ג'יימס א. גרפילד: המלומד שמת מוקדם מדי
ב-1 באפריל 1876, חבר מכהן בבית הנבחרים של ארצות הברית פרסם הוכחה מקורית למשפט פיתגורס ב-New-England Journal of Education. הוא בנה אותה מטרפז עם בסיסים a ו-b וגובה של a+b, חישב את שטח הצורה פעמיים — פעם אחת כשלם, פעם אחת כסכום של שלושה משולשים ישרי זווית — ונתן לאלגברה לעשות את השאר. חבר הקונגרס היה ג'יימס אברם גרפילד. חמש שנים לאחר מכן הוא היה נשיא ארצות הברית; אחד-עשר שבועות לאחר מכן הוא גסס מזיהומים שהרופאים שלו עצמם החדירו בו.
חווה ללא אב ליד קליבלנד
גרפילד היה הצעיר מבין שלושה ילדים ששרדו, שנולד ב-19 בנובמבר 1831 במחוז קויאהוגה, אוהיו. אביו, אברם, מת כשג'יימס היה תינוק, והותיר את אמו האלמנה אלייזה להחזיק יחד חווה כושלת מחוץ לקליבלנד. העוני לא היה סנטימנטלי; הוא היה מבני, ועיצב את כל מה שבא בעקבותיו.
בגיל שש-עשרה הוא ברח כדי לעבוד בסירות התעלה ששטו בנתיב שבין קליבלנד לפיטסבורג. ההרפתקה נמשכה שישה שבועות, שבמהלכם נפל מהסירה ארבע-עשרה פעמים ולבסוף חלה בקדחת ששלחה אותו הביתה. מרכז מילר מתעד את הפרק כציר חייו: הוא שכנע אותו שעתידו טמון בעבודה אינטלקטואלית ולא ידנית.
שרת, סטודנט, נשיא מכללה
הוא נרשם לאקדמיית ג'יאוגה, כשהוא משלם את דרכו כנגר ומורה בבית ספר. מ-1851 עד 1854 למד במכון האקלקטי בהיראם, אוהיו, כשהוא מפרנס את עצמו כשרת של בית הספר. בשנת 1854 נכנס למכללת ויליאמס במסצ'וסטס כסטודנט בשנה ג' וסיים בהצטיינות ב-1856. בשנת 1850 עבר המרה דתית והצטרף ל'תלמידי ישו' (Disciples of Christ), מחויבות שתהפוך אותו למטיף חילוני וגם למלומד.
המכון האקלקטי החזיר אותו כמדריך לשפות קלאסיות, ועד 1857 — בגיל עשרים וחמש, שנה אחת לאחר סיום המכללה — הוא היה נשיאו, תפקיד בו החזיק עד 1861. בשנת 1858 נשא לאישה את לוקרציה "קריט" רודולף, חברת כיתה לשעבר במכון, ולפי תיאורו של מרכז מילר, אישה מוכשרת אינטלקטואלית בזכות עצמה. בשנת 1861 עבר את מבחני הלשכה באוהיו על סמך לימוד עצמי בלבד, מבלי שלמד בבית ספר למשפטים.
מייג'ור גנרל הצעיר ביותר
הפוליטיקה הגיעה מוקדם. הוא ניהל קמפיין עבור הרפובליקני ג'ון סי. פרימונט ב-1856 וב-1859 הפך לחבר הצעיר ביותר בבית המחוקקים של אוהיו. באמצע אוגוסט 1861 הוא ארגן את רגימנט הרגלים ה-42 של אוהיו, ובינואר 1862 זכה בניצחון במידל קריק עם חטיבה בנחיתות מספרית שעזרה להבטיח את מזרח קנטקי עבור האיחוד. בצ'יקמוגה בספטמבר 1863 הוא ביצע רכיבה מפורסמת תחת אש אויב. הוא שירת כראש מטה של הגנרל ויליאם ס. רוזקרנס ועלה לדרגת מייג'ור גנרל — הקצין הצעיר ביותר שהחזיק בדרגה זו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא נבחר לבית הנבחרים בנובמבר 1862 מבלי לנהל קמפיין על המושב. בדצמבר 1863 התפטר מתפקידו הצבאי כדי לקחת אותו.
שמונה קדנציות ומוניטין של חשבון
גרפילד ישב בקונגרס במשך שמונה קדנציות והפך את עצמו לסמכות של הבית בנושאי כספים. הוא היה איש של "כסף קשה" שרצה מטבע מגובה בזהב, התנגד להטבעת כסף ללא הגבלה ולנייר ללא גיבוי, טען לשיעורי מכס מתונים המתאימים לבוחריו הכפריים, והתנגד לאיגודי עובדים ולתוכניות סיוע פדרליות. הוא קיבל 329 דולר במניות 'קרדיט מובילייה', שערוריית חברת הבנייה שהעיבה על דור של רפובליקנים. בוועדת הבחירות של 1876 הוא הצביע בעד הענקת האלקטורים הדרומיים השנויים במחלוקת לרתרפורד ב. הייז. תחת הייז הוא הפך למנהיג המיעוט הרפובליקני ובנה מוניטין כמתווך בין סיעות ה'סטלוורט' (Stalwart) וה'חצי-גזעיים' (Half-Breed) הלוחמות של המפלגה.
מאתיים ימים
בוועידה הרפובליקנית של 1880 גרפילד היה מועמד מפתיע שצבר נתח הולך וגדל מההצבעות עד שהמועמדות נפלה בחלקו. הוא ניצח את הדמוקרט וינפילד ס. הנקוק במה שמרכז מילר מכנה הבחירות הצמודות ביותר שתועדו, שניצח בהן ברוב הקטן ביותר — וניצח רק בגלל שהבוס מניו יורק רוסקו קונקלינג תמך בו, לאחר שגרפילד הסכים להתייעץ עם קונקלינג על מינויים מפלגתיים.
לאחר מכן הוא סירב להיכנע ללחץ ה'סטלוורט' כשבחר את הקבינט שלו. קונקלינג התפטר ממושבו בסנאט במחאה. זו הייתה הפעולה המגדירה של הנשיאות, טענה שהנשיא, לא המכונה, הוא שמחלק משרות פדרליות. היסטוריונים לא התייחסו לכל התיעוד כהרואי: ההיסטוריון ג'וסטוס דונקה טוען שהחלפתו של מריט על ידי גרפילד הראתה אותו "לא רק חסר שיקול דעת אלא פועל כפוליטיקאי מושחת בעצמו", ושהוא הפך תלוי יותר ויותר במזכיר המדינה שלו, ג'יימס ג. בליין.
שמונים ימים של רופאים
בבוקר ה-2 ביולי 1881, בשעה תשע וחצי, ירה צ'ארלס ג'וליוס גיטו בנשיא פעמיים בגבו עם אקדח בולדוג בריטי .442 בתחנת הרכבת בולטימור ופוטומק בוושינגטון. גיטו היה מחפש משרות הוזה שהיה משוכנע שנאום קמפיין שלו העניק לגרפילד את הניצחון בבחירות וכי מגיעה לו קונסוליה בווינה או בפריז; הוא טען להוראה אלוהית ואמר, "אני משאיר את הצדקתי לאלוהים."
קליע אחד שרט את הכתף. השני עבר ליד עמוד השדרה ונתקע מאחורי הלבלב. הוא לא היה חייב להיות קטלני. רופאים בהובלת ד. ו. בליס חיטטו בו שוב ושוב עם מכשירים לא מעוקרים; אלכסנדר גרהם בל בנה גלאי מתכות כדי לאתר את הקליע והוגבל על ידי בליס לחיפוש בצד הלא נכון של הגוף. במשך שבעים ותשעה ימים ירד גרפילד מ-210 פאונד ל-130, הוזה, ספטי, לא מסוגל להחזיק אוכל. הוא מת באלבורון, ניו ג'רזי, ב-19 בספטמבר 1881 ממפרצת בעורק הטחול שנקרע בעקבות אלח דם ודלקת ריאות ברונכיאלית. הנתיחה הראתה שהרופאים פתחו ערוץ זיהום חדש לחלוטין. גיטו הורשע ברצח ב-25 בינואר 1882 ונתלה ב-30 ביוני.
מדוע ג'יימס נקרא גאון
המילה נצמדת לגרפילד מסיבה יוצאת דופן בקרב נשיאים: הוא הותיר אחריו יצירה של מתמטיקה מקורית. הוכחת הטרפז שלו משנת 1876 למשפט פיתגורס אינה תרגיל של תלמיד בית ספר אלא בנייה אלגנטית באמת, שתוארה על ידי המתמטיקאי וההיסטוריון הווארד איבס כ"הוכחה יפה מאוד" — שבח גבוה בתחום שקטלג מאות הוכחות לאותו משפט. האיכות הבסיסית היא מהירות אינטלקטואלית נדירה: בורח מסירת תעלה שלימד את עצמו עד ויליאמס, שלט בלטינית ויוונית מספיק כדי ללמד אותן, ניהל מכללה בגיל עשרים וחמש, קרא את עצמו ללשכת עורכי הדין של אוהיו ללא בית ספר למשפטים, והפך למומחה המוביל של מפלגתו למטבע — הכל לפני שהיה בן חמישים.
מקרה הנגד הוא חמור ויש לציינו. גרפילד משל בקושי מאתיים ימים, ופסק הדין של דונקה הוא שהוא מת "לא מנוסה פוליטית". דונקה מפקפק בכך שהיה יכול להתמודד עם המיתון שהחל ב-1881 בהתחשב באמונותיו ב"כסף קשה" ובכלכלת לסה-פר, ומוצא אותו מתנהג כפוליטיקאי מושחת במאבק הפטרונות שהעניק לו את המוניטין שלו. גרפילד גם לקח כסף מ'קרדיט מובילייה'. אף היסטוריון רציני לא מדרג אותו בין הנשיאים הגדולים, כי כמעט ואין נשיאות לדרג. הנקודה החדה ביותר של דונקה היא הקרה ביותר: מוות מוקדם אולי שירת את המוניטין של גרפילד, ונתן לו להיזכר כקדוש מעונה במקום להישפט על תוצאות. הגאונות אמיתית, והיא מתועדת על הנייר — אבל זו גאונות של מלומד ומורה עצמי, לא של מדינאי מוכח.
מורשת
מותו עשה את מה שחייו לא יכלו. הסלידה הלאומית מנשיא שנהרג על ידי מחפש משרות מאוכזב שברה את ההגנות הפוליטיות של מערכת הפטרונות והובילה לחקיקת חוק הרפורמה בשירות המדינה של פנדלטון ב-16 בינואר 1883, שהחליפה פטרונות בבחינת כישורים. זו נותרה, כפי שמנסח זאת מרכז מילר, המורשת הגדולה ביותר של גרפילד — ההשפעה של מותו.