ברונו זבי (Bruno Zevi) החל את דרכו האקדמית באוניברסיטת סאפיינצה ברומא, בטרם אילצו אותו חוקי הגזע ב-1938 לעזוב ללונדון ולאחר מכן לארצות הברית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד בהנחייתו של וולטר גרופיוס (Walter Gropius), ובכך הניח את היסודות שעיצבו את חייו כסופר, היסטוריון ומבקר של האדריכלות המודרנית המשלבת אלמנטים קלאסיים.
מסלול אקדמי ומקצועי
לאחר שחזר ללונדון ב-1943, עסק זבי במאמץ המלחמתי כמתרגם. הוא שב לאיטליה, שם קיבל ב-1945 מינוי כפרופסור לתולדות האדריכלות באוניברסיטת IUAV בוונציה. מאוחר יותר, חזר לאוניברסיטת סאפיינצה ברומא כדי להמשיך בקריירה האקדמית שלו. מעמדו המקצועי הוביל לחברותו באקדמיה לאמנויות הרישום (Accademia delle Arti del Disegno) ובאקדמיה הבינלאומית לאדריכלות בסופיה, בולגריה. הוא אף קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בואנוס איירס ומאוניברסיטת חיפה.
אדריכלות אורגנית ותיאוריה
בשנת 1944 הקים זבי את האגודה לאדריכלות אורגנית (APAO). ספרו מ-1945, "לקראת אדריכלות אורגנית" (Towards an Organic Architecture), ביסס את מעמדו כדמות בינלאומית בתחום. לב ליבה של עבודתו התיאורטית הייתה האמונה כי המרחב הוא המגדיר את האדריכלות. בספרו "לדעת לראות את האדריכלות" (Saper vedere l'architettura), טען כי המרחב האדריכלי נותר ריק עד שהוא מתמלא במסרים חזותיים ובפעולות אנושיות של דייריו. זבי דגל ביצירתו של פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright) כדוגמה מרכזית לתיאוריות המרחביות שלו.
עמדה ביקורתית נגד הקלאסיציזם
זבי קיים ביקורת ללא פשרות על עיצוב סימטרי, אותו כינה לעתים קרובות רגרסיבי. הוא טען כי אדריכלים מודרניים כגון גרופיוס, מיס ון דר רוהה (Mies van der Rohe) ואלטו (Aalto) נכנעו לקלאסיציזם כאשר השתמשו בסימטריה. בפרסומו משנת 1973, "השפה המודרנית של האדריכלות" (The Modern Language of Architecture), הוא קידד שבעה עקרונות, או "אנטי-חוקים", כדי לערער על המיקוד המסורתי של האמנויות היפות (Beaux Art) בסדר ובפרופורציה. הוא דגל בדיסוננס, בפירוק ובחזון רב-ממדי על פני הפסיביות הנתפסת של הסטנדרטים הקלאסיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עבודה פוליטית ועריכה
זבי היה פעיל בפוליטיקה האיטלקית, השתתף בתנועת "צדק וחירות" (Giustizia e Libertà) ובמפלגת הפעולה. מאוחר יותר ייצג את המפלגה הרדיקלית בבית הנבחרים בין השנים 1987 ל-1992, תקופה שבה כיהן גם כחבר בפרלמנט האירופי. לאורך הקריירה שלו כתב רבות, כולל טור קבוע בעיתון "ל'אספרסו" (L'Espresso) החל מ-1955. הוא גם ייסד וערך את המגזין "האדריכלות. דברי ימי היסטוריה" (L'architettura. Cronache e storia) משנת 1954 ועד מותו בשנת 2000 ברומא, שם נקבר בבית הקברות קמפו וראנו (Campo Verano).
עובדות מהירות
- לידה: 1918, רומא - פטירה: 2000, רומא - השכלה: אוניברסיטת סאפיינצה ברומא, בית הספר לעיצוב של הרווארד - שירות פוליטי: בית הנבחרים (1987-1992), הפרלמנט האירופי (1987-1992) - התאגדויות עיקריות: APAO, האקדמיה לאמנויות הרישום - עבודות בולטות: לקראת אדריכלות אורגנית, לדעת לראות את האדריכלות, השפה המודרנית של האדריכלות - מקום קבורה: קמפו וראנו
שאלות שקוראים שואלים
### מה היו תפיסות היסוד של זבי לגבי המרחב האדריכלי?
הוא גרס כי האדריכלות מוגדרת על ידי המרחב, המשמש כמדיום ריק עד שהוא מונפש על ידי התנועות והאינטראקציות של אלו המשתמשים בו.
### מדוע ביקר זבי את האדריכלות הסימטרית?
הוא קישר סימטריה לפסיביות, לפחד מן החיים ולכניעה רגרסיבית לעקרונות הקלאסיציזם במקום למודרניזם.