אלן צ'רצ'יל סמפל (Ellen Churchill Semple): האישה היחידה בחדר של חמש מאות
באוניברסיטת לייפציג בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 היא ישבה באולם ההרצאות של פרידריך רצל (Friedrich Ratzel) כאישה היחידה מבין חמש מאות גברים, כשהיא מנועה מלהירשם כסטודנטית וכשאינה זכאית לדוקטורט שלשמו הגיעה. היא נשארה שם ארבע שנים בכל מקרה, הפכה לאישה הראשונה שהתקבלה לסמינרים של האוניברסיטה בכלכלה ובגיאוגרפיה, ועזבה ללא תואר. ארבעה עשורים מאוחר יותר, כשאלן צ'רצ'יל סמפל הלכה לעולמה, היא תוארה כדיקנית הגיאוגרפים האמריקאים וכאנתרופוגיאוגרפית המובילה בעולם — מוניטין שנבנה כולו על עבודה ששום מוסד לא העניק לה תעודה.
לואיוויל וואסאר
סמפל נולדה בלואיוויל, קנטקי, ב-8 בינואר 1863, הצעירה מבין חמשת ילדיהם של אלכסנדר בונר סמפל ואמרין פרייס. אמה וסדרה של מורים פרטיים ניהלו את השכלתה המוקדמת. היא הלכה בעקבות אחותה פאטי למכללת וואסאר (Vassar College), נכנסה אליה בגיל שש-עשרה, והקדישה את עצמה למדעי הטבע והחברה. הגיאוגרפיה, כפי שמציין הביוגרף שלה, הייתה עבור סמפל "השילוב המושלם בין מדע לסוציולוגיה; זה המקום שבו הרגישה הכי בבית, ושבו כישרונותיה פרחו באמת." היא סיימה את לימודיה ב-1882 כמצטיינת המחזור בגיל תשע-עשרה, נבחרה מאוחר יותר לאגודת פי בטא קפא (Phi Beta Kappa), והשלימה תואר שני בהיסטוריה מוואסאר ב-1891.
התפנית הגיעה בלונדון, שם נתקלה בעבודתו של פרידריך רצל, הגיאוגרף הגרמני שספרו אנתרופוגיאוגרפיה (Anthropogeographie) טען שיש להבין חברות אנושיות ביחס לסביבתן הפיזית. היא נסעה ללייפציג כדי ללמוד אצלו בין 1891 ל-1895, בתנאים שתוארו לעיל. רעיונותיו של רצל היוו את המסגרת לעבודת חייה, ותרגומה והפצתם באנגלית הם חלק גדול מהסיבה שמישהו מחוץ לגרמניה מכיר אותם.
תושבי ההרים של קנטקי
בחזרה בלואיוויל, כשלימדה גיאוגרפיה בבית ספר פרטי, ביצעה סמפל את עבודת השטח שפרסמה את שמה. כשהיא רוכבת אל העמקים המבודדים של הרי קנטקי, היא חקרה קהילות שהיו מנותקות מזרמי החיים האמריקאיים במשך דורות, ופרסמה את התוצאות תחת הכותרת "האנגלו-סקסים של הרי קנטקי". המאמר טען כי תוואי השטח שימר אורח חיים — שפה, מנהגים, ארגון חברתי — שנעלם במקומות אחרים. זו הייתה עבודת שטח מסוג שמעט מאוד גיאוגרפים אמריקאים משני המינים ביצעו, שבוצעה על ידי אישה על גב סוס בטריטוריה שנחשבה עוינת לזרים, והיא ביססה את השיטה שתיישם למשך שארית הקריירה שלה: לקרוא את התרבות מתוך האדמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הספרים
היסטוריה אמריקאית ותנאיה הגיאוגרפיים (American History and Its Geographic Conditions, 1903) פירש מחדש את הסיפור הלאומי דרך התנאים הפיזיים — מחסומי הרים, מערכות נהרות, קווי חוף, צורת ספר המדינה — והפך לספר לימוד בשימוש נרחב. השפעות הסביבה הגיאוגרפית (Influences of Geographic Environment, 1911), עבודתה החשובה ביותר, הייתה הצגה מורחבת בשפה האנגלית של שיטתו של רצל, שעוצבה מחדש במונחיה שלה, והיא מכילה את המשפט שעליו היא מצוטטת כיום בעיקר ושאליו היא מוקעת בעיקר: "האדם הוא תוצר של פני כדור הארץ."
עבודתה הגדולה האחרונה, גיאוגרפיה של אזור הים התיכון: הקשר שלה להיסטוריה העתיקה (The Geography of the Mediterranean Region: Its Relation to Ancient History, 1931), הפנתה את המתודולוגיה לעבר העולם הקלאסי, ובחנה כיצד הים, האקלים וההרים של אגן הים התיכון עיצבו את הציוויליזציות שצמחו בו. בשלב זה הדגש השתנה בצורה ניכרת. מחקריה המאוחרים דיברו על השפעה סביבתית במקום על דטרמיניזם סביבתי, מה שעקב אחרי נסיגה רחבה יותר בתחום לאחר מלחמת העולם הראשונה.
קריירה ללא קתדרה
סמפל לימדה באוניברסיטת שיקגו בין 1906 ל-1920 מבלי להחזיק מעולם במינוי קבוע שם. היא הרצתה באוקספורד ב-1912 ושוב ב-1922. תפקידה הקבוע הראשון הגיע רק ב-1922, באוניברסיטת קלארק (Clark University), שם הייתה חברת הסגל הנשית הראשונה של המוסד שלימדה גיאוגרפיה ברמה מתקדמת — ושם משכורתה נותרה נמוכה משמעותית מזו של עמיתיה הגברים.
ההכרה המקצועית, לעומת זאת, הייתה משמעותית. היא הייתה חברה מייסדת של איגוד הגיאוגרפים האמריקאים (Association of American Geographers) ב-1904 והפכה לנשיאתו הראשונה בשנים 1921–1922. היא קיבלה את מדליית קאלום הגיאוגרפית (Cullum Geographic Medal) ב-1914 ואת מדליית הזהב על שם הלן קולבר (Helen Culver Gold Medal).
מדוע אלן מכונה גאונה
המקרה הכן נשען על סינתזה, עבודת שטח וכתיבה ולא על תיאוריה מקורית. סמפל לא המציאה את האנתרופוגיאוגרפיה; רצל עשה זאת. מה שהיה לה היה יכולת יוצאת דופן להחזיק כמויות עצומות של חומר היסטורי ופיזי בראייה אחת ולארגן אותן לטיעון קריא אחד — היסטוריה לאומית שלמה, או עולם עתיק שלם, המוסברים דרך תוואי השטח. היא הייתה גם חוקרת שטח אמיצה באמת שעבודתה בקנטקי הקדימה סגנון של אתנוגרפיה אזורית שהגיאוגרפיה נזקקה לעשורים כדי לאמץ, וסופרת שהמשפטים שלה נשאו את העוקץ האפוריסטי המעביר רעיון לתפוצה רחבה. העובדה שהשיגה את התפקיד המוביל בתחומה ללא דוקטורט, ללא משרה קבועה עד גיל חמישים ותשע, וללא שוויון בשכר היא עובדה המעידה על הנחישות שלה לא פחות מאשר על האינטלקט שלה.
טיעון הנגד הוא בלתי נמנע וחריף: התזה המרכזית הייתה שגויה. דטרמיניזם סביבתי — הטענה שהאקלים ותוואי השטח מעצבים לא רק את הכלכלה אלא גם את האופי והיכולת של עמים — שימש להצדקת היררכיה קולוניאלית ודירוג גזעי, והוא קרס כתוכנית מחקר בתוך דור ממותה. "האדם הוא תוצר של פני כדור הארץ" נלמד כיום בעיקר כדוגמה מזהירה. סמפל עצמה התרככה לעבר שפה של השפעה ולא של דטרמיניזם בעבודתה המאוחרת, מה שעומד לזכותה אך גם מהווה הודאה. פסק הדין ההוגן הוא שהיא הייתה חוקרת יוצאת דופן בשירות רעיון גרוע — מרשימה בלמדנותה, חריצותה ועוז רוחה, אך לא מוח שהפיק מסגרת שהעולם יכול לשמר.
מורשת
סמפל הלכה לעולמה בווסט פאלם ביץ', פלורידה, ב-8 במאי 1932, ונקברה בבית הקברות קייב היל (Cave Hill Cemetery) בלואיוויל. בית ספר יסודי בעיר הולדתה נושא את שמה, וכך גם מלגות וטקס זיכרון שנתי באוניברסיטת קנטקי. היא חשובה כיום משתי סיבות שאין להן קשר רב לתיאוריה שלה: היא הייתה האישה הראשונה שהובילה את הגיאוגרפיה האמריקאית, פתחה מקצוע שהיה סגור בפני נשים, ועבודת השטח שלה בקנטקי נותרה תיעוד בעל ערך אמיתי של קהילות שכבר אינן קיימות.