פליקס מארי שארל טקסייה: הצרפתי שמצא את חתושה
בשנת 1834, ברמת אנטוליה השדופה, פלש אדריכל צרפתי בשירות ממשלתי לתוך חורבה ענקית מוקפת חומה. היו בה שערים שעוצבו עם אריות, מצודה ומערכת ביצורים שנמתחה לאורך קילומטרים על פני הגבעות. שארל טקסייה (Charles Texier) צייר אותה, מדד אותה ופרסם אותها. האתר היה חתושה (Hattusa), בירת החיתים — מעצמה מתקופת הברונ אי שנעלמה מהתיעוד האירופי באופן כל כך יסודי שאף אחד, כולל טקסייה, לא יכול היה לומר עדיין של מי הייתה העיר הזו. הוא נכנס אל תוך אימפריה אבודה מבלי לדעת זאת.
ורסאי והאמנויות היפות
טקסייה נולד在 ורסאי (Versailles) בשנת 1802, והוכשר כאדריכל. הוא נכנס לבית הספר לאמנויות היפות (École des Beaux-Arts) בפריז בשנת 1823 — ההכשרה הסטנדרטית למעצב צרפתי באותה תקופה, שהתמקדה בסגנונות קלאסיים, ברישום מדויק ובמודל הרומי. עד שנת 1827 הוא מונה למפקח על עבודות ציבוריות.
השילוב הזה — אדריכל, רשם, עובד ציבור בשכר — הוא המפתח לכל מה שהשיג בהמשך. טקסייה לא היה פילולוג או חוקר קלאסי. הוא היה אדם שהוכשר לסקור מבנה בדיוק ולהציג אותו היטב, וששוחרר לחקור יבשת של חורבות בלתי מתועדות.
למידה על אדמת רומא
החפירות הראשונות שלו היו קרובות הביתה ורומיות לחלוטין: פרהוס (Fréjus), עיר הנמל בחוף פרובנס, ואוסטיה (Ostia), נמלה של רומא עצמה. מ-1828 עד 1829 הוא ניהל חפירות מטעם האקדמיה לכתובות ולספרות יפות (Académie des Inscriptions et Belles-Lettres). אלו היו השנים שבהן למד את המקצוע — כיצד לקרוא אתר שכבות, כיצד לשחזר תוכנית מיסודות, וכיצד לעבור מערימת אבנים לתוכנית גובה הניתנת לפרסום.
שליחות אסיה הקטנה
בשנת 1833 שלחה אותו ממשלת צרפת מזרחה למשימת סיור באסיה הקטנה. הוא עבד שם לאורך שנת 1837.
התוצאה הייתה תיאור אסיה הקטנה (Description de l'Asie Mineure), שפורסם בשלושה כרכים גדולי ממדים בין 1839 ל-1849. השפעתה על התחום הייתה מיידית ומוחלטת. להערכתו של מחקר אחד על ספרות המסעות, העבודה האפילה על כל המחקרים הקודמים הקשורים אליה, שהיו פשטניים למדי. לפני טקסייה, אנטוליה במלומדות האירופית הייתה מקבץ של שמות מקומות קלאסיים ואנקדוטות של מטיילים. אחריו היא הייתה נוף אר๊กאולוגי מתועד עם תוכניות, חתכים וטופוגרפיות של ערים עתיקות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שעשה את ההבדל היה הרישום. האיורים של טקסייה היו ברמה ששום משלחת קודמת לא הפיקה, והם המשיכו להשפיע על מהדורות עוקבות של ספרים מאת אחרים. הוא הוכשר לצייר מבנים; הוא ליישם את ההכשרה הזו על חורבות, והחורבות הפכו לקריאות.
המסע המזרחי
הוא עשה זאת שוב. בשנת 1839 הוא יצא למסע אר๊กאולוגי لارمنيا, מסופוטמיה ופרס, ופרסם את התוצאות בין 1843 ל-1845 בשם תיאור ארמניה, פרס ומסופוטמיה (Description de l'Arménie et de la Perse, de la Mésopotamie). פרהוס קיבלה כרך משלה ב-1847, זיכרונות על העיר והנמל של פרהוס (Mémoires sur la Ville et le port de Fréjus), ואדסה (Edessa) ב-1859 עם אדסה ומונומנטים שלה (Édesse et ses monuments). כרך יחיד מקוצר של אסיה הקטנה הופיע ב-1862, ותורגם בסופו של דבר ליוונית במהדורה מקוצרת.
תחומי העניין שלו לא הגבילו עצמם לאר๊กאולוגיה בלבד. בני תקופתו ציינו רוח אנציקלופדית שהתרחבה לגאוגרפיה, גאולוגיה ואתנולוגיה — הרגלים של אדם שתיעד מדי ולא רק את עתיקותיה.
המקרה הביזנטי
תרומתו המדוברת פחות של טקסייה עשויה להיות המשפיעה ביותר בשקט. בשנת 1864 הוא פרסם את האדריכלות הביזנטית (L'Architecture byzantine), שתורגמה בהמשך לאנגלית יחד עם ר. פ. פולאן (R. P. Pullan), וב-1865 השניים הפיקו יחד את החורבות המרכזיות של אסיה הקטנה (The Principal Ruins of Asia Minor).
התרבות הביזנטית באמצע המאה התשע-עשרה היוותה מבוכה עבור אירופאים בעלי הכשרה קלאסית: מאוחרת מדי עבור יוון, מזרחית מדי עבור רומא, ונדחתה בדרך כלל כניוון. טקסייה תיעד אותה ברצינות ובמהדורות מרשימות גדולות ממדים, ובכך סייע להפוך את האדריכלות הביזנטית לנושא מחקר לגיטימי ולא לנרטיב של שקיעה.
הקריירה המוסדית
הכבוד הגיע בעקבות עבודת השדה. בשנת 1840 הוא נעשה פרופסור לאר๊กאולוגיה בקולז' דה פראנס (Collège de France). באמצע שנות ה-40 של המאה ה-19 הוא נשלח לאלג'יריה כמפקח כללי על מבנים ציבוריים — מינוי קולוניאלי שהחזיר אותו למינהל. בשנת 1855 הוא נבחר לאקדמיה לכתובות ולספרות יפות, המוסד שמימן את חפירותיו הראשונות רבע מאה קודם לכן. הוא מת בפריז ב-1 ביולי 1871, בהריסות שנת הקומונה.
מדוע שארל מכונה גאון
התיאור הכנה של כשרונו של טקסייה הוא שהיה זה כשרון של רשם ולא של תאורטיקן — וכדאי לציין זאת במפורש במקום להפריז בערכו. הוא לא פענח שפה, לא הציע כרונולוגיה, ולא הסביר מי היו החיתים; הזיהוי של חורבות בואזקöy (Boğazköy) עם האימפריה המוזכרת במקורות מצריים ומקראיים הגיע מאוחר יותר, מאנשים אחרים, שעבדו עם לוחות שהוא מעולם לא קרא. מה שטיקסייה עשה היה לראות במדויק ולתיעד בשלמות.
קל לזלזל במיומנות הזו מפני שתוצריה נראים כאיורים בלבד. הם אינם כאלה. להגיע לשדה חורבות בלתי מתועד בשנות ה-30 של המאה ה-19 ללא מפות, ללא צילום, ללא מסורת מלומדת מקומית וללא מושג מה אתה רואה, ולהשאיר אחריך תוכניות ותוכניות גובה מדויקות מספיק כדי שמומחים יוכלו לעבוד לפיהן במשך מאה שלמה, דורש מיזוג יוצא דופן של הכשרה אדריכלית, סיבולת פיזית ושיפוט ויזואלי. הכרכים שלו האפילה על כל מה שנכתב לפניהם פשוט מפני שהם צופו טוב יותר.
הטענה הנגדית היא שטיקסייה היה סוקר מעולה שמצא עצמו עומד בנוף הריק הנכון ברגע הנכון, בתמיכת מדינה צרפתית ששילמה על משלחת ככלי יוקרה. הוא תוגמל בקתדרה בקולז' דה פראנס ובמושב באקדמיה בין היתר בשל השירות הזה. תרומתו הפרשנית הייתה דלה. והחפירה האמיתית של חתושה, העבודה שהחזירה לחיים את הארכיונים החיתיים ואת הציוויליזציה עצמה, החלה תחת הנחיה גרמנית זמן רב לאחר מותו.
אבל מישהו היה חייב למצוא אותה קודם, ולתאר אותה טוב דיו כדי שאחרים יבואו לחפש. הגאונות של טקסייה, אם המילה חלה עליו, היא הגאונות של העין.
מורשת
האר๊กאולוגיה של אנטוליה במאה וחצי האחרונות נשענת על היסודות שטקסייה הניח בשנות ה-30 של המאה ה-19. חתושה היא כיום בין האתרים החפורים החשובים ביותר בטורקיה והחיתים הם פרק בכל היסטוריה עתיקה; הכרכים שלו נותרים בספריות מחקר כתיאור שיטתי ראשון של מונומנטים של האזור, והחריטות שלו עדיין מופקות מחדש. הוא היה אדריכל שלא בנה מעולם דבר בעל חשיבות, ובמקום זאת העניק לאירופה את רישומי המבנים שאיש לא ראה מזה שלושת אלפים שנה.