בהסקארה השני: חלוץ החשבון בהודו
בהסקארה השני (1114–1185 לספירה), המכונה בהסקאראצ'ריה — "בהסקארה המורה" — היה המתמטיקאי והאסטרונום הבולט ביותר בהודו של המאה ה-12. הוא נולד באזור מהאראשטרה של ימינו, בנו של האסטרולוג מהסווארה, והגיע לנהל את מצפה הכוכבים האסטרונומי הגדול באוג'יין, שהיה אז הלב המתמטי של תת-היבשת, והפיק עבודה שסינתזה והתעלתה על מאות שנים של הישגים מתמטיים הודים.
ה"סידהאנטה שירומאני"
בשנת 1150, בגיל 36, השלים בהסקארה את יצירת המופת שלו, ה"סידהאנטה שירומאני" ("כתר המסות"), עבודה בארבעה חלקים שהפכה לאבן יסוד במדע ההודי. חלקיה הם: ה"לילאוואטי", על אריתמטיקה, שנקרא על שם בתו; ה"ביג'אגאניטה", על אלגברה; ה"גראהאגאניטה", על מתמטיקה פלנטרית; וה"גולאדהיאיה", על הכדור והאסטרונומיה. ה"לילאוואטי" לבדו — המכסה שברים, סדרות ופתרון משוואות ליניאריות וריבועיות — נלמד ברחבי הודו במשך מאות שנים ותורגם לפרסית בהוראת הקיסר המוגולי אכבר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לגעת באינסוף
הישגיו המדהימים ביותר של בהסקארה נוגעים ברעיונות שאירופה לא תמסד עד המאה ה-17. הוא עבד בביטחון עם השיטה העשרונית המיקומית, חקר את ההתנהגות של כמויות המחולקות באפס, ונתן ניסוח ברור למה שמוכר כיום כצורה של משפט רול. דרך המושג שלו "טאטקאליקה-גאטי" — "תנועה רגעית" — הוא ניתח את תנועת כוכב הלכת במהלך מרווח זמן קטן לאין שיעור, תובנה המקדימה את החשבון הדיפרנציאלי של ניוטון ולייבניץ בכחמש מאות שנה. הוא גם סיפק פתרונות למשוואות לא מוגדרות מהסוג שקושר מאוחר יותר ל"פל".
מורשת
בהסקארה השני מסמן את נקודת השיא של המתמטיקה ההודית הקלאסית. כתביו נשאו קדימה את הגאונות המצטברת של המסורת, הועברו דרך העולם האסלאמי, ונשארו אבני דרך בהיסטוריה העולמית של המתמטיקה והאסטרונומיה.