ג'ון דלטון
ג'ון דלטון (John Dalton; 5 או 6 בספטמבר 1766 – 27 ביולי 1844) היה כימאי, פיזיקאי ומטאורולוג אנגלי שעבודתו הניחה את היסודות לתורה האטומית המודרנית ולכימיה סטויכיומטרית. בהתבסס על רעיונות קודמים בדבר אי-החלוקתיות של החומר ועל מדידותיו המדויקות של יחסי שילוב, הציע דלטון שכל יסוד כימי מורכב מאטומים זהים בעלי משקל אופייני, וכי תרכובות נוצרות כאשר אטומים של יסודות שונים מתחברים בפרופורציות של מספרים שלמים קבועים. ספרו "שיטה חדשה לפילוסופיה כימית" (A New System of Chemical Philosophy, 1808) הציג מודל אטומי קוהרנטי, סיפק משקלים אטומיים יחסיים וסימון סמלי, וביסס את המסגרת הכמותית שעיצבה את הכימיה של המאה ה-19 ונותרה הבסיס למחשבה הכימית המודרנית.
דלטון היה גם מטאורולוג ופיזיקאי חלוץ; הוא ניהל תצפיות מזג אוויר יומיות במשך למעלה מחמישים שנה, ניסח את החוק האמפירי הראשון של לחצים חלקיים (הידוע מאוחר יותר כחוק דלטון), וחקר את התנהגות הגזים דרך עבודתו על לחץ אדים ומסיסות גזים. מחקריו על עיוורון הצבעים שלו הובילו לתיאור המדעי הראשון של המצב – שבשפות רבות עדיין ידוע כדלטוניזם – וסייעו בביסוס שיטות ניסיוניות לקישור בין תפיסה לפיזיולוגיה. דלטון נבחר לעמית בחברה המלכותית בשנת 1822 וזכה במדליה המלכותית שלה ב-1826, והיה למדען הבריטי הראשון שפיתח תורה אטומית כמותית ואחת הדמויות המרכזיות במעבר הכימיה ממדע איכותני למדע מתמטי.
חיים מוקדמים
ג'ון דלטון נולד ב-5 או ב-6 בספטמבר 1766 למשפחה קוויקרית באיגלספילד (Eaglesfield), ליד קוקרמות' (Cockermouth), בקאמבריה, אנגליה. אביו היה אורג. הוא קיבל את השכלתו המוקדמת מאביו ומג'ון פלטשר הקוויקרי, שניהל בית ספר פרטי בכפר הסמוך פארדשאו הול (Pardshaw Hall). משפחתו של דלטון הייתה ענייה מכדי לתמוך בו לאורך זמן, והוא החל להשתכר למחייתו מגיל עשר בשירותו של הקוויקרי המקומי האמיד אליהו רובינסון.
עבודה מדעית
### מטאורולוגיה
חייו המוקדמים של דלטון הושפעו מהקוויקרי הבולט אליהו רובינסון, מטאורולוג ובונה מכשירים מיומן מאיגלספילד, קאמבריה, שעניין אותו בבעיות מתמטיקה ומטאורולוגיה. במהלך שנותיו בקנדל (Kendal), תרם דלטון פתרונות לבעיות וענה על שאלות בנושאים שונים בכתבי העת "The Ladies' Diary" ו-"Gentleman's Diary". בשנת 1787, בגיל 21, החל ביומן המטאורולוגי שלו שבו, במהלך 57 השנים הבאות, רשם יותר מ-200,000 תצפיות. בסביבות תקופה זו הוא גילה מחדש את התאוריה של ג'ורג' האדלי על זרימה אטמוספרית (הידועה כיום כתא האדלי). בשנת 1793, פרסומו הראשון של דלטון, "תצפיות ומסות מטאורולוגיות" (Meteorological Observations and Essays), הכיל את הזרעים לכמה מתגליותיו המאוחרות, אך למרות מקוריות הטיפול שלו, חוקרים אחרים לא הקדישו להם תשומת לב רבה. עבודה שנייה של דלטון, "יסודות הדקדוק האנגלי" (Elements of English Grammar), פורסמה בשנת 1801.
מדידת הרים
לאחר שעזב את אזור האגמים, חזר דלטון מדי שנה לבלות את חופשותיו בלימוד מטאורולוגיה, דבר שכלל הליכה רבה בהרים. עד להופעתם של מטוסים ובלוני מזג אוויר, הדרך היחידה לבצע מדידות טמפרטורה ולחות בגובה הייתה טיפוס על הר. דלטון העריך את הגובה באמצעות ברומטר. הסקר האורדננס (Ordnance Survey) לא פרסם מפות לאזור האגמים עד שנות ה-60 של המאה ה-19. לפני כן, דלטון היה אחד הסמכויות הבודדות לגבי גובהי ההרים באזור. לעיתים קרובות ליווה אותו ג'ונתן אטלי, שגם הוא חקר את גובה הפסגות המקומיות, תוך שימוש בנתוניו של דלטון כהשוואה לבדיקת עבודתו. אטלי פרסם את המידע שלו במפה שלו משנת 1818. אטלי הפך לעוזר ולחבר של דלטון.
### עיוורון צבעים
בשנת 1794, זמן קצר לאחר הגעתו למנצ'סטר, נבחר דלטון לחבר באגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר, ה-"Lit & Phil", וכעבור שבועות ספורים הציג את מאמרו הראשון על "עובדות יוצאות דופן הקשורות לראיית צבעים", שבו הניח כי מחסור בתפיסת צבעים נגרם משינוי צבע של המדיום הנוזלי של גלגל העין. מכיוון שגם הוא וגם אחיו היו עיוורי צבעים, הוא זיהה שהמצב חייב להיות תורשתי.
אף שתאוריית דלטון הופרכה מאוחר יותר, מחקרו המוקדם על ליקוי בראיית צבעים זכה להכרה לאחר מותו. בדיקה של גלגל העין המשומר שלו בשנת 1995 הדגימה כי דלטון סבל מדאוטרנופיה (deuteranopia), סוג של עיוורון צבעים מולד אדום-ירוק שבו חסר הגן לפוטופסינים הרגישים לאורך גל בינוני (ירוק). אנשים עם צורה זו של עיוורון צבעים רואים כל צבע כמתורגם לכחול, צהוב או אפור, או, כפי שכתב דלטון במאמרו המכונן:
> אותו חלק בתמונה שאחרים מכנים אדום, נראה לי מעט יותר מאשר גוון, או פגם באור; לאחר מכן הכתום, הצהוב והירוק נראים כצבע אחד, היורד בצורה אחידה למדי מצהוב עז לצהוב דליל, מה שיוצר את מה שהייתי מכנה גוונים שונים של צהוב.
### חוקי גזים
בשנת 1800 הפך דלטון למזכיר האגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר, ובשנה שלאחר מכן הציג סדרת הרצאות חשובה, שכותרתה "מסות ניסיוניות" על הרכב גזים מעורבים; לחץ קיטור ואדים אחרים בטמפרטורות שונות בוואקום ובאוויר; על אידוי; ועל התפשטות תרמית של גזים. ארבע המסות, שהוצגו בין ה-2 ל-30 באוקטובר 1801, פורסמו ב-"Memoirs of the Literary and Philosophical Society of Manchester" בשנת 1802.
המסה השנייה נפתחת בהערה:
> בקושי ניתן להטיל ספק לגבי יכולת הפירוק של כל הנוזלים האלסטיים מכל סוג שהוא, לנוזלים; ואסור לנו להתייאש מלהשיג זאת בטמפרטורות נמוכות ועל ידי לחצים חזקים המופעלים על הגזים הלא מעורבים.
לאחר תיאור ניסויים לקביעת לחץ הקיטור בנקודות שונות בין 0 ל-100 מעלות צלזיוס (32 ו-212 מעלות פרנהייט), דלטון הגיע למסקנה מתצפיות על לחץ האדים של שישה נוזלים שונים, כי השונות בלחץ האדים עבור כל הנוזלים שווה, עבור אותה שונות בטמפרטורה, בחישוב מלחץ אדים נתון כלשהו.
במסה הרביעית הוא מציין:
> איני רואה סיבה מספקת לכך שלא נסיק שכל הנוזלים האלסטיים תחת אותו לחץ מתפשטים במידה שווה על ידי חום—וכי עבור כל התפשטות נתונה של כספית, ההתפשטות המקבילה של האוויר היא באופן יחסי מעט פחותה, ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר. ... נראה, אם כן, שחוקים כלליים לגבי הכמות המוחלטת וטבע החום, סביר יותר שייגזרו מנוזלים אלסטיים מאשר מחומרים אחרים.
הוא ניסח את חוק גה-לוסאק, שפורסם ב-1802 על ידי ז'וזף לואי גה-לוסאק (גה-לוסאק זקף את התגלית לעבודה שלא פורסמה משנות ה-80 של המאה ה-18 על ידי ז'אק שארל). בשנתיים או שלוש השנים שלאחר ההרצאות, פרסם דלטון מספר מאמרים בנושאים דומים. "על ספיגת גזים על ידי מים ונוזלים אחרים" (שהוקרא כהרצאה ב-21 באוקטובר 1803, פורסם לראשונה ב-1805) הכיל את חוק הלחצים החלקיים שלו הידוע כיום כחוק דלטון.
### תורה אטומית
ניתן לטעון כי החשובים שבכל מחקריו של דלטון נוגעים לתורה האטומית בכימיה. בעוד ששמו קשור באופן בלתי נפרד לתורה זו, מקור התורה האטומית של דלטון אינו מובן במלואו. ייתכן שהתורה הוצעה לו על ידי מחקרים על אתילן (גז מאיר) ומתאן (מימן פחמי) או על ידי ניתוח של תחמוצת חנקן (פרוטוקסיד של חנקן) ודו-תחמוצת חנקן (דאוטוקסיד של חנקן), שתי הדעות נשענות על סמכותו של תומאס תומסון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מ-1814 עד 1819, הכימאי האירי ויליאם היגינס טען שדלטון גנב את רעיונותיו, אך התאוריה של היגינס לא התייחסה למסה אטומית יחסית. ראיות עדכניות מצביעות על כך שפיתוח המחשבה של דלטון עשוי היה להיות מושפע מרעיונותיו של כימאי אירי אחר, בריאן היגינס, שהיה דודו של ויליאם. בריאן האמין שאטום הוא חלקיק מרכזי כבד המוקף באטמוספירה של קלוריק, החומר המשוער של חום באותה תקופה. גודל האטום נקבע על ידי קוטר אטמוספירת הקלוריק. בהתבסס על הראיות, דלטון היה מודע לתאוריה של בריאן ואימץ רעיונות ושפה דומים מאוד, אך הוא מעולם לא הכיר בציפייה של בריאן למודל הקלורי שלו. עם זאת, החידוש המהותי בתורה האטומית של דלטון הוא שהוא סיפק שיטה לחישוב משקלים אטומיים יחסיים עבור היסודות הכימיים, מה שמספק את האמצעים להקצאת נוסחאות מולקולריות לכל החומרים הכימיים. לא בריאן ולא ויליאם היגינס עשו זאת, והבכורה של דלטון לחידוש מכריע זה אינה שנויה במחלוקת.
מחקר של מחברות המעבדה של דלטון, שהתגלו בחדרי האגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר, הגיע למסקנה שדלטון לא הובל על ידי חיפושו אחר הסבר לחוק הפרופורציות המרובות לרעיון ששילוב כימי מורכב מאינטראקציה של אטומים בעלי משקל מוגדר ואופייני, אלא הרעיון של אטומים עלה במוחו כמושג פיזי טהור, שנכפה עליו על ידי לימוד התכונות הפיזיקליות של האטמוספירה וגזים אחרים. האינדיקציות הראשונות שפורסמו לרעיון זה נמצאות בסוף מאמרו "על ספיגת גזים על ידי מים ונוזלים אחרים" שכבר הוזכר. שם הוא אומר:
> מדוע מים אינם מקבלים את נפחם מכל סוג של גז באופן שווה? שאלה זו שקלתי כראוי, ולמרות שאיני מסוגל לספק את עצמי לחלוטין, אני משוכנע כמעט שהנסיבות תלויות במשקל ובמספר החלקיקים הסופיים של הגזים השונים.
לאחר מכן הוא מציע משקלים יחסיים לאטומים של כמה יסודות, מבלי להיכנס לפרטים נוספים. עם זאת, מחקר עדכני של רשומות מחברת המעבדה של דלטון מסיק שהוא פיתח את התורה האטומית הכימית בשנת 1803 כדי ליישב את הנתונים האנליטיים של הנרי קוונדיש ואנטואן לבואזיה על הרכב החומצה החנקתית, לא כדי להסביר את מסיסות הגזים במים.
הנקודות העיקריות של התורה האטומית של דלטון, כפי שהתפתחה בסופו של דבר, הן:
יסודות עשויים מחלקיקים קטנים מאוד הנקראים אטומים.
- אטומים של יסוד נתון זהים בגודלם, במסתם ובתכונות אחרות; אטומים של יסודות שונים נבדלים בגודלם, במסתם ובתכונות אחרות.
- לא ניתן לחלק, ליצור או להשמיד אטומים.
- אטומים של יסודות שונים מתחברים ביחסים פשוטים של מספרים שלמים ליצירת תרכובות כימיות.
- בתגובות כימיות, אטומים משולבים, מופרדים או מסודרים מחדש.
בדיון המורחב הראשון שלו שפורסם על התורה האטומית (1808), הציע דלטון "כלל של פשטות מרבית" נוסף (ושנוי במחלוקת). לא ניתן היה לאשר כלל זה באופן עצמאי, אך הנחה כזו הייתה הכרחית כדי להציע נוסחאות לכמה מולקולות פשוטות, שעליהן התבסס חישוב המשקלים האטומיים. כלל זה קבע שאם ידוע כי אטומים של שני יסודות שונים יוצרים רק תרכובת אחת, כמו מימן וחמצן היוצרים מים או מימן וחנקן היוצרים אמוניה, יש להניח שהמולקולות של תרכובת זו מורכבות מאטום אחד של כל יסוד. עבור יסודות שהתחברו ביחסים מרובים, כגון שתי תחמוצות הפחמן שהיו ידועות אז או שלוש תחמוצות החנקן, הונח כי השילובים שלהם הם הפשוטים ביותר האפשריים. לדוגמה, אם ידועים שני שילובים כאלה, אחד חייב להיות מורכב מאטום אחד של כל יסוד, והשני חייב להיות מורכב מאטום אחד של יסוד אחד ושני אטומים של השני.
זו הייתה רק הנחה, שנגזרה מאמונה בפשטות הטבע. לא היו ראיות זמינות אז למדענים כדי להסיק כמה אטומים של כל יסוד מתחברים ליצירת מולקולות. אבל כלל זה או כלל אחר כזה היה הכרחי לחלוטין לכל תאוריה מתהווה, שכן היה צורך בנוסחה מולקולרית משוערת כדי לחשב משקלים אטומיים יחסיים. "כלל הפשטות המרבית" של דלטון גרם לו להניח שהנוסחה למים היא OH ולאמוניה היא NH, שונה מאוד מההבנה המודרנית שלנו (H2O, NH3). מצד שני, כלל הפשטות שלו הוביל אותו להציע את הנוסחאות המודרניות הנכונות לשתי תחמוצות הפחמן (CO ו-CO2). למרות אי-הוודאות בלב התורה האטומית של דלטון, עקרונות התאוריה שרדו.
### משקלים אטומיים יחסיים
דלטון פרסם את הטבלה הראשונה שלו של משקלים אטומיים יחסיים המכילה שישה יסודות (מימן, חמצן, חנקן, פחמן, גופרית וזרחן), ביחס למשקל של אטום מימן שנלקח באופן קונבנציונלי כ-1. מכיוון שאלו היו רק משקלים יחסיים, אין להם יחידת משקל מצורפת. דלטון לא סיפק במאמר זה שום אינדיקציה לאופן שבו הגיע למספרים אלו, אך במחברת המעבדה שלו, מתאריך 6 בספטמבר 1803, ישנה רשימה שבה הציג את המשקלים היחסיים של האטומים של מספר יסודות, שנגזרו מניתוח של מים, אמוניה, פחמן דו-חמצני וכו' על ידי כימאים של התקופה.
הרחבת רעיון זה לחומרים בכלל הובילה אותו בהכרח לחוק הפרופורציות המרובות, וההשוואה עם הניסוי אישרה בצורה מבריקה את הסקתו. במאמר "על שיעור הגזים השונים באטמוספירה", שהוקרא על ידו בנובמבר 1802, נראה כי חוק הפרופורציות המרובות צפוי במילים:
> יסודות החמצן עשויים להתחבר עם חלק מסוים של גז חנקני או עם פעמיים חלק זה, אך ללא כמות ביניים.
אך יש סיבה לחשוד שמשפט זה עשוי היה להתווסף זמן מה לאחר קריאת המאמר, שלא פורסם עד 1805.
תרכובות נרשמו כבינאריות, טרנאריות, קוואטרנריות וכו' (מולקולות המורכבות משניים, שלושה, ארבעה וכו' אטומים) ב-"שיטה חדשה לפילוסופיה כימית" בהתאם למספר האטומים שהיו לתרכובת בצורתה הפשוטה והאמפירית ביותר.
דלטון שיער שניתן לייצג את מבנה התרכובות ביחסי מספרים שלמים. לכן, אטום אחד של יסוד X המתחבר עם אטום אחד של יסוד Y הוא תרכובת בינארית. יתרה מכך, אטום אחד של יסוד X המתחבר עם שני אטומים של יסוד Y או להפך, הוא תרכובת טרנארית. רבות מהתרכובות הראשונות הרשומות ב-"שיטה חדשה לפילוסופיה כימית" תואמות להשקפות מודרניות, אם כי רבות אחרות לא.
דלטון השתמש בסמלים משלו כדי לייצג ויזואלית את המבנה האטומי של תרכובות. הם תוארו ב-"שיטה חדשה לפילוסופיה כימית", שם רשם 21 יסודות ו-17 מולקולות פשוטות.
### חקירות אחרות
דלטון פרסם מאמרים על נושאים מגוונים כמו גשם וטל ומקור המעיינות (הידרוספירה); על חום, צבע השמיים, קיטור והחזרה ושבירה של אור; ועל הנושאים הדקדוקיים של פעלים עזר ובינוניים של השפה האנגלית.
### גישה ניסיונית
כחוקר, דלטון הסתפק לעיתים קרובות במכשירים גסים ולא מדויקים, למרות שניתן היה להשיג טובים יותר. סר המפרי דייווי תיאר אותו כ"נסיין גס מאוד", ש"כמעט תמיד מצא את התוצאות שדרש, תוך שהוא סומך על ראשו יותר מאשר על ידיו". מצד שני, היסטוריונים ששחזרו כמה מניסוייו המכריעים אישרו את מיומנותו ודיוקו של דלטון.
בהקדמה לחלק השני של כרך א' של שיטתו החדשה, הוא אומר שלעיתים קרובות הוטעה על ידי קבלת התוצאות של אחרים כמובנות מאליהן, ולכן החליט לכתוב "כמה שפחות מלבד מה שאני יכול להעיד מניסיוני האישי", אך עצמאות זו הוא לקח רחוק כל כך שלעיתים היא דמתה לחוסר קבלה. כך הוא לא בטח, וכנראה מעולם לא קיבל במלואן, את מסקנותיו של גה-לוסאק לגבי נפחי השילוב של גזים.
הוא החזיק בדעות לא שגרתיות על כלור. גם לאחר שאופיו היסודי נקבע על ידי דייווי, הוא התעקש להשתמש במשקלים האטומיים שהוא עצמו אימץ, גם כאשר הם הוחלפו על ידי קביעות מדויקות יותר של כימאים אחרים.
הוא תמיד התנגד לסימון הכימי שתוכנן על ידי יונס יעקב ברצליוס, למרות שרובם חשבו שהוא הרבה יותר פשוט ונוח מהמערכת המסורבלת שלו של סמלים מעגליים.
פרסומים אחרים
עבור האנציקלופדיה של ריס (Rees's Cyclopædia), דלטון תרם מאמרים על כימיה ומטאורולוגיה, אך הנושאים אינם ידועים.
הוא תרם 117 מסות לאגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר מ-1817 ועד מותו ב-1844 בעודו נשיא הארגון. מתוכם המוקדמים הם החשובים ביותר. באחד מהם, שהוקרא ב-1814, הוא מסביר את עקרונות הניתוח הנפחי, שבו היה אחד החוקרים המוקדמים ביותר. בשנת 1840 מאמר על פוספטים וארסנאטים, שלעיתים קרובות נחשב לעבודה חלשה יותר, נדחה על ידי החברה המלכותית, והוא היה כל כך נסער שהוא פרסם אותו בעצמו. הוא נקט באותו מסלול זמן קצר לאחר מכן עם ארבעה מאמרים אחרים, ששניים מהם ("על כמות החומצות, הבסיסים והמלחים בסוגים שונים של מלחים" ו-"על שיטה חדשה וקלה לניתוח סוכר") מכילים את תגליתו, הנחשבת בעיניו לשנייה בחשיבותה רק לתורה האטומית, כי אנהידראטים מסוימים, כאשר הם מומסים במים, אינם גורמים לעלייה בנפחם, ומסקנתו היא שהמלח נכנס לנקבוביות המים.
חיים ציבוריים
עוד לפני שהציע את התורה האטומית, דלטון רכש מוניטין מדעי ניכר. בשנת 1804 נבחר להעביר סדרת הרצאות על פילוסופיה טבעית במוסד המלכותי בלונדון, והוא העביר סדרת הרצאות נוספת שם בשנים 1809–1810. עדים מסוימים דיווחו כי היה חסר את התכונות שהופכות מרצה לאטרקטיבי, בהיותו קולני וחסר בהירות, לא יעיל בטיפול בנושא שלו, וחסר באופן מיוחד בשפה ובכוח המחשה.
בשנת 1810, סר המפרי דייווי ביקש ממנו להציע את עצמו כמועמד לעמית בחברה המלכותית, אך דלטון סירב, אולי מסיבות כלכליות. בשנת 1822 הוא הוצע ללא ידיעתו, ועם בחירתו שילם את האגרה הרגילה. שש שנים קודם לכן הוא מונה לחבר בהתכתבות של האקדמיה הצרפתית למדעים, ובשנת 1830 נבחר לאחד משמונת עמיתיו הזרים במקומו של דייווי. בשנת 1833, ממשלתו של ארל גריי העניקה לו פנסיה של 150 ליש"ט, שהועלתה ב-1836 ל-300 ליש"ט (שווה ערך ל-15,437 ו-29,627 ליש"ט בשנת 2025, בהתאמה). דלטון נבחר לחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1834.
ג'יימס פרסקוט ג'ול, שמאוחר יותר חקר ופרסם (1843) על טבע החום והקשר שלו לעבודה מכנית, היה כצעיר תלמידו של דלטון בשנותיו האחרונות.
חיים אישיים
דלטון מעולם לא נישא והיו לו רק כמה חברים קרובים. כקוויקרי, הוא חי חיים אישיים צנועים וחסרי יומרה.
במשך 26 השנים שקדמו למותו, דלטון חי בחדר בביתו של הכומר ו. ג'ונס, בוטנאי מפורסם, ואשתו, ברחוב ג'ורג', מנצ'סטר. דלטון וג'ונס מתו באותה שנה (1844).
סדר יומו של דלטון של עבודת מעבדה והוראה במנצ'סטר הופרע רק על ידי טיולים שנתיים לאזור האגמים וביקורים מזדמנים בלונדון. בשנת 1822 הוא ערך ביקור קצר בפריז, שם פגש אנשי מדע מכובדים רבים. הוא השתתף בכמה מהפגישות המוקדמות של האגודה הבריטית ביורק, אוקספורד, דבלין ובריסטול.
מוגבלות ומוות
דלטון סבל משבץ קל בשנת 1837, ושני ב-1838 הותיר אותו עם לקות דיבור, אם כי נותר מסוגל לבצע ניסויים. במאי 1844 הוא עבר שבץ נוסף; ב-26 ביולי, בזמן שידו רעדה, הוא רשם את התצפית המטאורולוגית האחרונה שלו. ב-27 ביולי, במנצ'סטר, דלטון נפל ממיטתו ונמצא מת על ידי המטפל שלו.
דלטון זכה להלוויה אזרחית עם כבוד מלא. גופתו הוצבה באולם העירייה של מנצ'סטר במשך ארבעה ימים ויותר מ-40,000 איש עברו על פני ארונו. תהלוכת ההלוויה כללה נציגים של הגופים האזרחיים, המסחריים והמדעיים המרכזיים של העיר. הוא נקבר במנצ'סטר בבית הקברות ארדוויק (Ardwick Cemetery); בית הקברות הוא כיום מגרש משחקים, אך תמונות של הקבר המקורי ניתן למצוא בחומרים שפורסמו.
מורשת
חלק גדול מעבודתו הכתובה של דלטון, שנאספה על ידי האגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר, ניזוקה במהלך הפצצה ב-24 בדצמבר 1940. זה הניע את אייזק אסימוב לומר: "רשומותיו של ג'ון דלטון, שנשמרו בקפידה במשך מאה שנה, הושמדו במהלך הפצצת מנצ'סטר במלחמת העולם השנייה. לא רק החיים נהרגים במלחמה". המסמכים הפגומים נמצאים בספריית ג'ון ריילנדס.
- פסל חזה של דלטון, מאת צ'נטרי, ששולם על ידי מנוי ציבורי, הוצב באולם הכניסה של המוסד המלכותי של מנצ'סטר. פסלו הגדול של צ'נטרי של דלטון, שהוקם בעוד דלטון בחיים, הוצב באולם העירייה של מנצ'סטר בשנת 1877. הוא "כנראה המדען היחיד שקיבל פסל בחייו".
- הפרנולוג והפסל השוויצרי ממנצ'סטר ויליאם באלי עשה יציקה של פנים הגולגולת של דלטון ושל ציסטה בתוכה, לאחר שהגיע לבית החולים המלכותי של מנצ'סטר מאוחר מדי כדי לעשות יציקה של הראש והפנים. יציקה של הראש נעשתה על ידי מר פוליטי, שהגעתו למקום קדמה לזו של באלי.
- רחוב ג'ון דלטון מחבר את דינסגייט וכיכר אלברט במרכז מנצ'סטר.
- בניין ג'ון דלטון באוניברסיטת מנצ'סטר מטרופוליטן מאוכלס על ידי הפקולטה למדעים והנדסה. מחוצה לו עומד פסלו של דלטון מאת ויליאם ת'יד, שהוקם בפיקדילי בשנת 1855, והועבר לשם בשנת 1966.
- לוח כחול מנציח את אתר המעבדה שלו ברחוב ג'ורג' 36 במנצ'סטר.
- אוניברסיטת מנצ'סטר הקימה שתי מלגות כימיה על שם דלטון, שתי מלגות מתמטיקה על שם דלטון, ופרס דלטון להיסטוריה של הטבע. אולם מגורים נקרא אולם דלטון.
- מדליית דלטון הוענקה רק שש-עשרה פעמים על ידי האגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר.
- מכתש דלטון על הירח נקרא על שמו של דלטון.
- "דלטוניזם" הוא שם נרדף פחות מוכר לעיוורון צבעים, ובשפות מסוימות, וריאציות על כך נותרו בשימוש נפוץ: למשל, 'daltonien' הוא המקבילה הצרפתית לתואר 'עיוור צבעים', ו-'daltónico'/'daltonica' הם הספרדית והאיטלקית.
- המחלקה האנאורגנית של החברה המלכותית לכימיה בבריטניה נקראת חטיבת דלטון, והכתב העת האקדמי של החברה לכימיה אנאורגנית נקרא עסקאות דלטון (Dalton Transactions).
- לכבוד עבודתו של דלטון, כימאים וביוכימאים רבים משתמשים ביחידת המסה דלטון (סמל Da), הידועה גם כיחידת מסה אטומית מאוחדת, השווה ל-1/12 מהמסה של אטום נייטרלי של פחמן-12).
- בתי ספר קוויקריים קראו למבנים על שם דלטון: למשל, בית ספר במגזר היסודי של בית הספר אקוורת' (Ackworth School), נקרא דלטון.
- העיירה דלטון בדרום אונטריו נקראה על שמו. השם אבד כאשר בשנת 2001 העיירה נבלעה בעיר קווארטה לייקס (Kawartha Lakes), אך בשנת 2002 השם דלטון הוצמד לפארק חדש, הפארק הפרובינציאלי דלטון דיגבי ויילדלנדס.
- האסטרואיד (12292) דלטון נקרא על שמו.
- קיצור המחבר הסטנדרטי Jn.Dalton משמש לציון אדם זה כמחבר בעת ציטוט שם בוטני.
עבודות
- דלטון, ג'ון (1834). תצפיות ומסות מטאורולוגיות (מהדורה שנייה). מנצ'סטר: הריסון וקרוספילד. אוחזר ב-24 בדצמבר 2007.
- דלטון, ג'ון (1893). יסודות התורה האטומית. אדינבורו: ויליאם פ. קליי. אוחזר ב-24 בדצמבר 2007. – הדפסה חוזרת של מועדון אלמביק עם כמה ממאמריו של דלטון, יחד עם כמה מאת ויליאם הייד וולאסטון ותומאס תומסון.
- דלטון, ג'ון (1893). יסודות התורה המולקולרית. אדינבורו: ויליאם פ. קליי, 1893. אוחזר ב-15 באוגוסט 2022 – עם מסות מאת ז'וזף לואי גה-לוסאק ואמדאו אבוגדרו.
- דלטון, ג'ון (1808). שיטה חדשה לפילוסופיה כימית. לונדון. ISBN 978-1-153-05671-7. אוחזר ב-8 ביולי 2008. {{cite book}}: אי-תאימות ISBN / תאריך (עזרה)
- מסמכי ג'ון דלטון בספריית ג'ון ריילנדס, מנצ'סטר.
- דלטון, ג'ון (1808–1827). שיטה חדשה לפילוסופיה כימית (כל התמונות זמינות להורדה חופשית במגוון פורמטים מאוספים דיגיטליים של המכון להיסטוריה של המדע בכתובת digital.sciencehistory.org).
- דלטון, ג'ון (1794). עובדות יוצאות דופן הקשורות לראיית צבעים: עם תצפיות. אוספים דיגיטליים של המכון להיסטוריה של המדע.