פומיפון אדוניאדט: מלך הג'אז שהאריך ימים יותר מתשע-עשרה הפיכות
במאי 1992, כאשר רחובות בנגקוק היו מוכתמים בדם וחיילים ירו במפגינים, זימן מלך תאילנד את הגנרל שהורה על הדיכוי ואת מנהיג האופוזיציה שקרא לו תיגר. שני הגברים הובאו לפניו בטלוויזיה הארצית ושניהם, בהתאם לפרוטוקול, התקרבו אליו על ברכיהם. הגנרל סוצ'ינדה קראפראיון התפטר. דבר בחוקה התאילנדית לא העניק לפומיפון את הסמכות לעשות זאת. הוא עשה זאת בכל זאת, והמדינה הניחה לו.
נולד במסצ'וסטס
הוא נולד בבית החולים קיימברידג' בקיימברידג', מסצ'וסטס, ב-5 בדצמבר 1927, בנם הצעיר של הנסיך מהידול אדוניאדט, שלמד בריאות הציבור בהרווארד. המשפחה חזרה לתאילנד ב-1928; אביו מת מחוסר תפקוד כליות בשנה שלאחר מכן, וב-1933 לקחה אמו את הילדים לשווייץ. הוא גדל בבית הספר החדש של שווייץ הרומאנדית (École nouvelle de la Suisse romande) בלוזאן, קיבל תעודת בגרות בספרות צרפתית, לטינית ויוונית, והחל ללמוד מדעים באוניברסיטת לוזאן לפני שעבר למשפטים ולמדע המדינה — משום שאז כבר הפך תואר המדעים לחסר רלוונטיות לחייו.
כס מלכות ועיין
ב-9 ביוני 1946 נמצא אחיו הבכור, המלך אננדה מהידול, ירוי למוות בארמון. הנסיבות מעולם לא הוסברו לשביעות רצון; שלושה מעוזרי הארמון הוצאו להורג בגין רצח מלך ב-1955. פומיפון, בן שמונה-עשרה, היה לפתע מלך. שנתיים לאחר מכן, ב-4 באוקטובר 1948, בעת שנוהג בפיאט טופולינו ליד לוזאן, התנגש במשאית ונותר עם פגיעה בגב, שיתוק חלקי בפנים ואובדן קבוע של הראייה בעينه הימינית. סיריקיט קיטיאקארה, בתו של שגריר תאילנד בפריז, ביקרה אותו שוב ושוב בבית החולים. הם נישאו ב-28 באפריל 1950, שבוע לפני טקס הכתרתו בארמון הגדול ב-5 במאי, שם נשבע למלוך בצדקה לטובתם ולשמחתם של בני העם הסיאמי.
המוזיקאי
הוא התאהב בג'אז ב-1942 ולא התאושש מכך מעולם. הוא ניגן בסקסופון, בקלרינט, בחצוצרה, בגיטרה ובפסנתר, והחל להלחין ב-1946 עם "בלוז אור נרות" (Candlelight Blues), "אהבה בשקיעה" (Love at Sundown) ו"גשם יורד" (Falling Rain) — ארבעים ותשעה קטעים בסך הכל. הוא ייסד להקות, שידר מדי שבוע מתחנת רדיו של הארמון, וניגן עם בני גודמן ב-1956 ושוב בניו יורק ב-1960, וכן עם סטן גץ, ליאונל המפטון ובני קרטר. אוניברסיטת וינה למוזיקה ולאמנויות הבמה הפכה אותו לחבר כבוד ב-1964. אלו לא היו מפגשי נימוס שאורגנו עבור מלך; גודמן לא סבל חובבנים.
הממציא
במשך שבעים שנה יזם יותר מ-4,000 פרויקטים פיתוחיים, ומספר בולט מתוכם היה פרי הנדסתו שלו. הוא רשם פטנט על מאוורר שפכים של צ'אי פאטנה (Chai Pattana) ב-1993 והוא זכה במדליית זהב בתערוכת בריסל יוריקה 2000. הוא רשם פטנט על שיטות ליצירת גשם מלאכותי — טכניקת ה"סנדוויץ'" ב-1999, וה"סופר-סנדוויץ'" ב-2003. הוא קידם את עשב הווטיבר לשיקום קרקעות, דחף את הקמת סכרי קהון דאן פראקאנצ'ון (Khun Dan Prakanchon), פה סאק זולאסיד (Pa Sak Jolasid) והסטת השיטפון של קלונג לאט פו (Khlong Lat Pho), ועבד על איסוף חומר תורשתי של אורז ברצינות המספקת כדי לקבל את מדליית בורלוג הראשונה ב-2007. ב-2014 קבע האו"ם את יום הולדתו כיום הקרקע העולמי. דוקטרינת "כלכלת ההסתפקות במועט" שלו — מקומית, מתוסنת, ספקנית כלפי צמיחה מוטת יצוא — נכתבה בחוקה לאחר הפיכת 2006.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא גם הפליג. הוא בנה סירת מפרש מסדרת OK, הפליג בה שישים מייל ימי מהואה הין לסאטאහිפ (Sattahip) בשבע עשרה שעות ב-19 באפֿריל 1966, עיצב סירות מירוץ במחלקות אינטרנשיונל אנטרפרייז (International Enterprise), OK ומות' (Moth), וזכה במדליית זהב במשחקי חצי האי בדרום-מזרח אסיה ב-1967 יחד עם בתו אובולרטანა — כשהוא מתחרה, ראוי לציין, ללא תפיסת עומק משקפתית.
המלך הפוליטי
התערבויותיו היו בררניות ובעלות משקל. ב-1957 ייעץ לפילדמרשל פיבונסונגקראם להתפטר ולאחר הפיכת סארית תאנארט, הטיל ממשל צבאי ומינה את סארית למגן הצבאי של הבירה. באוקטובר 1973 הודיע על התפטרותו של תאנום קיטיקאצ'ורן ועל עזיבתו את המדינה בעקבות הרג סטודנטים בידי המשטרה. ב-1976 חזר חיזור אחר צופי הכפר והמשמר האדום (Red Gaurs), תמך בהפיכה שבאה בעקבות טבח אוניברסיטת תאמאסט ובחר בתאנין קראיוויצ'יין לראש ממשלה, תוך שמירת שתיקה על הטבח עצמו. הוא סירב לאשר את נסיונות ההפיכה של אפריל 1981 וספטמבר 1985, וכוחות הנאמנים לממשלה גברו בשני המקרים. ואז הגיע מאי 1992.
באפריל 2006 כינה את הבחירות המוחרמות בלתי דמוקרטיות — "זה, סלח לי, בלאגן. זה בלתי רציונלי" — ובמאי פנה אל שופטים בכירים ישירות; בית המשפט העליון ביטל את הבחירות ב-8 במאי. כאשר הצבא הדיח את תאקין צ'ינוואט באותו ספטמבר, פרשנים רבים פירשו את המלך כמי שנתן איסור שבשתיקה, והמבקר סולאק סיვארקסה אמר בפשטות שללא מעורבותו ההפיכה הייתה בלתי אפשרית. ב-2014 הכיר בהפיכת הגנרל פריואן צ'אן-או-צ'ה ולאחר מכן מינה אותו רשמית לשלוט. החוקרים דאנקן מקארגו ופדריקו פרארה תיאר את המנגנון כ"מונרכיית רשת": השפעה המופעלת בעקיפין באמצעות שליחים, בראש ובראשונה נשיא המועצה המלכותית פרם טינסולאנאנדה, ובאמצעות בתי המשפט.
השתיקה סביבו
חוק הפגיעה בכבוד המלכות (Lèse-majesté) בתאילנד נושא עונש של שלוש עד חמש עשרה שנות מאסר והוחמר לאחר 1976. בנאום יום הולדתו ב-2005 הזמין פומיפון ביקורת: "למעשה, עלי גם להיות מבוקר. אינני פוחד אם הביקורת נוגעת למה שאני עושה לא נכון, כי אז אני יודע" — והוסיף כי ההתעקשות שהמלך אינו יכול לטעות פירושה סירוב להתייחס אליו כאל בן אדם. ההליכים המשפטיים עלו אז מחמישה או שישה בשנה ל-478 ב-2010. הביוגרפיה הביקורתית של פול האנדלי המלך לעולם אינו מחייך (The King Never Smiles) נאסרה להפצה בינואר 2006. מגזין פורבס העריך אתונו בכ-30 מיליארד דולר ב-2010 ודירג אותו כבן המלוכה העשיר בעולם מ-2008 עד 2013, נתון שהממשלה התאילנדית חלקה עליו בטענה שהוא ערבב בין החזקותיה המוסדיות של הלשכה לרכוש הכתר לבין עושר אישי.
מדוע פומיפון מכונה גאון
מכל המלכים המודרניים יש לו את הטענה המתועדת החזקה ביותר, והיא עדיין זקוקה לסייג פעמיים. התוצר הטכני הוא אמיתי ומאומת חיצונית: פטנטים שהוענקו, מאוורר שזכה בזהב בתערוכת המצאות בינלאומית פתוחה, מדליית בורלוג הראשונה, אירוע מטעם האו"ם על שם עבודת הקרקע שלו, ארבעים ותשעה קטעים מוזיקליים שבוצעו עם מוזיקאים מהדרגה הראשונה, סירות מפרש בעיצובו שלו שהופלגו לזהב אזורי בעין אחת. מעטים מאוד מייצרים מגוון כזה במשך חיים שלמים בלי שום דבר אחר לעשות; הוא ייצר זאת תוך כדי היותו ראש מדינה.
הטענה הפוליטית היא נפרדת וגדולה יותר. במשך שבעים שנה הוא סחט סמכות עצומה מתפקיד שהחזיק רשמית כמעט באף סמכות, וב-1992 שני גברים שפיקדו על הצבא ועל הרחובות כרעו ברך לפניו בטלוויזיה מפני שביקש.
טענת הנגד ההוגנת היא ששום דבר מן התשבחות אינו יכול להישקל כפשוטו. ביקורתו הייתה פשע שדינו עד חמש עשרה שנות מאסר, כך ששום הערכה ציבורית כנה לא הייתה אפשרית בתאילנד כל עוד חי, וההערצה הוגנה משפטית כמו גם ניתנה בחופשיות. חוקרים שלמדו את תקופת השלטון מקרוב מתארים השפעה המופעלת באמצעות שליחים ובתי המשפט ולא באמצעות אמצעים חוקתיים פתוחים. הוא סירב לשתי הפיכות וברך בפועל אחרות, כולל אחת שבאה בעקבות טבח שמעולם לא גינה. התיאור ההוגן ביותר אינו פשוט גאונות המצאתית אלא משהו נדיר ובלתי נוח יותר: אדם בעל סקרנות טכני אמיתית שהמיר סמכות מוסרית בלתי מעורערת לכוח פוליטי, וניצל אותו באופן לא אחיד.
מורשת
לאחר עשור שבילה בחלקו הגדול בבית החולים, מת בבית החולים סיריראג' בבנגקוק בשעה 15:52 ב-13 באוקטובר 2016, בגיל 88, לאחר שמלך 70 שנים ו-126 ימים — הכהונה הארוכה ביותר של מלך תאילנדי כלשהו והארוכה ביותר בהיסטוריה המתועדת של ריבון אסייתי עצמאי כלשהו. הממשלה הכריזה על שנת אבל; הוא נשרף במשך חמישה ימים שהסתיימו ב-26 באוקטובר 2017. בנו ירש אותו כראמה X, ופרשנים ציינו מיד שהמלך החדש לא משך את אותה הערצה — שזו הייתה הנקודה שכולם בתאילנד הבינו וכמעט איש לא יכול היה לומר בקול.