הארי הודיני: הבריחה כאמצעי תקשורת המונים
בשנת 1904 הציב בפניו ה-Daily Mirror אתגר שכלל זוג אזיקים שיוצרו במיוחד עבורו, אל מול אלפי צופים ויותר ממאה עיתונאים. הוא עבד עליהם במשך שעה ועשר דקות עד שהשתחרר. הפרט המשמעותי הוא השעה ועשר הדקות: אמן מופעים פחות מוכשר היה עושה זאת בחמש דקות. הודיני הבין משהו שאף אחד בווודוויל (Vaudeville) לא השכיל להבין – הבריחה אינה המופע עצמו. ההמתנה היא המופע.
מבודפשט לאפלטון
הוא נולד בשם אריק וייס (Erik Weisz) ב-24 במרץ 1874 בבודפשט שבאוסטרו-הונגריה, הרביעי מבין שבעה ילדים של הרב מאיר שמואל וייס וססיליה שטיינר. המשפחה היגרה כדי להימלט מרדיפות אנטישמיות ונחתה בארצות הברית ב-3 ביולי 1878, כשהם משתקעים תחילה באפלטון שבוויסקונסין, לאחר מכן במילווקי, ולבסוף בעיר ניו יורק בשנת 1887. בגיל תשע הוא כבר הופיע בפני קהל, תחת שם הבמה "אריך, נסיך האוויר", כאמן טרפז. כנער הוא למד אצל הקוסם ג'וזף רין (Joseph Rinn) במועדון ה-Pastime Athletic Club.
כישלון כקוסם
קריירת הקסמים שלו החלה בשנת 1891 ולא נחלה הצלחה במשך רוב העשור. הוא עבד במוזיאוני סנט (dime museums), במופעי צד ובקרקסים. הוא התמקד בטריקים בקלפים והכתיר את עצמו כ"מלך הקלפים", אף שקוסמים מקצועיים דירגו את זריזות הידיים שלו כסבירה בלבד וחסרת עידון – קביעה שכדאי לזכור, כיוון שתהילתו העתידית לא התבססה כמעט על דבר שבו היה מוכשר מלידה. בשנת 1893 הוא ואחיו תיאודור הופיעו כ"האחים הודיני" בתערוכה העולמית של שיקגו. בשנת 1894 הוא פגש ונשא לאישה את וילהלמינה ביאטריס "בס" רנר (Wilhelmina Beatrice "Bess" Rahner), אמנית עמיתה שהפכה לעוזרת הבמה הקבועה שלו.
מלך האזיקים
הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 1899, כאשר האמרגן מרטין בק (Martin Beck) ראה את מופע האזיקים שלו וצירף אותו לסבב הופעות הווודוויל של אורפיאום (Orpheum). בשנת 1900 הוא יצא לסיבוב הופעות באירופה; לאחר הדגמות בסקוטלנד יארד הוא הוחתם בתיאטרון אלהמברה בלונדון לשישה חודשים תמורת 300 דולר לשבוע. בין 1900 ל-1920 הוא הפך לאחד הבדרנים בעלי השכר הגבוה בעולם, כשהוא מופיע בבריטניה, הולנד, גרמניה, צרפת ורוסיה בתור "מלך האזיקים". הוא רכש בית ברובע הארלם שברחוב 113 מערב מספר 278 תמורת 25,000 דולר בשנת 1904.
הוא היה גם ליטיגטור בהגנה על המותג שלו. בקלן בשנת 1901 הוא תבע שוטר בשם ורנר גראף (Werner Graff), שהאשים אותו בכך שהשתחרר באמצעות שוחד, וניצח במשפט לאחר שפתח את הכספת של השופט. בשנת 1906 הוא רדף משפטית אחר המחקה ג'ון קלמפרט (John Clempert) בנוגע ל"בריחה מכד חלב"; העניין יושב מחוץ לכותלי בית המשפט עם פרסום התנצלות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כדי חלב, כותנות משוגעים ותא עינויי מים
ה"בריחה מכד חלב" הגיעה בשנת 1908, וב-21 בספטמבר 1912, בקרקס בוש (Circus Busch) בברלין, הוא הציג את "תא עינויי המים הסיני", שאותו ביצע למשך שארית חייו. הוא השתחרר מכותנות משוגעים בעודו תלוי מבניינים ומאזיקים מתחת למים. הוא היה בין הראשונים שהבינו את חשיבות השיווק המשולב, כשהוא מארגן בריחות מאתגרות עם סוחרים מקומיים בכל עיר, כך שהפרסום של בעל החנות והפרסום שלו הפכו לאותו פרסום. פעלול הקבורה בעודו בחיים הפחיד אפילו אותו; יומנו מתעד זאת כ"מסוכן מאוד" ומציין כי "משקל האדמה הורג".
תעופה, קולנוע ודפוס
הוא ייסד את המגזין Conjurers' Monthly Magazine בשנת 1906, אם כי הוא נסגר לאחר שני כרכים באוגוסט 1908, והשתמש בו כדי למוטט את המוניטין של הקוסם הצרפתי שהעריץ בעבר, בפרסמו את הספר "חשיפת רובר-הודין" (The Unmasking of Robert-Houdin) בשנת 1908. הוא הכריז על הפרויקט בחמימות האופיינית לו: "בוודאי תיהנה מהמאמר על רובר-הודין שאני עומד לפרסם במגזין שלי. כן, חברי היקר, אני חושב שאני יכול סוף סוף להרוס את האליל שלך".
בשנת 1909 הוא קנה מטוס דו-כנפי צרפתי מדגם ווזן (Voisin) תמורת 5,000 דולר, ובין ה-18 ל-21 במרץ 1910 ביצע את טיסות המטוס הממונעות הראשונות באוסטרליה בדיגרס רסט (Diggers Rest) שבוויקטוריה, כשהוא נשאר באוויר בין דקה לשבע דקות. הוא כיכב בחמישה סרטים בין 1918 ל-1923 – The Master Mystery, The Grim Game, Terror Island, The Man from Beyond ו-Haldane of the Secret Service – ופרש כיוון ש, כדבריו, "הרווחים זעומים מדי". הוא נבחר לנשיא אגודת הקוסמים האמריקאית (Society of American Magicians) תשע פעמים ברציפות מ-1917 עד 1926, כשהוא דוגל באיחוד: "מועדוני הקוסמים ככלל הם קטנים: הם חלשים... אבל אם היינו מאוחדים לגוף אחד גדול, האגודה הייתה חזקה יותר".
המלחמה בספיריטואליסטים
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא הפנה את הידע הטכני שלו נגד מדיומים רמאים, בשיא התעניינות הציבור בעל-טבעי. זה עלה לו בחברות עם ארתור קונאן דויל (Arthur Conan Doyle), שהגיע להאמין כי להודיני עצמו יש כוחות על-טבעיים והוא משתמש בהם כדי לחסום מדיומים אמיתיים. מופע הערב המלא האחרון שלו, שהושק ב-1926, נקרא "שלושה מופעים באחד: קסמים, בריחות, וחשיפת מדיומים רמאים".
מדוע הארי נחשב לגאון
הטענה נשענת על מיומנות ואמנות מופע, לא על אינטלקט, והגרסה הכנה חייבת להודות שידיו מעולם לא היו הטובות ביותר בתחום – קוסמים מקצועיים שפטו את עבודת הקלפים שלו כסבירה אך חסרת עידון. מה שהיה לו במקום זאת היה תובנה מבנית על טבעו של המופע. קסם קונבנציונלי מספק תוצאה: הקלף מופיע, המטבע נעלם. החידוש של הודיני היה להפוך את משך הזמן עצמו למחזה – הקהל לא צופה בטריק, הוא צופה באדם שטרם השתחרר, והמתח הוא התוצר. הבריחה של ה-Daily Mirror נמשכה שבעים דקות; פעלול הקבורה בחיים הבהיל אותו כי הסכנה לא הייתה תיאטרלית. הוא בנה על כך יכולת שנייה לפרסום המקדימה את אוצר המילים המודרני: בריחות מאתגרות שקודמו במשותף עם סוחרים מקומיים, בריחות שבוצעו מול המשטרה שזה עתה חיפשה עליו, וליטיגציה בבית משפט פתוח כי אולם בית משפט הוא במה עם סיקור בחינם.
המרכיב השלישי הוא זה שלרוב מפספסים. מסע הצלב שלו נגד רמאים ספיריטואליסטים עבד כי הוא היה טכנאי עבודה של הונאה שיכול היה לזהות את השיטה מאחורי אפקט, וזה הפך אותו למפריך יעיל יותר מכל מדען בתקופה. חוסר היכולת של קונאן דויל לקבל שאדם יכול לייצר אפקטים כאלה ללא עזרה על-טבעית הוא, באופן אירוני, עדות ההערכה החזקה ביותר שקיבל אי פעם.
טיעון הנגד: הוא היה אמנית מופע, לא הוגה, ולא נותר ממנו דבר מלבד טכניקה ושם. קריירת הקולנוע שלו נכשלה מסחרית, המגזין שלו נסגר לאחר שנתיים, והמתקפה שלו על רובר-הודין הייתה במידה רבה חשבון אישי מקצועי נגד אדם שהעריץ בעבר. הוא היה אמיץ פיזית, גאון טכני, ובעל אינטואיציה לפרסום שהקדימה את זמנה בהרבה, עד שהמאה ה-20 בילתה עשורים בניסיון להדביק אותה. זה לא אותו דבר כמו גאונות אינטלקטואלית, ואסור להציג זאת כך.
ליל כל הקדושים, 1926
ב-22 באוקטובר 1926, בתיאטרון הנסיכה במונטריאול, סטודנט בשם ג'וסלין גורדון וייטהד (Jocelyn Gordon Whitehead) הכה אותו לכאורה שוב ושוב בבטנו. הודיני הופיע לאחר מכן עם חום גוף של 104 מעלות פרנהייט בניגוד לעצת רופאיו ומת מדלקת צפק בדטרויט תשעה ימים לאחר מכן, ב-31 באוקטובר 1926, בגיל חמישים ושתיים. האם המכות תרמו למותו נותר לא ברור מבחינה רפואית, אם כי חברת הביטוח שלו התייחסה אליהן כגורם ושילמה פיצוי כפול.
חזה פסל נוסף לקברו בבית הקברות מאצפלה (Machpelah Cemetery) בקווינס בשנת 1927 – נדירות בבית קברות יהודי, שבו בדרך כלל אסורים פסלים. הפסל הושחת בשנת 1975 והוחלף לצמיתות בשנת 2011. ב-31 באוקטובר 1975, יום השנה למותו, הוענק לו לאחר מותו כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בשדרות הוליווד 7001. מאה שנה לאחר מכן, שם משפחתו נותר המילה האנגלית ל"יציאה ממצב בלתי אפשרי", שהיא האנדרטה היחידה שאמן מופע יכול באמת לשמר.