אנטולי ארצבסקי: מפקד של איחוד מתפוגג
אנטולי ארצבסקי (Anatoly Artsebarsky) שוגר למסלול סביב כדור הארץ כאזרח ברית המועצות וחזר, חמישה חודשים לאחר מכן, למדינה שהייתה בשלבי התפרקותה הסופיים תחתיו. הוא פיקד על תחנת החלל מיר (Mir) במהלך ניסיון הפיכה כושל נגד מיכאיל גורבצ'וב, ביצע שש הליכות חלל שסכומן למעלה משלושים ושתיים שעות, והוביל משימה שהובילה את האדם הבריטי הראשון אי פעם שטס לחלל – לאחר מכן עזב את חיל הקוסמונאוטים לצמיתות פחות משלוש שנים לאחר טיסתו היחידה, תוך שהוא מציין סיבות רפואיות.
מכפר אוקראיני לטיסות ניסוי
ארצבסקי נולד ב-9 בספטמבר 1956 בפרוסיאנה (Prosyana), יישוב במחוז דניפרופטרובסק (Dnepropetrovsk Oblast) במה שהיה אז הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. הוא התאמן במכון חיל האוויר הסובייטי, סיים את לימודיו ב-1977, והפך לטייס ניסוי צבאי, מסלול קריירה שהזין ישירות את צינור הגיוס התובעני ביותר של תוכנית החלל הסובייטית. בעת שעבד ב-GKNII, המכון הממלכתי לחקר טיסה, הוא נבחר בספטמבר 1985 כקוסמונאוט ניסוי המיועד לתוכנית בוראן (Buran) – התשובה של ברית המועצות למעבורת החלל האמריקאית – לפני שהכשרתו עברה לכיוון משימות מאוישות לתחנת החלל מיר. הכשרת הקוסמונאוט הבסיסית שלו נמשכה מנובמבר 1985 עד דצמבר 1987, והוא עבר לקבוצת הקוסמונאוטים TsPK-9 בשנת 1988, שם בילה מספר שנים נוספות כאיש צוות גיבוי, כולל כמפקד גיבוי למשימת סויוז TM-11 (Soyuz TM-11), לפני שקיבל לבסוף משימת טיסה משלו.
משימה הקרויה על שם בריטניה
טיסת החלל היחידה של ארצבסקי, סויוז TM-12, שוגרה ב-18 במאי 1991 תחת פיקודו, לצד מהנדס הטיסה סרגיי קריקליוב (Sergei Krikalev) – בטיסתו השנייה למיר – והלן שרמן (Helen Sharman), האזרחית הבריטית הראשונה שנסעה לחלל. הטיסה הייתה גולת הכותרת של פרויקט ג'ונו (Project Juno), מיזם שיתופי שמומן בחלקו על ידי המגזר הפרטי הבריטי שהציב את שרמן על סיפון מיר כדי לבצע ניסויים במדעי החיים וכימיה, כולל בדיקות מוליכי-על בטמפרטורה גבוהה וקשרי רדיו עם תלמידי בית ספר בריטיים, לצד קבוצת זרעי אמנון ותמר שנלקחו למעלה לצורך מחקר חשיפה לחלל. שרמן חזרה לכדור הארץ לאחר כשמונה ימים, אך ארצבסקי וקריקליוב נשארו על סיפון מיר לשלב ארוך הטווח של המשימה, שסומן כ-Mir EO-9 (או Mir-9), שנמשך חודשים.
פיקוד במהלך הפיכה
כהונתו של ארצבסקי כמפקד מיר חפפה לאחד הקרעים הפוליטיים המכוננים של המאה העשרים. באוגוסט 1991, פקידים סובייטים קשי-קו ניסו לתפוס את השלטון מידי מיכאיל גורבצ'וב בהפיכה שקרסה תוך ימים אך הניעה את שרשרת האירועים שהסתיימה בפירוק ברית המועצות בדצמבר באותה שנה. ארצבסקי וקריקליוב צפו במשבר מתפתח מהמסלול, כשהם עדיין מחויבים לשגרת העבודה של תחנת חלל שהייתה זקוקה לתפעול ללא קשר לאיזו ממשלה, אם בכלל, שלטה על הקרקע למטה – נקודת תצפית מוזרה עבור שני גברים שהזהות הלאומית שלהם הייתה בתהליך של הפסקה להתקיים. קריקליוב התפרסם כקוסמונאוט שהשהות הממושכת שלו על סיפון מיר הותירה אותו מכונה באופן לא רשמי "האזרח הסובייטי האחרון"; ארצבסקי, לעומת זאת, חזר לכדור הארץ ב-10 באוקטובר 1991, לפני סיומו הרשמי של האיחוד, לאחר ששהה 144 ימים, 15 שעות ו-21 דקות בחלל כמפקד התחנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שש הליכות חלל
במהלך המשימה, ארצבסקי ביצע שש פעילויות חוץ-רכביות (EVA), כשהוא צובר למעלה משלושים ושתיים שעות מחוץ לתחנה – לוח זמנים תובעני של הליכות חלל שכלל הרכבה מבנית ועבודות תחזוקה על החלק החיצוני של מיר. זה היה עומס EVA כבד באופן יוצא דופן גם לפי הסטנדרטים של משימות מיר ארוכות הטווח. הוא מעולם לא טס לחלל שוב, ופרש רשמית ממעמד פעיל של קוסמונאוט ב-28 ביולי 1994, מסיבות רפואיות.
הכרה וקריירה שנייה
על שירותו, ארצבסקי עוטר בתואר גיבור ברית המועצות, הכבוד האזרחי והצבאי הגבוה ביותר של המדינה, והוא החזיק בדרגת קולונל במה שהפך, לאחר 1991, לחיל האוויר הרוסי. לאחר עזיבת תפקידו הפעיל כקוסמונאוט, הוא עבר לעבודה תכנונית על קונספטים עתידיים של תחנות חלל ומאוחר יותר נטל תפקיד מנהיגותי במקצוע עצמו, והפך לסגן נשיא פדרציית הקוסמונאוטים הרוסית מיוני 2000. הוא המשיך לייצג את קהילת הקוסמונאוטים בעולם בעשורים שלאחר טיסתו, כולל ביקור ב-2019 באוניברסיטת שריף (Sharif University) בטהראן לצד הקוסמונאוט טלגאט מוסאבייב (Talgat Musabayev), כחלק מעבודת ההסברה המתמשכת של ותיקי הטיסות לחלל של רוסיה.
מלאכת הפיקוד במסלול
הישגו של ארצבסקי לא היה רעיוני או מדעי במובן שבו הישג של מתכנן משימות או פיזיקאי עשוי להיות; זו הייתה המשמעת המאומנת והמתישה פיזית של ביצוע נהלים מדויקים ובעלי סיכון גבוה בסביבה שלא מותירה מקום לטעות, ובמהלך טיסתו, גם ללא בקרה קרקעית פוליטית אמינה. פיקוד על תחנת חלל במהלך שש הליכות חלל פירושו ניהול מערכת תומכת חיים, בטיחות של איש צוות עמית, ועומס עבודה פיזי מעניש בו-זמנית, כל זאת תוך תגובה למשבר גיאו-פוליטי המתפתח אלפי קילומטרים למטה, שעלול היה לשנות את זהות האנשים, אם בכלל, שהנחו את המשימה מכדור הארץ. השילוב הזה של דיוק טכני וקור רוח מאולתר תחת לחץ חסר תקדים הוא המיומנות הספציפית שהפגינה טיסתו.
מדוע אנטולי מכונה גאון
שום דבר ברישומו של ארצבסקי אינו תומך בכינויו כגאון במובן השמור למדענים או ממציאים; שלו הייתה המיומנות הממושמעת של טייס ניסוי ומפקד משימה מובחר, לא יומרה למקוריות רעיונית, ואף מקור אינו מתייחס אליו כחלוץ אינטלקטואלי. מה שטיסתו היחידה אכן מדגימה הוא מיומנות תפעולית יוצאת דופן: השליטה הפיזית והפרוצדורלית הנדרשת להשלמת שש הליכות חלל תובעניות תוך פיקוד על תחנה ועל חבר צוות במהלך משבר פוליטי חי ללא תסריט למעקב. זוהי מיומנות תחת לחץ יוצא דופן, מושחזת לאורך שנים של אימוני טייס ניסוי ולא בזכות הבזק של תובנה יצירתית, וראוי לציין זאת בבירור במקום לייפות זאת כמשהו מפואר יותר. אם המילה שייכת בכל מקום בסיפורו, היא מתארת מיומנות צרה ותובענית – הטסה, פיקוד וסיבולת פיזית – ולא גאונות רחבה יותר.
מורשת
טיסתו של ארצבסקי נותרה אחת המשימות המוזרות היסטורית בתוכנית מיר כולה: מפקד סובייטי שהוביל את האסטרונאוטית הראשונה של בריטניה למסלול, ואז צפה במדינתו שלו מתחילה להיעלם בזמן שהוא עדיין הקיף אותה. תפקידו לאחר מכן בהדרכת פדרציית הקוסמונאוטים הרוסית הרחיב את השפעתו הרבה מעבר למשימה היחידה והמפרכת שהגדירה את קריירת הטיסה שלו.