אלקסי קלרו

אלקסי קלרו היה מתמטיקאי ואסטרונום צרפתי בולט שסייע באישור עקרונותיו של אייזק ניוטון (Isaac Newton) בנוגע לצורת כדור הארץ. הוא ידוע בעיקר בזכות משפט קלרו על נגזרות חלקיות מעורבות ותרומותיו לגיאומטריה דיפרנציאלית ולבעיית שלושת הגופים בכבידה. עבודתו הייתה חיונית לקידום תחום המכניקה במאה ה-18.

אלקסי קלרו

אלקסי קלוד קלרו (Alexis Claude Clairaut; 13 במאי 1713 – 17 במאי 1765) היה מתמטיקאי, אסטרונום ופיזיקאי צרפתי. הוא היה ניוטוניסט בולט שעבודתו סייעה לבסס את תקפות העקרונות והתוצאות שסר אייזק ניוטון תיאר בחיבורו 'פרינקיפיה' (Principia) בשנת 1687. קלרו היה אחת הדמויות המרכזיות במשלחת ללפלנד שסייעה לאשר את הסקתו של ניוטון לגבי צורת כדור הארץ. בהקשר זה, קלרו הסיק את מה שידוע כיום כמשפט קלרו. הוא גם התמודד עם בעיית שלושת הגופים בכבידה, והיה הראשון שהשיג תוצאה מספקת עבור נקיפת האפסידים של מסלול הירח. במתמטיקה הוא מוכר גם בזכות משפט קלרו על נגזרות חלקיות מעורבות, משוואת קלרו, ויחס קלרו בגיאומטריה דיפרנציאלית.

ביוגרפיה

### ילדות וחיים מוקדמים

קלרו נולד בפריז, צרפת, לז'אן-בטיסט וקתרין פטי קלרו. לזוג היו 20 ילדים, אם כי רק מעטים מהם שרדו את הלידה. אביו לימד מתמטיקה. אלקסי היה ילד פלא. הוא שלט בגיאומטריה אוקלידית ובאלגברה עד גיל תשע. בגיל עשר למד חתכי חרוט וחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי באמצעות הספר 'Analyse des Infiniment Petits' (1696) מאת גיום דה לופיטל (Guillaume de l'Hôpital). בגיל שתים עשרה כתב מזכר על ארבעה עקומות גיאומטריות, ותחת הדרכת אביו התקדם במהירות כה רבה עד שבשנתו השלוש עשרה קרא בפני האקדמיה הצרפתית (Académie française) דו"ח על תכונותיהם של ארבעה עקומות שגילה. כשהיה בן שש עשרה בלבד סיים חיבור על 'עקומות מפותלות' (Recherches sur les courbes a double courbure), אשר עם פרסומו ב-1731, הקנה לו כניסה לאקדמיה המלכותית למדעים, למרות שהיה מתחת לגיל החוקי שכן היה בן שמונה עשרה בלבד. הוא נתן נוסחאות פורצות דרך הנקראות נוסחאות המרחק שעוזרות למצוא את המרחק בין כל 2 נקודות במישור קרטזי או XY.

### חיים אישיים ומוות

קלרו מעולם לא נישא והיה ידוע בניהול חיים חברתיים פעילים. הפופולריות הגוברת שלו בחברה הפריעה לעבודתו המדעית: "הוא היה ממוקד", אומר בוסו (Bossut), "בארוחות ערב ובערבים, יחד עם טעם חי לנשים, ובניסיון להפוך את תענוגותיו לעבודתו היומיומית, הוא איבד מנוחה, בריאות, ולבסוף את חייו בגיל חמישים ושתיים". למרות שניהל חיים חברתיים מספקים, הוא היה בולט מאוד בקידום הלמידה בקרב מתמטיקאים צעירים.

הוא נבחר לעמית בחברה המלכותית של לונדון ב-27 באוקטובר 1737.

קלרו מת בפריז ב-1765. מכתש קלרו על הירח נקרא על שמו ב-1935.

תרומות

### מתמטיקה

במחקרו על חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, גילה קלרו את השוויון של נגזרות חלקיות מעורבות (משפט קלרו). הוא נתן תנאי שבו המשוואה הדיפרנציאלית

M ( x , y )

d x + N ( x , y )

d y = 0

{\displaystyle M(x,y)\,dx+N(x,y)\,dy=0}

הייתה מדויקת, כלומר,

M

y

=

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

N

x

{\displaystyle M_{y}=N_{x}}

.

הוא הראה שמשוואה דיפרנציאלית מהצורה

y = x

y ′

+ f (

y ′

)

{\displaystyle y=xy'+f(y')}

, הידועה כיום כמשוואת קלרו, ניתנת לפתרון על ידי הצבת

p =

y ′

{\displaystyle p=y'}

וגזירת שני הצדדים. הוא גם ביסס את קיומו של גורם אינטגרציה למשוואות דיפרנציאליות ליניאריות מסדר ראשון. עם זאת, הוא הוקדם על ידי ניקולא פאטיו דה דולייה (Nicolas Fatio de Dullier) ב-1687, ועל ידי יוהאן ברנולי (Johann Bernoulli) בשיעור שניתן ללופיטל.

ב-1741 פרסם קלרו את 'אלמנטים של גיאומטריה' (Éléments de Géométrie), המיועד למתחילים. עבור קלרו, היה הכרחי שהתלמידים יבצעו תגליות בעצמם בצורה של למידה פעילה וחווייתית. הוא התחיל בהשוואת צורות גיאומטריות למדידות קרקע, נושא מוכר, וכיסה קווים, צורות ואפילו כמה עצמים תלת-ממדיים. לאורך הספר, הוא קישר את הגיאומטריה באופן נרחב לענפים אחרים של המתמטיקה וכן לפיזיקה ולאסטרונומיה. חלק מהתיאוריות ושיטות הלמידה המתוארות בספר משמשות מורים עד היום, בגיאומטריה ובנושאים אחרים. ספר לימוד זה היה כה פופולרי שהוא עבר שש מהדורות. במאה ה-18, קרל פרידריך גאוס (Carl Friedrich Gauss) הרחיב את תרומותיהם של קלרו וכריסטיאן הויגנס (Christiaan Huygens) בגיאומטריה על ידי הצגת המושג של עקמומיות גאוס.

'אלמנטים של אלגברה' (Éléments de Algèbre, 1740) של קלרו התקבלו היטב גם באירופה היבשתית. המהדורה השישית שלו פורסמה ב-1801.

### צורת כדור הארץ

ב-1736, יחד עם פייר לואי מופרטוי (Pierre Louis Maupertuis), הוא השתתף במשלחת ללפלנד, שנערכה לצורך הערכת מעלה של קשת המרידיאן. מטרת הטיול הייתה לקבוע את צורת כדור הארץ ולבדוק האם כדור הארץ הוא ספרואיד פחוס, כפי שטען סר אייזק ניוטון בספרו 'פרינקיפיה', או שהוא מוארך, כפי שחשב ג'ובאני קאסיני (Giovanni Cassini). לפני שצוות המשלחת חזר לפריז, שלח קלרו את חישוביו לחברה המלכותית של לונדון. הכתב פורסם מאוחר יותר על ידי החברה בכרך 1736–37 של 'Philosophical Transactions'. בתחילה, קלרו לא הסכים עם מסקנתו של ניוטון. במאמר, הוא מתווה מספר בעיות מפתח שמפריכות למעשה את חישוביו של ניוטון, ומספק כמה פתרונות לסיבוכים. הנושאים שנדונו כוללים חישוב משיכה כבידתית, סיבוב אליפסואיד על צירו, וההבדל בצפיפות של אליפסואיד על ציריו. בסוף מכתבו כתב קלרו:

> "נראה שאפילו סר אייזק ניוטון היה בדעה שזה הכרחי שכדור הארץ יהיה צפוף יותר לכיוון המרכז, כדי להיות שטוח יותר בקטבים: ושהנובע משטיחות גדולה זו, שהכבידה גדלה הרבה יותר מקו המשווה לעבר הקוטב."

זה אמר לא רק שכדור הארץ הוא אליפסואיד, אלא שהוא שטוח יותר בקטבים ורחב יותר במרכז, כלומר, ספרואיד פחוס. מאמרו ב-'Philosophical Transactions' עורר מחלוקת רבה, שכן הוא התייחס לבעיות בתיאוריה של ניוטון, אך סיפק מעט פתרונות לאופן תיקון החישובים.

לאחר חזרתו, פרסם את חיבורו 'תיאוריה של צורת כדור הארץ' (Théorie de la figure de la terre, 1743). בעבודה זו הוא פרסם תוצאה, הידועה כיום כמשפט קלרו, המקשרת את הכבידה בנקודות על פני השטח של אליפסואיד מסתובב עם הדחיסה והכוח הצנטריפוגלי בקו המשווה. הנוסחה שלו נתנה את עוצמת שדה הכבידה של כדור הארץ כפונקציה של קו רוחב. מודל הידרוסטטי זה של צורת כדור הארץ התבסס על מאמר של המתמטיקאי הסקוטי קולין מקלורן (Colin Maclaurin), שהראה שמסה של נוזל הומוגני שנקבעה לסיבוב סביב קו העובר דרך מרכז המסה שלה, תחת המשיכה ההדדית של חלקיקיה, תלבש צורה של ספרואיד מקלורן. תחת ההנחה שכדור הארץ מורכב מקליפות אליפסואידיות קונצנטריות בעלות צפיפות אחידה, ניתן היה להחיל עליו את משפט קלרו, וזה אפשר לחשב את האקסצנטריות (או הסטייה מלהיות כדור מושלם) של כדור הארץ ממדידות כבידה על פני השטח. זה אישר את החישוב של ניוטון. ב-1849 הראה ג'ורג' סטוקס (George Stokes) שהתוצאה של קלרו נכונה ללא קשר למבנה הפנימי או לצפיפות של כדור הארץ, בתנאי שהמשטח הוא ספרואיד שיווי משקל בעל אקסצנטריות קטנה.

### אסטרונומיה מתמטית

אחת הסוגיות השנויות במחלוקת ביותר במאה ה-18 הייתה בעיית שלושת הגופים, או כיצד כדור הארץ, הירח והשמש נמשכים זה לזה. בעזרת החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי של לייבניץ שנוסד לאחרונה, קלרו הצליח לפתור את הבעיה באמצעות ארבע משוואות דיפרנציאליות. הוא גם הצליח לשלב את חוק הריבוע ההפוך של ניוטון וחוק המשיכה בפתרונו, עם עריכות קלות. עם זאת, משוואות אלו הציעו רק מדידה משוערת, ולא חישובים מדויקים. בעיה נוספת נותרה עם בעיית שלושת הגופים; כיצד הירח מסתובב על האפסידים שלו. אפילו ניוטון יכול היה להסביר רק מחצית מתנועת האפסידים. סוגיה זו הטרידה אסטרונומים. למעשה, קלרו בתחילה החשיב את הדילמה כבלתי ניתנת להסבר, עד שהיה על סף פרסום השערה חדשה לגבי חוק המשיכה.

שאלת האפסידים הייתה נושא ויכוח סוער באירופה. יחד עם קלרו, היו שני מתמטיקאים נוספים שהתחרו לספק את ההסבר הראשון לבעיית שלושת הגופים; לאונרד אוילר (Leonhard Euler) וז'אן לה רון ד'אלמבר (Jean le Rond d'Alembert). אוילר וד'אלמבר טענו נגד השימוש בחוקי ניוטון כדי לפתור את בעיית שלושת הגופים. אוילר במיוחד האמין שחוק הריבוע ההפוך זקוק לעדכון כדי לחשב במדויק את האפסידים של הירח.

למרות התחרות הקדחתנית להגיע לפתרון הנכון, קלרו השיג פתרון מקורב גאוני לבעיית שלושת הגופים. ב-1750 זכה בפרס האקדמיה של סנט פטרסבורג על מאמרו 'תיאוריה של הירח' (Théorie de la lune); הצוות המורכב מקלרו, ז'רום ללנד (Jérome Lalande) וניקול רן לפוט (Nicole Reine Lepaute) חישב בהצלחה את תאריך החזרה של שביט האלי ב-1759. 'תיאוריה של הירח' היא ניוטונית לחלוטין באופייה. היא מכילה את ההסבר לתנועת האפסיס. עלה בדעתו לשאת את הקירוב לסדר השלישי, ואז מצא שהתוצאה תואמת את התצפיות. בעקבות זאת ב-1754 הגיעו כמה טבלאות ירח, אותן חישב באמצעות צורה של התמרת פורייה בדידה.

הפתרון החדש לבעיית שלושת הגופים התברר כמשמעותי יותר מאשר הוכחת חוקי ניוטון כנכונים. לפענוח בעיית שלושת הגופים הייתה גם חשיבות מעשית. זה אפשר למלחים לקבוע את כיוון האורך של ספינותיהם, דבר שהיה מכריע לא רק בהפלגה למיקום, אלא גם במציאת הדרך הביתה. היו לכך גם השלכות כלכליות, מכיוון שמלחים יכלו למצוא בקלות רבה יותר יעדי סחר על סמך מדידות האורך.

באותה עבודה, קלרו הציג לראשונה את תורת הפוטנציאלים, הידועה בשם זה מאז המאמר של ג'ורג' גרין (George Green) מ-1828.

קלרו כתב לאחר מכן מאמרים שונים על מסלול הירח, ועל תנועת שביטים המושפעים מהפרעות של כוכבי לכת, במיוחד על מסלולו של שביט האלי. הוא גם השתמש במתמטיקה שימושית כדי לחקור את נוגה, תוך ביצוע מדידות מדויקות של גודל כוכב הלכת ומרחקו מכדור הארץ. זה היה החישוב המדויק הראשון של גודל כוכב הלכת.

קלרו השתמש בתרומותיו שלו למכניקה שמימית ולאסטרונומיה כדי לסייע לאמילי דו שאטלה (Émilie du Châtelet) בתרגומה ובפרשנותה ל-'פרינקיפיה' של ניוטון.

פרסומים

- 'אלמנטים של אלגברה' (Éléments d'algèbre), (בצרפתית), 1741.

- 'תיאוריה של צורת כדור הארץ, הנגזרת מעקרונות ההידרוסטטיקה' (Theorie de la figure de la terre, tirée des principes de l'hydrostatique) (בצרפתית). פריז: לורן דוראן. 1743.

- 'תיאוריה של צורת כדור הארץ, הנגזרת מעקרונות ההידרוסטטיקה' (Théorie de la figure de la terre, tirée des principes de l'hydrostatique) (בצרפתית). פריז: לואי קורסייה. 1808.

ביוגרפיות נוספות

Alexia PutellasAlexine TinneAlexis ArguelloAlexis BledelAlexis BoyerAlexis CarrelAlexis De ChateauneufAlexis De TocquevilleAlexis Fontaine Des BertinsAlexis LemaireAlexis Mac AllisterAlexis Ohanian

כל הביוגרפיות A–Z · דף הבית