אנטול פיסטולארי: הילד שניצח על הפאתטיק בגיל שבע
בגיל שבו רוב הילדים עדיין לומדים לקרוא שעון, אנטול פיסטולארי עמד מול תזמורת מקצועית בקייב וניצח על סימפוניה מס' 6 של צ'ייקובסקי, "הפאתטיק" — יצירה שמשקלה הרגשי בחן מנצחים המבוגרים ממנו פי ארבעה. הוא היה בן שבע שנים. בגיל שלוש עשרה הוא כבר הוביל את שמשון ודלילה של סן-סאנס בוקרשט. זו הייתה תחילתם של חיים שעברו כמעט לחלוטין על דוכן המנצחים, חיים שיובילו אותו בסופו של דבר מקייב הקיסרית ועד לונדון של זמן מלחמה ולנישואים עם בתו של גוסטב מאהלר.
בנו של מנצח
פיסטולארי נולד ב-20 באוגוסט 1907 בקייב, אז חלק מהאימפריה הרוסית, בנם של המנצח גרגור פיסטולארי, שלמד בעצמו אצל רימסקי-קורסקוב ואנטון רובינשטיין והפך למורהו המוקדם המרכזי של בנו. ירושה זו התבטאה כמעט מיד: הופעת הבכורה של הילד בן השבע בתיאטרון האופרה של קייב עם הפאתטיק התקיימה בקונצרט צדקה, ובגיל שתים עשרה הוא כבר ערך סיבוב הופעות מקצועי ברחבי גרמניה, הולנד ורומניה, לוח זמנים של התחייבויות בינלאומיות שהיה מרשים למנצח מבוגר ומנוסה, קל וחומר לילד. הוא המשיך ללמוד בברלין תחת חסותו של המנצח המהולל ארתור ניקיש, כשהוא סופג לקחים מאחת הדמויות התזמורתיות המרכזיות של הדור הקודם.
פריז והבלט הרוסי
הקריירה הבוגרת של פיסטולארי החלה לקבל צורה בתחילת שנות ה-30 בפריז, שם ניצח ב-1931 עבור הבס הרוסי הגדול פיודור שאליאפין, ומ-1933 הוביל את האופרה הרוסית הגדולה בתיאטרון של שאטלה. הוא הפך מקושר מאוד לעולם הבלט הרוסי בשנים אלו, ועבד עם חברת הלהקה של לאוניד מאסין ובהמשך העשור עם הבלט הרוסי של מונטה קרלו, כשהוא יוצא איתם לסיבוב הופעות בצפון אמריקה ב-1937. תקופה זו קיבעה את המומחיות שתגדיר את שארית הקריירה שלו: מוזיקת בלט, ובעיקר הרפרטואר הרוסי של צ'ייקובסקי, שהועבר עם תחושה לקצב הריקוד ולקצב תיאטרלי שהבדיל אותו ממנצחים סימפוניים טהורים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מלחמה, בריחה ולונדון
פיסטולארי הצטרף לצבא הצרפתי ב-1939 עם פרוץ המלחמה, ולאחר נפילת צרפת ברח לאנגליה, שם בנה מחדש את הקריירה שלו כמעט מאפס. התברר כי זו יצירת המושתת של המוניטין שלו בעולם דובר האנגלית: ב-1943 הוא הציג את סימפוניה מס' 6 של שוסטקוביץ' לקהל הבריטי, ובאותה שנה מונה למנצח ראשי של התזמורת הפילհרמונית של לונדון, תפקיד שחזיק עד 1944, תקופה בה היה אחראי ללוח זמנים מפרך של כ-120 קונצרטים תחת לחצי לונדון בזמן מלחמה. הוא הפך לאזרח בריטי מנוסח ב-1948, ועיגן בכך מעבר שהתחיל כצורך מלחמתי.
נישואים למשפחת מאהלר
ב-1942, פיסטולארי התחתן עם אנה מאהלר, בתו הפסלת של המלחין גוסטב מאהלר, באיחוד שהציב אותו ישירות בתוך אחת המשפחות המוזיקליות המפורסמות ביותר של המאה העשרים. לבני הזוג הייתה בת, מרינה מאהלר, שנולדה ב-1943, שתמשיך להקים את קרן מאהלר המוקדשת למורשתו של סבה. הנישואים הסתיימו בגירושים סביב שנת 1956; פיסטולארי נישא בהמשך לכנרת הסקוטית אליזבת לוקהרט.
שנות ההקלטה
מסוף שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-60, פיסטולארי הפך לאחד המנצחים המוקלטים ביותר של מוזיקת בלט בכל מקום, כשהוא עובד בלייבלים כולל דקה, EMI, RCA, מרקורי ו-MGM. הוא הקליט את אגם הברבורים של צ'ייקובסקי שלוש פעמים נפרדות — ב-1952, בסטריאו ב-1961, ובמהדורה נדירה לא חתוכה ב-1973 — לצד הקלטות מלאות של ז'יזל ו-סילביה עבור מרקורי, פרויקטים שנשארים נקודות ייחוס לאספני הקלטות בלט. הוא עבד גם כמלווה ומשתף פעולה עבור סולנים מרכזיים של התקופה, כולל הכנרים יהודי מנוהין ונתן מילשטיין והפסנתרן ולדימיר אשכנזי, וסשן ההקלטות האחרון בהחלט שלו, ביוני 1978 עם תזמורת הפילהרמוניה, הוקדש לקונצרט הכינור של מנדלסון.
מדוע אנטול נקרא גאון
טענת הגאונות עבור פיסטולארי נשענת במיוחד על סוג תופעת העילוי הנדירה אפילו בקרב מנצחים: הופעת בכורה מקצועית מתועדת בגיל שבע כשהוא מוביל תזמורת מלאה דרך סימפוניה בעלת קושי רגשי וטכני ניכר, ואחריה הופעות סיבובי הופעות בינלאומיות טרם גיל ההתבגרות. זו אינה רק גאונות מוקדמת במובן טכני — קריאה מהדף או שינון — אלא היכולת הנדירה בהרבה לארגן, לקצב ולכוון פיזית עשרות מוזיקאים מקצועיים מבוגרים דרך פרשנות עקבית, מיומנות שבדרך כלל לוקחת שנים של ניסיון אנסמבל לרכוש. ההגבלה הכנה היא שהמווניטין הבוגר של פיסטולארי, כפי שהמקורות מבהירים, התייצב למומחויות אמיתיות אך מוגבלות — בלט ורפרטואר רוסי — ולא לטווח הסימפוני והאופראי הרחב הנטען על ידי מנצחים שנדונים יותר במונחים של גאונות פרשנית, כגון פורטוונ글ר או טוסקניני. במילים אחרות, כישרונו הודגם ראשון ומרשים ביותר כילד פלא, והתבגר לאומנות מומחית ומוערכת מאוד ולא לסוג של פרשנות מחודשת המגדירה תקופה של הרפרטואר הסטנדרטי שמבקרים שומרים כיום למילה "גאון".
מורשת
פיסטולארי מת ב-21 באוגוסט 1995 בבית החולים המלכה מרי בלונדון, יום אחד לאחר יום הולדתו השמונים ושמונה, לאחר שנים של דלקת פרקים מחלישה, ונקבר בבית הקברות המפסטד. שמו חי וקיים כיום בעיקר בקרב אספני הקלטות בלט והיסטוריונים של שנות המלחמה של הפילהרמונית של לונדון, מוניטין שנבנה פחות על הופעה טרנספורmative יחידה ויותר על עשורים של סמכות אמינה ושפת אב ברפרטואר — בלט של צ'ייקובסקי מעל הכל — שאליו התאמן למעשה מאז שהיה בן שבע.