יולי סניקוב: כלכלה שנכתבה מחדש בזמן רציף
שלוש מדליות זהב באולימפיאדה הבינלאומית למתמטיקה מציבות אדם במועדון קטן מאוד — מועדון שחבריו כמעט תמיד הופכים למתמטיקאים. יולי סניקוב לא עשה זאת. הוא לקח את המתמטיקה שלו לכלכלה במקום, ובילה שני עשורים בהוכחה שמשמעת הבנויה על תקופות בדידות פתרה את הגרסה הלא נכונה של הבעיות שלה. בשנת 2016 הוא זכה במדליית ג'ון בייטס קלארק על כך.
שלוש מדליות זהב
סניקוב נולד ב-3 בנובמבר 1978. לפני שהיה כלכלן הוא היה מתחרה אולימפי מהדרגה הראשונה, אחד הבודדים שנבחרו לזכות בשלוש מדליות זהב באולימפיאדה הבינלאומית למתמטיקה. פרט זה מתויק בדרך כלל תחת טריוויה בביוגרפיות של כלכלנים זוכי פרסים. במקרה שלו זה קרוב יותר לחתימה מתודולוגית. ה-IMO לא מתגמל צבירת ידע; הוא מתגמל את היכולת למצוא, תחת לחץ זמן, את הטרנספורמציה היחידה שהופכת בעיה בלתי פתירה לקלה. זהו תיאור הוגן של מה שהכלכלה של סניקוב עושה.
פרינסטון, ואז סטנפורד
הוא קיבל תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת פרינסטון ב-2000, ואז עשה את המהלך שהגדיר את הקריירה שלו: במקום דוקטורט במתמטיקה, הוא למד לתואר דוקטור במנהל עסקים בבית הספר למוסמכים למנהל עסקים של סטנפורד, וסיים אותו ב-2004. ארבע שנים מתואר ראשון לדוקטורט זה מהיר בכל תחום ומהיר בצורה יוצאת דופן בתחום שנכנס אליו רשמית רק עם ההגעה. הוא כעת פרופסור לכלכלה בבית הספר למוסמכים למנהל עסקים של סטנפורד, לאחר שחזר למוסד שהכשיר אותו.
תחומי ההתמחות המוצהרים שלו הם כלכלה מתמטית, תורת המשחקים ומימון תאגידי — שילוב שנשמע כמו שלוש התמחויות ומתפקד כאחת. הקו המקשר הוא שכל השלושה כוללים סוכנים המקיימים אינטראקציה לאורך זמן תחת אי-ודאות, וכל השלושה עברו מודלים, לפי מוסכמה, בצעדים בדידים.
התפנית של זמן רציף
המאמרים מספרים את הסיפור טוב יותר מכל סיכום. ב-2006, עם פיטר מ. דמרזו, הוא פרסם את "עיצוב אבטחה אופטימלי ומבנה הון דינמי במודל סוכנות בזמן רציף" ב-Journal of Finance. ב-2007 הגיע "משחקים עם פעולות הניתנות לצפייה בצורה לא מושלמת בזמן רציף" ב-Econometrica. ב-2008, "גרסת זמן רציף לבעיית העיקרון-סוכן" הופיעה ב-Review of Economic Studies תחת שמו בלבד. קרא את הכותרות ברצף והפרויקט בלתי ניתן לטעות: קח את הבעיות הקנוניות של התיאוריה הכלכלית — עיצוב אבטחה, משחקים חוזרים, יחסי עיקרון-סוכן — ובנה מחדש כל אחת בזמן רציף.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסיבה לכך שזה היה יותר מהעדפה אסתטית היא שמודלים של תקופות בדידות הם, בהגדרות אלו, קירוב שאומץ לצורך יכולת טיפול ולא ריאליזם. חוזים לא מתעדכנים פעם בתקופה; פירמות לא בוחרות מבנה הון מדי שנה; שחקנים במשחק עם ניטור לא מושלם צופים בזרם של אותות רועשים, לא בדוח שנתי. הטלת הבעיה בזמן רציף מחליפה הנהלת חשבונות קומבינטורית במשוואות דיפרנציאליות, ומשוואות דיפרנציאליות יכולות להיות מאופיינות, פתורות ומפורשות בדרכים שמערכות בדידות רקורסיביות לעיתים קרובות לא יכולות. בעיות שהיו קופסאות שחורות חישוביות הפכו לאובייקטים עם מבנה גלוי.
עבודת ההמשך הרחיבה את התוכנית. "תפקיד המידע במשחקים חוזרים עם פעולות תכופות", עם אנדז'יי סקז'יפאץ', הופיע ב-Econometrica ב-2010, דוחף ישירות בתפר שבין בדיד לרציף על ידי שאלה מה קורה כשהפעולות הופכות תכופות. "מוניטין במשחקים בזמן רציף", עם אדוארדו פיינגולד, עקב ב-Econometrica ב-2011. ב-2014 הוא ודיליפ אברו פרסמו את "אלגוריתם למשחקים חוזרים של שני שחקנים עם ניטור מושלם" ב-Theoretical Economics — עדות לכך שהמיזם לא היה רק על אלגנטיות אלא על יצירת שיטות שחוקרים אחרים יכלו באמת להריץ.
חוזים, מנכ"לים ומבנה הון
נדבך המימון התאגידי שמר על התיאוריה קשורה למוסדות שאנשים מזהים. שיתוף הפעולה עם דמרזו תקף כיצד פירמה צריכה לעצב את ניירות הערך שהיא מנפיקה וכיצד מבנה ההון שלה צריך להתפתח כאשר לא ניתן לצפות במאמץ של המנהל. ב-2012, עם אלכס אדמנס, קסבייה גבאיי ותומאס סדזיק, הוא פרסם את "פיצוי מנכ"ל דינמי" ב-Journal of Finance, תוך יישום אותו מנגנון סוכנות בזמן רציף על החוזה המתווכח ביותר בקפיטליזם המודרני. אלו אינם יישומים דקורטיביים. שכר מנהלים ומבנה הון הם בדיוק התחומים שבהם הנחות התזמון של מודל קובעות את מסקנותיו, ושבהם אינטואיציות של תקופות בדידות התקשו בשקט לתוך טיעוני מדיניות.
כסף והמאקרו-כלכלה
השותפות המשמעותית ביותר בקריירה שלו הייתה עם מרקוס ק. ברונרמאייר. "מודל מאקרו-כלכלי עם מגזר פיננסי" הופיע ב-American Economic Review ב-2014; "זרימות אשראי בינלאומיות והשפעות חיצוניות כספיות" ב-American Economic Journal: Macroeconomics ב-2015; "תיאוריית ה-I של כסף" כנייר עבודה NBER 22533 ב-2016. יחד הם מייצגים ניסיון להכניס מגזר פיננסי מתפקד — עם מאזנים, מינוף ויכולת להגביר זעזועים — בתוך מודל מאקרו-כלכלי במקום מחוצה לו, ולהתייחס לכסף עצמו כאובייקט שערכו תלוי בבריאותם של המתווכים שיוצרים אותו. פרס פישר בלאק ב-2015 ומדליית ג'ון בייטס קלארק ב-2016 הגיעו בעקבות עבודה זו.
מדוע יולי מכונה גאון
הראיות כאן קונקרטיות בצורה יוצאת דופן, והן אינטלקטואליות ולא רטוריות. שניים מהכלים של המקצוע עצמו שימשו כדי לומר זאת: פרס פישר בלאק ב-2015 ומדליית ג'ון בייטס קלארק ב-2016, שני הכבודים שבאמצעותם הכלכלה מזהה רשמית את התיאורטיקנים הצעירים הבולטים שלה. שלוש מדליות זהב ב-IMO מבססות את היכולת הגולמית באופן עצמאי ומוקדם. האיכות הספציפית היא טכנית: יכולת יוצאת דופן למצוא את הייצוג המתמטי שבו בעיה כלכלית קשה הופכת לפתירה, ואז להוכיח את התוצאה במקום לדמות אותה. רקורד הפרסומים שלו — Econometrica ארבע פעמים, פלוס ה-AER, ה-Journal of Finance פעמיים וה-Review of Economic Studies — הוא המקצוע שמצביע שוב ושוב.
מקרה הנגד הכנה הוא על טווח ולא על איכות. התרומה של סניקוב היא שיטה, ושיטות הן בעלות ערך רק ככל שאנשים אחרים בונים איתן; מודלים של זמן רציף הם אלגנטיים בדיוק בגלל שהם מפשטים, ולאלגנטיות בכלכלה יש היסטוריה ארוכה של הקדמת התועלת האמפירית. עבודתו היא תיאורטית לכל אורכה, ללא גוף מתועד של תוצאות אמפיריות או מדיניות בשמו. הרקורד הציבורי אינו מכיל ציטוטים ממנו ומעט מאוד על האיש — מה שמרמז, אם בכלל, שהוא מתמטיקאי של מתמטיקאים שקורה שהוא מתויק תחת כלכלה.
מורשת
הסימן של סניקוב הוא על הכלים. דור של חוקרים בתורת החוזים, משחקים דינמיים ומאקרו-מימון מגיע כעת לניסוחים של זמן רציף כדבר מובן מאליו, ומסגרת ברונרמאייר-סניקוב הפכה לנקודת התייחסות סטנדרטית לחשיבה על הגברה פיננסית. הוא נשאר בסטנפורד, ועבודתו המצוטטת ביותר היא בקושי בת יותר מעשור — צעירה מספיק כדי שהחשבון הסופי של מה שהשיטה מאפשרת טרם נלקח.