> מדעי הטבע אינם עוסקים באישור מה שאמרו אחרים, אלא בחיפוש אחר הסיבות לתופעות.
אלברטוס מגנוס, הידוע גם כקדוש אלברט הגדול ואלברט מקלן, היה נזיר דומיניקני ובישוף קתולי גרמני. לאחר שהוכרז מאוחר יותר כקדוש קתולי, הוא היה ידוע במהלך חייו בתואר 'דוקטור אוניברסלי' (Doctor universalis) ו'דוקטור מומחה' (Doctor expertus), ולקראת סוף חייו נוסף לשמו הכינוי 'מגנוס' (הגדול). חוקרים כגון ג'יימס א. וייסהייפל (James A. Weisheipl) ויואכים ר. סודר (Joachim R. Söder) התייחסו אליו כאל הפילוסוף והתאולוג הגרמני הגדול ביותר של ימי הביניים. הכנסייה הקתולית מכירה בו כאחד מ-36 מורי הכנסייה.
ביוגרפיה
סביר להניח שאלברט נולד זמן מה לפני שנת 1200, בהתחשב בעדויות מהימנות לכך שהיה מעל גיל 80 במותו בשנת 1280. שני מקורות מאוחרים יותר טוענים שאלברט היה כבן 87 במותו, מה שהוביל לכך ששנת 1193 מצוינת לעיתים קרובות כתאריך לידתו, אך אין למידע זה ראיות מספיקות. אלברט נולד ככל הנראה בלאוינגן (Lauingen), כיום בבוואריה, שכן הוא כינה את עצמו 'אלברט מלאוינגן', אך ייתכן שזה היה פשוט שם משפחה. סביר להניח שמשפחתו הייתה מהמעמד המיניסטריאלי; הקשר המשפחתי שלו להיותו בנו של הרוזן ממשפחת האצולה בולשטאדט (Bollstädt) הוא כמעט בוודאות השערה בלבד של היסטוריונים של קדושים מהמאה ה-15.
אלברט התחנך ככל הנראה בעיקר באוניברסיטת פדובה (University of Padua), שם קיבל הדרכה בכתבי אריסטו. תיאור מאוחר מאת רודולף דה נובמאגיה (Rudolph de Novamagia) מתייחס למפגש של אלברטוס עם הבתולה מריה הקדושה, ששכנעה אותו להצטרף למסדר דתי. בשנת 1223 או 1229 הוא הפך לחבר במסדר הדומיניקני, ולמד תאולוגיה בבולוניה ובמקומות אחרים. הוא נבחר למלא את תפקיד המרצה בקלן, גרמניה, שם היה לדומיניקנים בית, ולימד שם במשך מספר שנים, כמו גם ברגנסבורג, פרייבורג, שטרסבורג והילדסהיים. במהלך כהונתו הראשונה כמרצה בקלן, כתב אלברט את חיבורו 'Summa de bono' לאחר דיון עם פיליפ הקנצלר בנוגע לתכונות הטרנסצנדנטליות של הישות. בשנת 1245 הפך אלברט למאסטר לתאולוגיה תחת גואריק מסנט-קנטן (Gueric of Saint-Quentin), הדומיניקני הגרמני הראשון שהשיג תואר זה. בעקבות זאת, אלברט יכול היה ללמד תאולוגיה באוניברסיטת פריז (University of Paris) כפרופסור מן המניין, והחזיק בקתדרה לתאולוגיה במכללת סנט ג'יימס. בתקופה זו החל תומאס אקווינס (Thomas Aquinas) ללמוד תחת אלברטוס.
אלברט היה הראשון לכתוב פרשנויות על כמעט כל כתבי אריסטו, ובכך הפך אותם לנגישים לוויכוח אקדמי רחב יותר. חקר אריסטו הוביל אותו ללמוד ולהגיב על תורותיהם של אקדמאים מוסלמים, בולטים שבהם אבן סינא (Avicenna) ואבן רושד (Averroes), דבר שהכניס אותו ללב הוויכוח האקדמי.
בשנת 1254 מונה אלברט לפרובינציאל של המסדר הדומיניקני, ומילא את תפקידיו בזהירות וביעילות רבה. במהלך כהונתו הוא הגן בפומבי על הדומיניקנים מפני התקפות של חברי הסגל החילוני והרגיל של אוניברסיטת פריז, פירש את הבשורה על-פי יוחנן, וענה על מה שנתפס בעיניו כשגיאות של הפילוסוף האסלאמי אבן רושד.
אלברטוס מגנוס, מתוך 'כימאים דגולים' (Chimistes Celebres), כרטיס מסחר של חברת תמציות הבשר ליביג, 1929.
בשנת 1259 השתתף אלברט בפרק הכללי של הדומיניקנים בוואלנסיין יחד עם תומאס אקווינס, המאסטרים בונוסהומו בריטו (Bonushomo Britto), פלורנטיוס (Florentius), ופטר, לימים האפיפיור אינוקנטיוס החמישי, בקביעת 'תוכנית לימודים' (ratio studiorum) עבור הדומיניקנים, שכללה את לימודי הפילוסופיה כחידוש עבור אלו שלא היו מיומנים מספיק ללימודי תאולוגיה. חידוש זה ייסד את המסורת של הפילוסופיה הסכולסטית הדומיניקנית שהוצאה לפועל, למשל, בשנת 1265 בבית הספר המחוזי של המסדר במנזר סנטה סבינה ברומא, שממנו תתפתח האוניברסיטה האפיפיורית של תומאס הקדוש, ה'אנג'ליקום' (Angelicum).
בשנת 1260 מינה אותו האפיפיור אלכסנדר הרביעי לבישוף של רגנסבורג, תפקיד שממנו התפטר לאחר שלוש שנים. במהלך מילוי תפקידו הוא חיזק את המוניטין שלו לענווה על ידי סירוב לרכוב על סוס, בהתאם לדרישות המסדר, ובמקום זאת עבר ברחבי הדיוקסיה העצומה שלו ברגל. הדבר הקנה לו את הכינוי החיבתי 'הבישוף המגפי' מהפרפישיאנים שלו. בשנת 1263 שחרר אותו האפיפיור אורבנוס הרביעי מתפקידי הבישוף וביקש ממנו להטיף למסע הצלב השמיני בארצות דוברות גרמנית. לאחר מכן, הוא נודע במיוחד בשל תפקידו כמגשר בין צדדים מסוכסכים. בקלן הוא מוכר לא רק כמייסד האוניברסיטה העתיקה ביותר בגרמניה, אלא גם בשל 'פסק הדין הגדול' (der Große Schied) משנת 1258, שהביא לסיום הסכסוך בין אזרחי קלן לבין הארכיבישוף. בין עבודותיו האחרונות הייתה ההגנה על האורתודוקסיות של תלמידו לשעבר, תומאס אקווינס, שמותו בשנת 1274 הציב את אלברט בצער – הסיפור שהוא נסע לפריז באופן אישי כדי להגן על תורתו של אקווינס אינו ניתן לאימות.
אלברט היה מדען, פילוסוף, אסטרולוג, תאולוג, כותב רוחני, אקומניסט ודיפלומט. תחת חסותו של הומברט מרומא (Humbert of Romans), עיצב אלברט את תוכנית הלימודים לכל הסטודנטים הדומיניקנים, הציג את אריסטו בכיתה וחקר את עבודתם של הניאופלאטוניסטים, כגון פלוטינוס (Plotinus). אכן, היו אלו שלושים שנות עבודה של אקווינס ושלו שאפשרו את הכללת לימודי אריסטו בתוכנית הלימודים של בתי הספר הדומיניקנים.
לאחר שסבל מקריסת בריאות ב-1278, הוא נפטר ב-15 בנובמבר 1280, במנזר הדומיניקני בקלן, גרמניה. מאז ה-15 בנובמבר 1954, שרידיו נמצאים בסרקופג רומי בקריפטה של כנסיית סנט אנדראס הדומיניקנית בקלן. למרות שגופתו התגלתה כשלמה בהוצאה הראשונה מהקבר שלוש שנים לאחר מותו, בהוצאה מהקבר בשנת 1483 נותר רק שלד.
אלברט הוכרז כמבורך בשנת 1622. הוא הוכרז כקדוש וכ'מורה הכנסייה' ב-16 בדצמבר 1931, על ידי האפיפיור פיוס האחד-עשר, ובשנת 1941 כפטרון של מדעני הטבע. יום החג של אלברט הקדוש הוא ה-15 בנובמבר.
כתבים
כתביו של אלברט, שנאספו בשנת 1899, הגיעו לשלושים ושמונה כרכים. אלו הציגו את הרגלי העבודה הפוריים שלו ואת הידע האנציקלופדי שלו בנושאים כגון לוגיקה, תאולוגיה, בוטניקה, גאוגרפיה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, מינרלוגיה, אלכימיה, זואולוגיה, פיזיולוגיה, פרנולוגיה, צדק, משפט, ידידות ואהבה. הוא עיכל, פירש וסיסטם את כל עבודותיו של אריסטו, שנלקטו מהתרגומים הלטיניים ומהערותיהם של הפרשנים הערבים, בהתאם לדוקטרינה הכנסייתית. רוב הידע המודרני על אריסטו נשמר והוצג על ידי אלברט.
כתביו התאולוגיים העיקריים הם פרשנות בשלושה כרכים על 'ספרי המשפטים' של פטר לומברד (Magister Sententiarum), וה'Summa Theologiae' בשני כרכים. האחרון הוא במהותו חזרה דידקטית יותר על הקודם.
פעילותו של אלברט, לעומת זאת, הייתה פילוסופית יותר מאשר תאולוגית (ראו סכולסטיקה). העבודות הפילוסופיות, שתפסו את ששת הכרכים הראשונים ואת האחרון מבין 21 הכרכים, מחולקות בדרך כלל לפי הסכימה האריסטוטלית של המדעים, ומורכבות מפרשנויות ומקיצורים של עבודותיו הרלוונטיות של אריסטו, עם דיונים משלימים על נושאים עכשוויים, וחריגות מזדמנות מדעותיו של המאסטר. אלברט האמין שגישתו של אריסטו לפילוסופיה של הטבע אינה מהווה מכשול לפיתוח השקפה פילוסופית נוצרית על הסדר הטבעי.
אלברטוס מגנוס הקדוש, פרסקו מאת תומאסו דה מודנה (1352), כנסיית סן ניקולו, טרוויזו, איטליה.
ידיעותיו של אלברט במדעי הטבע היו נרחבות ומדויקות להפליא לתקופתו. חריצותו בכל תחום הייתה גדולה: הוא לא רק הפיק פרשנויות ופרפרזות לכל הקורפוס האריסטוטלי, כולל עבודותיו המדעיות, אלא אלברט גם הוסיף עליהן ושיפר אותן. ספריו בנושאים כמו בוטניקה, זואולוגיה ומינרלים כללו מידע ממקורות עתיקים, אך גם תוצאות של חקירותיו האמפיריות שלו. חקירות אלו דחפו כמה מהמדעים המיוחדים קדימה, מעבר להסתמכות על טקסטים קלאסיים. במקרה של אמבריולוגיה, למשל, נטען כי מעט מאוד נכתב בעל ערך בין אריסטו לאלברט, שהצליח לזהות איברים בתוך ביצים. יתרה מכך, אלברט גם המציא למעשה מדעים מיוחדים שלמים, היכן שאריסטו לא כיסה נושא מסוים. לדוגמה, לפני אלברט, לא היה מחקר שיטתי של מינרלים. בשל רוחב הישגים אלו, הוענק לו השם 'דוקטור אוניברסלי' (Doctor Universalis).
רבות מהתרומות האמפיריות של אלברט למדעי הטבע הוחלפו, אך גישתו הכללית למדע עשויה להיות מודרנית באופן מפתיע. לדוגמה, בספרו 'De Mineralibus' ספר II, טרקטאט ii, פרק 1 אלברט טוען: 'שהרי זה ממדעי הטבע לא רק לקבל את מה שנאמר לנו, אלא לחקור את הסיבות לדברים הטבעיים.'
### אלכימיה
במאות שלאחר מותו, צצו סיפורים רבים על אלברט כאלכימאי וקוסם. 'חלק ניכר מהבלבול המודרני נובע מהעובדה שעבודות מאוחרות יותר, במיוחד העבודה האלכימית הידועה בשם 'Secreta Alberti' או 'Experimenta Alberti', יוחסו באופן כוזב לאלברטוס על ידי מחבריהן כדי להעלות את יוקרת הטקסט באמצעות התאחדות'. בנושא אלכימיה וכימיה, חיבורים רבים הקשורים לאלכימיה יוחסו לו, אם כי בכתביו האותנטיים לא היה לו הרבה מה לומר בנושא, וגם זה בעיקר באמצעות פרשנות על אריסטו. לדוגמה, בפרשנותו, 'De mineralibus', הוא מתייחס לכוחם של אבנים, אך אינו מפרט מה עשויים להיות כוחות אלו. קיימת מגוון רחב של עבודות פסבדו-אלברטיניות העוסקות באלכימיה, המראות את האמונה שהתפתחה בדורות שאחרי מותו של אלברט כי הוא שלט באלכימיה, אחד המדעים הבסיסיים של ימי הביניים. אלו כוללים את 'מתכות וחומרים'; 'סודות הכימיה'; 'מקור המתכות'; 'מקורות התרכובות', ו-'קונקורדנציה' שהיא אוסף של תצפיות על אבן החכמים; ונושאי אלכימיה-כימיה אחרים, שנאספו תחת השם 'Theatrum Chemicum'. הוא מזוהה עם גילוי היסוד ארסן והתנסה בכימיקלים רגישים לאור, כולל כסף חנקתי. הוא אכן האמין שלאבנים יש תכונות נסתרות, כפי שתיאר בעבודתו 'De mineralibus'. עם זאת, יש מעט ראיות לכך שהוא ביצע באופן אישי ניסויים אלכימיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →על פי האגדה, אלברט אמר כי גילה את אבן החכמים והעביר אותה לתלמידו תומאס אקווינס, זמן קצר לפני מותו. אלברט אינו מאשר בכתביו שגילה את האבן, אך הוא אכן תיעד שחזה ביצירת זהב על ידי 'טרנסמוטציה'. בהתחשב בכך שתומאס אקווינס נפטר שש שנים לפני מותו של אלברט, אגדה זו כפי שהיא מוצגת אינה סבירה.
### אסטרונומיה
אלברט התעניין מאוד באסטרונומיה, כפי שנוסח על ידי חוקרים כמו פאולה זמבלי (Paola Zambelli) וסקוט הנדריקס (Scott Hendrix). לאורך ימי הביניים – ועד לתקופה המודרנית המוקדמת – אסטרולוגיה הייתה מקובלת על מדענים ואינטלקטואלים שהחזיקו בדעה שהחיים על פני האדמה הם למעשה מיקרוקוסמוס בתוך המקרוקוסמוס, כאשר האחרון הוא הקוסמוס עצמו. האמינו כי קיימת התאמה בין השניים, ולכן גרמי השמיים עוקבים אחר דפוסים ומחזורים דומים לאלו שבכדור הארץ. עם השקפת עולם זו, נראה היה סביר לטעון כי ניתן להשתמש באסטרולוגיה כדי לחזות את עתידו הסביר של בן אנוש. אלברט טען כי הבנה של ההשפעות השמימיות המשפיעות עלינו יכולה לעזור לנו לחיות את חיינו בהתאם לעקרונות הנוצריים. ההצהרה המקיפה ביותר על אמונותיו האסטרולוגיות נמצאת בעבודה שכתב סביב שנת 1260, הידועה כיום כ-'Speculum astronomiae'. עם זאת, פרטים על אמונות אלו ניתן למצוא כמעט בכל מה שכתב, מחיבורו המוקדם 'De natura boni' ועד עבודתו האחרונה, 'Summa theologiae'.
* De meteoris, 1488
### חומר וצורה
אלברט האמין שכל הדברים הטבעיים הם הרכבים של חומר וצורה, הוא התייחס לזה כ-'quod est' ו-'quo est'. אלברט האמין גם שאלוהים בלבד הוא הישות השלטת המוחלטת. הגרסה של אלברט להיליומורפיזם דומה מאוד לדוקטרינה האריסטוטלית.
### מוזיקה
אלברט ידוע בפרשנותו על הפרקטיקה המוזיקלית של זמנו. רוב תצפיותיו המוזיקליות הכתובות נמצאות בפרשנותו ל-'פואטיקה' של אריסטו. הוא דחה את הרעיון של 'מוזיקת הספירות' כגיחוך: תנועת גרמי השמיים, הוא הניח, אינה מסוגלת לייצר צליל. הוא כתב בהרחבה על פרופורציות במוזיקה, ועל שלוש הרמות הסובייקטיביות השונות שבהן שירת המזמור יכולה לפעול על נשמת האדם: טיהור הטמא; הארה המובילה להתבוננות; והזנת השלמות דרך התבוננות. נושא בעל עניין מיוחד לתאורטיקנים של מוזיקה מהמאה ה-20 הוא תשומת הלב שהקדיש לשתיקה כחלק בלתי נפרד מהמוזיקה.
### מטאפיזיקה של מוסר
שני חיבוריו המוקדמים, 'De natura boni' ו-'De bono', מתחילים בחקירה מטאפיזית על מושגי הטוב בכלל והטוב הפיזי. אלברט מתייחס לטוב הפיזי כ-'bonum naturae'. אלברט עושה זאת לפני שהוא ניגש ישירות למושגים המוסריים של המטאפיזיקה. בעבודותיו המאוחרות של אלברט, הוא אומר שכדי להבין טוב אנושי או מוסרי, הפרט חייב קודם כל להכיר מה המשמעות של להיות טוב ולעשות מעשים טובים. הליך זה משקף את העיסוקים של אלברט בתאוריות ניאו-פלאטוניות של הטוב וכן בתורותיו של פסאודו-דיוניסיוס. השקפתו של אלברט זכתה להערכה רבה על ידי הכנסייה הקתולית ועמיתיו.
### משפט טבעי
אלברט הקדיש את הטרקטאט האחרון של 'De Bono' לתאוריה של צדק ומשפט טבעי. אלברט מציב את אלוהים כשיא הצדק והמשפט הטבעי. אלוהים מחוקק והסמכות האלוהית היא עליונה. עד לתקופתו, זו הייתה העבודה היחידה שהוקדשה במיוחד למשפט הטבעי שנכתבה על ידי תאולוג או פילוסוף.
### ידידות
אלברט מזכיר ידידות בעבודתו, 'De bono', כמו גם מציג את האידיאלים והמוסר שלו של ידידות ממש בתחילת טרקטאט II. מאוחר יותר בחייו פרסם את 'Super Ethica'. עם התפתחות הידידות לאורך עבודתו ניכר כי אידיאלים ומוסר של ידידות קיבלו רלוונטיות ככל שחייו נמשכו. אלברט מגיב על השקפתו של אריסטו על ידידות עם ציטוט מקיקרו, הכותב: 'ידידות אינה אלא ההרמוניה בין דברים אלוהיים ואנושיים, עם רצון טוב ואהבה'. אלברט מסכים עם פרשנות זו אך הוא גם מוסיף הרמוניה או הסכמה. אלברט מכנה הרמוניה זו, 'consensio', בעצמה סוג של תנועה בתוך רוח האדם. אלברט מסכים לחלוטין עם אריסטו במובן שידידות היא סגולה. אלברט מקשר את השביעות רצון המטאפיזית המובנית בין ידידות לטוב מוסרי. אלברט מתאר כמה רמות של טוב; המועיל (utile), המהנה (delectabile) והטוב האותנטי או הבלתי מותנה (honestum). אז בתורו ישנן שלוש רמות של ידידות המבוססות על כל אחת מאותן רמות, כלומר ידידות המבוססת על תועלת (amicitia utilis), ידידות המבוססת על הנאה (amicitia delectabilis), וידידות המושרשת בטוב בלתי מותנה (amicitia honesti; amicitia quae fundatur super honestum).
אזכורים תרבותיים
האיקונוגרפיה של הטימפנון והארכיוולט של השער מהמאה ה-13 של קתדרלת שטרסבורג עוררה השראה מכתביו של אלברט. אלברט מוזכר לעיתים קרובות על ידי דנטה, שהפך את תורתו על רצון חופשי לבסיס המערכת האתית שלו. ב'קומדיה האלוהית' שלו, דנטה מציב את אלברטוס עם תלמידו תומאס אקווינס בין אוהבי החכמה הגדולים (Spiriti Sapienti) בשמי השמש. אלברט מוזכר גם, יחד עם אגריפה ופרצלסוס, ב'פרנקנשטיין' של מרי שלי, שבו כתביו משפיעים על ויקטור פרנקנשטיין הצעיר.
ב-'מושג החרדה', כתב סרן קירקגור שאלברט 'התפאר ביהירות בספקולציות שלו לפני האלוהות והפך פתאום לטיפש'. קירקגור מצטט את גוטהארד אוסוולד מרבך (Gotthard Oswald Marbach) אותו הוא מצטט כאומר 'Albertus repente ex asino factus philosophus et ex philosopho asinus'.
יוהאן אדוארד ארדמן (Johann Eduard Erdmann) מחשיב את אלברט כגדול ומקורי יותר מתלמידו אקווינס.
השפעה והוקרה
מספר בתי ספר נקראו על שם אלברט, כולל תיכון אלברטוס מגנוס בברדוניה, ניו יורק; ליצאום אלברטוס מגנוס בריבר פורסט, אילינוי; ומכללת אלברטוס מגנוס בניו הייבן, קונטיקט.
היכל המדע אלברטוס מגנוס במכללת תומאס אקווינס, בסנטה פאולה, קליפורניה, נקרא על שמו של אלברט. בנייני המדע המרכזיים במכללת פרובידנס ובמכללת אקווינס בגרנד רפידס, מישיגן, נקראו גם הם על שמו.
הכיכר המרכזית בקמפוס של אוניברסיטת קלן כוללת פסל של אלברט ונקראת על שמו.
ציור מאת יוס (יוסטוס) ואן גנט, אורבינו, בערך 1475.
האקדמיה למדע ועיצוב בניו המפשייר כיבדה את אלברט על ידי קריאת אחד מארבעת בתיה 'Magnus House'.
כמחווה לתרומתו של החוקר למשפט, מרכז המשפטים של אוניברסיטת יוסטון מציג פסל של אלברט. הוא ממוקם בקמפוס של אוניברסיטת יוסטון.
ה-Albertus-Magnus-Gymnasien נמצא ברוטוייל, גרמניה.
במנגואה, ניקרגואה, המכון הבינלאומי אלברטוס מגנוס, מרכז מחקר לפיתוח עסקי וכלכלי, נוסד בשנת 2004.
בפיליפינים, בניין אלברטוס מגנוס באוניברסיטת סנטו תומאס המאכלס את הקונסרבטוריון למוזיקה, המכללה לתיירות וניהול אירוח, המכללה לחינוך, ובית הספר התיכון לחינוך של UST נקרא על שמו. האקדמיה למדע סנט אלברט הגדול בסן קרלוס, פנגסינן, המציעה חינוך לגיל הרך, יסודי ותיכון, מתגאה בכך שסנט אלברט הוא הקדוש הפטרון שלה. הבניין המרכזי שלה נקרא 'היכל אלברטוס מגנוס' בשנת 2008. אקדמיית סן אלברטו מאגנו בטובאו, לה יוניון מוקדשת גם היא לכבודו. בית ספר תיכון קתולי בן מאה שנה זה ממשיך לחיות לפי חזון-שליחותו עד היום, ומציע קורסי תיכון בכיר. בשל תרומתו לפילוסופיה של הטבע, מין הצמח 'Alberta magna' והאסטרואיד '20006 Albertus Magnus' נקראו על שמו.
בתי ספר יסודיים ותיכוניים קתוליים רבים נקראים על שמו, כולל בתי ספר בטורונטו; קלגרי; קלן; ודייטון, אוהיו.
הגופן 'Albertus' נקרא על שמו. באוניברסיטת נוטרדאם דו לאק בסאות' בנד, אינדיאנה, ארה'ב, קפלת בית זאם מוקדשת לסנט אלברט הגדול. האב ג'ון זאם, C.S.C., שעל שמו נקרא מעון הגברים, הביט בדוגמה של סנט אלברט לשימוש בדת כדי להאיר תגליות מדעיות. עבודתו של האב זאם עם התנ'ך והאבולוציה נתפסת לעיתים כהמשך למורשתו של סנט אלברט.
סמל האפיפיורות: הכתר המשולש והמפתחות.
אחוות הסטודנטים השנייה בגודלה בהולנד, הממוקמת בעיר חרונינגן, נקראת אלברטוס מגנוס, לכבוד הקדוש.
ה-'Colegio Cientifico y Artistico de San Alberto', הופלון, ניו ג'רזי, ארה'ב עם בית ספר אחות בנואבה אסיחה, פיליפינים נוסד בשנת 1986 לכבודו של מי שחשב ולימד שדת, מדעים ואמנויות עשויים להיות דגולים כמקצועות שלא צריכים לסתור זה את זה אלא לתמוך זה בזה כדי להשיג חכמה ותבונה.
הקהילה הקתולית ווסלורוס הממוקמת בווסלורוס אקסטנשן וואן, אקורולני, גאוטנג, דרום אפריקה קרויה על שם הקדוש.
הקהילה הקתולית בליאופולדסהאפן, ליד קרלסרוהה בגרמניה קרויה גם היא על שמו, בהתחשב גם במרכז המחקר הענק של מכון הטכנולוגיה של קרלסרוהה הסמוך, שכן הוא הקדוש הפטרון של המדענים.
מאז מותו של המלך אלברט הראשון, חג המלך נחגג בבלגיה ביום החג של אלברט.
הכמורה הקתולית של אדינבורו המשרתת את אוניברסיטאות העיר קרויה על שם סנט אלברט.
ביבליוגרפיה
### תרגומים
* על גוף האדון, תורגם על ידי האחות אלברט מארי סור