יואן שיראי: האיש שסיים אימפריה וניסה לבנות אותה מחדש
הוא נכשל פעמיים בבחינות השירות הציבורי הקיסריות, שהיו השער המסורתי לעוצמה בסין של שושלת צ'ינג, ופנה במקום זאת למוסד שהמנדרינים בוגרי הבחינות הבינו פחות מכל: הצבא. עיקוף זה הפך את יואן שיראי (Yuan Shikai) לאיש החזק ביותר בסין במשך שני עשורים, הגנרל שחצר צ'ינג המתפוררת והרפובליקה הסינית הצעירה נזקקו לו וחששו ממנו במידה שווה, ולבסוף, במשך שמונים ושלושה ימים של פארסה, לקיסר ללא אימפריה שהייתה מוכנה לכרוע ברך לפניו.
מנבחן שנכשל לשליט בקוריאה
יואן, שנולד ב-16 בספטמבר 1859 במחוז הנאן למשפחה סינית עשירה, נטש את הלימודים הקונפוציאניים לאחר שנכשל בבחינה השנייה וקנה משרה צבאית זוטרה בשנת 1880, והצטרף לצבא חואי (Huai). העשור המעצב שלו היה בקוריאה, לשם הגיע בשנת 1882, סייע בדיכוי מרד אימו (Imo) וריסק את הפיכת גאפסין (Gapsin) הנתמכת על ידי יפן בשנת 1884. הוא מונה לתושב הקיסרי של סין בקוריאה למשך תשע שנים החל מ-1885, וניהל את ענייני חצי האי מטעם בייג'ינג תוך שהוא מבצר את מעמדו כמפעיל חיוני - דפוס שיחזור עליו בכל שלב בקריירה שלו.
בניית צבא בייאנג
לאחר שזומן בחזרה בתום מלחמת סין-יפן הראשונה, קיבל יואן את הפיקוד על צבאה החדש של סין בדצמבר 1895 והקדיש שלוש שנים לבניית כוח מצויד ומאורגן בשיטות גרמניות, שהפך לצבא בייאנג (Beiyang) - הצבא המודרני ביותר שהיה לסין. כמושל שאנדונג הוא דיכא את מרד הבוקסרים בשנים 1899–1901 מבלי להצטרף לאלימות האנטי-זרה שלו, ובכך מיצב את עצמו כמודרניזטור האמין של חצר צ'ינג. עד 1904 מנה צבא בייאנג 60,000 חיילים, וסגל הקצינים שלו — שאומן וקודם אישית על ידי יואן — סיפק מאוחר יותר את גנרלי הרפובליקה ואת המצביאים (Warlords) שהתחרו ביניהם לאחר מותו.
הבגידה שבנתה אותו והרסה אותו
במהלך רפורמת מאה הימים של 1898, ביקש הרפורמטור טאן סיטונג (Tan Sitong) מיואן להפנות את כוחותיו נגד פקידים שמרנים כדי להגן על תנועת הרפורמה. במקום זאת, דיווח יואן על המזימה לשמרן רונגלו (Ronglu), החלטה שהיסטוריונים עדיין מתווכחים אם הייתה המכה המכרעת שחיסלה את הרפורמות או פשוט אישור לכך שאיזו סיעה כבר החזיקה ביתרון. החשיפה זיכתה אותו בחסדה של הקיסרית האלמנה צשי (Cixi) והאיצה את עלייתו למשרת מושל ז'ילי (Zhili) ושר הסחר של בייאנג עד 1901. היא גם קבעה את התבנית לקריירה שלו: יואן הציב את עצמו שוב ושוב בין סיעות יריבות ואז חבר לזו שיכלה להשאיר אותו בשלטון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מפיטורין לאיש החיוני
מותה של צשי בנובמבר 1908 הוביל לפיטוריו הפתאומיים של יואן על ידי הנסיך העוצר החדש, לפי הדיווחים על פי צו קיסרי להוצאתו להורג; הוא נסוג לכפר הולדתו לשלוש שנים בטענה לבעיה ברגלו, תוך שהוא שומר בשקט על קשרים עם קציני בייאנג נאמנים כמו דואן צ'ירוי (Duan Qirui). כאשר מרד ווצ'אנג (Wuchang) באוקטובר 1911 חשף עד כמה חצר צ'ינג הייתה תלויה לחלוטין בצבא שיואן בנה, לא נותרה לה ברירה אלא להחזיר את הגנרל היחיד שהיה מסוגל לפקד עליו. הוא הפך לראש ממשלה בתוך חודש, תיווך את ויתורו על הכס של הקיסר הילד פויי (Puyi) וכרת עסקה עם המנהיג המהפכני סון יאט-סן (Sun Yat-sen): סון יפרוש מתפקיד הנשיא הזמני בתמורה לכך שיואן יביא לסיום השושלת. יואן נכנס לתפקידו כנשיא הרפובליקה של סין ב-10 במרץ 1912.
רפובליקה בשם בלבד
יואן משל ברפובליקה החדשה באותו אופן שבו משל תחת שלטון צ'ינג — באמצעות פטרונות, כפייה וחיסול יריבים. הוא פיזר את הפרלמנט, הוציא מחוץ לחוק את הקוומינטנג (Kuomintang), ואחרי רצח מנהיג הפרלמנט סונג ג'יארן (Song Jiaoren) ב-1913 (פעולה המיוחסת לו רבות אף שלא הוכחה מעולם), הוא ריסק את המהפכה השנייה של סון יאט-סן בתוך חודשים. הוא הבטיח "הלוואה לארגון מחדש" מחוץ לארץ בסך 25 מיליון דולר ללא אישור פרלמנטרי, ובכך ביצר את שליטתו האישית בכספי המדינה, ואיתם את המחסומים האחרונים לסמכותו.
שמונים ושלושה ימים כקיסר
בדצמבר 1915, בשיא כוחו, הכריז יואן על עצמו כקיסר של אימפריה סינית משוחזרת תחת שם התקופה הונגשיאן (Hongxian), והזמין מערכת פורצלן של 40,000 פריטים וגלימות במחיר של 400,000 יואן כל אחת עבור טקס עלייה לשלטון רשמי שתוכנן ליום השנה החדשה של 1916. המהלך קרס כמעט מיד. מושלי מחוזות שמינה הכריזו על עצמאות זה אחר זה — יונאן בדצמבר 1915, גוויג'ואו בינואר, גואנגשי במרץ — ממשלות זרות סירבו להכיר בו, וגנרלי בייאנג שלו היססו. מול מלחמת ההגנה הלאומית וכשל כלייתי, יואן ויתר על כסאו ב-22 במרץ 1916, לאחר שמונים ושלושה ימים על כס מלכות שאף אחד מחוץ למשק ביתו לא רצה שהוא יאייש. הוא מת מכשל כלייתי ב-6 ביוני 1916, בגיל חמישים ושש; קברו באניאנג (Anyang) נבזז בשנת 1928 במהלך המשלחת הצפונית.
מדוע יואן נחשב לגאון
אם יואן שיראי שייך לאיזושהי רשימת גאונים, הרי זה בשל ערמומיות ארגונית ופוליטית ולא בשל רעיונות או המצאות. הכישרון האמיתי שלו היה בנייה והחזקה של מוסדות כפייה — צבא מודרני מאומן גרמנית מכלום, ביורוקרטיה מדינתית מתפקדת אם כי סמכותנית, ורשת אישית של נאמנים ששרדו כל שינוי משטר סביבם — וקריאת יתרון סיעתי בדיוק שאפשר לנבחן שנכשל לתמרן רפורמטורים, קיסריות אלמנות ומהפכנים כאחד במשך שלושה עשורים. הערכתו של ההיסטוריון ג'ונתן ספנס (Jonathan Spence) כי יואן היה "שאפתן, הן עבור ארצו והן עבור עצמו" תופסת את העניין בו: הוא אכן מודרניז את הצבא והמנהל של סין בצורה יעילה יותר מכל יריב של דורו. אך הטיעון הנגדי חזק לפחות באותה מידה, והיסטוריוגרפיות לאומניות וקומוניסטיות כאחד התייחסו אליו כאזהרה ולא כמודל — הוא גונה על בגידה ברפורמטורים של 1898, על הריגתו הסבירה של סונג ג'יארן, על חתימה על הסכמי הלוואה לא שוויוניים שפגעו בריבונות הסינית, ומעל לכל על הפארסה הקיסרית שערערה את אמינותו לחלוטין. מיומנותו הייתה טקטית ומוסדית, לא חזונית; הוא בנה דברים היטב ואז, באופן גורלי, טעה בשיקול דעתו ברגע האחד שהיה חשוב מכולם.
מורשת: אבי המצביאים
מותו של יואן לא הותיר דמות דומה המסוגלת להחזיק את מערכת בייאנג מאוחדת, והגנרלים שהוא אימן וקידם אישית פיצלו את הצבא — ואת סין — למחוזות שלטון יריבים במשך שני העשורים הבאים, תקופה שהיסטוריונים מכנים עידן המצביאים. אותו שבר, יותר מכל מדיניות בודדת, הוא המורשת העמידה ביותר של יואן שיראי: האיש החזק שהשליטה האישית שלו בצבא מודרני החזיקה לזמן קצר אימפריה מתפוררת יחד, וששאפתנותו אז הבטיחה את התפרקותה האלימה ברגע שהוא נעלם.