פליקס יאן: הרמיקס שכבש את המצעדים

די ג'יי גרמני בן 20 לקח סינגל רגאיי בקצב בינוני של זמר ג'מייקני-אמריקאי, האיץ את השירה, הסיר את כלי הנשיפה ובנה תשתית של טרופיקל-האוס מתחתיו. שישה שבועות לאחר מכן, "Cheerleader (Felix Jaehn Remix)" התמקם במקום הראשון במצעד ה-Billboard Hot 100, ונער שרק עשור קודם לכן ניגן בכינור מול זרים, החל לקבל שיחות מהצוות של אד שירן (Ed Sheeran).

מכינור לתקליטים

פליקס יאן נולד ב-28 באוגוסט 1994 בהמבורג וגדל בעיירה הקטנה שנברג (Schönberg), מקלנבורג-פורפומרה. הוא החל שיעורי כינור בגיל חמש, סוג של אימון ממושמע המבוסס על שמיעה שהורים מלומדים כופים על ילדים שמפגינים כישרון, ובגיל 16 החליף את הכלי בזוג פטיפונים והחל לתקלט במסיבות מקומיות ברחבי המבורג. הוא למד זמן קצר ב-Point Blank Music College בלונדון בגיל 17, ולאחר מכן נרשם ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת הומבולדט בברלין, תוכנית גיבוי שזנח ברגע שהמוזיקה הפסיקה להזדקק לה.

סומר, שיין וההתפתחות האיטית

הסינגלים המוקדמים של יאן, "Sommer am Meer" (2013) ו-"Shine" (2014), הופצו בעיקר בתוך סצנת הדאנס הגרמנית ולא זכו לתהודה מחוץ לה. "Dance with Me" ו-"Eagle Eyes" הגיעו ב-2015, והם חידדו את צליל הטרופיקל-האוס שבנה מחלקים שהזכירו את קייגו (Kygo): צלילי מרימבה, פסנתרים מסוננים ומקצב שבנוי לברים על חוף הים ולא למחסנים. דבר מזה לא רמז על מה שעתיד לבוא.

תאונת ה-Cheerleader

הפריצה הגיעה בזכות שיר של מישהו אחר. פטריק מוקסי מ-Ultra Records גילה את שיר הרגאיי המקורי של אומיי (Omi), "Cheerleader", במהלך חופשה במונטריאול והזמין סדרה של רמיקסים כדי לשווק אותו בעולם. הגרסה של יאן, כפי שתיאר זאת מאוחר יותר אתר ביקורת המוזיקה Stereogum, הייתה "רמיקס אידיאלי, המצאה מחדש מוחלטת" — הוא האיץ את השירה של אומיי, החליף את מקצב הרגאיי ב"תכנות ביץ'-האוס פועם וקצבי", והפך סינגל אזורי לז'אנר שלם. הרמיקס כבש את המצעדים ביותר מ-15 מדינות, כולל בריטניה, קנדה, אוסטרליה, צרפת, שוודיה והולנד, לפני שעבר לארצות הברית, שם החזיק בפסגת ה-Hot 100 במשך שישה שבועות החל מה-25 ביולי 2015. זה נותר, בפער ניכר, האירוע המסחרי הגדול ביותר בקריירה שלו; לא הוא ולא אומיי שחזרו זאת מאז, עובדה שמתעדי ה-Hot 100 ציינו ללא אכזריות רבה, שכן שישה שבועות במקום הראשון הם יותר ממה שרוב המפיקים מקבלים בחיים שלמים.

מקום ראשון גרמני ואלבום בכורה

באותה שנה, יאן חבר לזמר מארק פורסטר (Mark Forster) כצמד Eff עבור השיר "Stimme", שהחזיק בראש מצעד הסינגלים הגרמני במשך שלושה שבועות רצופים — הוכחה שהרמיקס ל-Cheerleader לא היה צירוף מקרים, אלא שמיעה מוזיקלית מפותחת ללהיטי פופ. הוא המשיך לעבוד לאורך המחצית השנייה של העשור: "Feel Good" עם מייק ויליאמס (Mike Williams) ב-Spinnin' Records ב-2017, "So Close" עם NOTD ב-2018, ואלבום בכורה שנדחה רבות, I, שיצא בפברואר 2018 עם הופעות אורח של מארק אי. באסי (Marc E. Bassy), גוצ'י מיין (Gucci Mane), יסמין תומפסון (Jasmine Thompson), אלמה (Alma) ואגדת הרוק הגרמנית הרברט גרונמאייר (Herbert Grönemeyer) — רשימת אורחים שנקראה כניסיון להשגת פריצה לפופ ומכובדות מקומית בו-זמנית.

מפיק, לא רק רמיקסר

מה שמפריד את יאן מגל שמות הטרופיקל-האוס שגרפו להיט אחד ונעלמו הוא אינסטינקט ההפקה שמתחת לעבודת הרמיקס: היכולת לזהות מה חסר בשיר במקום פשוט לתת לו מרקם חדש. תיאורי התעשייה על עבודת ה-"Cheerleader" מתארים מפיק שעובד מהר ובאופן אינסטינקטיבי במקום לעבוד לפי תדריך — החלפת כלי נגינה באופן מוחלט, בנייה מחדש של קצב וגרוב, ואמונה שגרסה חזקה יותר של שיר של מישהו אחר התחבאה בתוך ההקלטה המקורית. זוהי מיומנות ספציפית וסחירה במוזיקת דאנס מסחרית, גם אם היא אינה המצאה מכלום.

זהות, בפומבי

בשנת 2024, יאן יצא מהארון כפאנסקסואל וא-בינארי, ואימץ את השם פה יאן (Fee Jaehn) ואת כינויי הגוף dey/denen בחייו האישיים, תוך שמירה על השם המקצועי פליקס יאן עבור יצירות וקרדיטים — זהות מפוצלת שמשקפת, בדרכה, את הפער בין תלמיד הכינור הפרטי לבין דמות הבמה שהפכה אותו למפורסם.

מדוע פליקס מכונה גאון

אף אחד מהמקורות כאן לא מכנה את פליקס יאן גאון במובן השמור למלחינים או תיאורטיקנים, ויהיה זה לא הוגן להשאיל את המילה הזו במלואה. מה שיש לו הוא אוזן של מפיק: היכולת לשמוע שיר מסחרי מוגמר, לזהות במדויק אילו אלמנטים הם נושאי המשקל (לחן השירה של אומיי, הפזמון של השיר) ואילו הם ברי-החלפה (עיבוד הרגאיי, הקצב), ולבנות מחדש את הרצועה סביב שלד ז'אנרי אחר מבלי לאבד את מה שגרם לאנשים להגיב אליו מלכתחילה. זוהי מלאכה — זיהוי תבניות שאומן על ידי שנים של תקלוט ברחבות ריקודים ואומדן תגובת הקהל בזמן אמת — ולא סוג של חדשנות מבנית שזוכים לכינוי גאונות בהלחנה קלאסית או במתמטיקה. טענת הנגד הכנה היא ישירה: היו לו להיטים גלובליים משני-מציאות בודדים בלבד במהלך עשור של עבודה, "Cheerleader", ולפי דברי הכרוניקנים שלו, לא הוא ולא אומיי עקבו אחריו עם משהו בסדר גודל דומה בשוק האמריקאי. שלטון של שישה שבועות, דומיננטי ככל שיהיה, הוא הישג מגדיר קריירה, לא עדות למתנת גאונות בת-שכפול.

מורשת

שמו של פליקס יאן כנראה תמיד יהיה קשור קודם כל ל-"Cheerleader", רמיקס כה שלם שהוא החליף פונקציונלית את המקור בתודעה הציבורית — דבר נדיר באמת במוזיקת פופ, שבה רמיקסים הם בדרך כלל הערות שוליים ולא הגרסה הקאנונית. מעבר לשיא הזה, הוא בנה קריירה עמידה, גם אם במישור נמוך יותר, כמפיק דאנס גרמני עובד, ולאחרונה, כדמות ציבורית המנווטת זהות מגדרית בתעשייה שלעיתים רחוקות מתגמלת כנות מסוג זה. שני החוטים, יוצר הלהיטים והאדם שמגדיר מחדש את שמו שלו, עדיין נכתבים.

מה שסיפור ה-"Cheerleader" ממחיש גם הוא עד כמה דק הגבול, במוזיקת דאנס מסחרית, בין עבודת רמיקס לבין יצירה מקורית. אומיי כתב והקליט במקור את השיר; יאן בנה מחדש את הצליל שלו בצורה כה מוחלטת שרוב המאזינים שנתקלו ברצועה ב-2015 לא ידעו כלל שקיימת גרסת רגאיי איטית יותר. העמימות הזו, לגבי מי באמת יצר את הלהיט שאנשים קנו, עקבה אחריו לתוך פרויקט Eff ואל תוך האלבום I, שבו שמו הופיע לצד כותבים שותפים וזמרים אורחים במקום לעמוד לבדו. זהו המיקום של סוג מסוים של מפיק בעידן הפופ: פחות אוטר (auteur) ויותר מעבד של חומרי גלם של אנשים אחרים, הנשפט אך ורק על פי השאלה אם העיבוד תופס.