אלפרד נובל: הסוחר שקנה בחזרה את שמו
עיתון בפריז פרסם פעם את מודעת האבל עליו שמונה שנים מוקדם יותר, לאחר שהתבלבל בין גופתו של אחיו המת לשלו, ותיאר אותו כאדם שהתעשר ממציאת דרכים חדשות להרוג אנשים מהר יותר מאי פעם. אלפרד נובל קרא את ההספד המוקדם של עצמו, ולפי רוב העדויות הדבר רדף אותו. האם אותו מאמר יחיד אכן הניע אותו לשכתב את מורשתו שנוי במחלוקת בקרב היסטוריונים, אך התוצאה לא הייתה שנויה במחלוקת: האידם שרשם פטנט על הדינמיט סיים את חייו במימון הפרסים היווקרתיים ביותר בעולם לפיזיקה, כימיה, רפואה, ספרות ושלום.
ילדות שנבנתה על חובות וכימיה
אלפרד ברנהרד נובל נולד ב-21 באוקטובר 1833 בסטוקהולם לאימנואל נובל, מהנדס וממציא, ולאדריאטה אהלסל נובל. שנותיה הראשונות של המשפחה עמדו בסימן קשיים כלכליים טרם אימנואל מצא הצלחה בייצור חומרי נפץ וכלי מכונות בסנט פטרבורג, לשם עברה המשפחה כשאפנרד היה ילד. השכלתו הרשמית של נובל הסתכמה בשמונה-עשרה חודשים בבית ספר יחיד בסטוקהולם; הוא מעולם לא דרך כף רגלו באוניברסיטה. מה שהיה לו במקום זאת היה חינוך פרטי בעוצמה יוצאת דופן, ומוח שקלט אותו. בבגרותו דיבר שוודית, רוסית, צרפתית, אנגלית, גרמנית ואיטלקית באופן שוטף, והוא כתב שירה ולפחות מחזה אחד, דרמה בשם נמסיס על אודות האצילה האיטלקית ביאטריצ'ה צ'נצ'י. שלושה אחים ששרדו את הילדות לצדו – אמיל אוסקר, רוברט ולודוויג – והונו של המשפחה ימשיך להיות שזור בחומרי נפץ ובטרגדיה במשך עשרות שנים.
אילוף ניטרוגליצרין
ניטרוגליצרין היה מוכר טרם נובל נגע בו, אך הוא היה גם כמעט חסר תועלת ככלי מסחרי: בלתי יציב באופן קיצוני, נוטה להתפוצץ ברגע הלא נכון. בשנת 1864, חוסר יציבות זה הרג את אחיו הצעיר של נובל, אמיל, בפיצוץ במפעל. במקום לסגת מהחומר, נובל העביר את השנים הבאות בניסיון לשלוט בו. הוא רשם פטנט על נפץ בשנת 1863 ועל פתיל נפץ בשנת 1865, אך פריצת הדרך שלו הגיעה בשנת 1867, כאשר גילה שערבוב ניטרוגליצרין עם מינרל נקבובי וסופג המכונה אדמה דיאטומית ייצר משחה יציבה דיה לטיפול, להובלה ולאחסון, אך עדיין התפוצצה באמינות לפי פקודה. הוא רשם פטנט על התערובת בשם דינמיט, מהמילה היוונית לכוח. היא שינתה את ענף הכרייה, חצירת המנהרות, בניית מסילות הרכבת ובניית התעלות ברחבי העולם – והפכה את נובל לאחד האנשים העשירים באירופה. הוא המשיך לשכלל את הנוסחה, ורשם פטנט על גרסה ג'לטינית חזקה יותר בשם ג'לגניט בשנת 1875 ובשנת 1877, הודף חומרי נפץ חסר עשן בשם באליסטיט שצפה את אבק השריפה הצבאי המודרני. במהלך חייו החזיק ב-355 פטנטים ובנה למעלה מתשעים מפעלים וחברות בעשרים מדינות, כולל בעלות על יצרנית הנשק השוודית בופורס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מצפונו של תעשיין
נובל היה, לפי מכתביו שלו, אדם בודד ולעתים קרובות דיכאוני שלא התחתן מעולם, אף על פי שלא היה חסר קשרים. רומנס מוקדם עם אישה רוסית בשם אלכסנדרה הסתיים בדחייה. בשנת 1876 הוא העסיק לזמן קצר כמזכירתו את ברטה פון זוטנר, רוזנת אוסטרו-בוהמית שעזבה בתוך שבועות כדי להתחתן עם הברון ארתור פון זוטנר אך שמרה על התכתבות עם נובל למשך שארית חייו; היא הפכה לאחת מפעילות השלום המובילות באירופה והאמונה הרווחת היא שהיא עיצבה את החלטתו בסופו של דבר לממן פרס שלום – היא תמשיך לזכות בו בעצמה, בשנת 1905. מערכת היחסים הארוכה ביותר שלו הייתה עם סופי הס, עובדת חנות פרחים הצעירה ממנו בשמונה-עשרה שנה שאותה תמך במשך שמונה-עשרה שנים החל משנת 1876; 221 המכתבים ששרדו ביניהם הם אוהבים אך גם, לעתים, מכוערים, וחושפים שוביניזם ואנטישמיות בהתכתבותו הפרטית שיושבים בחוסר נוחות לצד המוניטין הציבורי שלו כנדבן של האנושות. נובל גדל כלותרני, נדד דרך אגנוסטיקניזם אל אתאיזם, ובכל זאת תרם בנדיבות למוסדות דת לאורך חייו – אדם, בקיצור, שסתירותיו הפרטיות הגיעו לעתים רחוקות לפנקס הציבורי של הישגיו.
שכתוב הצוואה
ב-27 בנובמבר 1895, במועדון השוודי-נורווגי בפריז, חתם נובל על הצוואה שתגדיר את אופן זכירתו בהיסטוריה. הוא הורה ש-94 אחוזים מהונו – 31,225,000 קרונות שוודיות – יומרו לקרן שריביתה תושاب באופן שנתי, "ללא הבחנה של לאום", לאלו שהעניקו את התועלת הגדולה ביותר לאנושות, חמש קטגוריות: פיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה, ספרות "בכיוון אידיאלי", ושלום, כאשר האחרון שמור לאלו שעבדו לצמצום צבאות קבע וקידום אחווה בין אומות. הניסוח המעורפל של סעיף הספרות גרם לעשורים של ויכוח פרשני בקרב ועדות הפרס שהגיעו לאחר מכן. האם הצוואה הייתה מעשה של שכנוע פילנתרופי אמיתי או בקרת נזקים מוניטין שבוצעה על ידי יצרן נשק גוסס נותרה שאלה פתוחה בקרב היסטוריונים; מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהקרן, המנוהלת באופן מקצועי, צמחה עד שנת 2022 לכשישה מיליארד קרונות שוודיות המייצרות עדיין פרסים למעלה מ-125 שנים לאחר מכן.
מחלה ומוות
באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19 סבל נובל מתעוקת חזה. מכתביו לסופי הס מתארים כאבים מתמידים בחזה, מיגרנות משתקות ועייפות משתקת שחלק מההיסטוריונים הרפואיים המאוחרים קראו כתסמינים העולים בקנה אחד עם פיברומיאלגיה או עם הרעלה כרונית ברמה נמוכה מטיפולו הניסיוני שלו בניטרוגליצרין במשך שלושה עשורים. הוא מת ב-10 בדצמבר 1896 בווילה שלו בסן רמו, איטליה, לאחר ששץ מוחי או דימום תוך-מוחי הותיר אותו משותק חלקית. הוא נקבר בבית הקברות הצפוני בסטוקהולם. בשנים לאחר מותו, היסוד הסינתטי נובליום נקרא על שמו, וחברות הכוללות את דינמיט נובל ואקזונובל עוקבות אחר השושלת שלהן למיזמים שלו.
מדוע אלפרד נקרא גאון
הגאונות של נובל לא הייתה תיאורטית – הוא לא היה פיזיקאי שעבד על משוואות, והשכלתו הרשמית נעצרה בשמונה-עשרה חודשים. זו הייתה גאונות של כימאי-מהנדס לעבודה העיקשת והאיטרטיבית של הפיכת חומר בלתי צפוי באלימות לצייתן, שהושגה באמצעות ניסויים מעשיים שהרגו את אחיו שלו וכמעט הרגו אותו יותר מפעם אחת. זהו סוג אמיתי ומסווג של אינטליגנציה: התמדה בשווי 355 פטנטים بترגום תופעה טבעית מסוכנת לכלי תעשייתי ניתן לשליטה, בתוספת יכולת לשונית וספרותית – שפות, שירה, מחזה גמור – שנותרה כמעט ללא שימוש בחייו הציבוריים כיצרן נשק. אבל התווית עושה גם עבודה אמיתית בשיקומו: אותו כושר המצאה שבנה דינמיט בנה גם הון מבאליסטיט ומוחשי מלחמה שנמכרו לשוקי החימוש של אירופה המתחמשת, וכינוי "סוחר המוות" שעל פי הדיווחים פגע בו ועודד אותו לפילנתרופיה לא טעה לגבי מקור הונו. לקרוא לו גאון של כימיה יישומית זה הוגן; לקרוא לו חזון מוסרי דורש הסטת מבט מעבר לעסק שמימן את הפרס הנושא את שמו.
מורשת
יותר ממאה שנה לאחר מותו, אלפרד נובל נזכר פחות בשל מה שהמציא ויותר בשל מה שנתן. הפרסים הנושאים את שמו הפכו לקיצור הדרך הגלובלי המבריק להישג האנושי הגבוה ביותר במדע, בספרות ובעבודת שלום – אירווניה שנובל עצמו אולי התכוון אליה למחצה, תוך שימוש בהון חומרי נפץ כדי לרכוש, לצמיתות, סוג אחר של פיצוץ: ההכרזה מדי אוקטובר על מי, באותה שנה, עשה את הטוב ביותר.