אלקסיס קארל (Alexis Carrel): המנתח שחיבר את הקדמה לאאוגניקה
בשנת 1902 החל מנתח צעיר בליון לתרגל עבודת מחט על הכובסת המשפחתית, כשהוא משכלל תפרים עדינים כל כך שיוכלו לחבר מחדש את קצוותיו של כלי דם חתוך ללא דליפה או קרישה. בתוך עשור זכה אלקסיס קארל בפרס נובל על טכניקה שהפכה השתלות איברים וניתוחי לב פתוח לניתנים להשגה. בתוך שלושה עשורים הוא כתב רב-מכר הקורא לחיסולם של ה"בלתי כשירים" — ובשנת 1944 מת בפריז תחת חקירה בגין שיתוף פעולה עם ממשלת וישי בצרפת.
שיטת המשולש
קארל הוכשר בליון, שם קיבל תארים בספרות, במדע וברפואה מאוניברסיטת ליון (University of Lyon) עד שנת 1900, ולימד שם אנטומיה וכירורגיה אופרטיבית. נקודת המפנה הגיעה לאחר ההתנקשות ב-1894 בנשיא צרפת סאדי קרנו (Sadi Carnot), שמת מפצע בווריד השער, פציעה שלמנתחי התקופה לא הייתה דרך מהימנה לתקן. קארל פיתח טכניקה — תפירת שלושה תפרי הנחיה בנקודות שוות סביב היקפו של כלי דם חתוך, ולאחר מכן סגירת המרווחים ביניהם — שאפשרה לחבר כלי דם מקצה לקצה ללא דליפה או היצרות בחיבור. הוא פרסם את השיטה ב-1902 ומאוחר יותר הראה כי ניתן לשמר כלי דם בקירור לצורך השתלה מאוחרת, ובכך פתח את הדלת להשתלות איברים.
שיקגו, ולאחר מכן מכון רוקפלר
קארל עזב את צרפת לאוניברסיטת שיקגו (University of Chicago) ב-1904 כדי לעבוד בפיזיולוגיה, וב-1906 הצטרף למכון רוקפלר למחקר רפואי (Rockefeller Institute for Medical Research) שזה עתה הוקם בניו יורק, שם בילה את שארית חייו המקצועיים. שם, יחד עם הפיזיולוג צ'ארלס קלוד גאת'רי (Charles Claude Guthrie), הוא הרחיב את תפירת כלי הדם להשתלות איברים וגפיים מלאות בבעלי חיים, עבודה שבישרה על תחום השתלות האיברים חצי מאה לפני שהדיכוי החיסוני היה קיים כדי להפוך זאת לישים קלינית בבני אדם. הוא גם החל בניסויים בתרביות רקמה, והתפרסם בכך שהחזיק פיסת רקמת לב של עוף בחיים ומתחלקת במעבדתו במשך למעלה משני עשורים, הדגמה של חיוניות תאית ששבתה את לב הציבור, גם כאשר מדענים מאוחר יותר תהו האם התרבית אכן חודשה ללא הרף ברקמה טרייה במקום להיות בת-אלמוות באמת.
פרס נובל ורפואת מלחמה
בשנת 1912 הוענק לקארל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה "בהוקרה על עבודתו בתחום תפירת כלי דם והשתלות של כלי דם ואיברים" — בגיל 39, אחד מהחתנים הצעירים ביותר בהיסטוריה של הפרס עד לאותה עת. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לשרת בחיל הרפואה של הצבא הצרפתי, שם פיתחו הוא והכימאי האנגלי הנרי דייקין (Henry Dakin) את שיטת קארל-דייקין (Carrel-Dakin method), מערכת של שטיפת פצעים עמוקים בתמיסת חיטוי מדוללת שהפחיתה את שיעורי הזיהום והקטיעות עוד לפני עידן האנטיביוטיקה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שיתוף הפעולה עם לינדברג
בחזרה במכון רוקפלר בשנות ה-30, קארל יצר שותפות בלתי סבירה עם הטייס צ'ארלס לינדברג (Charles Lindbergh), שפנה אליו מתוך רצון לבנות משאבה מכנית שתשמור על איברים בחיים מחוץ לגוף לצורכי מחקר. יחד הם בנו את משאבת העירוי של לינדברג (Lindbergh perfusion pump), מתקן זכוכית המסוגל להזרים נוזל מחומצן לאיבר בתנאים סטריליים — מבשר של מכונת לב-ריאה, אף שהמכשיר עצמו מעולם לא הפך לכלי כירורגי מעשי. שיתוף הפעולה הפך את קארל למדען מפורסם, ופניו הופיעו על שער המגזין "טיים" (Time) ב-1938, בדיוק ברגע שבו כתיבתו הפוליטית החלה להפוך לאפלה יותר.
האדם, הלא-נודע והפנייה לאאוגניקה
ספרו של קארל מ-1935 "האדם, הלא-נודע" (Man, the Unknown) הפך לרב-מכר בינלאומי והציג את שכנועו כי הציוויליזציה המודרנית מאפשרת לאוכלוסיות "נחותות" להתרבות יותר מהעליונים מבחינה אינטלקטואלית ופיזית, כי פושעים וחולי נפש מייצגים איום ביולוגי, וכי יש לארגן את החברה מחדש בהנחיית אליטה מדעית, תוך התחשבות באפשרות של המתת חסד עבור פושעים או חולי נפש חשוכי מרפא. הפופולריות של הספר העניקה נופך של סמכות מדעית לרעיונות אאוגניים שכבר הופצו משני עברי האוקיינוס האטלנטי, והוא נותר הטקסט שלפיו קארל נקרא ביותר כיום, מסיבות שמחברו לא היה בוחר בהן.
ממשלת וישי וחרפה
כאשר גרמניה כבשה את צרפת, קארל חזר לפריז וב-1941 סייע להקים ולאחר מכן עמד בראש הקרן הצרפתית לחקר בעיות אנושיות (Fondation Française pour l'Étude des Problèmes Humains), גוף מחקר של ממשלת וישי שהופקד על לימוד ה"בעיות" הביולוגיות והחברתיות של האוכלוסייה הצרפתית — פלטפורמה מוסדית בדיוק עבור רעיונות האאוגניקה וההנדסה החברתית שבהם דגל בכתב. הוא היה קשור גם למפלגה העממית הצרפתית (Parti Populaire Français) הפשיסטית של ז'אק דוריו (Jacques Doriot). כשפריז שוחררה ב-1944, קארל הושעה מתפקידו ועמד בפני חקירה בגין שיתוף פעולה; הוא מת בנובמבר של אותה שנה, לפני שניתן היה לקיים משפט כלשהו. החשבון המשיך זמן רב לאחר מותו: רחובות שנשאו את שמו שונו ביותר מעשרים ערים בצרפת, וב-1996 הפקולטה לרפואה בליון שנשאה את שמו הסירה אותו.
מדוע אלקסיס מכונה גאון
הגאונות של קארל הייתה ידנית ותצפיתית לפני שהייתה תיאורטית: תפר המשולש לא היה תגלית בנוגע לפיזיולוגיה, אלא בעיה פתורה של גיאומטריה ומיומנות, סוג התובנה שמגיע מאלפי שעות של תרגול עבודת מחט המשולבות בדמיון מרחבי של מנתח לגבי האופן שבו צינור עגול מתנהג תחת מתח. אותה יד מזהה תבניות הורחבה לתרביות רקמה ולעירוי איברים — קארל המשיך למצוא טכניקות פיזיות שאפשרו לחומר ביולוגי לשרוד פרוצדורות שמעולם לא שרד קודם לכן, וועדת פרס נובל נתנה לו קרדיט מפורש על טכניקה, לא על תיאוריה. בני דורו והיסטוריונים מאוחרים יותר של הכירורגיה השתמשו בדיוק במילה הזו, גאון, עבור עבודת כלי הדם, וייחסו לו את העובדה שהפך את ניתוחי ההשתלות והלב לניתנים להשגה עשורים לפני שהיו קיימים הכלים להשלמתם. אך אותה ודאות שגרמה לו לבטוח בידיו שלו בחדר הניתוח גרמה לו לבטוח בתיאוריות החברתיות שלו מחוצה לו, והחשבון הכנה חייב להחזיק את שתי העובדות בו-זמנית: המנתח שהציל אינספור מטופלים עתידיים באמצעות תפר, והמחבר ופקיד וישי שהעניקו יוקרה מדעית לאאוגניקה ובסופו של דבר למדינה משתפת פעולה. לשבח את הטכניקה מבלי לציין את הפוליטיקה זה לא האופן שבו התיעוד הזה צריך להישמר.
מורשת
תפר כלי הדם של קארל נותר יסודי לכירורגיית כלי דם והשתלות, והוא נלמד בצורה כלשהי בכל תוכנית הכשרה כירורגית הנוגעת לכלי דם. השיוך המוסדי המדעי שלו, מכון רוקפלר, הוא כיום אוניברסיטת רוקפלר (Rockefeller University), שעדיין מציינת את פרס נובל בדפי ההיסטוריה שלה. אך לשמו בצרפת יש כוכבית שלא ניתן יהיה למחוק, וכל דין וחשבון מלא על חייו חייב להריץ את שני החוטים הללו עד הסוף.