> הסטודנט האידיאלי יהיה כזה שלא עובד בשביל ציונים אלא עובד כי הוא מתעניין בעבודה ולא מנסה להתחרות עם סטודנטים עמיתים.
קרל דייוויד אנדרסון (Carl David Anderson) היה פיזיקאי אמריקאי. הוא ידוע בעיקר בזכות גילוי הפוזיטרון ב-1932, הישג שעבורו קיבל את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1936, וכן את המיואון ב-1936.
ביוגרפיה
אנדרסון נולד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים שוודים. הוא למד פיזיקה והנדסה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), וקיבל תואר ראשון ב-1927 ותואר דוקטור ב-1930. בהנחייתו של רוברט א. מיליקן (Robert A. Millikan), הוא החל מחקרים בקרניים קוסמיות, שבמהלכם נתקל במסלולי חלקיקים לא צפויים בגרסאות המודרניות של מה שמכונה כיום לעיתים קרובות תצלומי תא הערפל של אנדרסון, אותם פירש נכונה ככאלה שנוצרו על ידי חלקיק בעל אותה מסה כמו האלקטרון, אך עם מטען חשמלי הפוך. תגלית זו, שהוכרזה ב-1932 ואושרה מאוחר יותר על ידי אחרים, איששה את התחזית התיאורטית של פול דיראק (Paul Dirac) לגבי קיומו של הפוזיטרון. אנדרסון זיהה לראשונה את החלקיקים בקרניים קוסמיות. לאחר מכן הוא הפיק הוכחה חותכת יותר על ידי ירי קרני גמא המופקות מהנוקליד הרדיואקטיבי הטבעי ThC'' 208Tl לעבר חומרים אחרים, מה שהוביל ליצירת זוגות פוזיטרון-אלקטרון. על עבודה זו חלק אנדרסון את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1936 עם ויקטור הס (Victor Hess). חמישים שנה לאחר מכן, הודה אנדרסון כי תגליתו קיבלה השראה מעבודתו של חברו לספסל הלימודים ב-Caltech, צ'ונג-יאו צ'או (Chung-Yao Chao), שמחקרו היווה את הבסיס שממנו התפתחה חלק גדול מעבודתו של אנדרסון, אך לא זכה להכרה באותה עת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →באותה שנה, 1936, גילו אנדרסון ותלמיד המחקר הראשון שלו, סת' נדרמאייר (Seth Neddermeyer), מיואון או 'מי-מזון', כפי שהוא היה ידוע במשך שנים רבות, חלקיק תת-אטומי בעל מסה גדולה פי 207 מהאלקטרון, אך עם אותו מטען חשמלי שלילי וספין 1/2 כמו של האלקטרון, שוב בקרניים קוסמיות. אנדרסון ונדרמאייר האמינו בתחילה שהם ראו פיון, חלקיק שהידקי יוקאווה (Hideki Yukawa) הניח בתיאוריה שלו על הכוח הגרעיני החזק. כשהתברר שמה שאנדרסון ראה אינו הפיון, הפיזיקאי יצחק יצחק רבי (I. I. Rabi), שתהה כיצד התגלית הבלתי צפויה יכולה להשתלב בכל תוכנית לוגית של פיזיקת חלקיקים, שאל בתמיהה "מי הזמין את זה?" לעיתים הסיפור מספר כי הוא סעד עם עמיתיו במסעדה סינית באותו זמן. המיואון היה הראשון ברשימה ארוכה של חלקיקים תת-אטומיים שתגליתם הביכה בתחילה את התיאורטיקנים שלא יכלו לגרום ל"גן החיות" המבלבל להשתלב בתכנית רעיונית מסודרת. ויליס למב (Willis Lamb), בהרצאת פרס נובל שלו ב-1955, התבדח כי שמע שאומרים ש"המוצא של חלקיק יסודי חדש נהג לקבל פרס נובל, אך תגלית כזו צריכה כעת להיענש בקנס של 10,000 דולר."
אנדרסון בילה את כל הקריירה האקדמית והמחקרית שלו ב-Caltech. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא ערך שם מחקרים בטכנולוגיית טילים. הוא נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1950. הוא קיבל את פרס "צלחת הזהב" (Golden Plate Award) של האקדמיה האמריקאית להישגים ב-1975. הוא נפטר ב-11 בינואר 1991, ושרידיו נטמנו בבית הקברות פורסט לון (Forest Lawn), הוליווד הילס בלוס אנג'לס, קליפורניה. אשתו לוריין נפטרה ב-1984.
פרסומים נבחרים
* Anderson, C. D. 1933. "The Positive Electron". Physical Review. 43 6: 491–494. Bibcode:1933PhRv...43..491A. doi:10.1103/PhysRev.43.491. * Anderson, C. D. 1932. "The Apparent Existence of Easily Deflectable Positives". Science. 76 1967: 238–9. Bibcode:1932Sci....76..238A. doi:10.1126/science.76.1967.238. PMID 17731542. * Anderson, C. D. technical advisor 1957. The Strange Case of the Cosmic Rays. The Bell Laboratory Science Series.