דייוויד הוקני: משמעת של עונג
הוא הקדיש שבועיים כדי לשכלל התזה של מים שנמשכת, במציאות, כשתי שניות. עבור התזה גדולה יותר (A Bigger Splash, 1967), דייוויד הוקני (David Hockney) צילם צוללן נעלם לתוך בריכה בלוס אנג'לס, ואז השקיע זמן רב הרבה יותר בציור רסיסי המים הלבנים שנוצרו – אותם מרח במכחולים קטנים על גבי צבע שטוח ומגולגל – מאשר בבית המודרניסטי הוורוד שמאחוריו. "כשאתה מצלם התזה, אתה מקפיא רגע והוא הופך למשהו אחר," אמר; "לעולם אי אפשר לראות התזה כזו בחיים האמיתיים." האינסטינקט הזה – שימוש בסבלנות טכנית עצומה כדי לקבע משהו חולף באמת – עובר לאורך שישה עשורים של יצירה שהפכו אותו, לפי מדד אחד, לאמן החי היקר ביותר בעולם.
ברדפורד, ותעודה שהושגה באמצעות סירוב
דייוויד הוקני נולד ב-9 ביולי 1937 בברדפורד שביורקשייר, הרביעי מבין חמישה ילדים לקנת הוקני (Kenneth Hockney), פקיד חשבונאות וסרבן מצפון, וללורה תומפסון (Laura Thompson), צמחונית ואדוקה בדת המתודיסטית. כמו אביו, הוקני נרשם כסרבן מצפון ושירת בשירות הלאומי שלו כחובש רפואי בין השנים 1957 ל-1959. הוא למד במכללת ברדפורד לאמנות (Bradford College of Art) החל מ-1953, לצד דרק בושר (Derek Boshier) ופולין בוטי (Pauline Boty), ולאחר מכן בקולג' המלכותי לאמנות (Royal College of Art) בלונדון החל מ-1959, שם פגש את ר.ב. קיטאי (R.B. Kitaj) ופרנק באולינג (Frank Bowling). כשהקולג' המלכותי דרש מבחן ברישום מודל שהוא החשיב למיותר, הוקני סירב לו על הסף והגיש במקום זאת ציור שכותרתו ציור חיים עבור תעודה (Life Painting for a Diploma) כמחאה – מחווה שהייתה בטוחה בעצמה מספיק כדי שהמוסד ישנה את התקנות שלו במקום להכשיל אותו.
יציאה מהארון לפני שהדבר היה חוקי
הוקני יצא מהארון כהומוסקסואל בגיל עשרים ושלוש, בעודו סטודנט, שנים לפני שחוק עבירות המין משנת 1967 (Sexual Offences Act 1967) ביטל את הפללת ההומוסקסואליות בבריטניה. הוא בנה את העובדה הזו ישירות לתוך עבודתו ולא סביבה: שנינו נערים יחד נאחזים (We Two Boys Together Clinging, 1961) שואב את שמו מוולט ויטמן (Walt Whitman), ונושאים יחסים הומוסקסואליים – עם פיטר שלזינגר (Peter Schlesinger), אותו פגש ב-1966 ב-UCLA, ומאוחר יותר עם גרגורי אוונס (Gregory Evans) – חוזרים לאורך ציורים, רישומים ודיוקנאות כפולים לאורך שאר הקריירה שלו, בתקופה שבה מעטים מבני דורו במעמדו הפכו את הנושא לגלוי כל כך.
קליפורניה וציורי הבריכות
בשנת 1964 עבר הוקני ללוס אנג'לס ומצא, בתיאורו שלו, סוג של ארץ מובטחת: האור, האדריכלות ובריכות השחייה עיצבו מחדש את לוח הצבעים שלו מההפשטה האקספרסיבית של שנות לימודיו לכדי פיגורציה נועזת, שטוחה ורבת-צבעים הבנויה על קווים נקיים – עמדה מכוונת בעד ציור ייצוגי בתקופה שבה הפשטה שלטה באופנה הביקורתית. ציורי הבריכות שנוצרו כתוצאה מכך, כולל התזה גדולה יותר ו-דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות) (Portrait of an Artist (Pool with Two Figures), 1972), הפכו לתמונות שרוב האנשים עדיין מקשרים אליו; האחרון נמכר ב-90 מיליון דולר ב-2018, מה שהפך את הוקני לאמן החי היקר ביותר במכירה פומבית באותה עת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ה"מצטרפים", הקמרה לוסידה, וויכוח מתמשך עם הצילום
היחסים של הוקני עם הצילום מעולם לא היו קבלה פשוטה. בתחילת שנות ה-80, לאחר שהבחין כי צילום הסלון שלו מזוויות מרובות הפיק תמונה מורכבת הקרובה יותר לאופן שבו הראייה נעה במרחב, הוא החל ליצור "מצטרפים" (joiners) – קולאז'ים של עשרות פולארואידים או הדפסים חופפים, הדומים לקוביזם שנבנה מחדש דרך מצלמה ולא דרך מכחול. בסופו של דבר הוא נטש את הטכניקה, והגיע למסקנה ש"צילום נראה טוב למדי בפורטרטים... אבל הוא לא יכול לספר לך על מרחב, שהוא המהות של הנוף." הספקנות הזו התגבשה לוויכוח רשמי בשנת 2001, כאשר פרסם את ידע סודי: גילוי מחדש של הטכניקות האבודות של המאסטרים הישנים (Secret Knowledge: Rediscovering the Lost Techniques of the Old Masters), בהצעה – שנויה במחלוקת, ומול התנגדות היסטורית משמעותית מצד האמנות – שמאסטרים מהרנסנס ואילך השתמשו במכשירים אופטיים כמו קמרה אובסקורה וקמרה לוסידה כדי להשיג את הדיוק שלהם, טענה שהוא בחן ישירות על ידי יצירת למעלה ממאתיים רישומי קמרה לוסידה משלו בין 1999 ל-2001.
מאמץ מוקדם וחסר מנוחה של כל כלי חדש
מעטים הציירים מדורו שאימצו טכנולוגיה חדשה בעקביות כזו. הוא שרטט על מחשב Quantel Paintbox עבור הטלוויזיה של ה-BBC כבר בדצמבר 1985. מ-2009 הוא החל לעבוד באובססיביות על אפליקציית ה-iPad Brushes Redux, והפיק מאות דיוקנאות, נופים וטבע דומם על מסך, ולעתים קרובות שלח את התוצאות בדוא"ל לחברים במקום להציג אותם תחילה – רישומים שבטוויסט מאוחר ומוזר, נמכרים כעת במכירות פומביות במאות אלפי ליש"ט, עלייה מ-19,000 ליש"ט בקירוב ב-2014 ל-762,000 ליש"ט עד 2025. מ-2010 הוא התנסה בצילום סרטים מרובי-מצלמות, כשהוא מחבר עד שמונה-עשרה מצלמות לסצנה אחת, ומאוחר יותר השתמש בתוכנת פוטוגרמטריה כדי לחבר אלפי תצלומים לתמונות מורכבות עצומות שהוצגו כציורי קיר צילומיים בקנה מידה גלריתי ב-2018. בשנת 2018 הוא גם עיצב את חלון הוויטראז' של המלכה (Queen's Window) במנזר וסטמינסטר באמצעות כלים דיגיטליים לחלוטין לפני הייצור הפיזי שלו.
חזרה ליורקשייר
משנות ה-90, בחלקו בשל רצונו של חבר גוסס לראות אותו מצייר את האזור הכפרי שעזב, החל הוקני לבלות זמן רב יותר ביורקשייר, עובד באוויר הפתוח (en plein air) בצבעי שמן ואקוורל, ומאוחר יותר מקים סטודיו בברילינגטון; גארובי היל (Garrowby Hill, 1998) מסמן את הפנייה הברורה ביותר חזרה לעבר הנוף האנגלי של ילדותו. בשנת 2019 הוא הקים סטודיו נוסף בנורמנדי, תוך שימוש בספרי סקיצות מתקפלים וב-iPad כדי לעקוב אחר עונות השנה המשתנות, בהשראת המבנה הנרטיבי של שטיח באייה (Bayeux Tapestry).
מדוע דייוויד נקרא גאון
עניינו של הוקני נשען פחות על פריצת דרך סגנונית אחת מאשר על שיא ארוך ומתועד בצורה יוצאת דופן של סקרנות טכנית המיושמת ללא הפרעה לאורך שישה עשורים ומדיומים שרוב הציירים לעולם לא נוגעים בהם – הדפס, צילום, עיצוב במה, גרפיקה ממוחשבת, iPad, סרט מרובה-מצלמות, פוטוגרמטריה. התזה של ידע סודי, ללא קשר לקבלת הפנים הביקורתית שלה, מדגימה אמן עובד המבצע הנדסה לאחור של המכניקה האופטית של תולדות האמנות דרך פרקטיקת הסטודיו שלו ולא רק דרך טיעון אקדמי, והעבודה של שבועיים מאחורי התזה של שתי שניות מראה את אותו אינסטינקט במיניאטורה: שליטה טכנית מוחלטת שנפרסה בשירות לכידת משהו רגעי באמת. טיעון הנגד הכן הוא שהמוניטין של הוקני, במיוחד בשיא השוק שלו, נשען בכבדות על דימויים מזוהים באופן מיידי וסחירים ביותר – הבריכות, האור הקליפורני השטוח – ושהעבודה הטכנולוגית המאוחרת והניסיונית ביותר שלו משכה סקרנות רבה כמו עיסוק ביקורתי רציני, חלק ממנה קרוב יותר לקופסת צעצועים של אמן עשיר וסקרן ללא הרף מאשר לחדשנות רשמית עם השפעה מתמשכת על ציירים אחרים. שני הדברים תואמים: צייר יכול להיות בו-זמנית אומן מעולה וממושמע ותופעת שוק שהצלחתו המסחרית הקדימה את המקרה הביקורתי לשנותיו הניסיוניות ביותר.
מורשת
הוקני הציג ביותר מארבע מאות תערוכות יחיד במהלך הקריירה שלו, והרטרוספקטיבה שלו ב-Tate Britain ב-2017 הפכה לתערוכה המתויירת ביותר של הגלריה אי פעם, שמשכה יותר מארבעת אלפים מבקרים ביום. הוא מת בביתו בלונדון ב-11 ביוני 2026, בגיל שמונים ושמונה; המלך צ'ארלס השלישי כינה אותו "ענק בעולם האמנות והציור," והאמן טרייסי אמין (Tracey Emin) זקפה לזכותו את שינוי הדימוי של האמנות הבריטית של עצמה, ותיארה את הוקני כ"הומוסקסואל גאה ומעשן שרשרת, שהניף את הדגל גבוה יותר מכל אמן בריטי אחר." קרן דייוויד הוקני (The David Hockney Foundation), שהוקמה בשנת 2008, מחזיקה כעת ביותר משמונת אלפים מיצירותיו וממשיכה לארגן תערוכות של קריירה שמעולם לא התמקמה באמת במדיום אחד.