כנסיית סן-ז'אן-דה-מונמארטר (Saint-Jean-de-Montmartre) בפריז מהווה אבן דרך מבנית, שכן היא מייצגת את הפעם הראשונה שבה כנסייה השתמשה בשלד בטון מזוין המוסתר מאחורי קירות בנייה דקים. יוצרה, אנטול דה בודו (Anatole de Baudot), חרג מהחיקוי הסגנוני של התקופה על ידי תעדוף היגיון טכני, זמן רב לפני שהמודרניזם הפך לפילוסופיה אדריכלית סטנדרטית במאה העשרים.
הכשרה מקצועית ותפיסות מוקדמות
אנטול דה בודו, שנולד ב-1834 בסארבור (Sarrebourg), למד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (École des Beaux-Arts) בפריז בהדרכתם של אנרי לאברוסט (Henri Labrouste) ואז'ן ויולה-לה-דוק (Eugène Viollet-le-Duc). לאחר שזכה בפרס רומא (Grand Prix de Rome) בתחילת דרכו המקצועית, הוא פיתח עד מהרה נקודת מבט ביקורתית על שיטות ההוראה בנות זמנו. בשנת 1865 הפך לממייסדי בית הספר המיוחד לאדריכלות (École Spéciale d'Architecture). כתביו, בעיקר בכתב העת 'גאזט דה ארשיטקט' (Gazette des architectes), יצאו נגד הירידה ביושרה המבנית במאה ה-19, ירידה אותה ייחס לנטישת עקרונות האדריכלות הגותית.
דוגלות ברפורמה אדריכלית
דה בודו השתמש בתפקידיו העריכתיים ב'גאזט' ולאחר מכן ב'אנציקלופדיה לאדריכלות' (Encyclopédie de l'architecture) כדי לקדם פרדיגמה מודרניסטית. בין השנים 1888 ו-1892, הוא הוביל את האנציקלופדיה לקידום יושרה מבנית, תוך שילוב תדיר של צילומים לתיעוד אנדרטאות ואתרים ארכיאולוגיים. גישתו הפולמוסית הוקיעה את השילוב השטחי של סגנונות היסטוריים ואת היישום הלא הגיוני של סדרים קלאסיים, ודגלה במקום זאת במבנים המבטאים את בנייתם הפנימית האמיתית.
שירות ממשלתי וכהונה אקדמית
המדינה הצרפתית העסיקה את דה בודו בשנת 1873 כאדריכל של מבני דיוקסיות, תפקיד שהתרחב כאשר מונה לוועדת המונומנטים ההיסטוריים בשנת 1879. הוא כיהן בסופו של דבר כמפקח כללי על מונומנטים היסטוריים החל משנת 1907. במקביל לשירותו הציבורי, הוא החזיק במשרות אקדמיות, כיהן כפרופסור לתולדות האמנות בטרוקדרו (Trocadéro) משנת 1887 ועד פרישתו בשנת 1914, ולימד במקביל אדריכלות ימי הביניים והרנסנס בבית הספר לאמנויות יפות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חלוציות בבניית בטון
על ידי אימוץ מערכת פול קוטנסן (Paul Cottancin) — שהשתמשה בעמודי בטון וקשתות מחוזקים במוטות ברזל ורשת תיל — קידם דה בודו את האדריכלות לעבר גישה מבנית מאוחדת. חדשנות זו יושמה בתיאטרון של טול (Théatre de Tulle), שנבנה בין 1899 ל-1902, אשר הציג חזית פוליכרומית של קרמיקה ולבנים. התכנון שלו לבית הספר התיכון ליסה לקאנאל (Lycée Lakanal) בסו (Sceaux) הדגים עוד יותר את כוונתו הפונקציונליסטית, תוך שימוש בשילוב של אבן, לבנים ומתכת כדי למקסם את האור ואוורור החלל הפנימי.
עובדות מהירות
- נולד: 1834, סארבור - נפטר: 28 בפברואר 1915, פריז - השכלה: בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (Beaux-Arts de Paris) - עבודה בולטת: סן-ז'אן-דה-מונמארטר - עבודה בולטת: כנסיית סן-לובן וסן-ז'אן-בטיסט דה רמבויֶה (Église Saint-Lubin-et-Saint-Jean-Baptiste de Rambouillet) - עבודה בולטת: ליסה לקאנאל - עבודה בולטת: תיאטרון טול
שאלות נפוצות
### באיזו מערכת הנדסית ספציפית תמך אנטול דה בודו?
הוא השתמש במערכת בטון מזוין שפותחה על ידי פול קוטנסן, אשר עשתה שימוש בקשתות ועמודים מבטון המחוזקים במוטות ברזל וברשת תיל.
### האם הוא תמך בסגנון האר-נובו?
לא, דה בודו התנגד במפורש לתנועת האר-נובו.