ברוך בלומברג: מדגימת דם של אבוריג'יני ועד חיסון, ואז עד מאדים
דגימת דם יחידה שנלקחה ממטופל אבוריג'יני אוסטרלי בשנת 1964 לא הייתה אמורה לחשוף נגיף. ברוך בלומברג (Baruch Blumberg) צד משהו אחר לגמרי – וריאציות תורשתיות בחלבוני דם בקרב אוכלוסיות העולם – כאשר תגובה לא מוסברת של נוגדנים באותה דגימה הובילה אותו אל עקבות ההפטיטיס B. הוא זכה על כך בפרס נובל, רישיין חיסון שמנע מאז מקרי סרטן כבד רבים מספור, ולאחר מכן, בשנות השישים לחייו, ייסד את החיפוש של נאס"א (NASA) אחר חיים בכוכבי לכת אחרים.
קצין סיפון בצי שהפך לרופא
בלומברג נולד בברוקלין ב-1925 ושירת בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה כקצין סיפון על ספינות נחיתה, לפני שחזר ללימודים אזרחיים – תחילה פיזיקה ביוניון קולג', אחר כך מתמטיקה לתארים מתקדמים בקולומביה, לפני שהחליט על רפואה וקיבל תואר דוקטור לרפואה (MD) מהקולג' לרופאים ומנתחים של אוניברסיטת קולומביה. הוא המשיך לדוקטורט בביוכימיה בבליול קולג', אוקספורד, בהנחיית אלכסנדר אוגסטון, שם חקר את הכימיה הפיזיקלית של חומצה היאלורונית. ההכשרה המשולבת הזו – מדע פיזיקלי, רפואה קלינית, והרגל שרכש בים לשים לב לסביבות לא מוכרות – עיצבה תוכנית מחקר יוצאת דופן ברגע שהגיע למכוני הבריאות הלאומיים (NIH) ב-1957: במקום לרדוף אחרי מחלה אחת, הוא יצא למפות כיצד וריאנטים של חלבוני דם נבדלים בין אוכלוסיות אנושיות, ומה אותה וריאציה עשויה לומר על רגישות למחלות.
אנטיגן אוסטרליה
המשך פרויקט הגנטיקה של אוכלוסיות דרש עבודת שטח ברחבי אפריקה, אסיה והאוקיינוס השקט, תוך איסוף דם מקבוצות שהסרום שלהן נבדק לעיתים רחוקות על ידי מעבדות מערביות. ב-1964, לאחר שעבר למרכז הסרטן פוקס צ'ייס (Fox Chase Cancer Center) בפילדלפיה, הבחין בלומברג שסרום של אדם אבוריג'יני אוסטרלי הגיב עם נוגדנים שנמצאו בדמו של מטופל המופיליה אמריקאי שעבר עירויים וטיפולים מרובים – תגובת שיקוע בלתי צפויה למשהו שהוא כינה בתחילה פשוט "אנטיגן אוסטרליה". נדרשו עוד כמה שנים של עבודה, קישור האנטיגן למקרי הפטיטיס וזיהויו בסופו של דבר כחלבון המעטפת של נגיף ההפטיטיס B, לפני שהמשמעות האמיתית של התגלית התבררה: סמן סרולוגי אמין לנגיף שהדביק מאות מיליונים ברחבי העולם והיה גורם מוביל לסרטן הכבד.
מאנטיגן לחיסון
בלומברג לא עצר באבחון. עד 1969 צוותו השתמש בחלקיקי אנטיגן מעטפת שעברו טיהור מפלזמת דם נגועה כדי לפתח חיסון מוקדם להפטיטיס B, רשם פטנט על הגישה – וראוי לציון עבור תגלית בהיקף כזה – סירב לשמור לעצמו את הכנסות הרישוי, ובמקום זאת הפנה אותן חזרה למחקר. שותפות ב-1976 עם מרק (Merck) העבירה את החיסון לעבר ייצור בהיקף רחב, וניסויי שדה בהובלת וולף שמונש הדגימו יעילות של מעל 90 אחוז עם פרופיל בטיחות חיובי. החיסון שנוצר הפך לאחד החיסונים הראשונים שנפרסו באופן נרחב נגד נגיף הגורם לסרטן בבני אדם, מכיוון שזיהום בהפטיטיס B הוא גורם מרכזי לקרצינומה הפטוצלולרית, והפצתו הגלובלית נחשבת כמי שמנעה מיליוני זיהומים ואת מקרי סרטן הכבד שהיו עלולים להופיע עשורים לאחר מכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרס נובל
בשנת 1976 חלק בלומברג את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם דניאל קרלטון גאידושק (Daniel Carleton Gajdusek), כאשר הוועדה ציינה את תגליתם של "מנגנונים חדשים למקור ולהפצה של מחלות זיהומיות" – גאידושק עבור קורו, ובלומברג עבור הפטיטיס B. הפרס האיץ את מעמדו הבינלאומי של בלומברג, ובשנה שלאחר מכן הוא ערך ביקור היסטורי בסין במהלך הפתיחה המחודשת המוקדמת ביותר של הקשרים המדעיים בין שתי המדינות, תוך שיתוף טכנולוגיית החיסון בתקופה שבה ההפטיטיס B השתוללה שם.
אוקספורד, ואז החלל החיצון
הקריירה של בלומברג סירבה להסתפק במסלול אחד. בין השנים 1989 ל-1994 הוא כיהן כראש בליול קולג', אוקספורד, המוסד שבו התאמן עשורים קודם לכן, חזרה יוצאת דופן עבור רופא-מדען אמריקאי. לאחר מכן ב-1999, בגיל 74, הוא הפך למנהל המייסד של מכון האסטרוביולוגיה של נאס"א, כשהוא מיישם את אותו אינסטינקט שהניע את עבודת השטח שלו בגנטיקה של אוכלוסיות – להגיע לסביבה שבה האורגניזם הבלתי צפוי עשוי להסתתר – לחיפוש אחר חתימות כימיות של חיים מחוץ לכדור הארץ. מאוחר יותר הוא כיהן כנשיא האגודה הפילוסופית האמריקאית. בלומברג נפטר בשנת 2011, במופט פילד ליד מרכז המחקר איימס של נאס"א במאונטיין ויו, קליפורניה, זמן קצר לאחר שנשא הרצאה בפני עמיתיו למכון – מדען שעבד עדיין בקצות השדה שלו עד הסוף.
קריירה מאוחרת וחסרת מנוחה
גם אחרי פרס נובל והחיסון, בלומברג המשיך לעבוד בפינות נידחות של התחום שלו: הוא חקר תרופות צמחיות מסורתיות לפעילות אנטי-ויראלית אפשרית נגד הפטיטיס B, ופרסם על הקשר הסטטיסטי המוזר של הנגיף עם יחס המינים של צאצאי אימהות נגועות – סוג של מוזרות ברמת האוכלוסייה שהגדירה את הקריירה שלו מההתחלה. הוא גם עזר להקים את קרן לואיס וקלארק, התומכת במחקרי שדה של מדענים בתחילת דרכם, מחווה מתאימה מאדם שתגליתו שלו הייתה תלויה לחלוטין ביציאה לשטח במקום להישאר במעבדה.
מדוע ברוך נקרא גאון
תגליתו של בלומברג לא הגיעה מהשערה על נגיף; היא הגיעה מהבחנה שדגימה התנהגה בצורה מוזרה במחקר שנבנה כדי לענות על שאלה אחרת, ומסירוב להשליך את האנומליה כרעש. זוהי צורה ספציפית וניתנת ללימוד של תשומת לב מדעית – תצפית שדה מתמשכת ורב-אוכלוסייתית בשילוב עם הסבלנות לרדוף אחרי מה שתגובה בלתי צפויה של נוגדן באמת אומרת, ולא האלגנטיות התיאורטית שזוכה להערכה רבה יותר בסיפורי פרס נובל. עמיתים ופרופילים מאוחרים יותר ייחסו לו בדיוק את האיכות הזו: יכולת לראות משמעות במה שאחרים היו פוטרים כווריאציות רקע, ואז לשאת תגלית כל הדרך מדגימת דם בודדת לחיסון בר-ייצור. המורכבות הכנה קטנה כאן יותר מאשר אצל כמה מבני דורו, אך היא קיימת: הקריירה של בלומברג מראה גאונות כהמשכיות לא פחות מאשר כתובנה – אותה תכונה שהפכה אותו לשימושי לנאס"א עשורים לאחר מכן, כשנכנס לתחום לא קשור לחלוטין ושאל את אותו סוג של שאלות סבלניות ברמת האוכלוסייה.
מורשת
החיסון להפטיטיס B נותר חלק מלוח החיסונים השגרתי לילדים ברוב חלקי העולם, וארגון הבריאות העולמי מייחס לו ירידה מדידה בשכיחות סרטן הכבד בקרב אוכלוסיות מחוסנות. מרכז הסרטן פוקס צ'ייס, שבו עשה בלומברג את תגליתו המרכזית, ממשיך לציין את עבודתו כתרומתו המשמעותית ביותר לבריאות העולמית, ומוסדות מבליול קולג' ועד האגודה הפילוסופית האמריקאית עדיין מנהלים תוכניות ומלגות על שמו.