ז'אן-טוסן דסאנטי (Jean-Toussaint Desanti) תרם לתחומי הפנומנולוגיה והפילוסופיה של המתמטיקה במהלך קריירה ענפה כמורה וכאקדמאי בצרפת. הוא נולד באז'אקסיו בשנת 1914, ניווט בנוף האינטלקטואלי המשתנה של המאה ה-20 והפך לדמות משפיעה במערכת אוניברסיטת פריז ובאקול נורמל סופרייר.
יסודות אקדמיים
דסאנטי השלים את לימודיו באקול נורמל סופרייר, שם התמקד בפילוסופיה של המתמטיקה בהדרכתו של ז'אן קאביי (Jean Cavaillès). בהמשך הקריירה שלו כיהן במשרות הוראה במוסדות שונים, בהם הליציאה לאקאנאל (Lycée Lakanal), האקול נורמל סופרייר דה סן-קלו (École normale supérieure de Saint-Cloud) ואוניברסיטת פריז I. במהלך שנים אלו הוא הדריך דור של הוגים, שימש כמנחה לדוקטורט של ז'אק דרידה (Jacques Derrida) ולימד סטודנטים כגון מישל פוקו (Michel Foucault), לואי אלתוסר (Louis Althusser) וז'אן-ז'ראר בורשטיין (Jean-Gérard Bursztein).
מסלול פוליטי ואינטלקטואלי
בשנת 1943 הצטרף דסאנטי למפלגה הקומוניסטית הצרפתית יחד עם רעייתו, דומיניק. בתקופה זו הוא עמד בקשר עם דמויות כמו ז'אן-פול סארטר (Jean-Paul Sartre) ואנדרה מאלרו (André Malraux). בשנת 1950 שיתף פעולה עם ריימון גיו (Raymond Guyot), פרנסיס כהן (Francis Cohen) וז'ראר ואסאי (Gérard Vassails) בפרסום הספר "מדע בורגני ומדע פרולטרי" (Science bourgeoise et science proletarienne), טקסט התומך בליסנקואיזם. הוא סיים את חברותו הרשמית במפלגה בשנת 1956, השנה שבה פרסם את "מבוא לתולדות הפילוסופיה" (Introduction à l'histoire de la philosophie).
מחקר אפיסטמולוגי
בשנת 1968 פרסם דסאנטי את הספר "האידיאליות המתמטיות, מחקרים אפיסטמולוגיים על התפתחות תורת פונקציות המשתנים הממשיים" (Les Idéalités mathématiques, recherches épistémologiques sur le développement de la théorie des fonctions de variables réelles). אטיין באליבאר (Étienne Balibar) ציין כי דסאנטי התרחק מפרשנויות אפלטוניות או טרנסצנדנטליות מסורתיות של האמת המתמטית. תחת זאת, הוא בחן את התיווכים המאפשרים לתיאוריות אלמנטריות לעבור הכללה וייסוד מחדש. גוף עבודתו הרחב כולל כותרים כגון "פנומנולוגיה ופרקסיס" (Phénoménologie et praxis), "הפילוסופיה השקטה או ביקורת פילוסופיות המדע" (La Philosophie silencieuse ou Critique des philosophies de la science) ו-"הרהורים על הזמן" (Réflexions sur le temps).
שנים אחרונות
דסאנטי נותר פעיל אינטלקטואלית עד תחילת המאה ה-21, ופרסם את "פילוסופיה, חלום של מהמר" (Philosophie, un rêve de flambeur) בשנת 1999 ואת "החירות עדיין אוהבת אותנו" (La liberté nous aime encore) בשנת 2001. בתחילת 2002 הוא עבר ניתוח מעקפים ברובע ה-10 של פריז. הוא נפטר פחות משלושה שבועות לאחר מכן בגיל 88.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1914, אז'אקסיו - נפטר: 20 בינואר 2002, הרובע ה-10 של פריז - לאומיות: צרפת - עיסוקים עיקריים: מתמטיקאי, מורה באוניברסיטה, פילוסוף - השכלה: אקול נורמל סופרייר - עבודה מרכזית: האידיאליות המתמטיות (1968) - שיוך פוליטי: המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (1943–1956)
שאלות שקוראים שואלים
### באילו נושאים למד דסאנטי באקול נורמל סופרייר?
הוא למד את הפילוסופיה של המתמטיקה בהדרכתו של ז'אן קאביי.
### מי היו כמה מתלמידיו הבולטים?
תלמידיו כללו את מישל פוקו, לואי אלתוסר וז'אן-ז'ראר בורשטיין, והוא שימש כמנחה לדוקטורט של ז'אק דרידה.
### מתי פרסם את עבודתו על אידיאליות מתמטיות?
עבודה זו פורסמה בשנת 1968 תחת הכותרת "האידיאליות המתמטיות, מחקרים אפיסטמולוגיים על התפתחות תורת פונקציות המשתנים הממשיים".