדיה," מוכן להגזים בהיקף ובסכנה של וירוסי מחשב בשיווק שלו כדי להניע מכירות – אסטרטגיה שעבדה מכיוון שהאיום הבסיסי, מנופח ככל שיהיה בסיפורו, היה חדש באמת ומפחיד באמת לציבור שרק התחיל להחזיק מחשבים אישיים. זה היה מודל אפקטיבי אך טעון אתית: ליצור דחיפות לגבי סכנה אמיתית, ואז למכור את התרופה היחידה הנראית לעין, נוסחה שחזתה הרבה מהשיווק מונע החרדה שיהפוך מאוחר יותר לנפוץ בתעשיית תוכנות האבטחה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מערכה שנייה במיזמים ועודף
לאחר שעזב את מקאפי אסוסיאייטס, הוא ייסד את Tribal Voice, יצרנית תוכנית המסרים המיידיים המוקדמת PowWow, ומאוחר יותר את QuorumEx, מיזם באנטיביוטיקה צמחית, יחד עם Future Tense Central. הוא הוציא כספים רבים על בתים מרובים, כלי טיס וכלי רכב, ועסק בתחומי עניין כולל הדרכת יוגה וכלי טיס קלים במיוחד. תביעת מוות שלא כדין ב-2008 הקשורה לתאונת טיסה קדמה למעברו לבליז מאוחר יותר באותה שנה, מה שהחל את התקופה התנודתית והכאוטית ביותר בחייו.
בליז, בריחה וחשד
בשנת 2012, מקאפי הפך לחשוד העיקרי ברצח שכנו, גרגורי פול, בבליז, אם כי מעולם לא הואשם רשמית. הוא ברח תחילה לגואטמלה ואז לארצות הברית, בטענה לפחד מעינויים על ידי משטרת בליז; ראש ממשלת בליז דאז כינה אותו בפומבי "משוגע." פסק דין אזרחי בגין מוות שלא כדין של 25 מיליון דולר ניתן מאוחר יותר נגדו בקשר להריגתו של פול. הוא המשיך לרוץ למועמדות לנשיאות של המפלגה הליברטריאנית ב-2016, סירב בפומבי לשלם מיסי הכנסה פדרליים בארה"ב על רקע אידיאולוגי ליברטריאני, וקידם מיזמי מטבעות קריפטוגרפיים למרות שלא הייתה לו מומחיות טכנית רשמית בתחום – פעילות שמשכה בסופו של דבר את תשומת הלב של תובעים פדרליים.
מעצר ומוות
תובעים פדרליים הגישו כתב אישום נגד מקאפי ב-2021 על כך שתזמר לכאורה תוכנית "פמפ אנד דאמפ" (pump and dump) של מטבעות קריפטוגרפיים שהניבה כ-23 מיליון דולר. הוא כבר נעצר בספרד באוקטובר 2020 באשמות נפרדות של העלמת מס בארה"ב. ב-23 ביוני 2021, שעות לאחר שבית משפט ספרדי אישר את הסגרתו לארצות הברית, נמצא מקאפי מת בתא הכלא שלו; גורמים רשמיים קבעו את המוות כהתאבדות בתלייה, אם כי אשתו ותומכיו הטילו ספק פומבי במסקנה זו, והצביעו על ציוץ מוקדם יותר שבו כתב, "אם אתאבד, לא עשיתי זאת. חוסלתי." (I was whackd).
מדוע ג'ון מכונה גאון
הטיעון עבור מקאפי הנשען על גאונות צר יותר ממה שהתהילה שלו מרמזת: התרומה הטכנית שלו הייתה להיות ראשון ומהיר בזיהוי שוירוסי מחשב אישיים ידרשו תגובת תוכנה מסחרית, לא להמציא טכניקה קריפטוגרפית או אלגוריתמית חדשה שהתעלתה על יריבים על בסיס הנדסי טהור – סריקת אנטי-וירוס כמושג הייתה יישום ישיר יחסית של לוגיקת זיהוי חתימות קיימת לשוק חדש. מה שהיה יוצא דופן באמת היה הקריאה שלו את השוק ואת מצב הרוח הציבורי: הוא הבין, שנים לפני שרוב מנהלי הטכנולוגיה עשו זאת, שפחד מאיום דיגיטלי בלתי נראה יכול להיות משווק בצורה אפקטיבית כמו כל מוצר פיזי, והוא בנה חברה שלמה על היותו הראשון למכור את התרופה לפאניקה שהוא גם עזר לעורר. טיעון הנגד הכנה הוא משמעותי ובלתי אפשרי להפרדה מהמורשת שלו: אותו אינסטינקט למחזה שבנה את החברה שלו הפיק גם עשורים של הגזמה, טענות להונאה והתנהגות אישית פזיזה שהגיעה לשיאה בחקירת רצח ובכתב אישום פדרלי, מה שמרמז שהכישרון המגדיר שלו היה פחות תובנה מדעית ויותר מתנה חזקה באופן יוצא דופן, ובסופו של דבר הרסנית עצמית, לקידום עצמי.
מורשת
תוכנת האנטי-וירוס של מקאפי והחברה שנשאה את שמו הפכו לקבועות במחשוב האישי במשך עשורים, ומודל שיווק חרדת-האבטחה שהוא חלוץ בו האריך ימים מעבר למעורבותו שלו במותג בכמעט שלושים שנה, מהדהד דרך תעשייה שלמה שממשיכה למכור הגנה מפני איומים שהיא גם לעיתים מגבירה.