יוליה טימושנקו: רב-אמנית הפופוליזם האוקראיני
לאנליסט הפוליטי וולודימיר פסנקו (Volodymyr Fesenko) הייתה אמירה בוטה עליה: "הדמות המייסדת של הפופוליזם האוקראיני... רב-האמנית והגאונה של הפופוליזם האוקראיני". זהו תיאור שיוליה טימושנקו עצמה אולי לא תחלוק עליו — לאורך שלושה עשורים היא עברה מלהיות סוחרת גז לאסירה, למועמדת לנשיאות ובחזרה לפרלמנט, תוך שהיא שורדת טיהורים, פסיקת בית משפט אירופי שקבעה כי ממשלתה שלה כלאה אותה שלא כדין, ונכון לינואר 2026, משפט פלילי שלישי, הפעם באשמת שוחד.
מסחר בגז ועד היכלות הכוח
טימושנקו נולדה ב-27 בנובמבר 1960 בדניפרופטרובסק, אז חלק מאוקראינה הסובייטית. במהלך ההפרטות הכאוטיות של שנות ה-90, היא ייסדה יחד עם בעלה את חברת "United Energy Systems of Ukraine", והפכה אותה ליבואנית הגז הטבעי הגדולה במדינה — אימפריה עסקית שהפכה אותה לאחת הדמויות העשירות והמקושרות ביותר מבחינה פוליטית במדינה, ונתנה לה את הפלטפורמה להיכנס לפוליטיקה. היא נבחרה לפרלמנט ב-1996 בחסותו של ראש הממשלה פבלו לזרנקו (Pavlo Lazarenko); כאשר לזרנקו ברח מהמדינה על רקע האשמות בשחיתות ב-1997, טימושנקו התארגנה מחדש, ייסדה ב-1999 את מפלגת "בטקיבשצ'ינה" (Batkivshchyna - "מולדת") וכיהנה כסגנית ראש הממשלה לענייני אנרגיה תחת ויקטור יושצ'נקו (Viktor Yushchenko) בין השנים 1999 ל-2001, שם הובילה מהלך לרפורמה בסחר הגז האפל לשמצה שבעבר היא עצמה הפיקה ממנו רווחים.
מעצר, טיהור והמהפכה הכתומה
בשנת 2001, תחת הנשיא ליאוניד קוצ'מה (Leonid Kuchma), נעצרו טימושנקו ובעלה באשמת הברחה, במה שנתפס באופן נרחב כנקמה פוליטית על רפורמות מגזר האנרגיה שלה שאיימו על אינטרסים מושרשים. התיק נגדה קרס לאחר 42 ימים במעצר — ובמקום להזיק לה, הפרשה בנתה את הפרופיל הציבורי שלה כמטרה של ממשלה בעלת נטיות סמכותניות. המוניטין הזה השתלם ב-2004, כאשר הפכה לאחת משתי הדמויות המרכזיות של המהפכה הכתומה, תנועת המחאה ההמונית שהפכה בחירות נשיאותיות מזויפות והעלתה את בן בריתה למהפכה, ויקטור יושצ'נקו, לנשיאות.
שתי קדנציות כראש ממשלה
טימושנקו כיהנה כראש ממשלה פעמיים: תקופה קצרה ב-2005 וכהונה ארוכה יותר בין 2007 ל-2010. ממשלותיה נטו בבירור לפופוליזם — הגדלת ההוצאות החברתיות, ביטול חלק מההפרטות, התערבות בשווקים, והפניית הטבות לעבר גמלאים ועניים, תוך התנגדות למכירת קרקעות חקלאיות וליברליזציה של מחירי השירותים הציבוריים שרפורמטורים בעלי אוריינטציה מערבית קידמו. שיא זה עומד בלב המוניטין שלה: תומכיה משבחים אותה על הגנה על אוקראינים פשוטים מפני רפורמות של "טיפול בהלם"; מבקריה אומרים שאותן מדיניות היו חסרות אחריות פיננסית ומחושבות נטו לרווח אלקטורלי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עסקת הגז ששלחה אותה לכלא
המשבר המכריע בקריירה שלה הגיע מאותו מגזר שבנה את הונה. בינואר 2009, כאשר רוסיה עצרה את אספקת הגז לאוקראינה ולאירופה על רקע סכסוך מחירים, טימושנקו ניהלה באופן אישי משא ומתן על חוזה אספקה חדש עם רוסיה כדי לסיים את הקיפאון. בשנת 2011, לאחר שויקטור ינוקוביץ' (Viktor Yanukovych) — האיש שעזרה להביס במהפכה הכתומה — הפך לנשיא, גזר עליה בית משפט אוקראיני שבע שנות מאסר בגין ניצול לרעה לכאורה של סמכותה בעת חתימת עסקת הגז ההיא. התביעה גונתה ברמה הבינלאומית כסגירת חשבונות פוליטיים, וב-2013 פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם כי מעצרה היה שרירותי ובעל מניעים פוליטיים. היא ריצתה כשלוש שנים לפני ששוחררה בפברואר 2014, על ידי הפרלמנט שעלה לשלטון לאחר התקוממות היורומאידן (EuroMaidan) שגרמה לינוקוביץ' להימלט מהמדינה.
שלושה מרוצים לנשיאות, תפוקה פוחתת
טימושנקו התמודדה לנשיאות אוקראינה שלוש פעמים מבלי לנצח. ב-2010 היא הפסידה בסיבוב השני לינוקוביץ' בפער קטן, כשהיא גורפת כ-45.5 אחוזים מהקולות. ב-2014, כשהתמודדה חודשים ספורים לאחר שחרורה מהכלא, היא הגיעה למקום השני הרחוק אחרי פטרו פורושנקו (Petro Poroshenko), עם כ-13 אחוזים לעומת 55.5 אחוזים שלו. ב-2019 היא סיימה שלישית, עם 13.6 אחוזים, מאחורי פורושנקו והמנצח הסופי, וולודימיר זלנסקי (Volodymyr Zelensky). כל תבוסה סימנה שחיקה נוספת של התמיכה ההמונית שפקדה עליה בשיא המהפכה הכתומה.
כוח פוליטי מצומצם אך עיקש
נכון לתחילת 2026, טימושנקו עדיין עומדת בראש "בטקיבשצ'ינה", המחזיקה בגוש צנוע של מושבים בפרלמנט, אך שיעורי התמיכה האישיים שלה ירדו לאחוזים בודדים, בין כ-4 ל-6 אחוזים. אנליסטים מתארים נסיגה ארוכה מגיבורה לאומית לדמות שנתפסת באופן נרחב כשריד של עידן פוליטי קודם. המדען הפוליטי אולקסי הרן (Oleksiy Haran) ניסח זאת בפשטות: "באמת הייתה לה מתנה — היא ידעה איך לתמרן... היה לה כריזמה. אבל עם הזמן, זה דהה בהדרגה". משקיפים אחרים מתארכים את המעבר שלה מרפורמטורית פרוגרסיבית למיצוב ריאקציוני ואופורטוניסטי יותר לסביבות 2008. בינואר 2026 היא עמדה בפני תיק פלילי שלישי, לאחר שהואשמה על ידי הלשכה הלאומית למלחמה בשחיתות של אוקראינה במתן שוחד לפרלמנטרים במאמץ לחסום מינויים לשרים ולערער את יציבות הרוב השלטוני של הנשיא זלנסקי — האשמות שפסנקו הזהיר כי עלולות להפוך אותה ל"רעילה" עבור תומכים פוליטיים בעתיד.
מדוע יוליה מכונה גאונה
המילה גאונה המוצמדת לטימושנקו, במפורש בתיאור של פסנקו אותה כ"רב-האמנית והגאונה של הפופוליזם האוקראיני", אינה טענה על מקוריות אינטלקטואלית או הישג יצירתי — זוהי טענה על אינסטינקט פוליטי: כישרון יוצא דופן לקרוא מה הבוחרים במצוקה רוצים לשמוע, לתרגם זאת למדיניות פשוטה ומהדהדת רגשית — גז זול, פנסיות מוגנות, התנגדות לצנע שהוכתב על ידי זרים — ולאחר מכן לשרוד את ההשלכות כאשר הבטחות אלו התנגשו עם המציאות הכלכלית או עם יריבים בשלטון. המיומנות הזו אמיתית ומתועדת היטב לאורך שלושה עשורים של פוליטיקה אוקראינית: היא תמרנה טוב יותר מפטרונים שנפלו לפניה, הפכה תביעה בעלת מניעים פוליטיים לדחיפת פופולריות, ובנתה מחדש פרופיל לאומי לאחר שנים בכלא. הטיעון הנגדי הישר מתועד באותה מידה. שיא הממשל שלה מציג מדיניות שזכתה לביקורת נרחבת כלא בת-קיימא פיננסית, רקע עסקי השקוע באותו סחר גז אפל שעליו העמידה לדין אחרים, וזהות פוליטית שמבקרים טוענים שהשתנתה באופורטוניזם בכל פעם שמספרי הסקרים שלה דרשו זאת. הגאונות שלה, על פי העדויות, היא טקטית ורטורית ולא תוכנית — מתנה לתמרון שהשאירה אותה במרכז הפוליטיקה האוקראינית הרבה יותר זמן ממה שהישגי הממשל שלה בלבד היו מסבירים.
מורשת
מקומה של טימושנקו בהיסטוריה האוקראינית נתון כעת למחלוקת אמיתית. היא תיזכר כאחת מהאדריכליות של המהפכה הכתומה וכאסירה שהמקרה שלה הפך לסמל של צדק מפווליטי תחת ינוקוביץ' — אך גם כפוליטיקאית שסגנון הממשל הפופוליסטי שלה, שלושת ניסיונות הנשיאות הכושלים ומשפט שחיתות שלישי הותירו אותה כדמות מצומצמת, אם לא כזו שסיימה את דרכה, במדינה שהיא פעם עזרה לעצב מחדש.