ברוך שמאילוב: המלחמה הארוכה ב-66 קילוגרם
בדצמבר 2022 הביא איגוד הג'ודו העולמי את טורניר המאסטרס שלו — טורניר המוזמנים בלבד המקבץ את הלוחמים בעלי הדירוג הגבוה ביותר בכל קטגוריית משקל ולא איש מלבדם — לירושלים. ברוך שמאילוב ניצח בו. הוא היה בן עשרים ושמונה, הוא היה בסבב הבוגרים במשך שבע שנים כשהוא אוסף מדליות כסף וארד במידה שווה בקירוב, והוא לקח את הזהב בבית, בשדה התחרותי הקשה ביותר שהג'ודו מרכיב מחוץ לאליפות עולם. זו הייתה נקודת השיא של קריירה שנבנתה כמעט כולה מהחמצות קרובות שמעולם לא הפכו לכניעה.
חדרה
הוא נולד ב-2 בספטמבר 1994 בחדרה. הוריו התגרשו כשהיה בן ארבע והוא גדל אצל אמו, אלזה, שעבדה כמלחימה בתחום האלקטרוניקה — עבודה שאומרת את רוב מה שצריך לומר על המשאבים שעמדו לרשות ילד שרצה להיות ספורטאי עילית.
הוא החל בג'ו-ג'יטסו ובקראטה בגיל שש ועבר לג'ודו זמן קצר לאחר מכן. ההתערבות המכרעת הגיעה בגיל אחת עשרה, כאשר יואל רזבוזוב — בעצמו ג'ודוקא בינלאומי לשעבר, ולימים פוליטיקאי ישראלי — צפה בו והמליץ להעבירו למכון וינגייט, מרכז האימונים הלאומי שבו ישראל מייצרת את הספורטאים האולימפיים שלה. שמאילוב השלים את המעבר בגיל שתים עשרה. מאותו רגע הוא היה בתוך המערכת, עובד תחת אורן סמדג'ה, בעצמו מדליסט ארד אולימפי, לצד ארתור קטייב וערן ורדי.
הג'וניור שניצח את כולם חוץ מאבה
תוצאות הג'וניור הגיעו בבת אחת. ב-2013 הוא זכה באליפות ישראל עד גיל 21 ברעננה. ב-2014 הוא זכה באליפות אירופה לנוער בבוקרשט, וזכה בה בדרך הנחרצת ביותר הקיימת בענף: כל קרב באיפון, הניקוד המלא שמסיים קרב באופן מיידי. מאוחר יותר באותה שנה הוא הוסיף את תואר אליפות אירופה עד גיל 23 בוורוצלב, כשהוא מנצח את אנדרז' ירב (Andraž Jereb) בגמר, וזהב נוסף באליפות ישראל עד גיל 21.
היוצא מן הכלל הייתה אליפות העולם לנוער בפורט לודרדייל, שם לקח את הארד לאחר שהפסיד בחצי הגמר להיפומי אבה (Hifumi Abe). אבה היה עתיד להפוך ללוחם ה-66 קילוגרם המגדיר של התקופה ואלוף אולימפי כפול. ההפסד לו לא היה פסק דין על שמאילוב; זו הייתה, עם זאת, הופעה מוקדמת של החומה שעליה יבלה עשור כשהוא נשען נגדה.
שמונה שנים בסבב העולמי
מה שבא לאחר מכן הוא רשומה שמתגמלת קריאה איטית. כסף בגראנד פרי טביליסי ב-2015, שם ניצח את גאורגי זנטראיה (Georgii Zantaraia) — אלוף עולם לשעבר — לפני שהפסיד בגמר לדבאדורג'ין טומורקולג (Davaadorjiin Tömörkhüleg). התואר הלאומי הישראלי באותה שנה, מעל טוהר בוטבול. כסף בזאגרב ב-2016. ארד בגראנד סלאם באקו ובגראנד פרי אנטליה ב-2017, פלוס מדליית ארד ראשונה במאסטרס לאחר ניצחון על צ'ארלס צ'יבנה (Charles Chibana).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז 2018, השנה הצפופה ביותר שלו: ארד בגראנד סלאם דיסלדורף, שהושג מעל יעקוב שמיאלוב (Yakub Shamilov) בניקוד זהב; כסף בהאג; ארד בזאגרב; ארד באבו דאבי; וכסף בטורניר המאסטרס, שם הדיח את אדריאן גומבוץ (Adrian Gomboc) ודניאל קרגנין (Daniel Cargnin) לפני שהפסיד לז'ושירו מרויאמה (Joshiro Maruyama). ב-2019 הגיעו מדליות ארד בגראנד סלאם פריז ויקטרינבורג. הוא הגיע למקום השלישי בעולם בקטגוריית 66 קילוגרם ב-2019, והיה חוזר לדירוג הזה ב-2022 ושוב ב-2024.
לאורך סבב הג'ודו העולמי (IJF World Tour) סך הקריירה שלו התייצב על שתי מדליות זהב, שבע מדליות כסף ושמונה מדליות ארד. שבע עשרה מדליות; שתיים מהן מהמדרגה הראשונה. היחס הזה הוא צורת הקריירה שלו והמדד הכנה למקום שבו עמד: בעקביות בין שמונה הגברים הטובים בעולם במחלקה שלו, ורק לעיתים רחוקות הגבר הטוב ביותר בחדר.
טוקיו, ירושלים, פריז
במשחקי טוקיו, שנערכו ב-2021, הוא ניצח את קווין לופורטה (Kevin Loforte) ואת נייתן כץ (Nathan Katz) ואז הפסיד לואזה מרגוולישווילי (Vazha Margvelashvili), וסיים במקום החמישי בתחרות האישית ל-66 קילוגרם — המיקום האכזרי ביותר בספורט האולימפי. הוא עזב את טוקיו עם מדליה בכל מקרה: ארד בתחרות הקבוצתית המעורבת.
ואז הגיעה השנה הטובה. ב-2022 הוא ניצח בגראנד סלאם תל אביב, סיים שביעי באליפות העולם בטשקנט, ולקח את זהב המאסטרס בירושלים. ביוני 2023 הוא עבר ניתוח במיניסקוס, והוא חזר לקחת כסף בגראנד סלאם טשקנט וכסף בגראנד פרי לינץ ב-2024, כשהוא מחזיר את עצמו למקום השלישי בעולם.
פריז ב-2024 לא חזרה על טוקיו. הוא ניצח את עבד א-רחמן בושיטה (Abderrahmane Boushita), הפסיד לנוראלי אמומאלי (Nurali Emomali), וסיים תשיעי, עם מקום תשיעי גם בתחרות הקבוצתית המעורבת. המשחקים סומנו עבור המשלחת הישראלית על ידי משהו מחוץ לספורט: סמדג'ה, מאמנו מאז וינגייט, הגיע לפריז שבועות ספורים בלבד לאחר שבנו עומר נהרג בזמן שירותו בצה"ל בעזה. שמאילוב דיבר על נוכחות מאמנו על המזרן כסמל לחוסן של המדינה.
הוא פרש בינואר 2026, בגיל שלושים ואחת.
מדוע ברוך מכונה גאון
הטענה כאן היא על מיומנות ואינטליגנציה גופנית, לא אינטלקט, ויהיה זה לא ישר להציג זאת ככל דבר אחר. מה ששמאילוב החזיק בו היה הכשירות הספציפית של הג'ודוקא קל המשקל: היכולת לנצח באחיזה לפני הזריקה — הקרב על השרוול והדש שמכריע את רוב הקרבות ברמה הזו לפני שאחד הלוחמים תקף — והיכולת להמשיך לקבל החלטות נכונות עמוק בתוך ניקוד הזהב, ההארכה בשיטת מוות פתאומי שבה הטכניקה מתדרדרת והעייפות בוחרת את המנצח. מדליית הארד שלו מדיסלדורף ב-2018 הגיעה בדיוק כך, בזמן פציעות. תואר אליפות אירופה לנוער שלו הגיע בדרך ההפוכה, כל קרב הסתיים באיפון, מה שדורש את החצי השני של המיומנות: זיהוי הרגע הבודד שבו שיווי המשקל של יריב באמת נשבר ומחויבות מוחלטת אליו.
לטיעון הנגד יש משמעות. אף אחד במקורות לא מכנה אותו גאון. הוא מעולם לא זכה באליפות עולם אישית או במדליה אולימפית אישית; תקרות הזכוכית שלו היו מקום חמישי בטוקיו ומקום שביעי בטשקנט, והמדליה האולימפית היחידה שלו הגיעה בתחרות הקבוצתית המעורבת. זהב המאסטרס שלו הושג על מזרנים ביתיים בירושלים. קטגוריית 66 קילוגרם בתקופתו הייתה שייכת להיפומי אבה ולז'ושירו מרויאמה, ושמאילוב הפסיד לשניהם ברגעים המכריעים. מה שהיה לו, ללא עוררין, היה עמידות — עשור בתוך העשירייה הראשונה בעולם, לאורך שני מחזורים אולימפיים וניתוח ברך. זהו דבר נדיר יותר מטורניר מבריק בודד, אך זה לא אותו הדבר כמו גאונות, והרשומה צריכה להיות רשאית לומר זאת.
מה הוא משאיר אחריו
הקריירה של שמאילוב היא מחקר על איך נראה ספורט עילית קצת מתחת לפסגה. שבע עשרה מדליות בסבב העולמי, שלוש הגעות נפרדות למקום השלישי בעולם, תואר מאסטרס בבירת ארצו, ומדליית ארד אולימפית קבוצתית — שנאספו על ידי ילד מחדרה שאמו הלחמה מעגלים מודפסים וכישרונו זוהה, בגיל אחת עשרה, על ידי מישהו שקרה שצפה. עבור הג'ודו הישראלי, תוכנית קטנה שהפיקה מספר לא פרופורציונלי של ספורטאי משקל קל ברמה עולמית, הוא אחת הדמויות הנושאות בנטל של דורו: לא האלוף שהמערכת קיוותה לו, אלא הלוחם שהשאיר את המדינה בשיח המדליות במשך עשר שנים רצופות.