מבוא והקשר היסטורי
אך מי שאינו חושב בעצמו ואינו לומד מאחרים, הוא כישלון כאדם. הסיודוס היה משורר יווני עתיק, שפעילותו מתוארכת בדרך כלל בין השנים 750 ל-650 לפנה"ס, בערך באותה תקופה של הומרוס. הוא נחשב בדרך כלל למשורר הראשון במסורת המערבית שראה בעצמו דמות אינדיבידואלית בעלת תפקיד פעיל בנושא כתיבתו. סופרים עתיקים ייחסו להסיודוס ולהומרוס את ביסוס המנהגים הדתיים היווניים. חוקרים מודרניים מתייחסים אליו כמקור מרכזי למיתולוגיה יוונית, טכניקות חקלאיות, מחשבה כלכלית מוקדמת, אסטרונומיה יוונית ארכאית ומדידת זמן עתיקה. חיים: תיארוך חייו של הסיודוס הוא נושא שנוי במחלוקת בחוגים אקדמיים. הנרטיב האפי לא אפשר למשוררים כמו הומרוס הזדמנות לגילויים אישיים.
חיים ופרטים ביוגרפיים
עם זאת, יצירותיו הקיימות של הסיודוס כוללות מספר פואמות דידקטיות שבהן הוא טרח לשתף את הקהל בפרטים על חייו. ישנן שלוש התייחסויות מפורשות ב"עבודות וימים", כמו גם כמה קטעים ב"תאוגוניה" התומכים בהסקים של חוקרים. הפואמה הראשונה מציינת שאביו הגיע מקומה (Cyme) שבאיאוליס על חוף אסיה הקטנה, מעט דרומית לאי לסבוס, וחצה את הים כדי להתיישב בכפר ליד תספיאה (Thespiae) שבבויאוטיה, ששמו אסקרה (Ascra), "מקום מקולל, אכזרי בחורף, קשה בקיץ, לעולם לא נעים" (עבודות 640). נחלתו של הסיודוס שם, פיסת אדמה קטנה למרגלות הר הליקון, הובילה לתביעות משפטיות עם אחיו פרסס (Perses), שנראה כי בתחילה רימה אותו מחלקו הראוי הודות לרשויות מושחתות או "מלכים", אך מאוחר יותר התרושש וסיים כשהוא מתחנן בפני המשורר החסכן (עבודות 35, 396).
בניגוד לאביו, הסיודוס סלד מנסיעות בים, אך פעם אחת חצה את המצר הצר שבין יוון היבשתית לאובויה כדי להשתתף בחגיגות הלוויה של אתאמאס מחלקיס, ושם זכה בחצובה בתחרות שירה. הוא גם מתאר פגישה בינו לבין המוזות על הר הליקון, שם רעה צאן כאשר האלות העניקו לו מטה דפנה, סמל לסמכות פואטית (תאוגוניה 22–35). אף שהסיפור עשוי להיראות דמיוני, התיאור הוביל חוקרים עתיקים ומודרניים להסיק שהוא לא היה רפסוד מקצועי, אחרת היו מעניקים לו נבל במקום. "הסיודוס והמוזה" (1891), מאת גוסטב מורו. כמה חוקרים ראו בפרסס יצירה ספרותית, דמות ניגודית למוסרנות שהסיודוס מפתח ב"עבודות וימים", אך ישנן גם טענות נגד תיאוריה זו.
למשל, נפוץ מאוד שיצירות של הדרכה מוסרית יהיו בעלות רקע דמיוני, כאמצעי למשוך את תשומת לב הקהל, אך קשה לראות כיצד הסיודוס יכול היה לנסוע ברחבי הארץ ולבדר אנשים עם נרטיב על עצמו אם התיאור היה ידוע כבדיוני. גרגורי נאגי, לעומת זאת, רואה גם ב-Pérsēs ("המשמיד", מהפועל pérthō) וגם ב-Hēsíodos ("זה שמשמיע את הקול", מהפעלים ἵημι, híēmi ו-αὐδή, audḗ) שמות בדויים לדמויות פואטיות. זה עשוי להיראות יוצא דופן שאביו של הסיודוס היגר מאסיה הקטנה מערבה ליוון היבשתית, הכיוון ההפוך לרוב התנועות הקולוניאליות באותה עת, והסיודוס עצמו אינו נותן לכך הסבר.
עם זאת, בסביבות 750 לפנה"ס או מעט מאוחר יותר, הייתה הגירה של סוחרים יורדי ים מביתו המקורי בקומה שבאסיה הקטנה לקומאי (Cumae) שבקמפניה, מושבה שחלקו עם האובואים, ואולי למעבר שלו מערבה היה קשר לכך, שכן אובויה אינה רחוקה מבויאוטיה, שם התבסס בסופו של דבר עם משפחתו. הקשר המשפחתי לקומה האיאולית עשוי להסביר את היכרותו עם מיתוסים מזרחיים, הניכרים בשיריו, אם כי ייתכן שהעולם היווני כבר פיתח גרסאות משלו להם. למרות תלונותיו של הסיודוס על עוני, החיים בחווה של אביו לא יכלו להיות לא נוחים מדי אם לשפוט לפי "עבודות וימים", שכן הוא מתאר את השגרה של איכרים בעלי רכוש ולא של עניים מרודים.
האיכר שלו מעסיק חבר (עבודות וימים 370) וכן משרתים (502, 573, 597, 608, 766), חורש אנרגטי ואחראי בגיל בוגר (469 ואילך), נער עבד לכיסוי הזרעים (441–6), משרתת לניהול משק הבית (405, 602) וצוותי עבודה של שוורים ופרדות (405, 607 ואילך). חוקר מודרני משער שהסיודוס אולי למד על גיאוגרפיה עולמית, במיוחד על קטלוג הנהרות ב"תאוגוניה" (337–45), מהקשבה לסיפורי אביו על מסעותיו בים כסוחר. האב כנראה דיבר בניב האיאולי של קומה, אך הסיודוס כנראה גדל כשהוא דובר את הניב הבויאוטי המקומי, השייך לאותה קבוצת ניבים. עם זאת, בעוד ששירתו כוללת כמה איאוליזמים, אין בה מילים שהן בוודאות בויאוטיות. שפת הבסיס שלו הייתה הניב הספרותי העיקרי של התקופה, הניב היוני של הומרוס. "ריקוד המוזות על הר הליקון" מאת ברטל תורוואלדסן (1807).
סגנון אמנותי והשפעות פואטיות
סביר להניח שהסיודוס העלה את שיריו על הכתב, או הכתיב אותם, ולא העביר אותם בעל פה כפי שעשו רפסודים – אחרת האישיות המובהקת שעולה כעת מהשירים בוודאי הייתה נמהלת דרך העברה בעל פה מרפסוד אחד למשנהו. פאוסניאס טען שבויאוטים הראו לו לוח עופרת עתיק שעליו היו חרוטים ה"עבודות". אם הוא אכן כתב או הכתיב, אולי זה היה כעזר לזיכרון או משום שחסר ביטחון ביכולתו ליצור שירים באלתור, כפי שיכלו לעשות רפסודים מאומנים. זה בוודאי לא היה בחיפוש אחר תהילת עולם, שכן למשוררים בתקופתו כנראה לא היו מושגים כאלה לגבי עצמם. עם זאת, כמה חוקרים חושדים בקיומם של שינויים רחבי היקף בטקסט ומייחסים זאת להעברה בעל פה.
ייתכן שהוא חיבר את פסוקיו בזמנים פנויים בחווה, באביב לפני קציר מאי או בשיא החורף. האישיות שמאחורי השירים אינה מתאימה לסוג ה"פרישה האריסטוקרטית" האופיינית לרפסוד, אלא היא "וכחנית, חשדנית, בעלת הומור אירוני, חסכנית, חובבת פתגמים, נזהרת מנשים". הוא היה למעשה "מיזוגן" באותו קנה מידה כמו המשורר המאוחר יותר סמונידס. הוא מזכיר את סולון בעיסוקו בסוגיות של טוב מול רע ו"כיצד אל צודק וכל-יכול יכול לאפשר ללא-צודקים לשגשג בחיים אלו". הוא מזכיר את אריסטופנס בדחייתו את הגיבור האידיאלי של הספרות האפית לטובת השקפה אידיאלית על האיכר. ובכל זאת, העובדה שיכל להלל מלכים ב"תאוגוניה" (80 ואילך, 430, 434) ולגנות אותם כמושחתים ב"עבודות וימים" מציעה שהוא יכול היה להידמות לכל קהל שעבורו חיבר.
אגדות ומוות
אגדות שונות הצטברו סביב הסיודוס והן מתועדות במספר מקורות: הסיפור על "תחרות הומרוס והסיודוס"; ביוגרפיה של הסיודוס מאת הדקדקן הביזנטי יוחנן צצס (John Tzetzes); הערך על הסיודוס ב"סודא"; שני קטעים וכמה הערות מפוזרות אצל פאוסניאס (IX, 31.3–6 ו-38.3 ואילך); קטע אצל פלוטארכוס ב"מוראליה" (162b). שתי מסורות שונות – אך מוקדמות – מתעדות את מקום קברו של הסיודוס. אחת, מוקדמת כמו תוקידידס, המדווחת אצל פלוטארכוס, ה"סודא" ויוחנן צצס, קובעת שהאורקל מדלפי הזהיר את הסיודוס שהוא ימות בנמאה, ולכן הוא ברח ללוקריס, שם נהרג במקדש המקומי לזאוס הנמאי, ונקבר שם. מסורת זו עוקבת אחר מוסכמה אירונית מוכרת: האורקל חוזה במדויק בסופו של דבר.
המסורת השנייה, שהוזכרה לראשונה באפיגרמה מאת כרסיאס מאורכומנוס שנכתבה במאה ה-7 לפנה"ס, בתוך מאה שנה בערך ממותו של הסיודוס, טוענת שהסיודוס קבור באורכומנוס, עיר בבויאוטיה. על פי "חוקת אורכומנוס" של אריסטו, כאשר התספיאים החריבו את אסקרה, תושבי הכפר חיפשו מקלט באורכומנוס, שם, בעקבות עצת אורקל, הם אספו את אפרו של הסיודוס והציבו אותו במקום כבוד באגורה שלהם, ליד קברו של מיניאס, המייסד האפונימי שלהם. בסופו של דבר הם החלו לראות גם בהסיודוס את "מייסד האח" (οἰκιστής, oikistēs) שלהם. סופרים מאוחרים יותר ניסו להרמוניזציה בין שני הדיווחים הללו. תיארוך: יוונים בסוף המאה ה-5 ובתחילת המאה ה-4 לפנה"ס החשיבו את משורריהם הקדומים ביותר לאורפיאוס, מוסיאוס, הסיודוס והומרוס – לפי סדר זה. לאחר מכן, סופרים יוונים החלו לראות בהומרוס קדום יותר מהסיודוס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כרונולוגיה ותיארוך
חסידי אורפיאוס ומוסיאוס היו כנראה אחראים למתן קדימות לשני גיבורי התרבות שלהם, ואולי ה"הומרידים" היו אחראים בעת העתיקה המאוחרת לקידום הומרוס על חשבון הסיודוס. הסופרים הידועים הראשונים שמיקמו את הומרוס לפני הסיודוס היו קסנופנס והרקלידס פונטיקוס, אם כי אריסטארכוס מסמותרקה היה הראשון שבאמת טען זאת. אפורוס הפך את הומרוס לבן דוד צעיר של הסיודוס; ההיסטוריון מהמאה ה-5 לפנה"ס הרודוטוס (היסטוריות II, 53) החשיב אותם בבירור כבני תקופה, והסופיסט מהמאה ה-4 לפנה"ס אלקיידאמס בעבודתו "מוסיון" אפילו הפגיש ביניהם ל"אגון" (ἄγών, תחרות) פואטי דמיוני, ששרד עד היום כ"תחרות הומרוס והסיודוס". רוב החוקרים כיום מסכימים על קדימותו של הומרוס, אך ישנן טענות טובות לכל צד. הר הליקון המודרני.
הסיודוס תיאר פעם את עיר הולדתו הסמוכה, אסקרה, כ"אכזרית בחורף, קשה בקיץ, לעולם לא נעימה". הסיודוס בוודאי קודם למשוררים הליריים והאלגיים שעבודתם הגיעה לעידן המודרני. חיקויים של עבודתו נצפו אצל אלקאיוס, אפימנידס, מימנרמוס, סמונידס, טירטאיוס וארכילוכוס, מהם הוסק שהתאריך המאוחר ביותר האפשרי עבורו הוא כ-650 לפנה"ס. גבול עליון של 750 לפנה"ס מצוין על ידי מספר שיקולים, כגון הסבירות שעבודתו הועלתה על הכתב, העובדה שהוא מזכיר מקדש בדלפי שלא היה בעל חשיבות לאומית לפני כ-750 לפנה"ס (תאוגוניה 499), ושהוא מונה נהרות הזורמים לאוקסינוס (הים השחור), אזור שנחקר ופותח על ידי מתיישבים יוונים החל מהמאה ה-8 לפנה"ס (תאוגוניה 337–45).
הסיודוס מזכיר תחרות שירה בחלקיס שבאובויה, שבה בניו של אמפידאמאס העניקו לו חצובה (עבודות וימים 654–662). פלוטארכוס זיהה את אמפידאמאס הזה עם גיבור המלחמה הללנטינית בין חלקיס לארטריה והסיק שהקטע חייב להיות אינטרפולציה ליצירתו המקורית של הסיודוס, בהנחה שהמלחמה הללנטינית הייתה מאוחרת מדי עבור הסיודוס. חוקרים מודרניים קיבלו את זיהויו של אמפידאמאס אך לא הסכימו עם מסקנתו. תאריך המלחמה אינו ידוע במדויק, אך הערכות המציבות אותה סביב 730–705 לפנה"ס מתאימות לכרונולוגיה המשוערת של הסיודוס. במקרה זה, החצובה שהסיודוס זכה בה עשויה הייתה להינתן עבור ביצוע ה"תאוגוניה", פואמה שנראית כמניחה מראש את סוג הקהל האריסטוקרטי שהיה פוגש בחלקיס.
יצירות
שלוש יצירות שרדו שיוחסו להסיודוס על ידי פרשנים עתיקים: "עבודות וימים", "תאוגוניה" ו"מגן הרקלס". רק שברים קיימים מיצירות אחרות שיוחסו לו. היצירות והשברים ששרדו נכתבו כולם במשקל ובשפה המקובלים של האפוס. עם זאת, "מגן הרקלס" ידוע כיום כמזויף וכנראה נכתב במאה השישית לפנה"ס. מבקרים עתיקים רבים דחו גם את ה"תאוגוניה" (למשל, פאוסניאס 9.31.3), אף על פי שהסיודוס מזכיר את עצמו בשמו באותה פואמה. ה"תאוגוניה" ו"עבודות וימים" עשויות להיות שונות מאוד בנושאן, אך הן חולקות שפה, משקל ופרוזודיה מובהקים שמבדילים אותן בעדינות מעבודתו של הומרוס ומ"מגן הרקלס" (ראו יוונית של הסיודוס להלן). יתרה מכך, שתיהן מתייחסות לאותה גרסה של מיתוס פרומתאוס. ובכל זאת, אפילו פואמות אותנטיות אלו עשויות לכלול אינטרפולציות.
למשל, עשרת הפסוקים הראשונים של "עבודות וימים" עשויים היו להיות מושאלים מהמנון אורפי לזאוס; הם הוכרו כלא עבודתו של הסיודוס על ידי מבקרים עתיקים כמו פאוסניאס. וינייטה ל-"Hesiodi Ascraei quaecumque exstant" (1701). כמה חוקרים זיהו פרספקטיבה פרוטו-היסטורית אצל הסיודוס, השקפה שנדחתה על ידי פול קרטלדג', למשל, בנימוק שהסיודוס דוגל ב"אי-שכחה" ללא כל ניסיון לאימות. הסיודוס נחשב גם לאבי השירה הגנומית. הייתה לו "תשוקה לשיטתיות ולהסבר דברים". לשירה היוונית העתיקה בכלל היו נטיות פילוסופיות חזקות, והסיודוס, כמו הומרוס, מפגין עניין עמוק במגוון רחב של סוגיות 'פילוסופיות', מהטבע של צדק אלוהי ועד להתחלות החברה האנושית.
אריסטו ב"מטאפיזיקה" (983b–987a) האמין ששאלת הסיבות הראשונות אולי אפילו התחילה עם הסיודוס (תאוגוניה 116–53) והומרוס (איליאדה 14.201, 246). הוא צפה בעולם מחוץ למעגל הקסמים של השליטים האריסטוקרטים, מוחה נגד עוולותיהם בטון שמתואר כבעל "איכות זעופה המרוככת על ידי כבוד רזה", אך כפי שצוין בסעיף הביוגרפיה, הוא יכול היה גם להשתנות כדי להתאים לקהל. אמביוולנטיות זו נראית כבסיס להצגתו את ההיסטוריה האנושית ב"עבודות וימים", שם הוא מתאר תקופה מוזהבת שבה החיים היו קלים וטובים, ואחריה ירידה מתמדת בהתנהגות ובאושר דרך תורות הכסף, הארד והברזל – אלא שהוא מכניס עידן גיבורים בין השניים האחרונים, ומציג את אנשיו הלוחמניים כטובים יותר מקודמיהם מתקופת הארד.
תאוגוניה ועבודות וימים
נראה שבמקרה זה הוא פונה לשתי השקפות עולם שונות, אחת אפית ואריסטוקרטית, והשנייה לא אוהדת למסורות ההרואיות של האריסטוקרטיה. תאוגוניה: ה"תאוגוניה" נחשבת בדרך כלל ליצירתו המוקדמת ביותר של הסיודוס. למרות הנושא השונה בין פואמה זו לבין "עבודות וימים", רוב החוקרים, עם כמה חריגים בולטים, מאמינים ששתי היצירות נכתבו על ידי אותו אדם. כפי שכותב מ. ל. ווסט, "שתיהן נושאות את סימני האישיות המובהקת: איכר זעוף ושמרן, נוטה להרהורים, לא אוהב נשים או חיים, שחש את נוכחות האלים כבדה עליו". דוגמה: "מריבה שנואה הולידה עמל כואב, הזנחה, רעב וכאב דומע, קרבות, מאבקים...". ה"תאוגוניה" עוסקת במקורות העולם (קוסמוגוניה) ושל האלים (תאוגוניה), החל מכאוס, גאיה, טרטרוס וארוס, ומראה עניין מיוחד בגנאלוגיה.
מוטמעים במיתוס היווני, נותרו שברים של סיפורים שונים למדי, הרומזים על העושר המגוון של המיתוס שהיה קיים פעם, עיר אחר עיר; אך סיפורו מחדש של הסיודוס את הסיפורים הישנים הפך, לפי הרודוטוס, לגרסה המקובלת שחיברה את כל ההלנים. זהו המקור המוקדם ביותר הידוע למיתוסים של פנדורה, פרומתאוס ותור הזהב. מיתוס הבריאה אצל הסיודוס נחשב מזה זמן רב כבעל השפעות מזרחיות, כגון "שירת קומארבי" החתית ו"אנומה אליש" הבבלי. הצלבה תרבותית זו עשויה הייתה להתרחש במושבות הסחר היווניות של המאה השמינית והתשיעית כגון אל-מינה בצפון סוריה. לדיון נוסף, קראו את "גיבורים נודדים" של רובין ליין פוקס ואת "הסיודוס והמזרח הקרוב" של וולקוט.
עבודות וימים: "עבודות וימים" היא פואמה של מעל 800 שורות הסובבת סביב שתי אמיתות כלליות: עבודה היא מנת חלקו האוניברסלית של האדם, אך מי שמוכן לעבוד יסתדר. חוקרים פירשו יצירה זו על רקע משבר חקלאי ביוון היבשתית, שעורר גל של התיישבויות מתועדות בחיפוש אחר אדמה חדשה. "עבודות וימים" עשויה הייתה להיות מושפעת ממסורת מבוססת של שירה דידקטית המבוססת על ספרות חוכמה שומרית, עברית, בבלית ומצרית. שורות פתיחה של "עבודות וימים" בכתב יד מהמאה ה-16. יצירה זו מציגה את חמשת עידני האדם, וכן מכילה עצות וחוכמה, המרשמות חיים של עבודה ישרה ותוקפות בטלה ושופטים לא צודקים כמו אלה שהחליטו לטובת פרסס, וכן את נוהג הריבית. היא מתארת אלים בני אלמוות המשוטטים על פני האדמה ומשגיחים על צדק ועוול.
הפואמה רואה בעבודה את מקור כל הטוב, בכך שגם אלים וגם בני אדם שונאים את הבטלנים, הדומים לזכרים בכוורת. באימה של ניצחון האלימות על עבודה קשה וכבוד, פסוקים המתארים את "תור הזהב" מציגים את האופי החברתי והנוהג של תזונה לא אלימה דרך חקלאות וגידול פירות כדרך חיים גבוהה מספיק. כתבים אחרים: בנוסף ל"תאוגוניה" ול"עבודות וימים", פואמות רבות אחרות יוחסו להסיודוס במהלך העתיקה. מחקר מודרני הטיל ספק באותנטיות שלהן, ויצירות אלו מכונות בדרך כלל כחלק מ"הקורפוס ההסיודי", בין אם מחברותן מקובלת ובין אם לא.
הקורפוס ההסיודי וקבלה
המצב מסוכם בניסוח זה על ידי גלן מוסט: מבין יצירות אלו המרכיבות את הקורפוס ההסיודי המורחב, רק "מגן הרקלס" (Ἀσπὶς Ἡρακλέους, Aspis Hērakleous) מועבר בשלמותו דרך מסורת כתבי יד מימי הביניים. סופרים קלאסיים ייחסו להסיודוס גם פואמה גנאלוגית ארוכה הידועה כ"קטלוג הנשים" או "אויא" (Ehoiai), מכיוון שחלקים החלו במילים היווניות ē hoiē, "או כמו זו ש...". זה היה קטלוג מיתולוגי של הנשים התמותות שהזדווגו עם אלים, ושל הצאצאים והיורשים של איחודים אלו. מספר פואמות נוספות בהקסמטר יוחסו להסיודוס: "מגאלאי אויא" (Megalai Ehoiai), פואמה דומה ל"קטלוג הנשים", אך כנראה ארוכה יותר. "חתונת קאיקס", פואמה הנוגעת להשתתפותו של הרקלס בחתונת קאיקס מסוים – ידועה בחידותיה.
"מלאמפודיה", פואמה גנאלוגית העוסקת במשפחות של, ובמיתוסים הקשורים ל, חוזי העתידות הגדולים של המיתולוגיה. "דקטילי אידאי" (Idaean Dactyls), עבודה הנוגעת למתכות מיתולוגיות, הדקטילי אידאי. "ירידת פריתאוס", על מסעם של תסאוס ופריתאוס להאדס. "תורת כירון", עבודה דידקטית שהציגה את הוראתו של כירון כפי שנמסרה לאכילס הצעיר. "מגאלה ארגה" או "עבודות גדולות", פואמה דומה ל"עבודות וימים", אך כנראה ארוכה יותר. "אסטרונומיה", פואמה אסטרונומית שאליה קאלימאכוס (Ep. 27) השווה כנראה את "פנומנה" של אראטוס. "אגימיוס", אפוס הרואי הנוגע לאגימיוס הדורי, המיוחס באופן משתנה להסיודוס או לסרקופס ממילטוס. "כבשן או קדרים", פואמה קצרה המבקשת מאתנה לסייע לקדרים אם ישלמו למשורר. מיוחסת גם להומרוס. "אורניתומנטיה", עבודה על אותות ציפורים שעקבה אחרי "עבודות וימים".
בנוסף ליצירות אלו, ה"סודא" מונה "קינה לבאטראכוס, אהוב" שאינה ידועה אחרת. קבלה: בן ארצה ובן זמנה של סאפפו, המשורר הלירי אלקאיוס, פירש קטע מ"עבודות וימים" (582–88), ועיבד אותו מחדש במשקל לירי ובניב לסבוס. הפרפרזה שרדה רק כשבר. המשורר הלירי באכילידס ציטט או פירש את הסיודוס באודה לניצחון שהופנתה להירון מסירקוזה, המנציחה את ניצחון העריץ במרוץ המרכבות במשחקים הפיתיים (470 לפנה"ס), הייחוס נעשה במילים אלו: "איש מבויאוטיה, הסיודוס, משרת המוזות, דיבר כך: 'זה שהאלים מכבדים מלווה גם על ידי הדיווח הטוב של בני אדם.'" עם זאת, המילים המצוטטות אינן נמצאות ביצירתו הקיימת של הסיודוס. "קטלוג הנשים" של הסיודוס יצר אופנה לפואמות קטלוג בתקופה ההלניסטית.
ניתוח לשוני
כך למשל תיאוקריטוס מציג קטלוגים של גיבורות בשתיים מהפואמות הבוקוליות שלו (3.40–51 ו-20.34–41), שבהן שני הקטעים נאמרים בדמות על ידי כפריים מאוהבים. פסל דיוקן: פסל הברונזה הרומי, מה שמכונה "פסאודו-סנקה", מסוף המאה הראשונה לפנה"ס שנמצא בהרקולנאום, נחשב כיום שלא להיות של סנקה הצעיר. הוא זוהה על ידי גיזלה ריכטר כדיוקן דמיוני של הסיודוס. למעשה, הוכר מאז 1813 שהפסל לא היה של סנקה, כאשר התגלה דיוקן הרמה חרוט של סנקה עם תווי פנים שונים לגמרי. רוב החוקרים כיום עוקבים אחר זיהויה של ריכטר. יוונית של הסיודוס: הסיודוס השתמש בניב המקובל של השירה האפית, שהיה יוני. השוואות להומרוס, יוני ילידי, יכולות להיות לא מחמיאות.
הטיפול של הסיודוס בהקסמטר דקטילי לא היה מיומן או שוטף כמו של הומרוס וחוקר מודרני אחד מתייחס ל"הקסמטרים הממוסמרים" שלו. השימוש שלו בשפה ובמשקל ב"עבודות וימים" וב"תאוגוניה" מבדיל אותו גם ממחבר "מגן הרקלס". כל שלושת המשוררים, למשל, השתמשו בדיגמה (digamma) באופן לא עקבי, לעיתים מאפשרים לה להשפיע על אורך ההברה והמשקל, לעיתים לא. היחס של שמירה/הזנחה של דיגמה משתנה ביניהם. מידת השונות תלויה באופן שבו הראיות נאספות ומפורשות אך יש מגמה ברורה, שנחשפת למשל בסט הנתונים הבא. כותרת למהדורה של "Carmina" של הסיודוס (1823). הסיודוס אינו שומר על דיגמה לעיתים קרובות כמו האחרים.
תוצאה זו מעט מנוגדת לאינטואיציה שכן דיגמה הייתה עדיין תכונה של הניב הבויאוטי שהסיודוס כנראה דיבר, בעוד שהיא כבר נעלמה מהשפה היונית המדוברת של הומרוס. אנומליה זו ניתנת להסבר על ידי העובדה שהסיודוס עשה מאמץ מודע לחבר כמו משורר אפי יוני בתקופה שבה דיגמה לא נשמעה בדיבור היוני, בעוד שהומרוס ניסה לחבר כמו דור ישן יותר של פייטנים יוניים, כאשר היא נשמעה בדיבור היוני. יש גם הבדל משמעותי בתוצאות עבור "תאוגוניה" ו"עבודות וימים", אך זה נובע רק מהעובדה שהראשונה כוללת קטלוג של אלוהויות ולכן היא עושה שימוש תכוף במאמר המיודע הקשור לדיגמה, oἱ. למרות שזה אופייני לאפוס, אוצר המילים שלו כולל כמה הבדלים משמעותיים מהומרוס.
חוקר אחד ספר 278 מילים לא-הומריות ב"עבודות וימים", 151 ב"תאוגוניה" ו-95 ב"מגן הרקלס". המספר הלא פרופורציונלי של מילים לא-הומריות ב"עבודות וימים" נובע מהנושא הלא-הומרי שלו. אוצר המילים של הסיודוס כולל גם לא מעט ביטויים נוסחתיים שאינם נמצאים אצל הומרוס, מה שמעיד על כך שהוא עשוי היה לכתוב בתוך מסורת אחרת.