יורגוס לנתימוס: האדריכל של האבסורד
בשיניים (Dogtooth), הורים מגדלים את ילדיהם הבוגרים מאחורי חומה גבוהה, מלמדים אותם שהמילה "ים" פירושה "כורסה" וחתולי בית הם היצורים הקטלניים ביותר שקיימים. הסרט מזעזע, מצחיק ובלתי אפשרי להסיר ממנו את המבט, והוא הכריז על במאי שיבלה את חמש-עשרה השנים הבאות בגרירת מוזרות אמנותית, אכזריות מאופקת, עדשות רחבות מעוותות, ודיאלוג טקסי ומאולץ, כל הדרך למרכז הוליווד, כשהוא אוסף אריות זהב ואוסקרים לשחקניות שלו בדרך.
מאתונה לאוטר
יורגוס לנתימוס נולד ב-23 בספטמבר 1973, ברובע פאגרטי שבאתונה. הוא למד בבית הספר מוראיטיס, שבו אביו לימד כדורסל, והוא שיחק בעצמו בספורט לזמן קצר לפני שלמד מנהל עסקים ונטה לעבר האמנויות. במהלך שנות ה-90 הוא ביים קליפים, פרסומות ותיאטרון ניסיוני, והיה חלק מהצוות היצירתי מאחורי טקסי אולימפיאדת אתונה 2004. את סרטו העלילתי הראשון, הקומדיה המיינסטרימית החבר הכי טוב שלי (2001), הוא התכחש מאז, תוך ציון חוסר שליטה, פרט מעיד על במאי שעבורו שליטה תהפוך להכל.
הגל המוזר היווני
לנתימוס הפך לדמות המגדירה של מה שנקרא הגל המוזר היווני, אשכול של סרטים שהגיחו מיוון בתקופת המשבר, המסומנים על ידי ניתוק קליני והנחות יסוד מטרידות. קינטה (2005) התחיל את זה, אבל שיניים (2009) הפך אותו למפורסם בינלאומית, כשזכה בפרס Un Certain Regard בקאן ובמועמדות לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אלפים (2011), על אנשים שנשכרו כדי להתחזות למתים לאחרונה, זכה בפרס תסריט בוונציה ואישר את מה שהמבקר א.ו. סקוט כינה הכישרון שלו ל"ערעור שיטתי של תחושת הנורמליות שלנו".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הופך לגלובלי
הלובסטר (2015), סרטו הראשון בשפה האנגלית, דמיין עולם שבו אנשים רווקים הופכים לחיות אם הם לא מצליחים למצוא בן זוג; הוא זכה בפרס חבר השופטים בקאן והעניק לנתימוס מועמדות לאוסקר על התסריט שלו. להרוג אייל קדוש (2017) עיבד מחדש טרגדיה יוונית לאימה מודרנית. לאחר מכן המועדפת (2018), קומדיה תקופתית פראית על תככים בחצר המלכה אן, פרצה אותו לחלוטין למיינסטרים: היא זכתה בפרס חבר השופטים הגדול בוונציה, גרפה עשר מועמדויות לאוסקר, וזכתה באוליביה קולמן בפרס השחקנית הטובה ביותר. מסכנים שכאלה (2023), שיתוף הפעולה המגדיר שלו עם אמה סטון, זכה באריה הזהב בוונציה ואחת-עשרה מועמדויות לאוסקר, והעניק לסטון את האוסקר השני שלה לשחקנית הטובה ביותר. הוא המשיך עם האנתולוגיה סוגים של חסד (2024) ו-Bugonia (2025).
חתימה שניתן לראות
לנתימוס מזוהה באופן מיידי: עדשות עין דג ועדשות רחבות במיוחד שמעוותות פנים מפוארים, שחקנים המדברים בשורות שטוחות ופורמליות, חוקים אבסורדיים השולטים בעולמות מומצאים, ועניין בלתי מצמוץ בכוח, שליטה והקומדיה הגרוטסקית של התנהגות אנושית. הוא הפך, במילותיה של בריטניקה, לבמאי "הידוע בסרטיו הסוריאליסטיים המשלבים תרחישים אבסורדיים, עיצובים בולטים ותובנות פסיכולוגיות חודרות".
מדוע יורגוס נקרא גאון
לנתימוס הוא אחד הבמאים החיים הבודדים שמתוארים באופן שגרתי כאוטר אמיתי ובניסוח של מבקרים רבים, אחד הקולנוענים הבולטים בדורו. האיכות היצירתית הספציפית היא בניית עולם באמצעות ניכור: הוא בונה מציאויות עצמאיות הנשלטות על ידי לוגיקה אכזרית ושרירותית, ומשתמש בהן ככלים לניתוח כוח, קונפורמיות ותשוקה. המקוריות אינה שנויה במחלוקת, סרטיו נראים ונשמעים כמו של אף אחד אחר, וההכרה המוסדית היא מכריעה, עם שתי מועמדויות לבמאי הטוב ביותר, אריה זהב, ושני אוסקרים למשחק שזכו תחת בימויו. שבמאים של שחקנים יכולים לזכות את המבצעים שלהם בכיבודים הגבוהים ביותר של התעשייה פעמיים היא עדות מוחשית לכישרון יוצא דופן. מקרה הנגד הכנה ברור באותה מידה. מבקריו, וישנם כאלה רציניים, מוצאים את עבודתו קרה, מיזנתרופית, ומאוהבת בהלם, מאופקת ו"כמעט מנותקת קלינית" במילותיו של מבקר אחד, סגנון שיכול להרגיש כמו אכזריות לשם אכזריות. יש הטוענים שסרטיו העשירים המאוחרים יותר, המועדפת ומסכנים שכאלה, מצליחים בחלקם כי הוא עבד מתסריטים ורומני מקור של אחרים, מה שריכך את הקרירות שלו. המילה גאון מתאימה למקוריות הפורמלית שלו ולשליטה שלו בטון; האם מקוריות זו נושאת אנושיות עמוקה או רק פרובוקציה מבריקה נותר ויכוח אמיתי ולא מיושב.
מורשת
עדיין בשנות החמישים המוקדמות לחייו ועובד בקצב פורה, לנתימוס כבר השיג משהו נדיר: הוא הפך את המוזר באמת לבלתי ניתן לעמידה מסחרית, ומשך קהל שלם לעבר סרטים שלפני עשור היו מוגבלים לסרטי פסטיבלים צדדיים. הוא הפך את קולנוע המשבר היווני למותג גלובלי והוכיח שחזון בלתי מתפשר ומוזר מאוד יכול לזכות באוסקרים מבלי להיות משויף חלק. מה שלא יהיה פסק הדין הסופי על світоглядו, הוא הרחיב לצמיתות את הטווח של מה שסרט יוקרה מיינסטרימי מורשה להיות.