בריאן פרי: סטודנט לאמנות שהפך את הפופ לגלריה
לפני שהיה הזמר האיטי ביותר ברוק, בריאן פרי למד אמנות פלסטית אצל ריצ'רד המילטון, הסנדק של הפופ-ארט הבריטי, באוניברסיטת ניוקאסל, והציג ציורים בטייט בשנת 1970. הוא מעולם לא הפסיק לחשוב כמו אמן. כאשר רוקסי מיוזיק הופיעו עם "וירג'יניה פליין" בתוכנית Top of the Pops ב-1972, על רקע זוהר מדע-בדיוני וצלילים סינתטיים, זו הייתה אחת מהופעות המוזיקה האלקטרונית הראשונות בטלוויזיה הבריטית המרכזית, והיא הכריזה על מוזיקאי שעבורו, כפי שניסח זאת מאוחר יותר, "ייצור סינגלים להיטים מעולם לא היה חלק מהתוכנית."
וושינגטון, מחוז דרהאם
פרי נולד ב-26 בספטמבר 1945 בוושינגטון שבמחוז דרהאם, למשפחת מעמד הפועלים; אביו טיפל בסוסי פוני במכרות. כילד הוא חילק עיתונים והשתכר כדי לקנות מגזינים של ג'אז, ולימד את עצמו לשרוק, מיוחיות שישלב מאוחר יותר בגרסת הכיוי שלו לשיר "Jealous Guy". הוא למד בבית הספר התיכון-טכני המקומי, בילה שנה באוניברסיטת דרהאם, ואז עבר לניוקאסל (1964–1968) כדי ללמוד אצל המילטון, שהכיר לו את מרסל דושאן ושינה את האופן שבו חשב על דימוי, רפרנס ופאסטיש. הוא עבר ללונדון ב-1968 ולימד אמנות וקדרות תוך כדי גיבוש להקה.
רוקסי מיוזיק
פרי הקים את רוקסי מיוזיק בנובמבר 1970 יחד עם, בסופו של דבר, אנדי מקקיי בסקסופון, בריאן אינו בסינתסيزר, פול תומפסון בתופים ופיל מנזנרה בגיטרה. אלבום הבכורה שלהם הנושא את שמם (1972) הגיע למקום ה-10 בבריטניה, פאסטיש של סגנונות שהתייחס לפופ כאל קולאז'. האלבום For Your Pleasure (1973) הפך את האווירה לקודרת יותר; ואז הגיע רצף האלבומים Stranded (1973), האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון, Country Life (1974), ו-Siren (1975). פרי, בשיתוף פעולה עם המעצב אנתוני פרייס, בנה עולם ויזואלי שלם סביב המוזיקה, עטיפות אלבומים זוהרות, חליפות מחויטות ודמות ש-Rolling Stone כינה "הדנדי של הביזאר". רוקסי מיוזיק הפכה, לפי הביטוי של מבקרים, ל"להקה של להקות", והשפיעה על כולם, החל מטוקינג הדס וכלה בסימפל מיינדס וברומנטיקנים החדשים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חדשן הסולו
אפילו בשיא הפעילות של רוקסי, פרי ניהל קריירת סולו מקבילה ששינתה בשקט את מוסכמות הפופ. These Foolish Things (1973) היה אלבום של גרסאות כיוי לשירים סטנדרטיים ולשירי פופ, והוא פופולריז את הרעיון עצמו של מוזיקאי רוק עכשווי המפרש מחדש את ספר השירים, מודל שלאחר מכן הלכו בעקבותיו מעריציו ויריביו של בריאן כאחד. הוא הוסיף את השירה לקטעים של רוקסי אחרונים, כך שחברי להקתו שמעו את השירים המוגמרים טריים; השיטה התאימה לאדם שניגש לשירה כמו שחקן הניגש לתסריט, עם, כפי שציין ביקורת מוקדמת אחת, "אינסטינקט של שחקן לאיפוק."
אוולון ואילך
הגלגול המאוחר יותר של רוקסי מיוזיק הניב שני אלבומים שהגיעו למקום הראשון בבריטניה, Flesh + Blood (1980) והאלבום השופע והמושלם Avalon (1982), אשר חזה את האסתטיקה הסינתטית המלוטשת שעמדה לשלוט בעשור. סינגל המקום הראשון היחיד שלהם בבריטניה, גרסת כיוי לשירו של לנון "Jealous Guy", הגיע בשנת 1981 כמחווה לאחר רצחו, ובאופן בולט היה הסינגל היחיד של רוקסי שפרי לא כתב או היה שותף בכתיבתו. הוא פיזר את הלהקה ב-1983 והשיג את אלבום הסולו היחיד שלו שהגיע למקום הראשון עם Boys and Girls (1985), שבו נכלל השיר "Slave to Love". הוא הופיע בלייב אייד ביולי אותה שנה. תקליטים מאוחרים יותר, החל מאלבום שירי דילן Dylanesque (2007), דרך אלבום עמוס הכוכבים Olympia (2010) ועד Loose Talk (2025), המשיכו לשכלל במקום להמציא מחדש את האווירה שעשה לשלו.
אובייקט הסגנון
השפעתו של פרי הייתה ויזואלית לא פחות מאשר קולית. לצד דייוויד בואי, הוא לימד דור שלם שכוכב פופ יכול להיות פרויקט אסתטי. היועץ פיטר יורק כינה אותו "אובייקט אמנות" ש"צריך להיות תלוי בטייט"; מגזין GQ, שהעניק לו פרס מפעל חיים בשנת 2005, כינה אותו "ילד הפלא המקורי של אמנות הפופ". בשנת 2007 עיצב המעצב דריס ואן נוטן קולקציה סביב תלבושותיו הישנות של פרי.
מדוע בריאן נקרא גאון
הטענה לגבי פרי חזקה יותר משל רוב זמרי הפופ מכיוון שהיא נשענת על חדשנות קונספטואלית אמיתית, למרות שיש לשקול זאת ביושר. האיכות היצירתית הספציפית שלו היא המיזוג שלו בין רגישות לאמנות פלסטית למוזיקה פופולרית: בהכשרה אצל המילטון בלוגיקה של הפופ-ארט, פרי התייחס לשיר הפופ כאל אובייקט מוכן למסגור, ציטוט והקשר מחדש, וזו הסיבה שאלבום הגרסאות ואסתטיקת הפאסטיש מרגישים כמו רעיונות ולא רק תקליטים. קייט בוש כינתה אותו "הזמר המרגש ביותר ששמעתי", באומרה שקולו "כיסה את כל הספקטרום הרגשי"; סימון לה בון, שהכניס את רוקסי מיוזיק להיכל התהילה של הרוק אן רול ב-2019, כינה את מילותיו "ניתוח לב פתוח". עדות זו של עמיתים מאמנים שהוא השפיע עליהם ישירות היא הוכחה משמעותית. הטיעון הנגדי ההגנה: קולו האמיתי של פרי מוגבל מבחינה טכנית, "קול שירה אלגנטי ומפתה" יותר מאשר כלי עוצמתי, ורולינג סטון דירג אותו רק במקום ה-150 בין הזמרים הגדולים ביותר. חלק ניכר מהחדשנות שלו היה קונספטואלי וויזואלי ולא מוזיקלי במובן הצר, וספקנים מוצאים את התחכום כמאולץ, ואפילו קריר. פסק הדין ההוגן ביותר הוא שפרי הוא חדשן אמיתי של פופ-אמנות שהאינטליגנציה שלו טמונה במסגור ובטעם ולא בעוצמה קולית, אמן שחשב על פופ בצורה מקורית יותר מאשר שר אותו.
מורשת
פרי הפך את היותו של הפופ לאמנות מודעת לעצמה לדבר מכובד, ואפילו בלתי נמנע, ובכך זרע את זרעי הגלאם, הגל החדש, הרומנטיקנים החדשים וכל שושלת רוק האמנות. הוא נבחר להיכל התהילה של הרוק אן רול ב-2019 ומונה למפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE). בנו של חוואי סוסי הפוני ממחוז דרהאם הפך חינוך בבית ספר לאמנות לדוקטרינה חדשה למוזיקה פופולרית.