יאשה חפץ

יאשה חפץ

יאשה חפץ (Jascha Heifetz; ‏2 בפברואר [לפי הלוח היוליאני 20 בינואר] 1901 – 10 בדצמבר 1987) היה כנר רוסי-אמריקאי, שנחשב באופן נרחב לאחד מגדולי הכנרים בכל הזמנים. הוא נולד בווילנה, זוהה במהרה כילד פלא והוכשר בבית הספר הרוסי לכינור בסנקט פטרבורג. לאחר שעלה עם הוריו כדי להימלט מאלימות המהפכה הרוסית, עבר בנערותו לארצות הברית, שם התקבל הופעת הבכורה שלו בקרנגי הול בהתלהבות רבה. פריץ קרייזלר (Fritz Kreisler), כנר מוביל נוסף של המאה ה-20, אמר לאחר ששמע את הופעת הבכורה של חפץ: "אולי מוטב שפשוט ניקח את הכינורות שלנו ונשבור אותם על הברכיים".

בהגיעו לגיל 18, היה חפץ הכנר בעל השכר הגבוה ביותר בעולם. הוא נהנה מקריירת קונצרטים ארוכה ומוצלחת, שכללה שירות בזמן מלחמה במסגרת הארגונים המאושרים לשירותים (USO). לאחר פציעה בזרועו הימנית (זרוע הקשת) ב-1972, העביר את מרכז כובד פעילותו להוראה.

חיים מוקדמים

יוסף (יוסיף) רובימוביץ' חפץ נולד למשפחה יהודית בווילנה שבאימפריה הרוסית (כיום וילנה, ליטא). על פי מרשם הלידה שלו, הוא נולד ב-2 בפברואר [20 בינואר] 1901, אם כי השנה שנויה במחלוקת. חוברת המצורפת לכרך ה-46 של אוסף חפץ (1994) מציינת כי נולד ב-1900, ומסבירה כי "אמו של חפץ הקדימה את תאריך לידתו בשנה כאשר איש לא הסתכל", אם כי אין מקורות אמינים אחרים המאשרים שאמו שינתה את גילו של בנה.

לפי מסורת משפחתית, סבו מצד אביו, איליה חפץ, נולד בסביבות 1830 ועבד כמורה (מלמד) בחדר של בנים יהודים. הוא התגורר בפולוצק שבפלך ויטבסק עם משפחתו. בסוף המאה ה-19, פולוצק הייתה מרכז של אוייזד (מחוז) והיו בה כ-20,000 תושבים, מהם 62% יהודים. פרטים נוספים על איליה מופיעים במסמך משנת 1943 השייך לבנו נתן, המציין: "אב: עובד (חייט), אם: עקרת בית".

אביו, ראובן (רובין) חפץ, נולד ב-3 באפריל [22 במרץ] 1873, בנובאיה אלכסנדריה או בפולוצק. הוא עבר מפולוצק לווילנה בסביבות 1899. הוא היה מורה מקומי לכינור ושימש כקונצרטמייסטר של תזמורת תיאטרון וילנה במשך עונה אחת לפני שנסגרה. כשחפץ היה תינוק, ערך אביו סדרת מבחנים כדי לצפות בתגובות בנו לנגינתו בכינור. הדבר שכנע אותו כי ליאשה יש פוטנציאל מוזיקלי יוצא דופן. לפני שמלאו ליאשה שנתיים, רכש לו אביו כינור קטן והחל ללמד אותו טכניקות כינור בסיסיות, כולל שימוש בקשת וטכניקות אצבוע פשוטות.

בשנת 1906, בגיל חמש, החל חפץ ללמוד בבית הספר למוזיקה בווילנה, שם למד אצל איליה מלקין. הוא הוכר כילד פלא וערך את הופעת הבכורה הפומבית שלו בגיל שבע בקובנה (כיום קובנה, ליטא), בביצוע הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון. בשנת 1910, הצטרף לכיתת הכינור של יונס נלבנדיאן בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג ומאוחר יותר למד במשך שש שנים אצל המורה הנודע לכינור לאופולד אאואר (Leopold Auer). החינוך שקיבל חפץ תחת אאואר הדגיש גישה טכנית קפדנית שתיעדה סולמות, צליל ברור ומשמעת מחשבתית על פני כישרון טבעי. ניסיון זה עיצב את סגנון הנגינה המאופק של חפץ.

הוא ניגן בגרמניה ובסקנדינביה ופגש את פריץ קרייזלר בפעם הראשונה בבית פרטי בברלין, ב"מטרינה עיתונאית פרטית ב-20 במאי 1912. הבית היה שייך לארתור אבל (Arthur Abell), מבקר המוזיקה הבולט בברלין עבור המגזין האמריקאי Musical Courier. בין הכנרים הבולטים האחרים שנכחו היה פריץ קרייזלר. לאחר שחפץ בן ה-12 ביצע את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון, דיווח אבל כי קרייזלר אמר לכל הנוכחים: 'אולי מוטב שפשוט נשבור את הכינורות שלנו על הברכיים'."

חפץ ביקר ברוב חלקי אירופה בעודו נער. באפריל 1911 הופיע בקונצרט תחת כיפת השמיים בסנקט פטרבורג לפני 25,000 צופים; התגובה הייתה כה עזה עד ששוטרים נאלצו להגן על הכנר הצעיר לאחר הקונצרט. בשנת 1914 הופיע עם הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של ארתור ניקיש. המנצח אמר כי מעולם לא שמע כנר מוצלח כל כך.

קריירה

כדי להימנע מהמהפכה הרוסית, עזבו חפץ ומשפחתו את רוסיה בשנת 1917, ונסעו ברכבת למזרח הרחוק הרוסי ולאחר מכן באונייה לארצות הברית, כשהם מגיעים לסן פרנסיסקו. ב-27 באוקטובר 1917, ניגן חפץ לראשונה בארצות הברית, בקרנגי הול בניו יורק, והפך לסנסציה מיידית. הכנר העמית מישה אלמן (Mischa Elman), שישב בקהל, שאל "האם נראה לך שחם כאן?", ועל כך השיב הפסנתרן ליאופולד גודובסקי (Leopold Godowsky), שישב לידו, "לא לפסנתרנים".

בשנת 1917 נבחר חפץ לחבר כבוד ב-Phi Mu Alpha Sinfonia, אחוות המוזיקאים הלאומית לגברים, על ידי סניף אלפא של האחווה בקונסרבטוריון של ניו אינגלנד בבוסטון. בגיל 16 הוא היה ככל הנראה האדם הצעיר ביותר שנבחר אי פעם לחברות בארגון. חפץ נשאר במדינה והפך לאזרח ארצות הברית בשנת 1925. מסופר סיפור על אינטראקציה עם אחד מהאחים מרקס: כאשר סיפר לאח (בדרך כלל גראוצ'ו או הארפו) שהוא מתפרנס כמוזיקאי מגיל שבע, קיבל את התשובה: "לפני כן, אני מניח, היית סתם נווד".

ב-17 באפריל 1926, הופיע חפץ בעין חרוד, שהייתה אז מרכז תנועת הקיבוצים בארץ ישראל המנדטורית.

במאי 1945 ניגן חפץ עם בנו עבור איוואן קונייב ועומר בראדלי בקאסל.-

בשנת 1954 החל חפץ לעבוד עם הפסנתרן ברוקס סמית' (Brooks Smith), שהיה המלווה שלו במשך שנים רבות עד שהוחלף על ידי אייקה אגוס (Ayke Agus) בתקופת פרישתו. הוא לווה בקונצרטים במשך יותר מ-20 שנה גם על ידי עמנואל ביי (Emanuel Bay), מהגר נוסף מרוסיה וחבר אישי. ביי סייע בהזמנת הקונצ'רטו לכינור של מיקלוש רוז'ה (Miklós Rózsa), אותו ביצע חפץ בבכורה בשנת 1956. המוזיקליות של חפץ הייתה כזו שהוא היה מדגים למלווה שלו כיצד הוא רוצה שקטעים יישמעו על הפסנתר, ואף היה מציע באילו אצבוע להשתמש.

לאחר עונות 1955–1956 הודיע חפץ כי יצמצם משמעותית את פעילות הקונצרטים שלו, באומרו: "אני מנגן כבר זמן רב מאוד". בשנת 1958 מעד במטבח ביתו ושבר את מפרק הירך הימני, מה שהוביל לאשפוז בבית החולים סידרס אוף לבנון (Cedars of Lebanon) ולזיהום סטפילוקוקוס כמעט קטלני. הוא הוזמן לנגן בטהובן בעצרת הכללית של האומות המאוחדות ונכנס כשהוא נשען על מקל. עד שנת 1967 צמצם חפץ במידה ניכרת את הופעות הקונצרטים שלו.

### טכניקה וגוון צליל

חפץ "נחשב לוירטואוז הכינור הגדול ביותר מאז פגניני", כתבה לויס טימניק מהלוס אנג'לס טיימס. "הוא הציב את כל הסטנדרטים לנגינת כינור במאה ה-20 [...] הכל אצלו התלכד ליצירת תחושת יראה", כתב מבקר המוזיקה הרולד שונברג מהניו יורק טיימס. "היעדים שהוא הציב עדיין נותרו בעינם, ועבור כנרים כיום זה די מדכא שהם אולי לעולם לא יושגו באמת שוב", כתב הכנר יצחק פרלמן.

וירג'יל תומסון (Virgil Thomson) תיאר את חפץ כאמן הנגינה ב"מוזיקה של תחתונים ממשי", אפיון שלא התכוון שיהיה מחמאה. מבקרים אחרים טוענים כי הוא החדיר בנגינתו רגש ויראת כבוד לכוונות המלחין. סגנון הנגינה שלו היה בעל השפעה רבה בהגדרת הדרך שבה כנרים מודרניים ניגשים לכלי. השימוש שלו בויברטו מהיר, פורטמנטו טעון רגשית, קצב מהיר ושליטה מופתית בקשת התלכדו ליצירת צליל ייחודי ביותר שהופך את נגינתו של חפץ לניתנת לזיהוי מיידי עבור חובבים. יצחק פרלמן, הידוע בעצמו בגוון הצליל העשיר והחם שלו ובשימוש האקספרסיבי בפורטמנטו, תיאר את הצליל של חפץ כ"טורנדו" בשל עוצמתו הרגשית. פרלמן אמר שחפץ העדיף להקליט קרוב יחסית למיקרופון – וכתוצאה מכך, ניתן לתפוס איכות צליל שונה במקצת בעת האזנה לחפץ במהלך הופעה באולם קונצרטים.

חפץ היה בררן מאוד בבחירת המיתרים שלו. הוא השתמש במיתר סול (G) ממעי מלופף בכסף מסוג Tricolore, מיתרי רה (D) ולה (A) ממעי פשוט ללא לכה, ומיתר מי (E) מפלדה מסוג Goldbrokat, והשתמש בשרף (רוזין) שקוף של המותג Hill במשורה. חפץ האמין שנגינה על מיתרי מעי חשובה להפקת צליל אינדיבידואלי.

### הקלטות מוקדמות

חפץ ביצע את הקלטותיו הראשונות ברוסיה במהלך 1910–1911, בעודו סטודנט של לאופולד אאואר. קיומן של הקלטות אלו לא היה ידוע באופן כללי עד לאחר מותו של חפץ, כאשר כמה צדדים, כולל "הדבורה" של פרנסואה שוברט, הוצאו מחדש על גבי תקליט אריך-נגן (LP) כתוספת למגזין The Strad.

ב-9 בנובמבר 1917, זמן קצר לאחר הופעת הבכורה שלו בקרנגי הול, ערך חפץ את הקלטותיו הראשונות עבור חברת ויקטור טוקינג משין (Victor Talking Machine Company) / RCA ויקטור, שם נשאר במשך רוב שארית הקריירה שלו. ב-28 באוקטובר 1927, היה חפץ האמן המרכזי בפתיחה החגיגית של היכל המוזיקה והאמנות ההיסטורי כיום בטוסון, אריזונה. במשך מספר שנים בשנות ה-30, הקליט חפץ בעיקר עבור חברת His Master's Voice בבריטניה מכיוון ש-RCA ויקטור קיצצה בסשנים יקרים של הקלטות מוזיקה קלאסית במהלך השפל הגדול; דיסקים אלו של His Master's Voice הופצו בארצות הברית על ידי RCA ויקטור. חפץ אהב לעיתים קרובות לנגן מוזיקה קאמרית. מבקרים שונים האשימו את הצלחתו המוגבלת בהרכבים קאמריים בכך שהאישיות האמנותית שלו נטתה להאפיל על עמיתיו. שיתופי הפעולה כוללים את הקלטותיו מ-1941 לשלישיות פסנתר מאת בטהובן, שוברט וברהמס עם הצ'לן עמנואל פויירמן (Emanuel Feuermann) והפסנתרן ארתור רובינשטיין, כמו גם שיתוף פעולה מאוחר יותר עם רובינשטיין והצ'לן גרגור פיאטיגורסקי, עמו הקליט שלישיות מאת מוריס ראוול, צ'ייקובסקי ופליקס מנדלסון. שני ההרכבים כונו לעיתים "שלישיית מיליון הדולר". חפץ הקליט גם כמה חמישיות כלי קשת עם הכנר ישראל בייקר (Israel Baker), הוויולנים ויליאם פרימרוז (William Primrose) ווירג'יניה מייבסקי (Virginia Majewski), ופיאטיגורסקי.

חפץ הקליט את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן בשנת 1940 עם התזמורת הסימפונית של NBC בניצוחו של ארתורו טוסקניני, ושוב בסטריאו בשנת 1955 עם התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של שארל מינש (Charles Munch). הופעה חיה משידור רדיו של NBC מה-9 באפריל 1944, שבה חפץ מנגן את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון עם טוסקניני והתזמורת הסימפונית של NBC, הופצה אף היא באופן לא רשמי.

הוא הופיע והקליט את הקונצ'רטו לכינור של אריך וולפגנג קורנגולד (Erich Wolfgang Korngold) בתקופה שבה הלחנת המוזיקה לסרטים עבור האחים וורנר על ידי קורנגולד גרמה למוזיקאים קלאסיים רבים לגבש דעה שקורנגולד אינו מלחין "רציני" ולהימנע ממוזיקה שלו כדי לא להיות מזוהים עמו.

מלחמת העולם השנייה

במהלך המלחמה, הזמין חפץ מספר יצירות, כולל הקונצ'רטו לכינור מאת ויליאם וולטון. הוא גם עיבד מספר קטעים, כגון "הורה סטקטו" מאת גריגוראש דיניקו (Grigoraș Dinicu), רומני שחפץ ככל הנראה כינה הכנר הגדול ביותר ששמע אי פעם. חפץ גם ניגן והלחין עבור הפסנתר. הוא הופיע במוזיקת ג'אז בחדרי אוכל עבור חיילים במחנות בעלות הברית ברחבי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, ותחת שם העט ג'ים הויל (Jim Hoyl) כתב את הלהיט "When You Make Love to Me (Don't Make Believe)", שבוצע על ידי בינג קרוסבי.

### הקלטות דקה

בין השנים 1944 ל-1946, במידה רבה כתוצאה מהאיסור על הקלטות של פדרציית המוזיקאים האמריקאית (שהחל ב-1942), הקליט חפץ עם חברת דקה (Decca) האמריקאית כיוון שהחברה הגיעה להסדר עם האיגוד ב-1943, זמן רב לפני ש-RCA ויקטור פתרה את סכסוכה עם המוזיקאים. הוא הקליט בעיקר קטעים קצרים, כולל עיבודים משלו למוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין וסטיבן פוסטר; אלו היו קטעים שנהג לנגן לעיתים קרובות כהדרן ברסיטלים שלו. הוא לוּוה על הפסנתר על ידי עמנואל ביי או מילטון קיי (Milton Kaye). בין התקליטים הלא שגרתיים יותר נכלל אחד האמנים הפופולריים של דקה, בינג קרוסבי, ב"שיר ערש" (Lullaby) מתוך האופרה "ג'וסלין" של בנז'מן גודאר (Benjamin Godard) וב"Where My Caravan Has Rested" (בעיבודם של חפץ וקרוסבי) מאת הרמן לור (1871–1943); תזמורת האולפן של דקה נוצחה על ידי ויקטור יאנג בסשן שנערך ב-27 ביולי 1946. חפץ חזר זמן קצר לאחר מכן ל-RCA ויקטור, שם המשיך לבצע הקלטות עד תחילת שנות ה-70.

הקלטות מאוחרות

עם חזרתו ל-RCA ויקטור ב-1946, המשיך חפץ להקליט בהרחבה עבור החברה, כולל הקלטות סולו, מוזיקה קאמרית וקונצ'רטו, בעיקר עם התזמורת הסימפונית של בוסטון תחת שארל מינש והתזמורת הסימפונית של שיקגו תחת פריץ ריינר (Fritz Reiner). בשנת 2000 הוציאה RCA אוסף כפול בתקליטורים תחת הכותרת Jascha Heifetz – The Supreme. הוצאה זו מספקת דגימה מהקלטותיו החשובות של חפץ, כולל ההקלטה מ-1955 של הקונצ'רטו לכינור של ברהמס עם ריינר והתזמורת הסימפונית של שיקגו; ההקלטה מ-1957 של הקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי (עם אותם כוחות); ההקלטה מ-1959 של הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס עם וולטר הנדל (Walter Hendl) והתזמורת הסימפונית של שיקגו; ההקלטה מ-1961 של "פנטזיה סקוטית" של מקס ברוך עם סר מלקולם סרג'נט (Sir Malcolm Sargent) והתזמורת הסימפונית החדשה של לונדון; ההקלטה מ-1963 של הקונצ'רטו בלה מינור של גלאזונוב עם וולטר הנדל והתזמורת הסימפונית של RCA ויקטור (מורכבת ממוזיקאים מניו יורק); ההקלטה מ-1965 של "שלושה פרלודים" של ג'ורג' גרשווין (בתעתיק של חפץ) עם הפסנתרן ברוקס סמית'; וההקלטה מ-1970 של שאקון לכינור ללא ליווי מתוך פרטיטה מס' 2 ברה מינור של באך.

### סיור שלישי בישראל

בסיורו השלישי בישראל בשנת 1953, כלל חפץ ברסיטלים שלו את הסונאטה לכינור של ריכרד שטראוס. באותה עת, רבים ראו בשטראוס ובמספר אינטלקטואלים גרמנים אחרים נאצים, או לפחות אוהדי נאצים, ויצירותיו של שטראוס היו מוחרמות באופן לא רשמי בישראל יחד עם אלו של ריכרד ואגנר. על אף העובדה שהשואה התרחשה פחות מעשר שנים קודם לכן, ולמרות תחינה של הרגע האחרון מצד בן-ציון דינור, שר החינוך הישראלי, טען חפץ המתריס: "המוזיקה נעלה על גורמים אלו... אני לא אשנה את התוכנית שלי. יש לי את הזכות להחליט על הרפרטואר שלי". בחיפה זכתה הופעתו בסונאטה של שטראוס למחיאות כפיים, אך בתל אביב היא לוותה בשתיקה מוחלטת.

חפץ הותקף לאחר הרסיטל שלו בירושלים מחוץ למלון שלו על ידי צעיר שהכה את נרתיק הכינור של חפץ עם לום, מה שגרם לחפץ להשתמש בידו הימנית השולטת בקשת כדי להגן על הכינורות שלא יסולאו בפז שלו. התוקף נמלט ומעולם לא נמצא. התקיפה יוחסה מאז לקבוצת המחתרת "ממלכת ישראל". האירוע הגיע לכותרות וחפץ הודיע בהתרסה שלא יפסיק לנגן את שטראוס. איומים המשיכו להגיע, אולם הוא השמיט את שטראוס מהרסיטל הבא שלו ללא הסבר. הקונצרט האחרון שלו בוטל לאחר שידו הימנית הנפוחה החלה לכאוב. הוא עזב את ישראל ולא חזר עד 1970.

חיים אישיים

חפץ נישא פעמיים. אשתו הראשונה הייתה שחקנית הסרטים האילמים פלורנס וידור (Florence Vidor), גרושתו של במאי הקולנוע קינג וידור. פלורנס הייתה בת 33 ויאשה בן 27 כשנישאו באוגוסט 1928, כאשר התקשורת היהודית העירה שהיא נוצרייה מטקסס הנישאת ליהודי רוסי. פלורנס הביאה לנישואין את בתה בת התשע, סוזן וידור. מהזוגיות נולדה בת אחת, יוזפה חפץ, בשנת 1930, ובן בשם רוברט ג'וזף חפץ, שנולד ב-1932. יאשה חפץ הגיש בקשת גירושין בסוף 1945 בסנטה אנה, קליפורניה.

חפץ נישא בשנית לפרנסס שפיגלברג (1911–2000) בינואר 1947 בבוורלי הילס. פרנסס הייתה אשת חברה מניו יורק שגם לה היה נישואין קודמים עם שני ילדים, שהסתיימו בגירושין. בנם ג'וזף "ג'יי" חפץ נולד בספטמבר 1948 בלוס אנג'לס. חפץ התגרש ממנה ב-1963, כשמזונות זמניים נפסקו על ידי בית המשפט בינואר, והגירושין הושלמו בדצמבר.

חפץ נהנה לשוט מול חופי דרום קליפורניה והיה אספן בולים. הוא שיחק טניס ופינג-פונג ואסף ספרייה אישית של ספרים.

חיים מאוחרים

לאחר ניתוח מוצלח רק חלקית בכתפו הימנית ב1972, חדל חפץ לקיים קונצרטים ולבצע הקלטות. מיומנותו כמבצע נותרה, והוא עדיין ניגן באופן פרטי עד הסוף – אך זרוע הקשת שלו נפגעה, והוא לעולם לא יכול היה להחזיק את הקשת גבוה כפי שהחזיק בעבר.

בסוף ימיו נודע חפץ כמורה מסור ותומך במטרות סוציו-פוליטיות. הוא דגל בפומבי בהפיכת 9-1-1 למספר טלפון לחירום ונאבק למען אוויר נקי. הוא ותלמידיו מאוניברסיטת דרום קליפורניה מחו נגד ערפיח באמצעות חבישת מסכות גז, ובשנת 1967 הסב את מכונית הנוסעים שלו מדגם רנו לרכב חשמלי.

חפץ לימד כינור בהרחבה, והעביר כיתות אמן תחילה ב-UCLA, ולאחר מכן באוניברסיטת דרום קליפורניה, שם הסגל כלל את הצ'לן הנודע גרגור פיאטיגורסקי והוויולן ויליאם פרימרוז. במשך כמה שנים בשנות ה-80, העביר שיעורים גם בסטודיו הפרטי שלו בביתו בבוורלי הילס. ניתן לראות את סטודיו ההוראה שלו כיום בבניין הראשי של בית הספר קולבורן (Colburn School) והוא משמש השראה לתלמידים שם. במהלך קריירת ההוראה שלו, לימד חפץ, בין היתר, את אריק פרידמן (Erick Friedman), פייר אמואיאל (Pierre Amoyal), אדם האן-גורסקי (Adam Han-Gorski), רודולף קולמן (Rudolf Koelman), אנדרה גרנאט (Endre Granat), טייג'י אוקובו (Teiji Okubo), יוג'ין פודור (Eugene Fodor), פול רוזנטל (Paul Rosenthal), אילקה טאלבי (Ilkka Talvi) ואייקה אגוס.

### מוות

חפץ מת במרכז הרפואי סידרס-סיני בלוס אנג'לס, קליפורניה, ב-10 בדצמבר 1987, בגיל 86, בעקבות נפילה בביתו.

כלים

חפץ החזיק בשלושה כינורות סטרדיוואריוס במהלך חייו, כולל ה"דולפין סטרדיוואריוס" מ-1714, ה"פייל סטרדיוואריוס" מ-1731, וה"הבנק" מ-1734 שיוצרו בקרמונה. הוא החזיק גם בכינור קרלו טונוני (Carlo Tononi) מ-1736, ובכינור גוארנרי דל ג'זו (Guarneri del Gesù) משנת 1742 הידוע כ"אקס דייוויד", שבו העדיף להשתמש והחזיק עד מותו.

ה"דולפין סטרדיוואריוס" נמצא כיום בבעלות קרן המוזיקה ניפון ומושאל לריי צ'ן (Ray Chen). הכינור של חפץ מתוצרת טונוני, ששימש אותו בהופעת הבכורה שלו בקרנגי הול ב-1917, הוריש בצוואתו לשרי קלוס (Sherry Kloss), עוזרת ההוראה הראשית שלו, יחד עם "אחת מארבע הקשתות הטובות שלי". הכנרת קלוס כתבה את הספר "יאשה חפץ דרך עיניי", והיא ממייסדות אגודת יאשה חפץ.

הגוארנרי המפורסם נמצא כיום במוזיאון לגיון הכבוד בסן פרנסיסקו, בהתאם להוראות חפץ בצוואתו, וניתן להוציאו ולנגן בו רק "באירועים מיוחדים" על ידי נגנים ראויים. הכלי הושאל לאחרונה לקונצרטמייסטר של התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו, אלכסנדר ברנצ'יק (Alexander Barantschik), שהציג אותו בשנת 2006 עם אנדריי גורבטנקו (Andrei Gorbatenko) והתזמורת האקדמית של סן פרנסיסקו. בשנת 1989 קיבל חפץ פרס גראמי למפעל חיים לאחר מותו.

### משפחה

ילדתו הראשונה של חפץ, יוזפה, היא לקסיקוגרפית, מחברת הספר "מילון מילים יוצאות דופן, עלומות ומופרכות". שם משפחתה לאחר הנישואין הוא יוזפה חפץ בירן.

ילדו השני של חפץ, רוברט, ירש את אהבת השיט מאביו. הוא לימד תכנון עירוני במספר מכללות ואוניברסיטאות. הוא היה פעיל שלום שמחה נגד התערבות צבאית אמריקאית ברחבי העולם ועודד שיחות שלום בין ישראל לפלסטין. הוא מת מסרטן בשנת 2001.

ילדו השלישי של חפץ, הידוע בשם ג'יי, הוא צלם מקצועי. הוא היה ראש מערך השיווק של הפילהרמונית של לוס אנג'לס וההוליווד בול, וסמנכ"ל כספים של חטיבת הווידאו העולמית של סרטי פרמאונט. הוא חי ועובד בפרימנטל, מערב אוסטרליה.

נכדו של חפץ הוא המוזיקאי דניאל מארק "דני" חפץ, שנולד ב-1964, ששימש כמתופף ארוך שנים במספר להקות, והוא ידוע בעיקר בזכות תקופתו עם להקת Mr. Bungle בין השנים 1988–1999.