ג'ון ד. רוקפלר (John D. Rockefeller): מנהל החשבונות שקנה תעשייה
בספטמבר 1855 החל נער בן שש-עשרה לעבוד כעוזר מנהל חשבונות בחברת תוצרת חקלאית בקליבלנד, והחל להפריש מעשר של שישה אחוזים ממשכורתו הזעומה לכנסייה שלו. שישים שנה לאחר מכן הוא היה המיליארדר הראשון בהיסטוריה האמריקאית, הונו האישי היה שווה ל-2.3 אחוזים מכלל הכלכלה הלאומית, והוא תרם יותר כסף מכל אדם שחי אי פעם. הכלי בשני המקרים היה זהה: תשומת לב אובססיבית, כמעט לא אנושית, למה שדברים באמת עולים.
בנו של 'ביל השטן'
הוא נולד ב-8 ביולי 1839 בריצ'פורד, ניו יורק, השני מבין שישה ילדים. אביו ויליאם (William) היה סוכן נוסע ונוכל שנודע בשם 'ביל השטן' (Devil Bill), חסר עקרונות על פי כל עדות, כולל זו של משפחתו; אמו אלייזה דביסון (Eliza Davison) הייתה בפטיסטית אדוקה שערכיה השתרשו בנער באופן קבוע. המשפחה עברה דירה שוב ושוב לפני שהשתקעה בקליבלנד. רוקפלר למד בתיכון סנטרל ולאחר מכן בקורס בן עשרה שבועות במכללה המסחרית של פולסום (Folsom's Commercial College), שם למד הנהלת חשבונות. זה היה כל הכשרתו הפורמלית, וזה הספיק.
בחברת יואיט ואתל (Hewitt & Tuttle) הוא ניהל את החשבונות בדייקנות שהדאיגה אנשים, ולימד את עצמו את הכלכלה של הובלת מטענים – כמה עולה להעביר דבר ממקום אחד למשנהו, ומדוע. הוא העלה את המעשר שלו לעשרה אחוזים עד שהגיע לגיל עשרים. בשנת 1859 הוא נכנס לשותפות עם מוריס קלארק (Maurice Clark) וג'ורג' גארדנר (George Gardner) בתחום סוכנות התוצרת החקלאית.
אל תוך ענף הנפט
כשהרווחים מהסוכנות דעלו בשנות המלחמה, הקימו השותפים בית זיקוק באזורי התעשייה של קליבלנד בשנת 1863. בפברואר 1865 קנה רוקפלר את חלקם של האחים קלארק תמורת 72,500 דולר והקים את חברת 'רוקפלר ואנדרוס' (Rockefeller & Andrews). הוא כינה את היום הזה כיום שקבע את הקריירה שלו, והוא צדק: עד 1868 הפירמה הפעילה את בית הזיקוק לנפט הגדול בעולם.
ב-10 בינואר 1870 הוא איגד את חברת 'סטנדרד אויל' (Standard Oil) מאוהיו, עם הנרי פלגלר (Henry Flagler) בין שותפיו, והחל בתהליך איחוד. מה שהתרחש בין 1870 ל-1872 נזכר כ'טבח קליבלנד': סטנדרד אויל בלעה עשרים ושניים מתוך עשרים ושישה בתי הזיקוק המתחרים בעיר בתוך ארבעה חודשים. עד 1880 היא החזיקה בכ-90 אחוזים מזיקוק הנפט האמריקאי.
איך הוא עשה זאת
שני דברים, שפעלו יחד. הראשון היה יעילות תפעולית אמיתית, ולעיתים קרובות שוכחים זאת בסיפורים. רוקפלר הוריד עלויות על ידי ייצור חביות בעצמו, הנחת צינורות משלו, וסירוב לזרוק דבר – השאריות שזקקים אחרים זרקו הפכו לבנזין, שמן סיכה, שעוות פרפין וג'לי נפט (וזלין), כולם נמכרו ברווח. הנפט לתאורה הפך זול יותר, שנה אחר שנה, והאמריקאים הפשוטים קיבלו תאורה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השני היה מינוף מסוג פחות מעורר הערצה. מכיוון שסטנדרד שילחה כמויות שאף יריב לא יכול היה להתקרב אליהן, רוקפלר חילץ הנחות מועדפות מחברות הרכבת, ולאחר מכן השתמש בפער העלויות שנוצר כדי להציב למתחרים בחירה בין מכירה לו לבין פשיטת רגל. בשנת 1882 הקימו עורכי דינו את 'נאמנות סטנדרד אויל' (Standard Oil Trust), מבנה משפטי חדש לעולם, שהציב את מניותיהן של ארבעים ואחת חברות בידי תשעה נאמנים. זה פתר את בעיית התיאום שלו והעניק לשפה האנגלית מילה לתיאור איום תאגידי.
החשבון
הנאמנות הפכה אותו לאדם השנוא ביותר באמריקה. ספרה של אידה טרבל (Ida Tarbell) ההיסטוריה של חברת סטנדרד אויל (The History of the Standard Oil Company), שפורסם ב-1904, תיעד את הטקטיקות מקרה אחר מקרה ונותר אחד העבודות המשפיעות ביותר בעיתונות שנכתבו אי פעם. בשנת 1907 הטיל השופט קניסו מאונטיין לנדיס (Kenesaw Mountain Landis) על סטנדרד אויל קנס של 29,240,000 דולר, הסכום המקסימלי האפשרי, אם כי הקנס בוטל בערעור. ב-15 במאי 1911 קבע בית המשפט העליון כי סטנדרד אויל הפרה את חוק ההגבלים העסקיים של שרמן (Sherman Antitrust Act) והורה לפרק אותה לשלושים וארבע חברות נפרדות – ביניהן האבות הקדמונים של אקסון (Exxon), מוביל (Mobil) ושברון (Chevron).
הפירוק היה אמור להעניש אותו. במקום זאת, החלקים היו שווים הרבה יותר בנפרד מאשר יחד, רוקפלר החזיק במניות בכולן, והוא הפך לעשיר משמעותית. עד 1916 הוא היה המיליארדר הראשון של אמריקה.
לחלק את הכסף
משנות ה-90 של המאה ה-19 הוא הפעיל את אותה שיטה על פילנתרופיה, והתוצאות לא היו סנטימנטליות. הוא תרם 80 מיליון דולר להקמת אוניברסיטת שיקגו. הוא הקים את מכון רוקפלר למחקר רפואי (Rockefeller Institute for Medical Research) ב-1901, כיום אוניברסיטת רוקפלר; את מועצת החינוך הכללית (General Education Board) ב-1903; את ועדת התברואה של רוקפלר (Rockefeller Sanitary Commission) ב1909, שפעלה למיגור מחלת התולעת הטפילית (hookworm) בדרום ארה"ב ועשתה זאת במידה רבה; ואת קרן רוקפלר (Rockefeller Foundation) ב-1913, שהצטיידה ב-182 מיליון דולר. תרומותיו חצו את רף 530 מיליון הדולר במהלך חייו. כספו מימן את הקמפיין נגד קדחת צהובה, ודרך דו"ח פלקסנר (Flexner Report), בנה מחדש את החינוך הרפואי האמריקאי מהיסוד.
מדוע ג'ון מכונה גאון
הכישרון היה אנליטי וספציפי: רוקפלר יכול היה לראות את מבנה העלויות האמיתי של תעשייה שלמה כשכל השאר הסתכלו על מחיר חבית. במקום שבו מתחריו ראו את עצמם כאנשי נפט, הוא חשב במונחים של מערכת עם תשומות רבות – הובלה, חביות, שינוע, זרמי פסולת, הון – ופעל להוריד את העלות של כל אחד מהם. ייצור החביות שלו, הנחת הצינורות והמרת פסולת הזיקוק למוצרים ברי מכירה לא היו טריקים חכמים אלא יישומים של הרגל מחשבתי אחד. נאמנות סטנדרד אויל הייתה אותו הרגל המיושם על החוק: כלי חדשני שהומצא מכיוון שהצורות התאגידיות הקיימות לא יכלו להכיל את מה שהוא בנה. מעט מאוד אנשים בהיסטוריה המסחרית הצליחו להחזיק תעשייה שלמה בראשם ברמה כזו של פירוט ועדיין לפעול בנחישות.
שתי נקודות נוספות תומכות במילה זו. הוא יישם את אותו ניתוח על תרומות, תוך המצאת קרן המחקר המודרנית – מוסד שמממן את החיפוש השיטתי אחר פתרון במקום הקלה על מצוקה מקרה אחר מקרה – ומאז בריאות הציבור לא הייתה אותו הדבר. והשיפוט שלו לגבי אנשים היה יוצא דופן; כלכלנים הלומדים את סטנדרד אויל מצביעים בעקביות על בחירת כישרונות לצד בקרת עלויות כמנוע של הכל.
המקרה הנגדי הוא בלתי נמנע וטרבל הפכה אותו למוחלט. חלק גדול מהיתרון של סטנדרד לא הגיע מהיותה טובה יותר אלא מהנחות רכבת סודיות שמתחרים לא יכלו להשיג – יתרון שלא ביושר ששימש לכפיית מכירות במחירים שמוכרים לא יכלו לסרב להם. בית המשפט העליון הסכים לכך ב-1911. הסיכום של רון צ'רנואו (Ron Chernow) הוא ההוגן ביותר הקיים: הצד הטוב שלו היה טוב בדיוק כפי שהצד הרע שלו היה רע. אלן נבינס (Allan Nevins) שפט את הונו כפחות מוכתם מבין ההון הגדול של התקופה, מה שאומר הרבה על התקופה כמו עליו. קרא לזה גאונות מסחרית וארגונית הנשואה לאכזריות אמיתית שהאיש עצמו, בעודו מפריש מעשר לאורך כל הדרך, נראה כי מעולם לא הכיר בה ככזו.
מורשת
הוא התחתן עם לורה סלסטיה ספלמן (Laura Celestia Spelman) ב-1864 – היא השפיעה על שיקול דעתו העסקי במידה רבה – ונולדו להם ארבע בנות ובן אחד, ג'ון ג'וניור (John Jr). הוא מעולם לא שתה או עישן, הלך לכנסייה פעמיים בשבוע ולימד לימודי תנ"ך. בשנות החמישים לחייו הוא סבל מדיכאון ואיבד את כל שיערו כתוצאה מאלופציה, ומאז חבש פאה, והחל לחלק מטבעות של עשרה סנט לזרים וחמישה סנט לילדים.
הוא בילה את עשוריו האחרונים בקיקויט (Kykuit) שבמחוז וסטצ'סטר וב-The Casements באורמונד ביץ', פלורידה, ומת מטרשת עורקים ב-23 במאי 1937, שבועות ספורים לפני הגיעו לגיל תשעים ושמונה. הוא קבור בבית הקברות לייק ויו (Lake View Cemetery) בקליבלנד, העיר שבה למד לנהל חשבונות.
החברות שהוא נאלץ לוותר עליהן עדיין שולטות באנרגיה העולמית. מודל הקרן שהמציא הוא הדרך שבה מיליארדרים מחלקים כסף במאה העשרים ואחת. וחוק ההגבלים העסקיים האמריקאי, הדבר שנבנה במיוחד כדי לעצור אותו, הוא עדיין המסגרת שעל פיה נשפטה כל פירמה דומיננטית מאז.