פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה (Franz Joseph I of Austria): שישים ושמונה שנות חובה
בליל חייו האחרון, בן שבעים ושש עם דלקת ריאות בריאותיו, נתן הקיסר לשרת האישי שלו הנחיה אחרונה: "מחר בבוקר, בשעה שלוש וחצי". הוא קם בשעה זו במשך רוב תקופת שלטונו שהחלה בשנת המהפכות והסתיימה באמצע המלחמה שהחתימה שלו עצמה פתחה. שום דבר לגבי פרנץ יוזף אינו מתועד טוב יותר מהסירוב שלו להפסיק לעבוד, ושום דבר אינו מסביר אותו טוב יותר.
חמישים שעות לימוד בשבוע
פרנץ יוזף קרל (Franz Joseph Karl) נולד ב-18 באוגוסט 1830 בארמון שוֹנברון (Schönbrunn Palace) בווינה (Vienna), בנם הבכור של הארכידוכס פרנץ קרל (Franz Karl) ושל סופי מבואריה (Sophie of Bavaria) בעלת השאפתנות העצומה. אמו עיצבה את הילד עבור כס המלכות: חינוך שהתרחב משמונה עשרה שעות בשבוע לחמישים עד הגיעו לגיל שש-עשרה, וכלל צרפתית, הונגרית, צ'כית, איטלקית, פולנית, לטינית ויוונית עתיקה לצד מתמטיקה, היסטוריה ומדעי הצבא, והכל עטוף באימון בלתי פוסק על חובה, דת ושושלת. בגיל שלוש-עשרה קיבל דרגה צבאית ולבש מדים שלמעשה לעולם לא פשט עוד.
קיסר בגיל שמונה-עשרה
מהפכות 1848 שברו את ביטחונו של בית הבסבורג (Habsburg) והפכו אותו לקיסר. ב-2 בדצמבר 1848 ויתר דודו פרדיננד הראשון (Ferdinand I) על כס המלכות כחלק מתכניתו של השר-הנשיא פליקס צו שוורצנברג (Felix zu Schwarzenberg) למחוץ את המהפכה ההונגרית ללא ההכבדה של ההבטחות שפרדיננד נתן. שם המלכות נבחר בכוונה תחילה כדי לעורר את זכרו של יוזף השני (Joseph II), הקיסר הרפורמיסט – הבטחה שלצעיר לא הייתה כל כוונה לקיים. לאחר שכוחות רוסים סייעו להשמיד את ההתקוממות ההונגרית, הוא השעה את חוקת 1849 ושלט באופן אבסולוטי באמצעות שר הפנים שלו אלכסנדר באך (Alexander Bach). ב-18 בפברואר 1853 דקר אותו לאומני הונגרי בצווארו; צווארון המדים הגבוה שלו הציל את חייו, וכנסיית הווטיבקירכה (Votivkirche) הוקמה כאות תודה.
תבוסה כמורה היחיד
מה שהאבסולוטיזם לא יכול היה לשרוד היה הפסד במלחמות. במלחמת העצמאות האיטלקית השנייה של 1859 איבדה אוסטריה את לומברדיה (Lombardy) ואת אחיזתה בטוסקנה (Tuscany) לסרדיניה (Sardinia). ב-1866 עלתה מלחמת אוסטריה-פרוסיה ללא שטחים אבל בכל השאר: שלום פראג (Peace of Prague) מ-23 באוגוסט 1866 הסדיר את השאלה הגרמנית לטובתה של פרוסיה וכיבה ארבעה מאות של מנהיגות הבסבורגית בגרמניה. פרנץ יוזף החל כריאקציונר שראה בחוקות ויתורים לאי-סדר. מנוצח פעמיים בשדה הקבוצה, הוא ויתר מכיוון שהיה חייב – הדפוס של כל תקופת שלטונו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פשרת 1867
המעשה המשמעותי ביותר בחייו הגיע מיד לאחר מכן. במשא ומתן עם המנהיגים ההונגרים פרנץ דאאק (Ferenc Deák) וגולה אנדראשי (Gyula Andrássy), הוא הסכים על האוסגלייך (Ausgleich), שיצר את המונרכיה הכפולה של אוסטריה-הונגריה והחזיר את ריבונותה ההיסטורית של הונגריה; הוא הוכתר למלך הונגריה ב-8 ביוני 1867. הוא תאר את המחברות ללא קישוטים: "היינו שלושה שעשו את ההסכם: דאאק, אנדראשי ואני עצמי". אשתו אליזבת (Elisabeth), דוברת הונגרית רהוטה ואוהדת בגלוי את האינטרסים ההונגרים, עשתה עבודה משמעותית מאחורי הקלעים. שמונה עשרה שנות שלטון אבסולוטי הסתיימו, והאימפריה קנתה לעצמה חצי מאה.
משפחה שהושמדה
הוא נשא לאישה את בת דודתו אליזבת מבואריה – סיסי (Sisi) – ב-24 באפירל 1854, ואהב אותה עמוקות; ההרגשה לא הייתה הדדית, והיא מצאה את חצר ווינה בלתי נסבלת ואת הציפיות ממנה בלתי אפשריות. האסונות הגיעו לאחר מכן בזה אחר זה. ב-1867 הוצא להורג אחיו הצעיר מקסימיליאן (Maximilian), קיסר מקסיקו. ב-30 בינואר 1889 מת בנו היחיד ויורשו, נסיך הכתר רודולף (Crown Prince Rudolf), במיירלינג (Mayerling) באירוע של רצח והתאבדות. ב-1898 דקר אנרכיסט איטלקי למוות את אליזבת בז'נבה (Geneva); הוא מעולם לא התאושש. רוברט מפארמה (Robert of Parma), שראה אותו זמן קצר לאחר מכן, כתב: "זה היה מעורר רחמים להסתכל על הקיסר, הוא הפגין מידה רבה של אנרגיה בכאבו העצום, אך מדי פעם אפשר היה לראות את כל העצמות של יגונו."
סרייבו, והחתימה האחרונה
ב-1908 הוא צירף באופן חד-צדדי את בוסניה-הרצגובינה (Bosnia-Herzegovina), והכעיס בכך את סרביה ורוסיה והדליק את הפתיל. ב-28 ביוני 1914 נרצחו אחיינו ויורשו העתידי, הארכידוכס פרנץ פרדיננד (Archduke Franz Ferdinand), יחד עם אשתו סופי בסרייבו על ידי הלאומני הסרבי גברילו פרינציפ (Gavrilo Princip). יחסיו של פרנץ יוזף עם פרנץ פרדיננד היו רעילים במשך שנים, ותגובותיו המתועדות יוצאות דופן בקרותן: ש"אין לצאת כנגד האל הכול יכול. בדרך זו כוח עליון החזיר את אותו סדר שלמרבה הצער לא הצלחתי לשמור", ועל המוות עצמו, "עבורי, זו הקלה מדאגה גדולה". כאשר סרביה סירבה לקבל את האולטימטום של יולי במלואו, הוא חתם על הכרזת המלחמה ב-28 ביולי 1914 ומערכת הבריתות עשתה את השאר.
מדוע פרנץ נקרא גאון
הוא אינו כזה, בשום מובן רגיל, ופסק הדין ההגון חייב להתחיל משם. פרנץ יוזף לא הפיק שום רעיון, שום דוקטרינה ושום רפורמה מפרי עטו; כל ויתור מרכזי בתקופת שלטונו – פשרת 1867 מעל הכל – נסחט ממנו על ידי תבוסה במקום להיות מוגה על ידו. הוא הפסיד לצרפת וסרביה ב-1859, לפרוסיה ב-1866, ניהל גרוע את הבלקן ב-1908, וחתם על המסמך שהחל מלחמה שהרסה את האימפריה שלו בתוך שנתיים ממוות. זה אינו שיא של מבריקות אסטרטגית.
מה שהיה לו במקום זאת היה יכולת נדירה ולא שכיחה באמת: סיבולת מנהלית והדחקה עצמית בקנה מידה שתפקד כאיבר חוקתי בפני עצמו. במשך שישים ושמונה שנים הוא עבד על ניירת קיסרית בפירוט קפדני, קם לפני השחר, במדינה רב-לאומית עם תריסר לאומים שלא הייתה לה שום מוסד מאחד אחר. הוא דיבר בשפה רהוטה את שפות העמים עליהם שלט, והוא האריך ימים יותר מאשתו, אחיו, בנו ויורשו מבלי להתערער לעולם בשולחנו. באימפריה שהוחזקה יחד על ידי שום דבר מלבד שושלת, דמותו של הקיסר הייתה החוקה, והוא גילם את הדמות הזו ללא דופי במשך חלק ניכר ממאה. המתנה הייתה סיבולת ולא אינטלקט – ושווה לומר בפירוש שסיבולת, במקרה שלו, משמעה גם סירוב לדמיין עתיד כלשהו השונה מזה שירש.
מורשת
פרנץ יוזף מת בשונברון ב-21 בנובמבר 1916 מדלקת ריאות שחטף לאחר טיול בגני הארמון, ואחריו ירש אותו אחיינו הגדול קרל הראשון (Charles I), שימלוך במשך שנתיים לפני שהמונרכיה נעלמה. הוא נזכר פחות כשליט ויותר כאווירה: הדמות המעוטרת بشפם בשולחן העבודה שנתנה את שמה לעשורים האחרונים של וינה ההבסבורגית, עירם של פרויד (Freud), קלימט (Klimt) ומאהלר (Mahler), שכולם שגשגו תחת אוטוקרט קתולי הדוק שהיה מסתייג מכמעט כל מילה שבה.