ג'ואו יואוגואנג (Zhou Youguang): הבנקאי שבנה מחדש אלפבית
כאשר ראש הממשלה ג'ואו אנלאי (Zhou Enlai) ביקש מג'ואו יואוגואנג, כלכלן בן 50 שהוכשר בוול סטריט ללא כל הכשרה רשמית בבלשנות, לעמוד בראש הוועדה שתעצב את שיטת הכתיבה הפונטית החדשה של סין, ג'ואו מחה שהוא האדם הלא נכון לתפקיד. תשובתו של ג'ואו אנלאי הפכה למשפט מכונן בקריירה שלו: "כולם חובבנים". המערכת שהוועדה החובבנית הזו הפיקה במהלך השנתיים שלאחר מכן, הפין-יין (Hanyu Pinyin), היא כיום הדרך שבה כמיליארד אנשים לומדים לראשונה לקרוא סינית, והדרך שבה שאר העולם כותב בייג'ינג במקום פקין.
השכלתו של בנקאי
ג'ואו יואוגואנג נולד בשם ג'ואו יאופינג ב-13 בינואר 1906, בצ'אנגז'ואו (Changzhou) שבמזרח סין, למשפחה בולטת שאביה שירת בממשל שושלת צ'ינג. הוא למד כלכלה באוניברסיטת סנט ג'ונס ולאחר מכן באוניברסיטת גואנגחואה בשנחאי, וסיים את לימודיו ב-1927, ולאחר מכן החל לעבוד בבנק סין הואה נאמנות וחיסכון (Sin Hua Trust and Savings Bank). במהלך הפלישה היפנית הוא עבר עם אשתו, ג'אנג יונה (Zhang Yunhe), ושני ילדיהם לצ'ונגצ'ינג (Chongqing) בתקופת המלחמה, שם מתה אחת מבנותיהם מדלקת התוספתן – אובדן שעמד לצד עשורים של תהפוכות פוליטיות כאחד הקשיים המכוננים בחייו הארוכים. בצ'ונגצ'ינג הוא פגש לראשונה את ג'ואו אנלאי, ראש הממשלה לעתיד, קשר שיצוף מחדש עשורים מאוחר יותר וינתב מחדש את כל הקריירה שלו. ב-1946 שלח אותו הבנק לניו יורק כנציגו במשרדי אירווינג טראסט (Irving Trust) בוול סטריט, מה שהעניק לו מבט ישיר ממקור ראשון על הפיננסים והחיים האמריקאיים, שאותם נשא עמו כשחזר לסין ב-1949 לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון.
גיוס לבלשנות
בחזרה בשנחאי, ג'ואו לימד כלכלה באוניברסיטת פודאן (Fudan University), עבודה שלא היה לה דבר וחצי דבר עם שפה. לאחר מכן, באמצע שנות ה-50, גייס אותו ג'ואו אנלאי – חרף התנגדותו על היעדר כישורים בלשניים – לעמוד בראש הוועדה הממשלתית שהוטלה עליה המשימה ליצור שיטה פונטית מבוססת אלפבית לטיני למנדרינית, במטרה להאיץ את האוריינות במדינה שבה רוב האוכלוסייה עדיין לא יכלה לקרוא את מערכת הסימניות המסורתית. העיצוב של הוועדה, הפין-יין, אומץ רשמית על ידי ממשלת סין ב-11 בפברואר 1958. הוא השתמש באלפבית הלטיני בתוספת סימני טונים כדי לייצג את הגיית המנדרינית, מה שהעניק לתלמידי בית ספר סינים, לומדים זרים, קלדנים ובסופו של דבר למקלדות מחשב דרך סטנדרטית לעיבוד צלילים סיניים באותיות רומיות – המערכת האחראית לכתיב המודרני של בייג'ינג, מאו דזה-דונג (Mao Zedong) ודנג שיאופינג (Deng Xiaoping), שהחליף את הרומאניזציות הישנות כמו פקין, מאו צה-טונג וטנג שיאו-פינג בשימוש בינלאומי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נענש בכל זאת
ההצלחה המעשית העצומה של הפין-יין לא הגנה לחלוטין על מתכננה מפני האלימות הפוליטית של העשור שלאחר מכן. במהלך מהפכת התרבות, הרשויות תייגו את ג'ואו כ"סמכות אקדמית ריאקציונית" ושלחו אותו למחנה עבודה בנינגשיה (Ningxia) למשך יותר משנתיים, שם עבד בשדות האורז לצד אינטלקטואלים אחרים שעברו טיהור. הוא חזר הביתה ברגע שהגרוע שבקמפיין חלף, ובשנות ה-80 פיקח על התרגום לשפה הסינית של אנציקלופדיה בריטניקה, והמשיך בפרויקט ארוך העשורים שלו להנגשת ידע עולמי לקוראים סינים. הפין-יין עצמו שרד כל סערה פוליטית סביב ממציאו: הוא אומץ כתקן בינלאומי על ידי הארגון הבינלאומי לתקינה (ISO) בשנת 1982 ואושר על ידי האו"ם בשנת 1986, מה שקיבע אותו כשיטת הרומאניזציה המוגדרת למנדרינית ברחבי העולם.
המתנגד בן המאה
בגילו המופלג, כשהוא משוחרר גם מפרסומו וגם, כפי שרמז לעיתים, מעצם העובדה שהאריך ימים יותר מרדפיו הרגילים, הפך ג'ואו למבקר ציבורי בוטה באופן חריג של הממשלה הסינית, וכתב מאמרים המטילים ספק בשלטון המפלגה האחת עמוק לתוך המאה השנייה לחייו. הוא זקף את אריכות ימיו יוצאת הדופן בחלקה לגישה שנקט, וציין: "כשאתה נתקל בקשיים, אתה צריך להיות אופטימי. פסימיים נוטים למות". אשתו מתה בשנת 2002, ובנו, האסטרופיזיקאי ג'ואו שיאופינג, מת בשנת 2015 – ג'ואו האריך ימים יותר משניהם, יחד עם כמעט כל בני דורו הפוליטיים.
מוות
ג'ואו יואוגואנג מת בבייג'ינג ב-16 בינואר 2017, בבית החולים של אוניברסיטת פקין יוניון מדיקל קולג' (Peking Union Medical College Hospital), שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה-111, לאחר שחי לאורך נפילת שושלת צ'ינג, הרפובליקה, הכיבוש היפני, מלחמת האזרחים, כל תקופת מאו וארבעה עשורים של רפורמות פוסט-מאו.
מדוע ג'ואו מכונה גאון
הטענה נשענת על מקרה נקי וניתן לאימות באופן חריג: מערכת שתוכננה במידה רבה על ידי ועדה תחת הנהגתו של ג'ואו, בתוך שנתיים בערך, על ידי אנשים שלפי עדותם שלהם החשיבו את עצמם כחובבנים בבלשנות, הפכה לעמוד השדרה האורייני של השפה המדוברת ביותר בעולם ולתקן הבינלאומי לעיבודה בכתב לטיני – תוצאה שמעט מערכות כתיבה מתוכננות בהיסטוריה יכולות להתפאר בה. זוהי גאונות הנדסית במובן הצר והמעשי: פתרון בעיה קונקרטית בהיקף עצום (אוריינות המונית ברחבי מדינה בגודל של יבשת) עם פתרון טכני עמיד ואלגנטי, ולא טענה למקוריות אמנותית או פילוסופית. הסיבוך הכנה הוא שהפין-יין היה פרויקט קולקטיבי המנוהל על ידי המדינה שנבנה בחלקו על תוכניות רומאניזציה קודמות ולא המצאה של אדם בודד, וג'ואו עצמו הפחית שוב ושוב בערך תפקידו שלו, והתעקש שהוא היה רק החובבן שנבחר לעבודה של חובבן. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא התוצאה: אלפי שימושים אקדמיים ועיתונאיים במונח "אבי הפין-יין" המוצמד ספציפית לג'ואו, ותקן עולמי שעדיין מתפקד שניתן לייחסו לוועדה שהוא הוביל.
מורשת
הפין-יין נותר, יותר משישים שנה לאחר אימוצו, הדרך שבה נלמדת השפה הסינית לילדים, הדרך שבה מקלידים בטלפונים חכמים, והדרך שבה מתעתקים את השפה עבור שאר העולם. המערכה השנייה והארוכה של ג'ואו יואוגואנג כמבקר בן מאה של הממשלה שפעם שלחה אותו למחנה עבודה העניקה לסיפורו קודה סופית וחדה: אדם שבילה את שנותיו האחרונות בטיעון, במאמרים ובראיונות, כי הפתיחות שהוא עזר להביא לשפה הסינית צריכה להתרחב גם לפוליטיקה הסינית.