דורותי פארקר (Dorothy Parker): השנינות כמכשיר מדויק
היא מתה בבדידות מהתקף לב במלון מגורים ברחוב 74 מזרח ביוני 1967, והורישה את כל עיזבונה – כ-10,000 דולר – למרטין לותר קינג ג'וניור, עם הוראה שה-NAACP יירש אותו אם ימות לפניו. הוא נרצח עשרה חודשים לאחר מכן. לאחר מכן, איש לא דרש את אפרה, והוא נשלח למשרד עורך דינה ב-1973, שם נח בתוך ארון תיוק במשך כ-17 שנה. האישה שהציעה את המשפט "סלחו לי על האבק" ככתובת על מצבתה, ארגנה כמיטב המסורת את הבדיחה האחרונה ואת מעשה המצפון האחרון באותו מסמך.
רוטשילד מהאפר ווסט סייד
דורותי רוטשילד (Dorothy Rothschild) נולדה ב-22 באוגוסט 1893 בלונג ברנץ', ניו ג'רזי, לג'ייקוב הנרי רוטשילד, בן למהגרים יהודים מפרוסיה, ולאליזבת אנני מרסטון, ממוצא סקוטי. אמה מתה ביולי 1898, לפני שדורותי מלאו לה חמש. היא נשלחה למנזר הקתולי של הסקרמנט הקדוש (Convent of the Blessed Sacrament) ברחוב 79 מערב, ולאחר מכן לבית הספר של מיס דנה (Miss Dana's), פנימייה יוקרתית במוריסטאון – בת של אב יהודי שחונכה על ידי נזירות, ואז סיימה את לימודיה, שזה פחות או יותר המצב שהכתיבה שלה הקדישה ארבעים שנה לתיאורו. דוד, מרטין, טבע בטיטאניק ב-1912.
ווג, ואניטי פייר ופיטורין
היא מכרה את השיר הראשון שלה ל-Vanity Fair ב-1914, בילתה שנתיים כעוזרת עריכה ב-Vogue, ולאחר מכן הצטרפה ל-Vanity Fair ככותבת מערכת. ב-1917 נישאה לאדווין פונד פארקר השני (Edwin Pond Parker II), שהתגייס לחיל הרפואה של הצבא חודש לאחר מכן; היא שמרה על שם המשפחה זמן רב לאחר שהנישואים הסתיימו ב-1927. ב-1918 היא קיבלה לידיה את טור הדרמה, במקומו של פ. ג. וודהאוס (P.G. Wodehouse), וסקרה את הצגות ברודוויי בדיוק רב כל כך שבינואר 1920 פוטרה לאחר שהעליבה את המפיקים הלא נכונים. זה היה הרגע שבו היא התפרסמה.
המעגל המרושע
החל משנת 1918 בערך היא הייתה חברה מייסדת בשולחן הצהריים במלון אלגונקווין (Algonquin Hotel) שהפך ל"מעגל השולחן העגול של אלגונקווין" (Algonquin Round Table) – יחד עם בנצ'לי, רוברט א. שרווד (Robert E. Sherwood), פרנקלין פ. אדמס (Franklin P. Adams), אלכסנדר וולקוט (Alexander Woollcott), הרולד רוס (Harold Ross), עדנה פרבר (Edna Ferber) והארפו מרקס (Harpo Marx). הקבוצה הפכה אכזריות שיחתית לספורט לאומי, ופארקר סיפקה את התחמושת המצוטטת ביותר. המלון הוכרז כאתר מורשת של העיר ניו יורק ב-1987 וכאתר מורשת ספרותית לאומית ב-1996.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קוראת מתמדת
כאשר רוס ייסד את הניו יורקר (The New Yorker) ב-1925, פארקר הצטרפה כעורכת במועצה ומבקרת דרמה; השיר שלה "גברת מסוימת" פורסם ב-28 בפברואר 1925. בין 1927 ל-1933 היא כתבה ארבעים ושישה סקירות ספרים ומאמרים תחת שם העט "Constant Reader" (קוראת מתמדת), טור שנכתב בסגנון ייחודי משלה: שיחתי, חסר רחמים ובלתי ניתן להטעיה. בסקירתה על א. א. מילן (A.A. Milne), היא ניסחה את המשפט שהאריך ימים יותר מרוב הספרים ששפטה: "Tonstant Weader fwowed up" (שיבוש קולני של "Constant Reader threw up").
מספיק חבל ובלונדינית גדולה
Enough Rope (1926) מכר 47,000 עותקים, נתון יוצא דופן לספר שירה, וכלל את הצמד שילווה אותה לכל מילון ציטוטים: "גברים לעיתים רחוקות מתחילים / עם בחורות שמרכיבות משקפיים." Sunset Gun בא בעקבותיו ב-1928, Death and Taxes ב-1931, ו-Not So Deep as a Well איגד את כולם ב-1936. כתב העת The Nation כינה את שירתה "מצופה בהומור מלוח, מחוספסת בשבבי אכזבה וזפת של אותנטיות שחורה ובהירה." קרן השירה (Poetry Foundation) מציינת כי היצירה בכל זאת "זכתה לעיתים לביטול כ'קלה' או כשירי 'פלאפר'", בעוד שלמעשה היא ניתחה כוח, ובמיוחד את הסדרי הכוח בין גברים לנשים. הפרוזה הייתה קשה עוד יותר. "בלונדינית גדולה" (Big Blonde) זכתה בפרס או. הנרי (O. Henry Award) כסיפור הקצר הטוב ביותר של 1929; "שיחת טלפון" (A Telephone Call) הוא מונולוג פנימי רצוף של אישה הממתינה לגבר שיתקשר, מצחיק ובלתי נסבל במשפט אחד. פסק הדין של הפרופסור ונדי מרטין (Wendy Martin) הוא שהסיפורים הקצרים הם ההישג הגדול ביותר שלה.
מה זה עלה
הקומדיה פעלה על משהו עגום. הריון מצ'ארלס מקארתור (Charles MacArthur) הסתיים בהפלה ובניסיון ההתאבדות הראשון שלה. בפברואר 1932 היא נטלה מנת יתר של ברביטורטים לאחר שג'ון מקליין (John McClain) עזב אותה. קרן השירה מנסחת זאת בפשטות: היצירה מסומנת בפיקחות "אך גם בדיכאון העמוק שייסר אותה." אלכוהוליזם ליווה את כל חייה הבוגרים והידרדר בהדרגה את הכתיבה – הדפים הפכו למעטים יותר, השתייה לארוכה יותר, והאגדה גדולה יותר.
הוליווד ומחיר המצפון
היא פגשה את השחקן והתסריטאי אלן קמפבל (Alan Campbell) ב-1932 ונישאה לו ב-1934 בראטון, ניו מקסיקו. פאראמונט שילמה לקמפבל 250 דולר לשבוע ולפארקר 1,000 דולר. היא זכתה במועמדויות לפרס האוסקר על כוכב נולד (1937) ו-Smash-Up, the Story of a Woman (1947), כתבה את חבלה (Saboteur), תרמה דיאלוגים ל-השועלים הקטנים (The Little Foxes) וליטוש ללא קרדיט ל-אלו חיים נפלאים (It's a Wonderful Life), וסיימה עם The Fan ב-1949. הפוליטיקה הגיעה מוקדם יותר ועלתה ביוקר. היא נעצרה בבוסטון ב-1927 במחאה על הוצאתם להורג של סאקו וואנזטי (Sacco and Vanzetti) – באשמת "התגודדות ושוטטות", ונקנסה בחמישה דולרים. היא ייסדה את הליגה ההוליוודית נגד הנאצים (Hollywood Anti-Nazi League) ב-1936, עמדה בראש ועדת הסיוע לפליטים ספרדים של הוועדה המשותפת נגד הפאשיזם, ודיווחה ממלחמת האזרחים בספרד עבור המגזין הקומוניסטי New Masses ב-1937. ה-FBI בנה עליה תיק בעובי אלף עמודים. Red Channels כינה אותה קומוניסטית ב-1950, הרשימה השחורה סיימה את קריירת המסך שלה, והיא סיימה את דרכה בדירת חדר לא אופנתית במערב הוליווד, כשהיא אוספת דמי אבטלה ומגדירה את עצמה כפנויה לעבודה.
מדוע דורותי מכונה גאונה
היכולת המדוברת היא דחיסה. פארקר יכלה להכניס פסק דין חברתי שלם – על מעמד, מין, פחדנות או הונאה עצמית – לשתי שורות מחורזות או לשורה אחת של דיאלוג שנקלט במקרה, ולגרום לו לנחות כבדיחה בזמן שהוא עושה משהו מרושע בהרבה. זוהי מיומנות צורנית עם מנוע קוגניטיבי מאחוריה: ראיית החולשה המבנית המדויקת באדם, בספר או בנישואים, ומציאת המשפט הקצר ביותר שחושף אותה. "שיחת טלפון" מראה את החצי השני של הכישרון – היא דחפה מונולוג פנימי רצוף לתוך מגזינים בתפוצה המונית, וגרמה לטכניקה ניסיונית להיקרא כבידור.
יש להודות גם בטענת הנגד. התפוקה הכוללת שלה קטנה, והיא עבדה כמעט אך ורק בצורות קלות: שירה קלה, מערכוני מגזינים, ביקורות, תסריטים. הרבה ממה שאנשים מצטטים אינו ספרות אלא פאנץ'-ליין, והמוניטין שלה נופח על ידי הגאונות של "השולחן העגול" ליחסי ציבור. בני דורה סיווגו אותה תחת "שירת פלאפר", והשתייה אכלה את עבודתה המאוחרת כליל. כנגד זה עומדת העמידות: עד 1973 The Portable Dorothy Parker היה אחד משלושת הספרים היחידים בספריית הניידים של ויקינג שעדיין הודפסו ברציפות, לצד שייקספיר והתנ"ך. לא משנה מה המילה לזה, זה לא "קל".
מורשת
שירות הדואר של ארצות הברית הנפיק בול של פארקר בערך של 29 סנט בסדרת האמנויות הספרותיות שלו ב-22 באוגוסט 1992. מקום הולדתה בלונג ברנץ' הפך לאתר מורשת ספרותית לאומית ב-2005, והיא נכנסה להיכל התהילה של ניו ג'רזי ב-2014. ה-NAACP דרש סוף סוף את אפרה ב-1988 ובנה עבורו גן זיכרון במטה הארגון בבולטימור; ב-22 באוגוסט 2020 – יום הולדתה – הוא הועבר לחלקת הקבר המשפחתית בבית הקברות וודלון (Woodlawn Cemetery) בברונקס, באיחור של חמישים ושלוש שנים.