פליקס סבון: הקובני שסירב לעולם
הציעו לו מיליונים כדי לעזוב את קובה ולהילחם מול מייק טייסון. פליקס סבון (Félix Savón) אמר לא. "מקצוענות תבטל את ההומניזם והחברה," הוא הסביר, ונשאר. בין השנים 1986 ו-2000 צבר המתאגרף הקובני כבד המשקל את אחד הרקורדים השלמים ביותר בהיסטוריה של איגרוף החובבים — שלוש מדליות זהב אולימפיות ושישה תארי עולם רצופים — מבלי שנלחם מעולם עבור כסף, ומבלי שנתן אי פעם למקדמים מערביים את קרב החלומות שחשקו בו.
הילד מגואנטנמו
פליקס סבון פאברה נולד ב-22 בספטמבר 1967 בסן ויסנטה, שבמחוז גואנטנמו שבמזרח קובה. הוא גדל במערכת שבנתה המהפכה של פידל קסטרו (Fidel Castro) כדי לייצר ספורטאים, שבה, כפי שציין סבון עצמו, ילדים מבטיחים הופנו לספורט מגיל שמונה. הוא נכנס לזירה לראשונה בגואנטנמו ב-1980, בגיל שלוש-עשרה. הוא צמח לארכיטיפ פיזי של משקל כבד: גובהו 1.96 מטר, עם מוטת ידיים של 208 סנטימטרים, מתמודד מרשים כפי שכינו אותו בבריטניקה, שנבנה כדי לשלוט ביריבים מטווח רחוק.
היורש של סטיבנסון
כל מתאגרף כבד קובני שבא אחרי תאופילו סטיבנסון (Teófilo Stevenson) חי בצל שלו, וסבון אימץ זאת. סטיבנסון — האלוף האולימפי שלוש פעמים שסירב בעצמו באופן מפורסם להילחם מול מוחמד עלי עבור כסף — היה ההשראה של סבון והסטנדרט שלפיו הוא נמדד. התקשורת המערבית הציגה את סבון כיורשו של סטיבנסון, והוא לא רק השתווה לקודמו; הוא התעלה עליו בהיבט מכריע אחד. בעוד שסטיבנסון זכה בשלושה תארי עולם, סבון זכה בשישה.
שישה תארי עולם ברצף
לפני האגדה האולימפית הגיעה הדומיננטיות באליפות העולם. סבון זכה בשישה תארי אליפות עולם רצופים באיגרוף חובבים: רינו ב-1986, מוסקבה ב-1989, סידני ב-1991, טמפרה ב-1993, ברלין ב-1995 ובודפשט ב-1997. אף מתאגרף לא זכה מעולם בשישה תארי עולם לחובבים. הרצף נמשך אחת-עשרה שנים והאריך ימים יותר מדורות שלמים של מתמודדים. הניצחון שלו ב-1997 הגיע בדרך לא שגרתית, לאחר שיריבו רוסלאן צ'גאייב נפסל בשל השתתפות בקרבות מקצועניים לא מוצהרים — תזכורת לכך שאפילו יריביו של סבון היו לעיתים קרובות אנשים שלא יכלו לעמוד בפני הכסף שהוא סירב לו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שלוש זירות, שלוש מדליות זהב — ואחת שחמקה
השיא האולימפי של סבון הוא מחקר בעליונות מתמשכת: זהב בברצלונה ב-1992, אטלנטה ב-1996 וסידני ב-2000. עם המדליה השלישית, הוא הפך למתאגרף השני אי פעם, אחרי סטיבנסון, שזכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות באותה קטגוריית משקל. אך זה יכול היה להיות ארבע. ב-1988, כאשר סבון היה המועמד המובהק לתואר המשקל הכבד בסיאול, קובה החרימה את המשחקים. מדליית זהב כמעט ודאית נעלמה בשל פוליטיקה, הפסד ששום זירה לא גרמה לו מעולם.
החובבן שניצח את כולם
במהלך שני עשורים, צבר סבון מאזן חובבני של 362 ניצחונות מול 21 הפסדים בלבד. נדירות ההפסדים שלו מעידה על הכל: האנשים היחידים שהצליחו להפיל אותו בנוקאאוט ולא ספגו נקמה בחזרה היו הסובייטי אוסמן ארסאלייב והצפון-קוריאני לי דאל-צ'ן. ארון המדליות שלו השתרע הרבה מעבר לאולימפיאדות ולאליפויות עולם — חמש מדליות זהב במשחקי מרכז אמריקה והקריביים, ארבע מדליות זהב בגביע העולם, שלוש מדליות זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים, שתי מדליות זהב במשחקי הרצון הטוב ותואר עולם לנוער. מאמן איגרוף אמריקאי העריך שאם היה הופך למקצוען אחרי 1990, סבון היה מדורג בין המקום החמישי לעשירי בקרב משקלי הכבד בעולם — הערכה שניתנה בעידן של טייסון, הוליפילד ולואיס.
הסירוב
הפעולה המגדירה בקריירה של סבון הייתה קרב שלעולם לא קרה. לאורך שנות ה-90, מקדמים נופפו בהצעות של מיליוני דולרים כדי שיערוק ויתאגרף באופן מקצועני, והמפתה ביותר היה קרב מול מייק טייסון. סבון דחה כל אחת מהן. נאמנותו הייתה לקובה, למהפכה שלה ולאידיאל של ספורט כמסירות ציבורית ולא כרווח פרטי. במדינה שבה ספורטאי חובבים זכו להערצה, הוא אמר, ההערצה הייתה תגמול מספיק. סירובו הפך אותו לסמל — של התרסה קובנית, של אידיאל חובבני שכבר נעלם בכל מקום אחר, ושל דרך שלא נבחרה שמעריצים יתווכחו עליה לנצח.
פרישה וחיים שאחרי
סבון פרש בגיל 33, זמן קצר לאחר הניצחון בסידני, כשהוא מאולץ במידה מסוימת על ידי הגבלות גיל על מתאגרפים אולימפיים. הוא נשאר בספורט שמעולם לא עזב עבור כסף, ועזר לאמן את הגל הבא של הלוחמים הקובנים לקראת אולימפיאדת אתונה 2004. פרסומו חרג מעבר לאיגרוף: בפברואר 2001 הלהקה הוולשית מאניק סטריט פריצ'רז (Manic Street Preachers) הקדישה לו שיר במהלך הופעתם ההיסטורית בהוואנה, הראשונה של להקת רוק מערבית בקובה, שהתקיימה בנוכחות פידל קסטרו.
מדוע פליקס מכונה גאון
הגאונות של סבון היא באופן מובהק פיזית, לא אינטלקטואלית, וכנות מחייבת לומר זאת בבירור. הכישרון שלו היה שילוב נדיר של טווח, גובה, תזמון ועמידות, שהופעלו במסגרת החוקים הספציפיים של איגרוף החובבים — קוד שמתגמל חבטות נקיות ונקודות שנצברו לאורך סיבובים קצרים ולא את התשת הנוקאאוט של המשחק המקצועני. במסגרת הקוד הזה הוא היה קרוב לשלמות: שישה תארי עולם ושלוש מדליות זהב אולימפיות אינם תוצר של מזל אלא של לוחם שידע לקרוא ולנטרל כל סגנון של יריב לאורך אחת-עשרה שנים. המילה "גאון" משמשת עבורו באופן רופף, כתואר של דומיננטיות, ולא משום שרשות כלשהי אישרה כישרון יצירתי או קוגניטיבי מיוחד; הטיעון הנגדי הכנה הוא משמעותי. סבון מעולם לא בחן את עצמו בדרגים המקצועניים, כך שעמידתו מול האלופים בשכר של התקופה היא לנצח היפותטית; חלק מהתוצאות המכריעות ביותר שלו, כמו גמר 1997, הגיעו על ידי פסילה; ומבקרים מציינים שסגנונו החובבני לא היה מתרגם בהכרח לקרבות מקצועניים של שנים-עשר סיבובים. מה שמעבר לוויכוח הוא המיומנות — השליטה של לוחם עילית במרחק ובהגנה, שנשמרה בטופ במשך שני עשורים. זו, לא אינטלקט, היא הגאונות המוצעת כאן, והיא משמעותית.
מורשת
פליקס סבון נותר אחד משני משקלי הכבד החובבים הגדולים ביותר שחיו אי פעם, כשהוא כרוך לנצח עם האליל שלו סטיבנסון. השיא שלו של שישה תארי עולם עדיין ניצב כמונומנט לעקביות, וסירובו למיליונים המקצועניים הפך אותו למשהו נדיר יותר מאלוף: לעיקרון בכפפות איגרוף. בספורט שמתנהל על כסף, סבון בנה אגדה בכך שסירב לו.