ג'מאלה: האישה ששרה על גירוש
בפברואר 2022, כשהחלו להישמע אזעקות בקיב (Kyiv), היו לג'מאלה שתי מחשבות בזו אחר זו. הראשונה הייתה: איפה הילדים שלי? השנייה הייתה: איפה האלבום שלי? הקלטות המאסטר של Qirim — שנים של איסוף שירי עם טטאריים מקרים, חלקם לא פורסמו מעולם וכמעט נשכחו, בביצוע של יותר משמונים מוזיקאים — שכנו באולפן מחוץ לעיר הבירה ללא עותקים בשום מקום אחר. המפיק שלה, סרגיי קרוצנקו, הגיע בסופו של דבר לבניין ובילה שבועיים בהעלאת הקבצים דרך חיבור אינטרנט קורס, כשהוא מתעורר כל שלוש שעות כדי לשמור על ההעברה פעילה. האלבום ניצל. הרצועה האחרונה כוללת את הצליל של טילים אמיתיים ואזעקות אמיתיות, מכיוון שזה היה הזמן שבו הושלמה.
אוש
סוזאנה אלימיבנה ג'מאלדינובה (Susana Alimivna Jamaladinova) נולדה ב-27 באוגוסט 1983 באוש, ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקירגיזית, כ-3,000 קילומטרים מהמקום שבו הייתה אמורה משפחתה להיות. אביה הוא טטארי מוסלמי מקרים; אמה ארמנית. שני הצדדים של המשפחה שהו במרכז אסיה בגלל המדינה הסובייטית: אבותיה מצד אביה היו בין כ-250,000 הטטארים מקרים שגורשו מקרים על ידי סטלין ב-1944, וסבא-רבא שלה מצד אמה, מנגורנו-קרבאך, ראה את אדמתו מוחרמת וגורש לגלות באותו אזור.
המשפחה חזרה לקרים ב-1989. מה שקרה לאחר מכן מסביר רבות על השירים שתכתוב מאוחר יותר: כדי לקנות שם נכס, הוריה התגרשו במשך כארבע שנים כדי שאמה תוכל לבצע את הרכישה תחת שם הנעורים הארמני שלה, מכיוון שהרשויות הסובייטיות לא התירו לטטארים מקרים, כמו אביה, להחזיק בקרקע בקרים. ג'מאלה גדלה בבית שנאלץ להציג פיקציה משפטית כדי לשוב הביתה.
הקונסרבטוריון
מוזיקה הייתה המקצוע המשפחתי. אמה לימדה בבית ספר למוזיקה; אביה היה מנצח מיומן. היא ביצעה את ההקלטה המקצועית הראשונה שלה בגיל תשע, כשהיא שרה שירי עם ושירי ילדים טטאריים מקרים. היא המשיכה ללימודים בקולג' למוזיקה בסימפרופול ולאחר מכן סיימה את האקדמיה הלאומית למוזיקה של אוקראינה על שם צ'ייקובסקי, שם הוכשרה כזמרת אופרה לפני שעברה למוזיקה פופולרית — וזו הסיבה שהכלי שאירופה שמעה ב-2016 פועל כפי שהוא פועל. היא דוברת אוקראינית, טטארית מקרים, רוסית ואנגלית באופן שוטף.
קריירת ההקלטות שלה התפתחה בהתמדה וללא תשומת לב בינלאומית: For Every Heart באפריל 2011, אלבום הופעה חיה מ-Arena Concert Plaza ב-2012, All or Nothing במרץ 2013, המיני-אלבום Thank You ב-2014, ו-Podykh באוקטובר 2015. עד שהגיע האירוויזיון, היא הייתה, לפי תיאור ה-BBC, אמנית ג'אז — לא מתחרה בפופ.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →"1944"
היא כתבה את המילים ב-2014, השנה שבה רוסיה סיפחה את קרים. השיר עוסק בגירוש, ובאופן ספציפי בסבתא-רבא שלה, שהועברה למרכז אסיה עם חמישה ילדים ואיבדה בת במהלך המסע. "הייתי צריכה לשחרר את הנשמות שלהם", אמרה ג'מאלה ל-BBC לפני התחרות. "כי הם לעולם לא חזרו לאוקראינה."
היא הייתה הטטארית הראשונה מקרים שהופיעה אי פעם באירוויזיון. כלי תקשורת ומחוקקים רוסים קראו את השיר כמתקפה על הסיפוח; מארגני האירוויזיון אסרו בתחילה על חברי הקהל להניף את דגל הטטארים מקרים במהלך הופעתה, ולאחר מכן הקלו בהגבלה. ג'מאלה עצמה דחתה את המסגור הפוליטי בהתחמקות אחת: "אתם יכולים לראות את זה במילים". ב-14 במאי 2016 היא ניצחה בתחרות עם 534 נקודות, ופטרו פורושנקו העניק לה לאחר מכן את התואר אמנית העם של אוקראינה. שלושה ימים לאחר ניצחונה, משרד החוץ האוקראיני מינה אותה לשגרירה של רצון טוב של UNICEF.
אחרי הפרס
היא לא הפכה לבוגרת אירוויזיון במובן הרגיל. היא נישאה לבקיר סולימנוב, פעיל בקהילה הטטארית בקרים ובוגר פיזיקה ומתמטיקה מאוניברסיטת טאראס שבצ'נקו הלאומית של קיב, בטקס ניקאח במרכז התרבות האסלאמי בקיב באפריל 2017; לזוג שלושה בנים, שנולדו ב-2018, 2020 ו-2024. היא הוציאה את Kryla באוקטובר 2018, את Svoi בפברואר 2020 ואת My במרץ 2021.
הפלישה בשנת 2022 הפכה אותה לפליטה. היא התפנתה עם שני ילדים קטנים לרומניה ולאחר מכן לטורקיה, עבדה עם קרן Future for Ukraine, וחזרה להופיע עם התזמורת הסימפונית הלאומית של אוקראינה בקיב — קונצרט שנקטע כאשר האולם נכנס למחסה במהלך התקפת אוויר. היא שרה את "1944" שוב במהלך מצעד הדגלים באירוויזיון 2023, ושימשה כדוברת אוקראינה בתחרות 2024, שם הכריזה על הריונה השלישי בשידור. בנובמבר 2023 הציבה אותה רוסיה ברשימת המבוקשים שלה.
מדוע ג'מאלה מכונה גאונה
הטיעון החזק ביותר עבור ג'מאלה אינו הגביע. זהו האינטליגנציה הקומפוזיטורית והארכיונית שמאחורי Qirim, ומאחורי "1944" לפניה.
ההכשרה שלה היא הבסיס: טכניקה אופראית שנרכשה בקונסרבטוריון, המופנית מחדש לתוך ניסוח ג'אז ואוצר מילים מודאלי של שירי עם טטאריים מקרים. השילוב הזה נדיר ותובעני מבחינה טכנית, מכיוון שאופרה ושירת עם משתמשות בקול בדרכים שאינן עולות בקנה אחד, ומעבר ביניהן בתוך הופעה בודדת דורש בנייה מחדש מכוונת ומבוקרת של אופן הפקת הצליל. ההחלטה הצורנית הספציפית ב-"1944" — בתים באנגלית שמציינים את ההיסטוריה בבירור, ופזמון בטטארית של קרים שרוב הקהל לא יכול היה להבין — היא יצירת הנדסת שירים. היא מכריחה קהל אירופי רחב לשמוע שפה מדוכאת כצליל טהור לפני שהוא שומע אותה כפוליטיקה.
Qirim מרחיב זאת למשהו הקרוב יותר לאתנומוזיקולוגיה. היא בילתה שנים באיתור שירים שהוחזקו על ידי פולקלוריסטים ועל ידי משפחות שנשאו אותם לאורך הגלות, ותיארה את החומר כ"לא ידוע, לא פורסם, נשכח", ולאחר מכן עיבדה אותם עבור יותר משמונים נגנים מסורתיים ותזמורתיים. מטרתה המוצהרת — "הניסיון שלי לתת קול חזק למולדתי, לקרים" — היא הצלה תרבותית הנערכת דרך המשמעת של מוזיקאית עובדת. שימור רפרטואר בסכנת הכחדה תוך הפיכתו לניתן להאזנה הוא בעיה כפולה וקשה באמת, והיא פתרה אותה.
טיעון הנגד הכן הוא שהמוניטין העולמי שלה נשען על לילה אחד בטלוויזיה, שתוצאתו לא ניתנת להפרדה נקייה מהפוליטיקה של 2016. הנציג הרוסי היה המועדף על סוכנויות ההימורים; צי בוחרים אירופי גדול בחר שיר על גירוש הטטארים מקרים על ידי סטלין שנתיים לאחר שקרים סופחה. השופטים והקהל השמיעו הצהרה כמו גם שיפוט, וג'מאלה בילתה עשור כשהיא נקראת כסמל ולא כמלחינה. מחוץ לאוקראינה והפזורה הטטארית של קרים, האלבומים שלה מעולם לא התקרבו להישג של אותה הופעה אחת. "גאון" היא מילה כבדה עבור קריירה ששלוש הדקות המושמעות ביותר שלה הוגברו על ידי גיאופוליטיקה. מה ששורד את הספקנות הוא המלאכה שמתחת — הקול, העיבוד, הארכיון — ואלו היו קיימים בין אם היא השתתפה בתחרות שירים ובין אם לא.
מורשת
ג'מאלה היא הסיבה ששפה שהברית המועצות ניסתה למחוק נשמעה על ידי כ-200 מיליון אנשים בליל שבת במאי. היא גם, כעת, האפוטרופוסית של גוף של מוזיקת עם שהיה קרוב שבועיים מהיעלמות באולפן מחוץ לעיר נצורה. סבתא-רבא שלה הוצאה מקרים ב-1944 ומעולם לא חזרה. סבתא-רבא שלה הפכה את השירים של המדינה לבלתי אפשריים לאובדן שוב.