אריך וולפגנג קורנגולד

אריך וולפגנג קורנגולד

אריך וולפגנג קורנגולד (בגרמנית: Erich Wolfgang Korngold;‏ 29 במאי 1897 – 29 בנובמבר 1957) היה מלחין ומנצח אוסטרי, שעזב את אירופה באמצע שנות ה-30 ולימים קיבל אזרחות אמריקאית. כילד פלא, הוא הפך לאחד המלחינים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הוליווד. הוא היה פסנתרן נודע ומלחין מוזיקה קלאסית, לצד מוזיקה לסרטי הוליווד, והמלחין הראשון בעל שיעור קומה בינלאומי שכתב מוזיקה לסרטים הוליוודיים.

כשהיה בן 11, הבלט שלו "איש השלג" (Der Schneemann) הפך ללהיט בווינה; הסונאטה השנייה לפסנתר שלו, שכתב בגיל 13, נוגנה ברחבי אירופה על ידי ארתור שנאבל. שתי האופרות שלו במערכה אחת, "ויולנטה" (Violanta) ו"טבעת פוליקרטס" (Der Ring des Polykrates), הועלו בבכורה במינכן ב-1916 בניצוחו של ברונו ולטר. בגיל 23, האופרה שלו "העיר המתה" (Die tote Stadt) הועלתה בבכורה בהמבורג ובקלן. בשנת 1921 ניצח על האופרה של המבורג. במהלך שנות ה-20 הוא תזמר מחדש, עיבד מחדש וכמעט הלחין מחדש מספר אופרטות של יוהאן שטראוס (הבן). בשנת 1931 היה לפרופסור למוזיקה באקדמיה הממלכתית של וינה.

לבקשתו של במאי הקולנוע מקס ריינהרדט, ובשל עליית המשטר הנאצי, עבר קורנגולד להוליווד ב-1934 כדי לכתוב מוזיקה לסרטים. סרטו הראשון היה "חלום ליל קיץ" (1935) של ריינהרדט. לאחר מכן כתב פסקולים לסרטים כמו "קפטן בלאד" (1935), שסייע להזניק את הקריירה של הכוכב החדש ארול פלין. המוזיקה שכתב לסרט "אנתוני אדוורס" (1936) זיכתה אותו בפרס אוסקר; שנתיים לאחר מכן זכה באוסקר נוסף עבור "הרפתקאות רובין הוד" (1938).

קורנגולד כתב מוזיקה ל-16 סרטים הוליוודיים בסך הכול, וקיבל שתי מועמדויות נוספות לפרס אוסקר. לצד מקס שטיינר ואלפרד ניומן, הוא נמנה עם מייסדי המוזיקה לקולנוע האמריקאי. אף שסגנון ההלחנה הקלאסי הרומנטי המאוחר שלו לא היה פופולרי עוד כשמת ב-1957, המוזיקה שלו עברה תחייה מחודשת בשנות ה-70, שהחלה עם צאת האלבום "הנץ מהים: פסקולי הסרטים הקלאסיים של אריך וולפגנג קורנגולד" (1972) בחברת RCA Red Seal. אלבום זה, בהפקת בנו ג'ורג' קורנגולד, זכה לפופולריות רבה והצית עניין במוזיקה הקולנועית האחרת שלו (ושל מלחיני סרטים קלאסיים אחרים), וכן במוזיקה הקונצרטית שלו, שלעיתים קרובות משלבת נושאים פופולריים מתוך הפסקולים שלו (דוגמה לכך היא הקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור, אופוס 35, המשלב נושאים מארבעה מפסקולי סרטיו והפך לחלק מהרפרטואר הסטנדרטי).

ביוגרפיה

### שנותיו הראשונות כילד פלא

אריך וולפגנג קורנגולד נולד למשפחה יהודית בברון, אוסטרו-הונגריה (כיום ברנו, צ'כיה). אריך היה בנם השני של מבקר המוזיקה הדגול (לאופולד) יוליוס קורנגולד (1860–1945); אחיו הבכור, הנס רוברט קורנגולד (1892–1965), הפך אף הוא למוזיקאי. כילד פלא שהתגורר בווינה, אריך ידע לנגן בעיבודים לפסנתר בארבע ידיים לצד אביו כבר בגיל חמש. הוא גם היה מסוגל לשחזר כל מנגינה ששמע בפסנתר, לצד נגינת אקורדים מלאים ומורכבים. בגיל שבע כבר החל לכתוב מוזיקה מקורית.

קורנגולד ניגן את הקנטטה שלו "זהב" בפני גוסטב מאהלר ב-1906; מאהלר כינה אותו "גאון מוזיקלי" והמליץ לו ללמוד אצל המלחין אלכסנדר פון זמלינסקי. גם ריכרד שטראוס דיבר בשבחו של הנער, ולצד מאהלר אמר לאביו של קורנגולד שאין תועלת ברישום בנו לקונסרבטוריון למוזיקה, שכן יכולותיו כבר הקדימו בשנים את מה שיוכל ללמוד שם.

בגיל 11 הלחין את הבלט "איש השלג" (Der Schneemann), שהפך לסנסציה בביצועו באופרה הממלכתית של וינה ב-1910, כולל הופעה מיוחדת לפני הקיסר פרנץ יוזף. הוא המשיך להלחין בהצלחה רבה לאורך שנות נעוריו. בגיל 12 הלחין שלישיית פסנתר. הסונאטה לפסנתר מס' 2 במי מז'ור, שבאה בעקבותיה, נוגנה ברחבי אירופה על ידי ארתור שנאבל. במהלך שנים מוקדמות אלו הוא גם הכין גלילי פסנתר מנגן להקלטות חיות עבור מערכות הופפלד (Hupfeld) ופונולה (Phonola) וכן עבור מערכת דואו-ארט (Duo-Art) של אאוליאן, ששרדו עד היום וניתן לשומעם.

קורנגולד כתב את הפסקול התזמורתי הראשון שלו, "אוברטורה למחזה", כשהיה בן 14. הסינפונייטה שלו הופיעה בשנה שלאחר מכן, ושתי האופרות הראשונות שלו, "טבעת פוליקרטס" ו"ויולנטה", ב-1914. ב-1916 כתב שירים, יצירות קאמריות ומוזיקה נלווית, בין היתר ל"מהומה רבה על לא דבר", שהועלתה כ-80 פעמים בווינה.

### קריירת הלחנה באירופה

קורנגולד היה פעיל בתיאטרון ברחבי אירופה בשנות ה-20 לחייו. לאחר ההצלחה של האופרה שלו "העיר המתה", אותה ניצח בבתי אופרה רבים, הוא פיתח תשוקה למוזיקה של יוהאן שטראוס (הבן) והצליח לחשוף מספר תווים אבודים. הוא תזמר וביים אותם תוך שימוש בתפיסות חדשות. גם "לילה בוונציה" וגם "קליוסטרו בווינה" הן יצירות משוחזרות של קורנגולד; אלו היו היצירות שהסבו לראשונה את תשומת לבו של מקס ריינהרדט לקורנגולד.

בשלב זה הגיע קורנגולד לשיא תהילתו כמלחין אופרות ומוזיקה קונצרטית. מלחינים כמו ריכרד שטראוס וג'אקומו פוצ'יני הרעיפו עליו שבחים, ומנצחים, סולנים וזמרים מפורסמים רבים הוסיפו את יצירותיו לרפרטואר שלהם. הוא החל לשתף פעולה עם ריינהרדט בהפקות רבות, כולל אוסף של יצירות לא מוכרות של שטראוס שהם עיבדו, "ואלסים מווינה". הוא שונה שמו ל"הואלס הגדול" והפך לבסיס לסרט בריטי מ-1934 בבימויו של אלפרד היצ'קוק ולסרט באותו שם בארה"ב, בכיכובה של לואיזה ריינר. קורנגולד ניצח על גרסאות בימתיות בלוס אנג'לס ב-1949 וב-1953.

הוא השלים קונצ'רטו לפסנתר ליד שמאל עבור הפסנתרן פאול ויטגנשטיין ב-1923 ואת האופרה הרביעית שלו, "נס הליאנה" (Das Wunder der Heliane), ארבע שנים לאחר מכן. הוא החל לעבד ולנצח על אופרטות של יוהאן שטראוס (הבן) ואחרים בזמן שלימד אופרה והלחנה באקדמיה למוזיקה של וינה. קורנגולד זכה בתואר פרופסור לשם כבוד מנשיא אוסטריה.

### מלחין לסרטי הוליווד

חלום ליל קיץ (1935)

לאחר הצלחתו של מקס ריינהרדט בהפקת "חלום ליל קיץ" של שייקספיר לבמה, תוך שימוש במוזיקה נלווית של פליקס מנדלסון, הוא הזמין את קורנגולד להוליווד ב-1934 כדי לעבד את המוזיקה של מנדלסון עבור גרסת הסרט המתוכננת שלו. קורנגולד גם ירחיב וינצח על המוזיקה.

הסרט, שיצא לאקרנים ב-1935, היה הראשון של אולפני האחים וורנר שהפיקו סרט המבוסס על יצירה ספרותית בת 400 שנה. האולפן הקצה כמעט כל כוכב או שחקן אופי שהיה תחת חוזה להשתתף בסרט, והצילומים נמשכו למעלה משישה חודשים. האולפן גם אפשר לקורנגולד להקדיש למוזיקה תשומת לב רבה יותר מאשר לכל אחד מסרטיו הקודמים; הוא יכול היה להקליט מראש חלקים מסוימים מהסרט לטובת השחקנים, שלאחר מכן שיחקו לפי הקצב והטמפו של המוזיקה. כתוצאה מההתאמה המפורטת של המוזיקה, הסרט והמוזיקה של קורנגולד הותירו רושם עז על תעשיית הקולנוע.

קורנגולד חזר לאוסטריה כדי לסיים את "די קתרין". הוא חזר להוליווד כדי להלחין את המוזיקה לסרט "תנו לנו את הלילה הזה", עם הפזמונאי אוסקר המרשטיין השני, סרט שהציג את מצו-סופרן גלדיס סוורת'אוט ואת הטנור הפולני יאן קיפורה, שכיכב בכמה מהאופרות של קורנגולד באירופה.

קפטן בלאד (1935)

ב-1935 שאלו בוורנר את קורנגולד אם הוא מעוניין לכתוב מוזיקה דרמטית מקורית לסרט "קפטן בלאד". בתחילה הוא סירב, בתחושה שסיפור על פיראטים חורג מטווח העניין שלו. עם זאת, לאחר שצפה בצילומים, עם כוכב חדש ודינמי, ארול פלין, בתפקיד גיבור לצד אוליביה דה הבילנד, שעשתה את הופעת הבכורה שלה ב"חלום ליל קיץ", הוא שינה את דעתו.

לאחר שקיבל את ההצעה, לעומת זאת, נודע לו שהוא צריך להלחין מעל שעה של מוזיקה סימפונית בשלושה שבועות בלבד. לוח הזמנים הקצר אילץ אותו להשתמש בקטעים מתוך פואמות סימפוניות של פרנץ ליסט, וכמה קטעי מוזיקה מרתקים נכתבו על ידי המתרגם של קורנגולד, מילאן רודר. בסופו של דבר, קורנגולד התעקש שיקבל קרדיט רק על עיבודים מוזיקליים, למרות שהוא הלחין כמעט את כל הסרט במוזיקה מקורית.

"קפטן בלאד" הפך ללהיט מיידי, עם מועמדות לאוסקר על המוזיקה. כפסקול הסרט הסימפוני המלא הראשון של קורנגולד, הוא סימן אבן דרך בקריירה שלו, שכן הוא הפך למלחין הראשון בעל שיעור קומה בינלאומי שחתם על חוזה עם אולפן סרטים. זה גם השיק את הקריירה של פלין ונתן דחיפה גדולה לזו של דה הבילנד, שעשתה עוד שבעה סרטים עם פלין. קורנגולד כתב מוזיקה לעוד שישה סרטים בכיכובו של פלין. בנוסף, "קפטן בלאד" פתח את הדרך להרפתקאות רומנטיות תלבושתיות אחרות, שלא נראו מאז עידן הסרטים האילמים.

אנתוני אדוורס (1936)

לאחר שהלחין את המוזיקה ל"אנתוני אדוורס", סרט נוסף של וורנר בכיכובם של פרדריק מארץ' ואוליביה דה הבילנד, הקריירה של קורנגולד בהוליווד התפתחה במהירות. הוא השתכנע סוף סוף שהלחנה דרמטית הולכת היטב עם סוגים מסוימים של סרטים. הסרט, המתרחש באיטליה, באלפים ובצרפת של אמצע המאה ה-18, זכה לטיפול יקר מוורנר, מה ששימח אותו מאוד.

קורנגולד זכה בפרס האוסקר הראשון שלו עבור הפסקול של "אנתוני אדוורס". בסרט זה, מחצית השעה הראשונה מכילה מוזיקה רציפה והוכיחה שהיא מהווה צעד משמעותי קדימה באמנות הלחנת הסרטים. קורנגולד הגה את פסקולי הסרטים שלו כ"אופרות ללא שירה".

הרפתקאות רובין הוד (1938)

ב-1938 ניצח קורנגולד על אופרה באוסטריה כשהתבקש על ידי האחים וורנר לחזור להוליווד ולהלחין פסקול עבור "הרפתקאות רובין הוד" (1938), בכיכובם של ארול פלין ואוליביה דה הבילנד. הסרט, המבוסס על אגדה אנגלית בדיונית ברובה, נחשב לטוב מסוגו, עם סדרה רציפה של רצפים רומנטיים והרפתקניים המונעים על ידי המוזיקה הדינמית של קורנגולד. היסטוריון המוזיקה לורנס א. מקדונלד מציין שהיו גורמים רבים שהפכו את הסרט להצלחה, כולל השחקנים, הצילום בטכניקולור והבימוי הקצבי של מייקל קורטיז, אך "מעל לכל, זו המוזיקה המפוארת של קורנגולד". והיסטוריון הקולנוע רודי בלמר מתאר את תרומתו של קורנגולד לסרט זה ולאחרים:

> הפסקול של קורנגולד היה ממד נוסף נהדר. הסגנון שלו עבור סרטי ההרפתקאות של פלין דמה לזה של יוצרי הפואמות הסימפוניות הגרמניות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא שילב הרמוניות כרומטיות, אפקטים אינסטרומנטליים עשירים, שיאים נלהבים – כולם מבוצעים בסגנון רומנטי בדרך כלל. הסגנון המקורי והמובהק של קורנגולד הושפע מהלייטמוטיב הווגנריאני, הווירטואוזיות התזמורתית של ריכרד שטראוס, העדינות והזרימה המלודית הרחבה של פוצ'יני, ופיתוח הקו הארוך של גוסטב מאהלר.

לפני שקורנגולד החל להלחין את המוזיקה, אוסטריה נכבשה על ידי גרמניה וסופחה על ידי הנאצים. ביתו בווינה הוחרם על ידי הנאצים. מכיוון שכל היהודים באוסטריה היו כעת בסכנה, קורנגולד נשאר באמריקה עד סוף מלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר אמר: "חשבנו על עצמנו כווינאים; היטלר הפך אותנו ליהודים".

קורנגולד ציין שההזדמנות להלחין את המוזיקה ל"רובין הוד" הצילה את חייו. היא גם זיכתה אותו בפרס האוסקר השני שלו לפסקול המקורי הטוב ביותר וביססה את הסגנון הסימפוני שישמש מאוחר יותר בסרטי פעולה בתור הזהב של הוליווד. אפוסים מודרניים כמו טרילוגיות "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס" כללו באופן דומה פסקולים סימפוניים מקוריים. המלחין ג'ון ויליאמס ציין את קורנגולד כהשראה שלו בהלחנת סדרת "מלחמת הכוכבים".

חוארז (1939)

קורנגולד התעניין בכתיבת פסקול ל"חוארז", כיוון שכלל דמויות היסטוריות ממקסיקו ואוסטריה. הוא עסק בפוליטיקאי המקסיקני בניטו חוארז אך כלל גם את סיפורו של הארכידוכס מקסימיליאן פון הבסבורג ואשתו, קרלוטה. קורנגולד התרגש מהסיפור האמיתי על האופן שבו לואי נפוליאון, כשראה את אמריקה שקועה במלחמת אזרחים, ניצל עובדה זו וניסה, ב-1864, להשתלט על מקסיקו. הוא מינה את מקסימיליאן לקיסר שלה.

לאחר שארצות הברית דרשה מצרפת לוותר על האינטרסים שלה במקסיקו, האריסטוקרט האוסטרי הופקר לגורלו, והוא הוצא להורג על ידי ממשלת חוארז. עם זאת, הדגש הדרמטי של הסרט נטה לטובת מקסימיליאן וקרלוטה, בסיוע רב של הנושאים הנוקבים של קורנגולד עבורם.

קורנגולד חקר את המוזיקה שהייתה פופולרית במקסיקו באותה תקופה והבין שהיא אינה מקסיקנית אלא "וינאית ללא ספק". הוא הלחין 3,000 תיבות מוזיקה לפסקול, לעיתים מחקה את המקצבים של פרדריק שופן ופרנץ שוברט, והנושא השני של הפרק הראשון של הקונצ'רטו לכינור שלו נלקח מעבודתו לסרט. מקסימיליאן וקרלוטה אהבו את השיר המקסיקני "לה פאלומה", וקורנגולד השתמש בו ביעילות במהלך הפסקול.

חייהם הפרטיים של אליזבת ואסקס (1939)

קורנגולד היה מועמד שוב על הפסקול של "חייהם הפרטיים של אליזבת ואסקס". הפסקול הוא אופראי במהותו, עם מוזיקת רקע עשירה לאורך כל הדרך, נושא מארש מעורר לאסקס (ארול פלין), ואחת מ"המלודיות האציליות וההרואיות ביותר שלו" עבור הנושא "אליזבת, המלכה", אליזבת (בטי דייוויס). שעה מתוך הסרט שאורכו שעה וחצי נתמכת על ידי הפסקול, המורכב מנושאים דרמטיים ורומנטיים עשירים.

הוא בחר שלא להשתמש במוזיקה תקופתית או לקרב צלילים מוזיקליים מהמאה ה-16, והסביר:

> האהבות והשנאות של שתי הדמויות הראשיות, הרעיונות המובעים על ידי המחזאי בכלל, בעודם לקוחים מההיסטוריה, הם סמליים. זהו מחזה של עקרונות ומניעים אמיתיים לנצח של אהבה ושאפתנות, שחוזרים על עצמם היום כפי שהיו לפני שלוש מאות שנה.

הפסקול מתמקד בכותרת הראשית המלכותית, במארש הכניסה המנצח של אסקס ללונדון, בנושא המלכה, ובחזרה על נושא זה בכותרות הסיום.

הנץ מהים (1940)

"הנץ מהים" היה הפסקול האחרון של קורנגולד לסרטי הרפתקאות, שכולם כיכבו בהם ארול פלין. הוא נחשב באופן נרחב לאחד הטובים ביותר של קורנגולד. הסרט נמשך שעתיים ושש דקות והיה אחד הסרטים הארוכים ביותר שעבד עליהם אי פעם. הוא כולל פסקול סימפוני בכל הסרט מלבד עשרים דקות. זה היה גם הפסקול המקורי העשירי שלו בפחות משש שנים.

על הדו-קרב האחרון בין תורפ (ארול פלין) וולפינגהם (הנרי דניאל), מקדונלד קובע כי "המוזיקה הקצבית והמהירה להפליא של קורנגולד עוזרת להפוך את זה לאחד מקרבות החרבות המרגשים ביותר בתולדות הקולנוע", בעוד בלמר מתאר את סצנת הדו-קרב כ"הישג מרשים של אנרגיה קצבית ודיוק".

זאב הים (1941)

בהלחנת "זאב הים", המבוסס על רומן מאת ג'ק לונדון, הקריירה הקולנועית של קורנגולד הלכה לכיוון אחר. בסרט זה, המוזיקה משקפת אווירה מרושעת, דימויים אפלים, והרגשות המתוחים של צוותו במהלך מסע מצער. אדוארד ג'. רובינסון, בתפקיד וולף לארסן, מגלם קפטן מיוסר ואכזרי של ספינת איטום, שנפגעת על ידי ספינה יריבה.

כדי לתמוך באווירה המורכבת, עם סצנות המסע אפוף הערפל שלו, קורנגולד יצר פסקול מאופק, שהיה שונה מאוד מסרטי ההרפתקאות שלו. הוא השתמש לעיתים קרובות באקורדי פליז חדים עם תצורות מסתחררות, לצד נושא אהבה שבוצע על ידי מפוחית. היסטוריון המוזיקה תומאס ס. הישק מציין כמה היבטים של הפסקול:

> הפסקול של קורנגולד ל"זאב הים" הוא לא רק שקט יותר אלא למעשה קודר ולעיתים דיסוננטי. הנושא הפותח לוכד את הכאוס של הטבע בצפון אך עד מהרה נראה שהפסקול נעטף בערפל (כמו הדמויות) והכל הופך למורבידי ורודף.

קינגס רואו (1942)

הפסקול ל"קינגס רואו" (1942) הושווה לאלה של סרטים כמו "חלף עם הרוח" ו"אנתוני אדוורס", שגם להם היו מוטיבים נושאיים עוצמתיים. הסיפורים הללו התבססו על רומנים רבי-מכר עכשוויים, וכך גם "קינגס רואו". בפסקול זה, קורנגולד התרחק עוד יותר מסגנונות הרומנטיקה וההרפתקאות הקודמים שלו. זה היה הפסקול הגותי ביותר של קורנגולד, וסרט שהיסטוריון הקולנוע טוני תומאס כינה "קלאסיקה אמריקאית אמיתית". הוא מוסיף שהפסקול "יכול היה בהחלט להוות בסיס לאופרה או לפואמה סימפונית בסדר גודל גדול".

הסיפור מתרחש בעיירה במערב התיכון של ארה"ב (קינגס רואו), שבה הדמויות מציגות מגוון רחב של רגשות פסיכולוגיים, מאהבות ושנאות, מרירות, רוך וייסורים. בשילוב עם המוזיקה של קורנגולד, שלטענת כמה היא מהמשובחות ביותר שלו, הסרט משך רמה גבוהה באופן יוצא דופן של עניין ציבורי ושבחים. הכוכב המשותף שלו, הנשיא לעתיד רונלד רייגן, החשיב את הופעתו לטובה ביותר בקריירה שלו.

הפסקול מכיל נושא ראשי המשתנה לאורך הסרט, בהתאם לאופן שבו מתפתחת כל סצנה. מקדונלד קובע שהנושא הראשי הוא "מלודיה מלכותית ואצילית שתופסת מיד את תשומת ליבו של הצופה" כאשר הסרט מתחיל. על ידי שימוש במוטיב זה, הנושא מחבר את כל הפסקול, שלעיתים קרובות הותיר השפעה חזקה על הצופים.

המלחין הבריטי הרולד טרוסקוט, למשל, שראה את הסרט כשהיה בן 28, כתב לקורנגולד בהתפעלות על הפסקול. הוא גם ראה את הסרט יותר משלושים פעמים רק כדי לשמוע את המוזיקה, לעיתים בעיניים עצומות לחלוטין. כמו "חלף עם הרוח", "קינגס רואו" מסתיים כשהנושא הראשי מושר אופראית על ידי מקהלה בלתי נראית.

פסקולים מאוחרים: 1943–1956

אחרי "קינגס רואו" הגיעו שבעה פסקולים לסרטים בארבע שנים – "הנימפה הקבועה" (1943), "בין שני עולמות" (1944), "מסירות" (1946), "של עבדות אנושית" (1946), "הונאה" (1946), "אל תברח לעולם" (1947), ו"הרפתקאות דון חואן" (1948) (פסקול שלא נעשה בו שימוש).

מלחמת העולם השנייה מנעה מקורנגולד לחזור לאירופה. הוא הפך לאזרח אמריקאי ב-1943 ונשאר בארה"ב לאחר שפרש מהלחנת סרטים ב-1947.

הוא בילה את עשר השנים האחרונות של חייו בהלחנת יצירות קונצרטיות, כולל קונצ'רטו לכינור, סרנדה סימפונית לכלי קשת, קונצ'רטו לצ'לו וסימפוניה. הקונצ'רטו לכינור הפך להצלחה מיוחדת, עם הקלטות וביצועים רבים בעקבות הגרסה הראשונית של יאשה חפץ.

יצירתו התזמורתית המלאה האחרונה הייתה "שטראוסיאנה" (1953), שהוזמנה על ידי מוציא לאור אמריקאי כיצירה המתאימה לתזמורת בית ספר. יש לה שלושה פרקים, המבוססים על יצירות מאת יוהאן שטראוס (הבן): פולקה מהאופרטה 'Fürstin Ninetta', מזורקה המבוססת על פולקה מתוך "קליוסטרו בווינה", וואלס מהאופרטה "Ritter Pásmán". קורנגולד סירב באורח טפילי לתת לה מספר אופוס. ביצוע טיפוסי נמשך כשבע דקות וחצי.

הוא חזר להלחנת סרטים פעם אחת נוספת, זמן קצר לפני מותו, עבור "אש קסומה" (1955), סרט ביוגרפי על המלחין ריכרד וגנר. הוא התבקש לעבד את המוזיקה של וגנר לרוב הסרט, אך קורנגולד כתב גם מוזיקה מקורית עבורו. הוא נראה במהלך הסצנות האחרונות בהופעת קמע ללא קרדיט כמנצח הנס ריכטר.

### מוות

קורנגולד התגורר בשדרות טולוקה לייק 9936, טולוקה לייק, לוס אנג'לס, כמה רחובות מאולפני האחים וורנר, שם עבד. באוקטובר 1956 הוא לקה בשבץ מוחי חמור ולמרות שהחלים חלקית, הוא "סבל מקשיים פיזיים ורגשיים רבים" לפני מותו בגיל 60, ב-29 בנובמבר בשנה שלאחר מכן. הותיר אחריו את אשתו, לוצי (לואיזה), שני בנים, ג'ורג' קורנגולד וארנסט קורנגולד; אמו, ז'וזפין קורנגולד; אח, הנס רוברט קורנגולד, ושלושה נכדים. הוא נקבר בבית הקברות הוליווד לנצח. בזמן מותו, עבד על האופרה השישית שלו.

טכניקות הלחנה וסגנון

קורנגולד ניגש להלחנה שלו בצורה תיאטרלית, ויכול היה לכתוב רק על ידי התייחסות לתסריטי סרטים כלברית של אופרה. זה גרם לו להעדיף לכתוב לייטמוטיבים לכל אחת מהדמויות הראשיות בסרט, ולשנות אותם בהתבסס על הרמה הרגשית של סצנה. הוא הרגיש שעל ידי "זיהויים מוזיקליים לדמויות, מקומות, ואפילו רעיונות מופשטים בסרט", זה יעזור לשמור על הדמויות ברורות במוחם של הקהל. מוטיבים מוזיקליים היו בשימוש נפוץ על ידי מלחיני סרטים אחרים באותה תקופה, כולל מקס שטיינר.

במהלך "קפטן בלאד", למשל, נוצרו מוטיבים לשלבים בקריירה של קפטן בלאד כפיראט, תוך שימוש בכלי נגינה שונים. וריאציות של סוג כלשהו של כלי פליז נשמעו, למשל כאשר הספינה מתכוננת להפלגה, או כדי להעניק חגיגיות למותו של מישהו. חזרה מלאה על המוטיב שמורה לסצנת קרב שיא. ההשפעה של הפסקול ל"קפטן בלאד" הובילה את ג'ין רודנברי, יוצר "מסע בין כוכבים", לומר למלחין שלו להשתמש בסרט זה כדוגמה ארכיטיפית לסוג הצליל שרצה עבור הסדרה שלו. לפי קרלין ורייט בספר "On the Track":

> פיתוח מוטיבים הוא מכשיר הלחנה רב עוצמה עבור מלחין הסרטים, המאפשר לו להביא תחושה כוללת של אחדות לפסקול שלו ועדיין להשאיר מקום למגוון.

קורנגולד הלחין בערבים בזמן שהיה ליד הפסנתר, כשצפה בסצנות מהסרט שמקרין שהוקצה לו היה מריץ עבורו. הוא היה מריץ סצנות שוב ושוב בזמן שאילתר את המוזיקה. הוא היה אוסף את הרעיונות והמושגים שלו ומאוחר יותר מעלה אותם על הכתב.

במהלך שנותיו בהלחנת סרטים, הוא עדיין הלחין כמה יצירות לא קולנועיות, כגון "פסוקי פסח", אופוס 30, למקהלה ותזמורת (1941); "תפילה", אופוס 32 למקהלה ותזמורת (1942); ו"מחר כשתלך", אופוס 33, למקהלה ותזמורת (1942). ב-1946 הלחין אופרה, "הסרנדה השקטה" (Die stumme Serenade), אותה הקליט באופן פרטי בתקווה למשוך עניין בביצוע הפקה מלאה. בהקלטה הפרטית שלעולם לא יצאה לאור, ניתן לשמוע אותו מזמזם בזמן שניגן בפסנתר.

באולפן במהלך היום, עבד עם מתזמרים, כמו הוגו פרידהופר, איתם היה מכין שרטוטים מפורטים המסמנים בדיוק מה הוא רוצה. פעם אמר לפרידהופר שהוא מרגיש ש"טוסקה" הוא פסקול הסרט הטוב ביותר שנכתב אי פעם. כשהתזמורת התכנסה, קורנגולד היה מנצח.

הביוגרף של קורנגולד, ברנדן ג. קרול, מתאר את סגנונו ושיטותיו של קורנגולד:

> בהתייחסו לכל סרט כאל 'אופרה ללא שירה' (לכל דמות יש לייטמוטיב משלה) [קורנגולד] יצר פסקולים רומנטיים בעוצמה, עשירים מלודית ומורכבים קונטרפונקטית, שהטובים שבהם הם פרדיגמה קולנועית לפואמות הטונאליות של ריכרד שטראוס ופרנץ ליסט. הוא התכוון שכאשר הם מופרדים מהתמונה הנעה, פסקולים אלו יוכלו לעמוד בפני עצמם באולם הקונצרטים. סגנונו השפיע השפעה עמוקה על המוזיקה הקולנועית המודרנית.

חיים אישיים

בשנת 1924, נישא קורנגולד ללוצי פון זוננטל (1900–1962), נכדתו של השחקן אדולף פון זוננטל, שחקנית, סופרת, זמרת ופסנתרנית, שבה התאהב בגיל 19. נולדו להם שני ילדים, ארנסט ורנר וגאורג וולפגנג. הביוגרפיה של לוצי על בעלה פורסמה ב-1967.

ב-1943, הפך קורנגולד לאזרח ארצות הברית בהתאזרחות. שנת 1945 הפכה לנקודת מפנה חשובה בחייו. אביו, שמעולם לא הרגיש בנוח לחלוטין בלוס אנג'לס, ומעולם לא אישר את החלטתו של אריך לעבוד אך ורק על הלחנה לסרטים, מת לאחר מחלה ממושכת.

בערך באותו זמן, מלחמת העולם השנייה באירופה הגיעה לסיומה. בשלב זה בקריירה שלו קורנגולד גדל להיות מאוכזב יותר ויותר מהוליווד ומסוגי התמונות שניתנו לו, והוא היה להוט לחזור לכתוב מוזיקה לאולם הקונצרטים ולבמה.

מורשת

למרות הישגיו, קורנגולד משך במשך שנים תשומת לב ביקורתית חיובית מועטה. בשנת 1972, RCA ויקטור הוציאה תקליט בשם "הנץ מהים: פסקולי הסרטים הקלאסיים של אריך וולפגנג קורנגולד", הכולל קטעים בביצוע התזמורת הפילהרמונית הלאומית. לאחר מכן הגיעו הקלטות של האופרות ויצירות הקונצרטים של קורנגולד, מה שהוביל לביצועים של הסימפוניה שלו בפה-דיאז מז'ור וקונצ'רטי, כמו גם יצירות אחרות. בעקבות הצלחת האלבום של קורנגולד, סדרת פסקולי הסרטים הקלאסיים הורחבה ב-13 תקליטורים נוספים, כולל אוסף קורנגולד שני. תקליטים אלו זוכים לזכות בכך שהם עוררו השראה לתחיית המוזיקה הסימפונית בסרטים, בולטת ביותר בסדרת "מלחמת הכוכבים", הכוללת רמזים בולטים לסגנונו של קורנגולד.

הפקות של "העיר המתה" הועלו באופרה העממית של וינה ב-1967 ובאופרה של ניו יורק ב-1975.

מכון הסרטים האמריקאי דירג את הפסקול של קורנגולד ל"הרפתקאות רובין הוד" במקום ה-11 ברשימת פסקולי הסרטים הגדולים ביותר שלהם. הפסקולים שלו לסרטים הבאים היו מועמדים גם הם לרשימה:

חייהם הפרטיים של אליזבת ואסקס (1939)

הכרה נוספת הגיעה בשנות ה-90; שתי ביוגרפיות מלאות שלו הופיעו כמעט במקביל. האחת היא "אריך וולפגנג קורנגולד" של ג'סיקה דוכן. השנייה היא "אריך קורנגולד: ילד הפלא האחרון" של ברנדן ג. קרול. קרול הוא נשיא האגודה הבינלאומית לקורנגולד. קרול פרסם קטעי אצטטים עם קורנגולד מנצח על תזמורת אולפני האחים וורנר במוזיקה מתוך פסקולי הסרטים שלו, חלקם אולי נלקחו משידורי רדיו KFWB.

בשנת 2019 חגג פסטיבל המוזיקה בארד (במכללת בארד, ניו יורק) את קורנגולד בסדרה נרחבת של הופעות והרצאות ובפרסום "קורנגולד ועולמו", בעריכת דניאל גולדמרק וקווין סי. קרנס. בנוסף, בארד נתנה חסות להפקה האמריקאית הראשונה של "נס הליאנה" — יותר מתשעים שנה לאחר בכורתה.

בשנת 2008 גארי נולנד כתב שלישיית כלי קשת "Korngoldaroonie" כמחווה לקורנגולד.

הקלטות נבחרות

- בשנת 1973, האחים וורנר הוציאו תקליטים מיוחדים הכוללים קטעים מפסקולי המקור של סרטים שהולחנו על ידי קורנגולד, כמו גם הקלטה נדירה של קורנגולד מנגן את הנושא הראשי מתוך "קינגס רואו" בפסנתר.

- "קורנגולד: הנץ מהים / חייהם הפרטיים של אליזבת ואסקס / קפטן בלאד / הנסיך והעני", מנצח אנדרה פרבין, דויטשה גרמופון

- שידור רדיו KFWB מ-1938 עם קורנגולד מנצח על תזמורת האולפן בקטעים מתוך "הרפתקאות רובין הוד", בקריינות השחקן בזיל רת'בון, יצא בתקליט.

- התזמורת הסימפונית הלאומית הוציאה הקלטה של הפסקול של "קינגס רואו" [מתי].

היו גם מספר הקלטות דיגיטליות חדשות של פסקולי הסרטים של קורנגולד, כמו גם כמה מיצירות הקונצרטים שלו:

- קונצ'רטו לכינור והסימפוניה שלו ב-2013, שזכתה לביצוע הבכורה שלה ב-Proms, ברויאל אלברט הול בלונדון.

- RCA ויקטור הייתה הראשונה להקליט אופרה שלמה של קורנגולד (בסטריאו), ב-1975: "העיר המתה", בניצוחו של אריך ליינסדורף בגרמניה.

- בשנת 1980, CBS Masterworks הקליטה את האופרה "ויולנטה" תחת שרביטו של מארק ינובסקי; הקלטה זו יצאה מחדש על ידי סוני קלאסיקל ב-2009.

- בשנת 1993, דקה שחררה הקלטה של "נס הליאנה".

- שתי האופרות הנותרות של קורנגולד, "טבעת פוליקרטס" ו"די קתרין", הוקלטו שתיהן (ב-1996 וב-1998 בהתאמה) על ידי חברת התקליטים הגרמנית CPO.

- המנצח והפסנתרן האמריקאי אלכסנדר פריי הקליט את כל יצירות הפסנתר המקוריות של קורנגולד.

- בשנת 2001, ArtHaus Musik הוציאה ב-DVD (UPC 807280036398) סרט תיעודי בשם "אריך וולפגנג קורנגולד – הרפתקאותיו של וונדרקינד" (גם "בין שני עולמות"), בבימויו של בארי גאווין, בסדרת "מלחיני זמננו".

- הקונצ'רטו לכינור של קורנגולד הוקלט ב-2006 על ידי בראמוול טובי והתזמורת הסימפונית של ונקובר, עם ג'יימס אנס ככנר, באלבום זוכה פרס גראמי שכלל קונצ'רטי מאת וולטון וברבר.

- סולן הקונטרבס ג'ואל קווארינגטון הקליט עיבוד ל"סצנת הגן" מתוך המוזיקה הנלווית של קורנגולד ל"מהומה רבה על לא דבר", אופוס 11 בדיסק שלו מ-2008, שנקרא גם הוא "סצנת הגן". קווארינגטון זכה בפרס ג'ונו על האלבום.

- בשנת 2009, הקונצ'רטו לכינור של קורנגולד שוחרר בלייבל Naxos Records, יחד עם "אוברטורה לדרמה", אופוס 4, והסוויטה הקונצרטית מתוך "מהומה רבה על לא דבר", בביצוע התזמורת הסימפונית של מינריה והכנר פיליפ קווינט.

- בשנת 2013, Adamas Quartett הקליטה את רביעיית המיתרים מס' 2, אופוס 26 (גרמולה 2013), שזכתה בין היתר ב-"Diapason découverte" ו-"פרס פסטיצ'יו".

- בשנת 2022, Naxos הוציאה את כל המוזיקה הנלווית של קורנגולד, המורכבת ממוזיקה שנכתבה להפקה בווינה ב-1920 של "מהומה רבה על לא דבר", ועבור המחזה של הנס מילר-אייניגן "הערפד, או הנרדפים".

רשימת יצירות נבחרות

סונאטה לפסנתר מס' 1 ברה מינור עם פסקליה מסיימת (הולחן 1908; בוצע לראשונה 1908/09)

- שלישיית פסנתר ברה מז'ור, אופוס 1 (הולחן ובוצע לראשונה 1910)

- סונאטה לפסנתר מס' 2 במי מז'ור, אופוס 2, בארבעה פרקים (הולחן 1910; בוצע לראשונה 1911)

- אוברטורה למחזה, אופוס 4 (הולחן ובוצע לראשונה 1911)

- סינפונייטה, אופוס 5 (הולחן 1912, תזמור וביצוע ראשון 1913)

- סונאטה לכינור בסול מז'ור, אופוס 6 (הולחן 1912; בוצע לראשונה 1916)

- טבעת פוליקרטס, אופוס 7 (אופרה) (1916)

- סקסטט כלי מיתר ברה מז'ור, אופוס 10 (1914–16; בוצע לראשונה 1917)

- מהומה רבה על לא דבר, אופוס 11 (מוזיקה נלווית למחזה מאת שייקספיר, הולחן 1918–1919, בוצע לראשונה 1920)

- Sursum Corda, אופוס 13 (אוברטורה סימפונית) (הולחן 1919, בוצע לראשונה 1920)

- חמישייה לשני כינורות, ויולה, צ'לו ופסנתר במי מז'ור, אופוס 15 (הולחן 1920–21; בוצע לראשונה 1923)

- רביעיית מיתרים מס' 1 בלה מז'ור, אופוס 16 (הולחן 1923; בוצע לראשונה 1924)

- קונצ'רטו לפסנתר בדו-דיאז ליד שמאל בלבד, אופוס 17, (הולחן 1923, בוצע לראשונה 1924)

- נס הליאנה, אופוס 20 (אופרה) (1927)

- סוויטה ל-2 כינורות, צ'לו ופסנתר יד שמאל, אופוס 23, הולחן 1930; בוצע לראשונה 1930

- סונאטה לפסנתר מס' 3 בדו מז'ור, אופוס 25 (הולחן 1931; בוצע לראשונה 1932)

- רביעיית מיתרים מס' 2 במי-במול מז'ור, אופוס 26 (הולחן 1933; בוצע לראשונה 1934)

- מחר, אופוס 33, פואמה טונאלית למצו-סופרן, מקהלת נשים ותזמורת, עבור הסרט "הנימפה הקבועה". (בוצע לראשונה בקונצרט 1944)

- רביעיית מיתרים מס' 3 ברה מז'ור, אופוס 34 (הולחן 1945; בוצע לראשונה 1949)

- קונצ'רטו לכינור, אופוס 35 (הולחן 1945, בוצע לראשונה 1947)

- הסרנדה השקטה, אופוס 36 (קומדיה מוזיקלית) (1954)

- קונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור, אופוס 37 (הולחן 1950, הורחב מיצירה שנכתבה לסרט "הונאה" מ-1946)

- סרנדה סימפונית בסי-במול מז'ור לתזמורת כלי קשת, אופוס 39 (הולחן 1947–48, בוצע לראשונה 1950)

- סימפוניה בפה-דיאז מז'ור, אופוס 40 (הולחן 1947–52, בוצע לראשונה 1954)

- נושא ווריאציות, אופוס 42 (הולחן ובוצע לראשונה 1953)