אלפרד פרינגסהיים (Alfred Pringsheim) היה מתמטיקאי, אספן אמנות ופטרון אמנויות גרמני. הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו באנליזה ממשית ומרוכבת, ובמיוחד משפט פרינגסהיים על טורי חזקות וקריטריון ההתכנסות של שלזינסקי-פרינגסהיים לשברים משולבים. כפרופסור באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, הוא נותר דמות משמעותית בתחומו למרות היותו פליט מהנאצים.
אלפרד פרינגסהיים: קפדנות, מאיוליקה וטריפת חיים
ביוני 1939, פרופסור אמריטוס בן שמונים ושמונה ויתר על אוסף המאיוליקה האיטלקית הפרטי הגדול ביותר בגרמניה — 440 פריטים, שנאספו לאורך חיים שלמים — למכירה פומבית של סותבי'ס בלונדון. המדינה הגרמנית שמרה לעצמה את הרוב המכריע של ההכנסות. מה שקיבל בתמורה היה אישור לעזוב את המדינה. הוא כבר איבד את ביתו, שהמפלגה הנאצית הרסה כדי לבנות את מפקדתה, את תוארו, שליש מהפנסיה שלו ואת שמו, שאליו הוסיפה המדינה את השם "ישראל". הוא היה חמיו של תומאס מאן, חברו של ריכרד וגנר ואחד האנליטיקאים הקפדניים ביותר בגרמניה.
שלזיה, כסף ופסנתר
אלפרד פרינגסהיים נולד ב-2 בספטמבר 1850 באולאו, שלזיה התחתית, למשפחה יהודית אמידה. אביו רודולף עשה את הונו בבנייה והחזיק במסילות ברזל ומכרות פחם; אמו הייתה פאולה דויטשמן. הוא גדל בברסלאו ולמד בגימנסיה מריה מגדלנה, שם הצטיין במוזיקה ובמתמטיקה במידה שווה.
מוזיקה לא הייתה תחביב. פרינגסהיים הפך לפסנתרן מיומן, עיבד יצירות לפסנתר וקשר ידידות עם ריכרד וגנר, שאותו תמך כלכלית יחד עם פסטיבל ביירוית. במשך רוב חייו, שני תחומי העניין הללו התנהלו במקביל ואף אחד מהם לא ויתר לשני.
הוא החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה בברלין ב-1868, לאחר מכן עבר להיידלברג וקיבל שם את הדוקטורט שלו ב-1872 בהנחיית ליאו קניגסברגר — בעצמו תלמיד של ויירשטראס ומומחה לפונקציות אליפטיות. הוא עבר למינכן ב-1875 והוסמך באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן ב-1877 כמרצה פרטי. הוא הפך לפרופסור שלא מן המניין ב-1886, הצטרף לאקדמיה הבווארית למדעים ב-1898, ומונה לפרופסור מן המניין ב-1901, ופרש ב-1922.
המתמטיקה
פרינגסהיים עבד על תורת הפונקציות של משתנים ממשיים ומרוכבים, על טורים אינסופיים ועל שברים משולבים. השיפוט של התיעוד ההיסטורי הוא בוטה באופן יוצא דופן: המתמטיקה שלו התאפיינה בקפדנות מדוקדקת יותר מאשר ברעיונות גדולים.
זהו תיאור הוגן, והוא ממעיט בערך מה שהקפדנות הייתה שווה בדורו. האנליזה של המאה ה-19 הייתה מלאה בתוצאות שכולם השתמשו בהן ואף אחד לא הוכיח כראוי, והאינסטינקט של פרינגסהיים היה לחזור אחורה ולבדוק.
התוצאה הידועה ביותר שלו נוגעת לטורי חזקות. אם יש לך טור חזקות עם כל המקדמים חיוביים שרדיוס ההתכנסות שלו הוא 1, אז הנקודה 1 עצמה — היושבת על מעגל הגבול, ישר לאורך הציר הממשי החיובי — חייבת להיות סינגולריות. אי אפשר להמשיך את הפונקציה בצורה חלקה מעבר לה. זוהי הצהרה על היכן פונקציה מובטחת להישבר, שנגזרה אך ורק מסימני המקדמים שלה, והיא שימושית בדיוק משום שהיא מאתרת בעיות ללא כל חישוב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא גם הפיק הוכחה פשוטה למשפט האינטגרלי של קושי, אחת התוצאות המרכזיות של אנליזה מרוכבת. ב-1893 הוא הוכיח משפט המקשר בין גזירות אינסופית לאנליטיות — שפונקציה גזירה אינסוף פעמים היא אנליטית בתנאי שרדיוס ההתכנסות של טור טיילור שלה נשאר חסום הרחק מאפס — אם כי מאוחר יותר זה דרש תיקון.
עבודתו על שברים משולבים הציגה את המושג של התכנסות בלתי מותנית והפיקה, ב-1898, קריטריון הידוע כיום כמשפט שלזינסקי-פרינגסהיים, לאחר שאיוון שלזינסקי הגיע אליו באופן עצמאי. הוא גם תרם למשפט אבל-דיני-פרינגסהיים, מבחן להתכנסות טורים.
ובעבודה של משק בית אקדמי שמאפיינת מאוד את אופיו, הוא בחן את ההוכחה של יוהאן היינריך למברט מ-1761 ש-π הוא אי-רציונלי — שספרי הלימוד של זמנו תיארו באופן שגרתי כפגומים — וקבע שהיא למעשה ללא רבב. נדרש מישהו עם המזג של פרינגסהיים כדי לחזור לטיעון בן מאה ושלושים שנה ולקרוא אותו נכון.
בין 1916 ל-1932 הוא הפיק את האנדרטה שלו: חמשת החלקים של Vorlesungen über Zahlen- und Funktionenlehre, המכסים מספרים ממשיים, טורים אינסופיים, אנליזה מרוכבת ופונקציות אנליטיות ביסודיות של אדם שלא התכוון להשאיר פערים.
הבית ברחוב ארציס
פרינגסהיים התחתן עם גרטרוד הדוויג אנה דום, שחקנית ובתם של העיתונאי הברלינאי ארנסט דום ופעילת זכויות הנשים הדוויג דום. היו להם חמישה ילדים: אריק, פיטר, היינץ, קלאוס, שהפך למנצח ומלחין, וקתרינה — קטיה — שלמדה פיזיקה ומתמטיקה לפני שנישאה לתומאס מאן ב-11 בפברואר 1905. מאן הכניס את חמיו לרומן הוד מלכותו כדמות סמואל ספולמן.
ארמון פרינגסהיים ברחוב ארציס הפך, בלשונו של עמית, למרכז החיים החברתיים והתרבותיים של מינכן. פרינגסהיים עצמו היה ידוע בהרצאות שנונות ובנאום בירה שנתי מפורסם במפגשים של מתמטיקאים. אוסף המאיוליקה גדל ל-440 פריטים, הגדול ביותר בידיים פרטיות בגרמניה, לצד אמייל, ויטראז'ים וציורים.
העושר לא שרד את המאה. הוא השקיע באופן פטריוטי באגרות חוב מלחמתיות גרמניות במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומה שההפסדים הללו הותירו חוסל על ידי ההיפר-אינפלציה של תחילת שנות ה-20.
פירוק
אחרי 1933 המדינה לקחה את השאר, חלק אחר חלק. ארמון רחוב ארציס הוחרם ב-1933 ונהרס; מפקדת המפלגה הנאצית הוקמה באתר. ב-1934 פרינגסהיים סירב להישבע אמונים להיטלר ואיבד את מעמדו כפרופסור אמריטוס ושליש מהפנסיה שלו. בינואר 1938, בגיל שמונים ושבע, הוא אולץ להוסיף "ישראל" לשמו. מאוחר יותר באותה שנה הוא גורש מהאקדמיה הבווארית למדעים לה היה שייך במשך ארבעים שנה, ובמהלך פוגרום ליל הבדולח בנובמבר ה-SS החרימו את המאיוליקה.
ההסדר מ-1939 שהוציא אותו היה, בצורתו, מכירה: הממשלה התירה לייצא את האוסף לסותבי'ס למכירה פומבית ב-7 ביוני 1939, תוך שמירה על שמונים אחוזים מ-20,000 הליש"ט הראשונים ושבעים אחוזים מכל מה שאחרי. לפני שעזב, פרינגסהיים נתן לחברו קונסטנטין קאראתיאודורי כרך נדיר של יאקוב ברנולי המכיל את הפתרון לבעיה האיזופרימטרית. הוא והדוויג הגיעו לציריך ב-31 באוקטובר 1939, בעזרת פקידי אוניברסיטה ובאופן בלתי סביר, חבר ב-SS.
מדוע אלפרד נקרא גאון
זהו מקרה שבו התשובה הכנה היא מסויגת, והעמדת פנים אחרת תהיה עוול.
פרינגסהיים לא היה יוצר גדול. ההערכה הסטנדרטית — קפדנות מדוקדקת ולא רעיונות גדולים — היא מדויקת, והוא אינו שייך לחברתם של הילברט או ויירשטראס. אין תחום שהוא ייסד ואין בעיה מהדרגה הראשונה שנפלה לידיו.
מה שהיה לו היה צורה ספציפית ומוערכת בחסר של אופי אינטלקטואלי: חוסר סובלנות לטיעונים שנראו משכנעים בלבד. הפרק של למברט לוכד זאת בדיוק. דור שלם של כותבי ספרי לימוד חזר על כך שההוכחה של למברט לאי-רציונליות של π הייתה פגומה, כי זה מה שהדור הקודם אמר. פרינגסהיים קרא אותה ולא מצא בה שום דבר רע. לעשות זאת לא דורש גאונות במובן הרומנטי; זה דורש סירוב להיכנע, שנמשך עשרות שנים, בתוספת הפיקוד הטכני כדי לגבות זאת. משפט טורי החזקות וקריטריון השברים המשולבים הם תוצאות מאותו סוג — לא מרהיבות, אבל מדויקות לחלוטין, ועדיין בספרות תחת שמו.
יש מובן שני שבו המילה חלה, אם כי הוא אינו מתמטי. פרינגסהיים היה פסנתרן רציני ואספן בעל אבחנה אמיתית שאסף את אוסף המאיוליקה הפרטי המשובח ביותר בגרמניה, תוך שהוא מחזיק בקתדרה לאנליזה ומנהל את אחד הסלונים התרבותיים של מינכן. רוחב היריעה הזה, שנשמר ברמה גבוהה בשלושה תחומים נפרדים, הוא נדיר.
מורשת
פרינגסהיים מת בציריך ב-25 ביוני 1941, בגיל תשעים. הדוויג שרפה את מסמכיו האישיים, כולל מכתביו מווגנר, ומתה בשנה שלאחר מכן.
המשפטים שלו נשארים בשימוש, בשקט, באנליזה מרוכבת ובתורת השברים המשולבים, וחמשת הכרכים של Vorlesungen שלו עומדים כאחד התיאורים השלמים ביותר של האנליזה הקלאסית שמישהו ניסה. יותר מארבע מאות פריטים מהאוסף שלו רשומים במאגר הנתונים של הקרן הגרמנית לאמנות אבודה, ועדיין מהווים נושא לתביעות השבה מצד יורשיו — חלקם הוחזרו כבר ב-1953, אחרים הוסדרו כלכלית עשרות שנים לאחר מכן. המתמטיקה שרדה את המשטר ללא פגע. כמעט שום דבר אחר שהיה בבעלותו לא שרד.