הארי אלטה: האדריכל שבנה את בתי הכנסת של אמסטרדם ומת במחנות
הוא עיצב שנים עשר בתי כנסת ברחבי הולנד ובאותה קריירה, אצטדיון כדורגל שאירח תרבות ספורט לאומית שהייתה אדישה ברובה להזמנות הדתיות שלו. הבניינים של הארי אלטה עדיין עומדים ברחבי אמסטרדם והאג; הארי אלטה עצמו לא שרד את המלחמה שהשמידה את הקהילה שאת בנייתה הקדיש ארבעה עשורים.
מהארטוג להארי
הוא נולד כהארטוג אלטה ב-3 בספטמבר 1880 באמסטרדם, בנם של פיליפ אלטה, העורך הראשי של ה-Nieuw Israelitisch Weekblad, העיתון ההולנדי-יהודי המרכזי של התקופה, ושל שרה אליזבת נייבורך. הוא שינה את שמו הפרטי להארי בשנת 1921, כבר בעיצומה של קריירה מבוססת. הוא הכשיר את דרכו תחת הנדריק פטרוס ברלאגה, הדמות המתנשאת של האדריכלות ההולנדית המודרנית, שסגנונו הרציונליסט והמבוסס על לבנים עיצב דור שלם של אדריכלים בהולנד – ייחוס שמיקם את אלטה בנקודת המוצא של התנועות שבהן פעל מאוחר יותר ואשר בסופו של דבר סייע לדחוף מעבר להן.
בנייה עבור קהילה
מ-1907 עבד אלטה כאדריכל עבור הקהילה הפורטוגזית-יהודית באמסטרדם, ומ-1912 שישר את ה-Nederlandsch Israelitisch Armbestuur, ועדת הסעד לעניים של היהודים ההולנדיים – הזמנות מוקדמות שהגדירו את הדפוס לקריירה שהוקדשה ברובה לאדריכלות קהילתית ודתית יהודית. על פי Encyclopedia.com, אלטה השלים שנים עשר בתי כנסת בין השנים 1904 ו-1932, ריכוז יוצא דופן של הזמנות דתיות עבור אדריכל יחיד הפועל בתוך קהילה לאומית אחת. בולטים ביניהם היו בית הכנסת השני בהאג, שנבנה בשנים 1924–1925 ונהרס ב-1981, ובית האבות באמסטרדם De Joodsche Invalide, גם הוא בשנים 1924–1925. משנת 1925 עד 1942 שימש כאדריכל של בית הכנסת ההולנדי-יהודי המרכזי באמסטרדם, תפקיד שהציב אותו במרכז המוסדי של החיים הדתיים היהודיים בהולנד במשך כמעט שני עשורים.
בית הכנסת ביעקב אוברכטפליין
הבניין הבודד המפורסם ביותר של אלטה היה בית הכנסת ביעקב אוברכטפליין באמסטרדם, שנבנה בשנים 1927–1928. Encyclopedia.com מתאר אותו כדוגמה ל"אדריכלות קוביסטית, המאופיינת בצבעים אופייניים ובשימוש באור טבעי", הנושאת את השפעתו של פרנק לויד רייט בשילוב עם עיצוב פנים בסגנון אר דקו – סינתזה ייחודית שהבדילה אותו מעבודתו המוקדמת והקונבנציונלית יותר בסגנון אסכולת אמסטרדם. עיצוב הבניין משקף את הקשת הסגנונית הרחבה יותר של הקריירה של אלטה, שאותה מתארת Encyclopedia.com דרך שלוש השפעות עוקבות: אסכולת ברלאגה הניכרת בווילות המוקדמות שלו באמסטרדם ובמתחמי המגורים, אסכולת אמסטרדם עצמה לאורך שנות ה-10 ותוך כדי שנות ה-30, ואקספרסיוניזם בינלאומי במהלך שנות ה-20. כיום, בית הכנסת באוברכט הוא היחיד מבין שנים עשר בתי הכנסת של אלטה ששרד כבית כנסת פעיל; הוא קיבל הגנה כמונומנט היסטורי הולנדי ועבר שיקום מלא בשנת 1997, מה שהבטיח את הישרדותו כשריד הפיזי הברור ביותר של פרקטיקת האדריכלות הדתית שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מעבר לבתי הכנסת
פעילותו של אלטה לא הוגבלה להזמנות דתיות. בראשית קריירה שלו זכה בתחרות עיצוב עבור אצטדיון כדורגל באמסטרדם, האצטדיון הישן (Old Stadion), שנפתח בשנת 1914 – פרויקט שהביא לו הכרה ציבורית הרחק מעבר לאדריכלות הקהילתית היהודית שעבורה הפך ידוע יותר מאוחר. הוא עבד גם כמשפץ וכמפתח נכסים, עיצב וילות מגורים, ולפי הערך הביוגרפי בוויקיפדיה, אף עיצב את המצבות להוריו שלו בבית העלמין היהודי במוידרברג – מקרה נדיר שבו המלאכה המקצועית של אדריכל מופנית להזמנה האינטימית והאישית ביותר. מבחינה מקצועית, הוא הצטרף לאגודת האמנים De Onafhankelijken בשנת 1913 והפך לנשיאה ב-1915, שיתף פעולה עם האדריכל ג'רארד פ. מסטנברוק בין השנים 1915 ל-1920, והיה ממייסדי ה-Nederlandsch Instituut van Architecten, המכון ההולנדי לאדריכלים, בשנת 1929 – עדות למנהיגות מתמשכת במסגרות המוסדיות של מקצועו, ולא רק קריירה של הזמנות אישיות.
חיים פרטיים
אלטה נישא פעמיים. מנישואיו הראשונים נולד ילד אחד ששרד את המלחמה; נישואיו השניים, לאליזבת ספייר, היו חסרי ילדים. משנת 1929 ועד 1942 התגורר הזוג בכתובת Stadionweg 44 באמסטרדם, בבית שאלטה עיצב בעצמו – כתובת מגורים אחרונה ראויה לאדריכל שקריירה שלו נבנתה במידה כה רבה סביב הסביבה הבנויה של אמסטרדם.
גירוש ומוות
הכיבוש הגרמני של הולנד שם קץ לקריירה של אלטה ובסופו של דבר לחייו. לפי Encyclopedia.com, הוא גורש למחנה הריכוז טרזינשטאדט בפברואר 1944; אנדרטת היהודים (Joods Monument) מתעדת שבמהלך כליאתו במחנה המעבר המוקדם יותר וסטורבורק, אלטה תרם לשירותי ההנדסה של המחנה, המשך קודר של פרקטיקה מקצועית תחת תנאי מאסר. הוא מת מדלקת ריאות בטרזינשטאדט ב-1 באפריל 1944, בגיל שישים ושלוש, לאחר ששהה במחנה בקושי חודשיים טרם מותו.
מדוע הארי נקרא גאון
כינויו של אלטה כגאון דורש זהירות, ואף אחד מהמקורות שנאספו כאן – לא ויקיפדיה, לא ביוגרפיית ההנצחה של אנדרטת היהודים, ולא סיכום האדריכלות של Encyclopedia.com – אינו מיישם עליו מילה זו באופן ישיר. מה שהרשומה תומכת בו הוא מקרה של כישורי אדריכלות אמיתיים ומתמשכים וטווח סגנוני: אדריכל שהוכשר תחת ברלאגה עצמו אשר המשיך לסנתז שלוש תנועות אדריכליות עוקבות – רציונליזם של אסכולת ברלאגה, אקספרסיביות של אסכולת אמסטרדם, ואקספרסיוניזם בינלאומי – לגוף עבודה המשתרע על פני שנים עשר בתי כנסת, אצטדיון לאומי, וילות מגורים ובניינים מוסדיים, והכול בתוך קריירה אחת פורייה. בית הכנסת שלו ביעקב אוברכטפליין, על מסתו הקוביסטית המושפעת מרייט ופנים האר דקו שבו, עומד כעדות להמצאה צורנית אמיתית ולא לחזרה מוכשרת גרידא על סגנונות מורשת. אך ההערכה הכנה היא שאלטה היה אדריכל מקצועי מוכשר ורב-תכליתי שפעל במיומנות במסגרות של תנועות מבוססות ולא חזון יחידאי שהגדיר מחדש את האדריכלות עצמה – חשיבותו נשענת במידה רבה על נפח העבודה העצום והחשיבות הקהילתית של מה שבנה, ועל הטרגדיה של אופן סיום חייו, בדיוק כמו על כל טענה למקוריות אמנותית חסרת תקדים.
מורשת
רק בית הכנסת ביעקב אוברכטפליין שורד כיום כמקום פולחן פעיל מבין השנים עשר שתכנן אלטה, מונומנט מוגן ומשוקם במלואו, העומד כעת הן לזכר הקהילה ההולנדית-יהודית המושמדת ששירתה פעם והן לזכר כישרונו האינדיבידואלי של האדריכל שלו. הארי אלטה בילה את הקריירה שלו בבניית התשתית הפיזית של החיים הדתיים והקהילתיים היהודיים ההולנדיים; המלחמה שגבתה את חייו שלו מחקה גם את רוב הקהילה שעבורה בנה אותה, והותירה את הבניינים ששרדו לשאת משקל של זיכרון שאלטה עצמו, שפעל בשנות ה-20, לא יכול היה לצפות מראש.