אלקסיה פוטייאס (Alexia Putellas): הקשרית שהפכה לברצלונה
ב-5 ביולי 2022, יום לפני שספרד פתחה את אליפות אירופה, קרעה פוטייאס את רצועת הברך הצולבת הקדמית באימון. היא לא שיחקה עוד עשרה חודשים. באותה תקופה ממש היא זכתה – או ליתר דיוק שמרה – בפרס כדור הזהב לנשים (Ballon d'Or Féminin), בפרס The Best של פיפ"א ובפרס שחקנית השנה של אופ"א, והפכה לאישה הראשונה שגורפת את שלושתם בשנים עוקבות. היא אספה אותם כשהיא מקובעת בסד, לאחר שבקושי בעטה בכדור.
המראדונה של מגרש המשחקים
אלקסיה פוטייאס א סגורה (Alèxia Putellas i Segura) גדלה במולט דל ואלס (Mollet del Vallès), מצפון לברצלונה, במשפחה של אנשי כדורסל – בתם של חאומה פוטייאס רוטה (Jaume Putellas Rota) ואליסבט סגורה סבאטה (Elisabet Segura Sabaté), ואחות גדולה לאלבה. היא ניסתה הוקי גלגיליות, טניס וריקוד עממי. מה שנשאר היה הקאמפ נואו (Camp Nou), לשם לקח אותה אביה, ובר מקומי בשם לה בולרה (La Bolera) שבו צפתה המשפחה במשחקים. האלילים שלה היו אנדרס אינייסטה (Andrés Iniesta), ריבאלדו (Rivaldo) ורונאלדיניו (Ronaldinho), לצד הקשרית הצרפתייה לואיזה נצ'יב (Louisa Nécib); אינייסטה יחזיר לימים טובה ויכנה אותה מודל לחיקוי "המגלם את ערכיו של מועדון הכדורגל ברצלונה".
תיאור קטלאני של ילדותה מתעד שבבית הספר "היא שיחקה עם כל הבנים והייתה המראדונה של מגרש המשחקים... משום שעברה בדריבל את כל חבריה לככיתה כאילו היו מטאטאים". אמה הניאה אותה תחילה מכדורגל מועדונים, דבר שפוטייאס פירשה כשוביניזם ולא כזהירות אמהית. היא הצטרפה לסבאדל (Sabadell) בגיל שבע – המשפחה שיקרה לגבי גילה, שכן הקבוצה דרשה בני שמונה – ושימשה קפטנית לבנות המבוגרות ממנה.
ההתמחות הארוכה
שנה אחת בלה מאסיה (La Masia) של ברצלונה בגיל אחת-עשרה הסתיימה כאשר מערך הנשים אורגן מחדש ושנתון הגיל שלה נעלם. אספניול (Espanyol) קלטה אותה, והיא ערכה את הופעת הבכורה שלה בקבוצה הבוגרת בגיל שש-עשרה. בגיל שבע-עשרה עברה ללבאנטה (Levante), אז אחת מסביבות העבודה המקצועניות הבודדות בכדורגל הנשים בספרד, והבקיעה חמישה עשר שערים בשלושים וארבעה משחקים. מאמנה אנטוניו קונטררס (Antonio Contreras) החליט שהיא מסתמכת יותר מדי על רגלה השמאלית ובנה אותה מחדש כשחקנית דו-רגלית. מכיוון שהענף עדיין לא יכול היה לשלם לה שכר, היא נרשמה לאוניברסיטת פומפאו פברה (Pompeu Fabra University) ב-2013 כדי ללמוד מינהל עסקים.
היא חזרה לברצלונה ביולי 2012, שבועות לאחר מות אביה. גמר גביע המלכה (Copa de la Reina) ב-2013 הוליד את השער שהכריז עליה: מעבר לשני שחקני הגנה, מעבר לשוערת, שחקנית המצטיינת של המשחק, והדאבל המקומי הראשון של ברצלונה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אלקסיה היא ברצלונה
עד 2014 היא תוארה כעתיד של המועדון והנבחרת כאחד. היא הוסבה לקשרית ב-2015 לאחר שנים כחלוצה, קיבלה את סרט הקפטן באופן מלא ב-2018, והפכה למוח המארגן של קבוצת המועדון הגדולה ביותר בענף הנשים. בגמר ליגת האלופות ב-2021 היא שיחקה תשעים דקות מלאות עם שריר ירך אחורי חבוש ומתוח, הבקיעה בפנדל ומסרה את המסירה לשער של אייטנה בונמטי (Aitana Bonmatí) בניצחון 4–0 על צ'לסי (Chelsea) – הפרש השערים הגדול ביותר במשחק גמר יחיד בתולדות המפעל. שבועות לאחר מכן היא הבקיעה פעמיים בגמר הגביע כדי להשלים טראבל יבשתי, הראשון אי פעם של קבוצת נשים ספרדית, וסיימה את העונה עם עשרים ושישה שערים: הקשרית פורייה ביותר בשערים באירופה.
היא הבקיעה את שער הנשים הרשמי הראשון בקאמפ נואו בינואר 2021, ולאחר מכן כבשה שם שוב לעיני 91,553 ו-91,648 צופים כאשר ברצלונה ניפצה פעמיים את שיא הנוכחות העולמי למשחק נשים ב-2022. חברות לקבוצה גיבשו נוסחה באותה עונה: "ברצלונה היא אלקסיה ואלקסיה היא ברצלונה".
המאבק מחוץ למגרש
בספטמבר 2022 היא גיבתה פומבית את חמש-עשרה שחקניות נבחרת ספרד – "לאס 15" (Las 15) – שסירבו לשחק בנבחרת הלאומית עד לשינוי התנאים בהתאחדות. זו לא הייתה עמדה מבודדת. ב-2015, לאחר שגביע העולם הראשון של ספרד הסתיים בשני הפסדים ותיקו, היא הייתה בין השחקניות שדרשו את התפترותו של המאמן הווותיק איגנאסו קראדה (Ignacio Quereda) בשל ההכנה ואיבוד האמון. שנתיים קודם לכן היא טענה כי "סטראוטיפים בחברה מנעו מנבחרת הנשים של ספרד לזכות באותה הצלחה כמו זו של הגברים, על אף שיש להן את אותה האיכות הטכנית".
מדוע אלקסיה מכונה גאונה
טענת הגאונות שלה היא מהסוג הנדיר יותר: היא נשענת על שיקול דעת ולא על מבנה גוף. היא אינה השחקנית המהירה או החזקה ביותר בדור קשריות ברצלונה שלה; מה שיש לה הוא מפה יוצאת דופן בשלמותה של לאן על הכדור להגיע לאחר מכן, והטכניקה לשלוח אותו לשם בכל רגל שהיא – דו-רגליות שנבנתה במתכוון על ידי מאמן שחשב שרגלה השמאלית הטבעית היא קביים. ההוכחה טמונה בצורה של הנתונים שלה. ב-2021–22 היא הבקיעה שמונה עשר שערי ליגה וגם הובילה את הליגה בבישולים עם חמישה עשר, וזהו החותם הסטטיסטי של שחקנית שמבקיעה וגם מייצרת במקום להתמחות באחד מהם. היא הייתה מלכת השערים של ליגת האלופות באותה עונה עם אחד-עשר והיו לה סך השערים והבישולים הגבוה ביותר מכל שחקנית אחרת במפעל, ממרכז המגרש.
המוסדות השתמשו במלים החזקות ביותר שעמדו לרשותם: שחקנית השנה של אופ"א, פרס The Best של פיפ"א וכדור הזהב ב-2021, שוב את שלושתם ב-2022, ושחקנית העונה בליגת האלופות גם ב-2021–22 וגם ב-2025–26. אינייסטה – העד האמין ביותר בכדורגל הספרדי בנושא בינה של קשריות – כינה אותה מודל לחיקוי לערכי המועדון.
ראוי לציין את טענת הנגד. ההצבעה על פרסי 2022 התבססה על מאت עבודה שהיא לא יכלה להרחיב, והיא בילתה חלק ניכר משתי העונות הבאות כשהיא פצועה, עברה ניתוח ברך בדצמבר 2023 והחמיצה ארבעה חודשים. סך השערים שלה בשלהי הקריירה חייב משהו להסטתה קדימה לתפקיד חלוצה נסוגה (false nine). והיא שיחקה בתוך מכונת המועדון הדומיננטית ביותר שהפיק כדורגל הנשים; הפרדת שיקול הדעת שלה מזה של ברצלונה היא משימה קשה באמת. העובדה ששחקניות המועדון עצמן לא יכלו להבדיל בין השתיים היא או ההוכחה החזקה ביותר לטובתה, או ההתנגדות החזקה ביותר.
הפרידה הארוכה
היא הפכה לשיאנית ההופעות של ספרד ב-2021, האישה הספרדית הראשונה שעברה 100 הופעות ב-2022, וזכתה בגביע העולם 2023 ובליגת האומות 2023–24. בברצלונה היא סיימה עם 232 שערים – שנייה רק לליונל מסי (Lionel Messi) בתולדות המועדון המשותפים – ו-508 הופעות, אחרי מלאני סראנו (Melanie Serrano) בלבד. היא הוליכה כקפטנית את הקבוצה לניצחון 4–0 בגמר ליגת האלופות על ליון (Lyon) ב-23 במאי 2026, נבחרה לשחקנית העונה של המפעל למחרת, הודיעה על עזיבתה שלושה ימים לאחר מכן, ובישלה שער במשחקה האחרון. היא הייתה הספרדייה הראשונה שזכתה בפרס שחקן עולם מאז לואיס סוארס (Luis Suárez) ב-1960; היא גרמה לכך להיראות, במבט לאחור, כדבר שהגיע באיחור.