פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright): הווכחנות הארוכה עם אמריקה
הוא מעולם לא הצטרף למכון האדריכלים האמריקאי (American Institute of Architects), וכינה אותו "מפלט לחסרי יכולת" ו"צורת כנופיות מעודנת". כאשר המכון העניק לו בכל זאת את מדליית הזהב שלו ב-1949, הוא אמר להם בפנים מדוע נשאר בחוץ. ארבעים ושתים שנים מאחר יותר אותו מכון כינה אותו גדול האדריכלים האמריקאים בכל הזמנים. רייט כבר היה מת מאז 1959, מה שחסך מכולם את התשובה.
בלוקים על שולחן משובץ
הוא נולד ב-8 ביוני 1867 בריצ'לנד סנטר (Richland Center), וויסקונסין, והעביר את חייו בטענה שנולד ב-1869. אביו ויליאם קארי רייט (William Cary Wright) היה מוזיקאי, מטיף ומלחין; אמו אנה לויד ג'ונס (Anna Lloyd Jones) הייתה מורה ממשפחת חקלאים ולשית. הם נפרדו ב-1881 והתגרשו ב-1885; מבקרת האמנות עדה לואיז האקסטאבל (Ada Louise Huxtable) כינתה זאת "ילדות מעורערת לחלוטין ובלתי מאושרת בעליל" שאופיינה ב"עוני ובחרדה".
ב-1876 אמו נתנה לו סט של מתנות פרובל (Froebel Gifts) – קוביות מייפל גאומטריות על רשת של ארבעה אינץ'. הוא חזר אליהן למשך שארית חייו כמקור הכול: "ישבתי ליד שולחן הגן הקטן... ושיחקתי על 'קווי-יחידה' אלה עם הריבוע (קוביה), המעגל (כדור) והמשולש... כולם נמצאים באצבעותי עד עצם היום הזה". הוא נכנס לאוניברסיטת וויסקונסין–מדיסון ב-1886 כסטודנט מיוחד בהנדסה אזרחית ועזב ללא תואר, וקיבל שם תואר דוקטור לשם כבוד בגיל שמונים ושמונה.
מייסטר יקר (Lieber Meister)
הוא הגיע לשיקגו (Chicago) ב-1887 ועבד כשרטט עבור ג'וזף לימן סילסבי (Joseph Lyman Silsbee) בתוך ימים אחדים. עד נובמבר הוא עבר למשרד אדלר וסאליבן (Adler & Sullivan), שם לואי סאליבן (Louis Sullivan) – שאותו כינה מאז ומתמיד הלייבר מייסטר (lieber Meister) שלו – הפקיד בידיו אחריות יוצאת דופן. עד 1890 היה לרייט משרד משלו לצד זה של סאליבן והוא ניהל את כל עבודות המגורים של המשרד.
הוא גם ניהל פרקטיקה פרטית מהצד, בניגוד לחוזה: לפחות תשעה בתים "מוברחים", שחלקם חתומים בידי ססיל קורווין (Cecil Corwin) כדי להסוות אותם. ב-1893 זיהה סאליבן את בית אליסון הארלן (Allison Harlan House) מרחק בלוקים ספורים מביתו שלו, והקשר הסתיים. גרסתו של רייט הייתה עזיבה מכובדת; השוליה אדגר טאפל (Edgar Tafel) אמר שסאליבן פיטר אותו במקום.
עצמאי מ-1893, רייט סירב להצעתו של דניאל ברנההם (Daniel Burnham) לממן ארבע שנים באקול דה בוז-ארט (École des Beaux-Arts) ושתיים ברומא, עם משרה הממתינה לאחר מכן. הוא חשב שהקלאסיציזם הוא האויב של האדריכלות האמריקאית. זהו הסירוב המשמעותי ביותר בתולדות המקצוע.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הערבה (The Prairie)
מהסטודיו באוק פארק (Oak Park) שבנה ב-1898 יצא הסגנון שהפך אותו למי שהוא: מסות אופקיות ארוכות, גגות בעלי שיפוע מתון עם מרזבים עמוקים, רצועות של חלונות כנף, אח מרכזית כבדה, תכניות פתוחות וריהוט מובנה, הכול באבן ובעץ. בתי ויליטס ותומאס מ-1901 היו הדוגמאות הבגירות הראשונות; בית דרווין ד. מרטין בבאפלו (1904), בית קונלי ובית רובי באו בעקבותיהם, כאשר האחרון נשא את גגו המחוזז (cantilever) על גבי פרופיל פלדה באורך 110 רגל. טמפל יוניטי (Unity Temple) (1904–09) היה המפנה: "חדלתי להיות אדריכל של מבנה", אמר עליו, "והפכתי לאדריכל של חלל".
הוא עיצב את הסביבה כולה – זכוכית עופרת, שטיחים, מנורות, כלי שולחן, לעיתים בגדים משל עצמו – רשם פטנט על אריחי זכוכית מנסרתית לחלונות ראווה ב-1897, והיה בין האדריכלים הראשונים שעיצבו גופי תאורה חשמליים, שאותם הגז הפך לבלתי אפשריים.
אש, שערורייה, גלות
ב-1909 הוא עזב את אשתו קתרין וששת ילדיהם לאירופה ולממה בורתוויק צ'ייני (Mamah Borthwick Cheney), אשתו של לקוח. מתוך שנה זו יצא תיק וסמוט (Wasmuth Portfolio), שפורסם בברלין ב-1911: למעלה ממאה ליטוגרפיות שהתפוצצו ברחבי האדריכלות האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה.
הוא שב הביתה באוקטובר 1910 והחל בבניית טאליסין (Taliesin) – שפירושו בוולשית "מצח זוהר" – ליד ספרינג גרין (Spring Green) במאי 1911. ב-15 באוגוסט 1914, בזמן שרייט היה בשיקגו, משרת בשם ג'וליאן קרלטון (Julian Carlton) הצית את אזורי המגורים והרג שבעה אנשים בגרזן: ממה, שני ילדיהם ג'ון ומרתה, וארבעה פועלים ושוליות. קרלטון שתה חומצת מלח (חומצה הידרוכלורית), שרד את המון הלינץ', ומת ברעב בכהונת dodgeville שבעה שבועות לאחר מכן.
מה שבא אחר כך היה עשור של הרס. שריפה שנייה בטאליסין ב-20 באפריל 1925 השמידה אוסף הדפסים יפניים בשווי של 250,000 עד 500,000 דולר. נישואים למרים נואל (Miriam Noel) נמשכו פחות משנה; מעצר לפי חוק מאן (Mann Act) ב-1926 לא הוביל לדבר; הבנק של וויסקונסין עיקל את טאליסין ב-1928 ומכר אלפי הדפסים שלו בדולר האחד. הוא נישא לאולגיוונה לזובִיץ' (Olgivanna Lazovich) באוגוסט 1928 ונשאר נשוי. בין 1905 ל-1923 הוא הוציא למעלה מ-500,000 דולר על הדפסי עץ יפניים, אצר את רטרוספקטיבת הירושיגה (Hiroshige) הראשונה בעולם במכון לאמנות של שיקגו (Art Institute of Chicago) ב-1906, ומכר הדפסים למוזיאון המטרופוליטן – קריירה שנייה שנשכחה ברובה עד שאוצר מצא מקבץ של ארבע מאות כרטיסי רכישה ב-1980.
מערכה שלישית בלתי אפשרית
הוא היה בן שישים ושמונה ונחשב בעיני רבים כגמור כאשר הבית על המפל (Fallingwater) עוצב עבור אדגר ג'יי. קאופמן (Edgar J. Kaufmann) ב-1935. מהנדסיו של קאופמן טענו שהמבנים המחוזזים מעל המפל לא יחזיקו מעמד; רייט ביטל את דעתם והקבלן הוסיף בסתר פלדה בכל זאת. זה עלה 155,000 דולר, כולל שכר טרחה של 8,000 דולר לרייט, והוא כונה יצירת המופת הטובה ביותר בכל הזמנים של האדריכלות האמריקאית.
לאחר מכן בניין המנהל של ג'ונסון וקס (Johnson Wax Administration Building) (1936–39), עם קירות צינורות הפיירקס (Pyrex) שלו; בית אוסוניאן (Usonian) הראשון להרברט וקתרין ג'ייקובס במדיסון (1937), לוח משובץ עם חימום תת-רצפתי שהיווה זרע לבית החווה האמריקאי של תקופת המלחמה; טאליסין ווסט (Taliesin West) בסקוטסדייל (Scottsdale) מ-1937; ברודאקר סיטי (Broadacre City), האנטי-מטרופולין המבוזר שהוא קידם מ-1932 ועד מותו; מגדל פרייס (Price Tower), גורד השחקים היחיד שלו שהוגשם; והגוגנהיים (Guggenheim), שעבד עליו מ-1943 והושלם ב-1959. הוא אושפז ב-4 באפריל באותה שנה ומת ב-9 בו, בגיל תשעים ואחד.
מדוע פרנק נקרא גאון
היכולת הספציפית היא מרחבית: היכולת לתפוס מבניין כנפח רציף אחד ולא כערימת חדרים, ולהחזיק את הנפח הזה – מבנה, ריריה, זכוכית ואתר יחד – כאובייקט מנטלי יחיד. הוא ייחס זאת לקוביות פרובל ולרשת ארבעת האינץ' שלהן, והטענה אמינה, מפני שהתוכניות שלו מופקות בבירור מגאומטריות של יחידות. מכון האדריכלים האמריקאי, שאותו בילה קריירה שלמה בהעלבה, כינה אותו ב-1991 גדול האדריכלים האמריקאים בכל הזמנים; בסקר שלו מ-2000 הוא היה האדריכל היחיד עם יותר מבניין אחד בין הטובים של המאה. אונסק"ו (UNESCO) רשם שמונה מבנים שלו ב-2019 בשל "הפתרונות החדשניים שלהם לצרכי דיור, פולחן, עבודה או פנאי". והאריתמטיקה של הפוריות מדהימה: קרן פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright Foundation) מונה 1,114 עיצובים, 532 מתוכם מומשו – כאשר הבית על המפל והגוגנהיים הגיעו לאחר שמלאו לו שישים ושמונה, בזמן שמוניטין שלו היה בהריסות.
מקרה הנגד הוא אמיתי. רייט תבע באופן שגרתי את עבודת עובדיו כשלו וביטל אדריכלים אחרים של בית ספר הערבה כחקיינים, אף על פי שמריון מהוני גריפין (Marion Mahony Griffin), וולטר ברלי גריפין (Walter Burley Griffin) ובארי בייrne (Barry Byrne) עשו עבודה מקורית במשרדו; בנו שלו כתב שכל אחד מהם תרם "תרומות בעלות ערך לחלוציות האדריכלות האמריקאית המודרנית שעבורה מקבל אבי את מלוא התהילה". הבניינים שלו דולפים. המבנים המחוזזים של הבית על המפל דרשו חיזוק מאמץ לאחר מעשה ב-2002, משום כמהנדסיו של קאופמן היו צודקים. ברודאקר סיטי הייתה בלתי ניתנת לבנייה. שום דבר מזה אינו מערער את הטענה המרכזית – זה רק אומר שהגאון לא היה אדם נחמד.
מורשת
כ-300 מבנים שלו שורדים. התוכנית הפתוחה, יסודות הלוח, טשטוש הפנים-חוץ של הבית האמריקאי הם כולם במורד הזרם של האוסוניאנים, שנקלטו כל כך לחלוטין על ידי יזמים שלאחר המלחמה עד שרוב האנשים חיים בתוך רייט מדולל מבלי לדעת זאת. הוא עיצב את הספירלה של הגוגנהיים כך שהמבקרים עולים למעלה ויורדים ברגל – עדיין המוזיאון המרכזי היחיד שאומר לך כיצד לראות אותו.