ג'ון מקדואל סטיוארט: היבשת שנחצתה בכוח רצון
ב-25 ביולי 1862, על חוף לצד מפרץ ואן דימן (Van Diemen Gulf) כמאה קילומטרים מזרחית לדר המודרנית, חרט סקוטי קטן את האות "S" על עץ והניף דגל יוניון ג'ק שנתפר עבורו על ידי אליזבת צ'יימברס. הוא החל לאבד את ראייתו, חניכיו היו רקובים ממחלת הצפדינה, ומשקלו היה פחות מ-57 קילוגרם. הוא בדיוק עשה את מה שברק (Burke) ווילס (Wills) מתו בניסיונם לבצע — חצה את אוסטרליה מהים הדרומי לים הצפוני — והחלק שהפך אותו ליוצא דופן, הוא החזיר כל אדם בחיים.
נער מחבל פייף במושבה של אוהלים
סטיוארט נולד ב-7 בספטמבר 1815 בדיסארט (Dysart), שבמחוז פייף (Fife), הצעיר מבין תשעה ילדים של ויליאם סטיוארט, קפטן צבא בדימוס ופקיד מכס, ומרי מקדואל. שני הוריו מתו בעודו נער. הוא הוכשר באקדמיה הסקוטית הימית והצבאית וסיים כמהנדס אזרחי.
בינואר 1839, בגיל עשרים ושלוש, ירד מהאונייה אינדוס (Indus) אל תוך דרום אוסטרליה — מושבה שהייתה בקושי בת שנתיים, עדיין אוסף של אוהלים ובקתות בעלות רצפות עפר. הוא החל לעבוד עם המודד הכללי בסימון חלקות למתיישבים, ונשאר עד 1842 בטרם פנה לעבודת מגזר פרטי בהרי מאונט לוֹפטי (Mount Lofty Ranges). הוא היה רזה, גובהו כ-1.68 מטרים, בעל זקן, ולבש מכנסי בד גס עם מעיל כחול בעל שובל ארוך שלא היה באופנה. שום דבר בו לא רמז על המטייל הקשוח ביותר בדורו.
התלמדות תחת סטארט
בשנת 1844 שכר אותו קפטן צ'ארלס סטארט (Charles Sturt) כשרטט במשלחת שנועדה לדחוף עמוק יותר אל הפנים מאשר מישהו הצליח אי פעם. המשלחת גילתה את מדבר סטארט סטוני (Sturt Stony Desert) ואת מדבר סימפסון. כאשר סגן המפקד ג'יימס פול מת מצפדינה, קידם סטארט את סטיוארט לתפקיד. שני הגברים הגיעו לאדלייד בשנת 1846 כשהם מרוסקים; סטארט מעולם לא התאושש לחלוטין וחזר לביתו באנגליה, וסטיוארט בילה שנה כשהוא אינו מסוגל לתפקד.
זו הייתה ההשכלה שחשבה. הוא יצא ממנה כשהוא יודע כיצד פנים הארץ הצחיח מתנהג — היכן הצטברו מים, כיצד סוסים כשלו, כמה מהר משלחת יכולה להיהרג מהאופטימיות של עצמה. לאחר מכן הוא מיפה ארצות מרוחקות עבור בעלי האדמות ויליאם פינק וג'יימס וג'ון צ'יימברס.
שלושה מסעות למרכז
ב-14 במאי 1858, במימון פינק, יצא סטיוארט מתחנת צ'יימברס אורטונגה (Oratunga) עם שני מלווים וכמעט ללא אספקה. הוא עבד מערבה מעבר לאגם טורנס (Lake Torrens) ומצא את נחל צ'יימברס — שרשרת של בורות מים חצי-קבועים שהפכה לנקודת ההשקה לכל מה שבא לאחר מכן — לפני שהאספקה אזלה ליד אזור קובר פידי (Coober Pedy). ארבעה חודשים וכ-2,400 קילומטרים לאחר מכן הוא חזר, והחברה הגאוגרפית המלכותית שלחה לו שעון זהב.
מסע שני באפריל 1859 הסתובב לאחור כמאה קילומטרים לפני היעד — לא בשל מחסור במים או באוכל, אלא בגלל שפרסות הסוסים אזלו. בו הוא מצא מעיין אמנותי שכינה "מעיין התקווה" (Spring of Hope), בהעריכו שהוא מאפשר נסיגה לאדלייד בכל עונה. האינסטינקט שלו לקווי נסיגה כבר היה גלוי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המשלחת השלישית עזבה את נחל צ'יימברס ב-2 במרץ 1860 עם ויליאם קקוויק ובנג'מין הד. גשם הרס את המחסנים ליד אודנאדאטה (Oodnadatta); הם המשיכו על חצי מנות בעוד הצפדינה תקפה. בתחילת אפריל הוא מצא וכינה את נהר פינק (Finke River), וב-12 באפריל הגיע להרי מקדונל (MacDonnell Ranges). ב-22 באפריל 1860 הוא חישב כי הוא עומד במרכז הגאוגרפי של היבשת. הוא התכוון לקרוא לפסגה הסמוכה מאונט סטארט על שם מפקדו הישן; היא נכנסה למפה כמרכז מאונט סטיוארט (Central Mount Stuart).
הוא הגיע עד טננט קריק (Tennant Creek) לפני שהארץ נחסמה בפניו. ב-26 ביוני, אנשי ווארמונגה (Warramunga) פשטו על המחנה, לקחו ציוד ותקפו את הסוסים; כשהמלווים שלו נחלשים ואין מים לצפון-מערב, סטיוארט הסתובב. הוא היה באדלייד עד אוקטובר — אך קביעת מרכז היבשת דורגה באותה עת לצד איתור מקור הנילוס על ידי ספיק (Speke). החברה הגאוגרפית המלכותית העניקה לו את מדליית הפטרון שלה, מה שהפך אותו לאדם השני בלבד שהחזיק גם במדליה וגם בשעון הזהב של החברה. האחר היה ליווינגסטון.
הניסיון הרביעי
ממשלת דרום אוסטרליה סיפקה בחוסר רצון עשרה גברים חמושים ו-2,500 ליש"ט. סטיוארט עזב את נחל צ'יימברס ב-1 בינואר 1861 — העונה הגרועה ביותר האפשרית — עם שנים-עשר גברים וארבעים ותשעה סוסים. מעבר לנחל אטאק (Attack Creek) הוא מצא את מי ניוקאסל (Newcastle Water), יריעת מים באורך שבעה קילומטרים. חמישה שבועות של חיפוש צפון-מערבה לא מצאו נתיב, וב-1 ביולי, לאחר שישה חודשים בחוץ, הוא הורה על החזרה.
בהגיעו הביתה נודע לו שברק ווילס נעדרים, והוא הציע מיד לצאת לחפש אותם.
החצייה
הניסיון החמישי יצא לדרך ב-23 באוקטובר 1861 מביתו של ג'יימס צ'יימברס בצפון אדלייד, על בסיס 2,000 ליש"ט מכספי הממשלה בתנאי שמדען יצטרף. לפני שהמשלחת הגיעה לגאולר (Gawler) סוס הכה ברקתו של סטיוארט, הותיר אותו מחוסר הכרה ורמס את ידו הימנית, פרק שני מפרקים ותלש בשר וציפורן; נשקלה קטיעה. הוא תפס את המשלחת במוּלוּלוּ (Moolooloo), והם יצאו ב-8 בינואר 1862 — עשרה גברים, שבעים ואחד סוסים.
הם הגיעו למי ניוקאסל ב-5 באפריל. חמישה ניסיונות למצוא דרך מערבה לנהר ויקטוריה כולם נכשלו. סטיוארט אז דהר ישר צפונה, אוסף בורות מים עד דאלי ווטרס (Daly Waters) ודוחף אל ה-Top End. ב-1 ביולי הוא הגיע לנהר מרי, כשהוא טועה בינו לבין האדלייד כי לא היה לו כרונומטר לקבוע קו אורך. ב-24 ביולי 1862 עמדה המשלחת על חוף בוצי במפרץ ואן דימן וסטיוארט חרט עץ "JMDS". למחרת הגיע העץ הגדול יותר, ה-"S", והדגל.
המחיר
החזרה הרסה אותו. תת-תזונה, צפדינה וטרכומה הותירו אותו עיוור למעשה ובכאב מתמיד, והוא עבר כ-900 קילומטרים כשהוא תלוי באלונקה בין שני סוסים. הוא מעולם לא התאושש. הוא הכין את יומניו לפרסום, הפליג לבריטניה באפריל 1864, ומת בלונדון ב-5 ביוני 1866, בגיל חמישים — גיבור נשכח, לפי הביטוי בו משתמשים היסטוריונים של דרום אוסטרליה. הוא נקבר בקנסל גרין (Kensal Green), שם אחותו מרי הקימה את האנדרטה.
מדוע ג'ון נקרא גאון
הטענה אינה אינטלקטואלית במובן הרגיל, והעמדת פנים אחרת תהיה לא ישרה. סטיוארט לא הפיק תאוריה ולא ייסד מדע. מה שהיה לו הוא מלאכת מחשבת, וכדאי לציין את מרכיביה: קריאת ארץ צחיחה למציאת מים ממרחק, לפני שמתחייבים לסכן גברים וסוסים; החזקת מיקום מדויק על פי חישוב ניווט לאורך אלפי קילומטרים ללא מכשירים טובים מספיק לקביעת קו אורך; הקצבת מזון לאנשים, בעלי חיים ומחסנים לקראת דרך חזרה שחושבה מראש; והקשה מכולם, הידיעה מתי להסתובב לאחור. הוא חזר בנחל אטאק, במי ניוקאסל, ומאה קילומטרים לפני היעד ב-1859 בגלל פרסות. כל נסיגה נראתה ככישלון, וכל אחת מהן שימרה את המשלחת שבסופו של דבר הצליחה.
ההשוואה שמכריעה את העניין היא ברק ווילס, שחצו את היבשת גם כן, במחיר של שבעה חיים כולל שלהם. סטיוארט הוביל חמש משלחות לאותה ארץ, פעמיים נכנס כשהוא מורעב וסובל מצפדינה, ולא איבד איש. זה לא מזל שחוזר על עצמו חמש פעמים; זה שיקול דעת המיושם היכן שטעות הורגת.
הטיעון הנגדי ראוי להיאמר בגלוי. "גילויו" של סטיוארט היה של ארץ מיושבת וידועה היטב — אנשי הווארמונגה שפשטו על המחנה שלו והאנשים שהתנגדו לו במי ניוקאסל חיו בנופים שהקהילות שלהם מיפו במשך אלפי שנים. מה שסטיוארט סיפק לא היה ידיעת הארץ אלא נתיב קריא לממשלה קולוניאלית, והתוצאה הישירה שלו הייתה סיפוח ונישול.
מורשת
הקו שסטיוארט הלך בו הפך לתשתית. קו הטלגרף היבשתי האוסטרלי נבנה לאורך נתיבו בשנים 1871–72, מחבר את אוסטרליה לעולם באמצעות כבל, והדרך מפורט אוגוסטה (Port Augusta) לדארווין עוקבת בעיקרה אחר אותו מסלול, שנקרא כביש סטיוארט (Stuart Highway) בשנת 1942. החצייה שלו הובילה ישירות לסיפוח בשנת 1863 לדרום אוסטרליה של השטח שהפך לטריטוריה הצפונית. מרכז מאונט סטיוארט ורכס סטיוארט נושאים את שמו; העיירה סטיוארט שונתה לאליס ספרינגס בשנת 1933. פסל של ג'יימס וייט ניצב בוויקטוריה סקוור, אדלייד, ולוחיות כחולות מציינות את מקום הולדתו בדיסארט ואת ביתו האחרון בלונדון ב-9 קמפדן היל סקוור.