ויליאם ס. בורוז: היורש שירה באשתו ושבר את הרומן האמריקאי
בלילה שבין 6 בספטמבר 1951, בדירה מעל בר במקסיקו סיטי, ויליאם בורוז כיוון אקדח לעבר כוס שהונחה על ראשה של אשתו. הקליע פגע בראשו של ג'ואן וולמר, והיא מתה זמן קצר לאחר מכן בבית החולים. בורוז ביל 13 ימים בכלא, שינה את גרסתו ויצא לחופשי בערבות. בית משפט מקסיקני הרשיע אותו בהיעדרו והטיל עליו מאסר על תנאי. הוא המשיך לכתוב את נאקד לאנץ' (Naked Lunch), הביס את הצנזורה והפך לסנדק המרד הספרותי האמריקאי. עשורים לאחר מכן הוא העלה בכתב בעצמו את העובדה האפלה ביותר בקריירה שלו: "לעולם לא הייתי הופך לסופר אלמלא מותה של ג'ואן."
כסף ישן, הבן הלא־נכון
הוא נולד בסנט לואיס שבמיזורי, ב־5 בפברואר 1914, לשם המוטבע על מכונות משרדיות ברחבי אמריקה: סבו ונושא שמו ייסד את חברת מכונות החישוב בורוז (Burroughs Adding Machine company). הנכד לא רצה שום חלק בעסקים. הוא סיים תואר באנגלית בהרווארד ב־1936, למד רפואה בווינה בשנה שלאחר מכן, ואז היסס ונדד. הצבא שחרר אותו לאחר שלושה חודשים. הוא עבד כבלש פרטי, ברמן, מדביר מזיקים וכתב עיתון. עד 1944 הוא היה מכור למורפין.
הדירה שבה החלו הביטניקים
ניו יורק העניקה לו קהל. המפקדה שלה הייתה דירה בקרבת אוניברסיטת קולומביה שהוחזקה בידי שתי צעירות, אדי פארקר וג'ואן וולמר. וולמר גדלה בלודונוויל שבניו יורק, ולמדה עיתונות במכללת ברנרד. היא נודעה באינטליגנציה מהירה ולוחמנית, וסלון ביתה הפך למקום שבו ג'ק קרואק, אלן גינזברג, לוסיין קאר ובורוז התווכחו על ספרים, פילוסופיה והעולם. ב־1944 קאר רצח את דייוויד קממרר, ובורוז נחקר כעד. מאז בערך 1946 חיו בורוז וולמר כבעל ואישה לכל דבר. בנם, ויליאם ג'וניור, שנודע כבילי, נולד ב־1947.
צעד אחד לפני המשטרה
סמים הביאו את המשטרה, ובורוז המשיך לנוע. הוא עזב את ניו יורק כדי להימנע ממעצר על עבירת סמים והתיישב עם משפחתו בטקסס, ואז בלואיזיאנה. שם נעצר בגין נהיגה בשכרות, ולאחר מכן בגין החזקת סמים וכלי נשק לא חוקיים. במקום לעמוד למשפט, הוא נמלט למקסיקו ב־1949 ונרשם למכללת מקסיקו סיטי.
מונטריי 122
הירי התרחש במהלך מסיבת שתייה בדירה בקומה העליונה במונטריי 122, ברובע רומא, מעל בר באונטי (Bounty Bar). בורוז וולמר שניהם שתו. הוא אמר לה לאזן כוס על ראשה, פעלול שהוא כינה מופע וילהלם טל שלו, וירה. במעצרו דווח כי תיאר את הפעלול. בעזרתו של ברנבה חוראדו, עורך דין פלילי ידוע לשמצה ממקסיקו סיטי, הגרסה השתנתה: האקדח, אמר כעת בורוז, החליק ונפלט באקראי. דיווחים על התיק אומרים שכסף החליף ידיים. לאחר 13 ימים בכלא לקומברי הוא שוחרר בערבות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ב־1952 חוראדו ברח ממקסיקו בעקבות ירי קטלני משלו, ובורוז עזב גם הוא. בית המשפט הרשיע אותו בהיעדרו בהריגה, אשמה שדווחה באופנים שונים כהריגה בשוגג או מרשלנות, והטיל עליו מאסר על תנאי של שנתיים. הוא מעולם לא ריצה אותו.
האישה שבמרכז
ג'ואן וולמר לא הייתה הערת שוליים בדור הביט. היא הייתה אחת המארחות הראשונות שלו ואחד המוחות המבריקים שבו, והיא הייתה אם לשני ילדים, בת מנישואים קודמים ובילי. כשנה לפני מותה היא הגישה בקשה לגירושין; היא מעולם לא הושלמה. היא נקברה בפנתאון האמריקאי במקסיקו סיטי. בילי, בן ארבע כשאמו נהרגה, נשלח לחיות עם סביו. הוא מת ב־1981, בגיל 33, לאחר שנים של שתייה שהרסו את כבדו.
טנג'יר, פריז וספר למשפט
עד אמצע שנות החמישים חי בורוז בטנג'יר, עדיין נאבק בהתמכרות וכותב את הקטעים שהפכו ל־נאקד לאנץ'. מו"ל פריזאי אולימפיה פרס (Olympia Press), שדחה את הספר תחילה, הוציא אותו לאור ביולי 1959 לאחר שקטעים ממנו הופיעו במגזינים ספרותיים אמריקאיים. הוצאת גרוב פרס הדפיסה מהדורה אמריקאית ושחררה אותה ב־1962. מסצ'וסטס פנתה לבית המשפט כדי לדכא אותו, ובמרץ 1965 שופט בית המשפט העליון הכריז עליו כבלתי מוסרי. ב־7 ביולי 1966 הפך בית המשפט העליון של המדינה את ההחלטה וקבע ש־נאקד לאנץ' אינו יכול להיות מוכרז כבלתי מוסרי.
מספריים ורעש סטטי
שיטתו הפכה מוזרה יותר. הצייר בריון ג'יסין הציג בפניו את טכניקת החיתוך (cut-up), שבה חותכים דפים ומדביקים את הקטעים מחדש לטקסט חדש, ובורוז בנה על בסיסו שלושה רומנים: המכונה הרכה (1961), הכרטי שהתפוצץ (1962) ו־נובה אקספרס (1964). ספריו המוקדמים צצו מחדש בלוח זמנים משל עצמם. ג'אנקי הופיע ב־1953 כספר כיס תחת השם ויליאם לי. קוויאר (Queer), שנכתב בתחילת שנות החמישים, לא פורסם עד 1985; המבוא שלו נשא את הודאתו על ג'ואן. בהמשך הגיעו ערי הלילה האדום (1981), מקום הדרכים המתות (1983) ו־הארצות המערביות.
מדינאי הזקן של השערורייה
את שנותיו האחרונות ביל בלורנס שבקנזס, עם מזכירו ובן זוגו, ג'יימס גרורהולץ. הממסד בא אליו: ב־1983 הוא נבחר לאקדמיה והמכון האמריקאי לאמנויות ולספרות. הוא יצר ציורים ואמנות רובה ציד, וב־1996 מוזיאון האחוזות של מחוז לוס אנג'לס סקר את עבודתו הוויזואלית בתערוכה נמלי כניסה (Ports of Entry). הוא הופיע על המסך גם, ב־דרגסטור קאובוי בין סרטים אחרים. הוא מת מהתקף לב בלורנס ב־2 באוגוסט 1997. הוא היה בן 83.
על המסך ובדפוס
- בורוז: הסרט (1983), סרט תיעודי, בבימויו של הווארד ברוקנר; בורוז מופיע כעצמו. - נאקד לאנץ' (1991), סרט עלילתי, בבימויו של דייוויד קרוננברג; פיטר ולר מגלם את ויליאם לי, שם העט והאלטר אגו שבורוז השתמש בו עבור עצמו, וג'ודי דייוויס מגלמת את ג'ואן לי / ג'ואן פרוסט. - הרוג את יקיריך (2013), סרט עלילתי, בבימויו של ג'ון קרוקידס; בן פוסטר מגלם את בורוז בסיפור הרצח של 1944 שהסעיר את מעגל קולומביה שלו. - קוויאר (2024), סרט עלילתי שהופץ על ידי A24, בבימויו של לוקה גואדאנינו על פי רומן של בורוז; דניאל קרייג מגלם את ויליאם לי.
מדוע ויליאם ס. בורוז מכונה גאון
מפני שהיצירה שינתה את מה שרומן יכול להיות. נאקד לאנץ' שבר את העלילה לרסיסים, העז מדינה לקרוא לזה זוהמה, וניצח. החיתוך הפך עריכה להמצאה, ואמנים בכל מדיום שאלו אותו מאז. זו הסיבה שבורוז מופיע באתר Geniuses.club. זה אינו כל הסיפור, וזה אינו החלק החשוב ביותר. ג'ואן וולמר הייתה אישה מוכשרת בשנות העשרים לחייה עם שני ילדים. היא מתה מפני שאדם שיכור עם אקדח טעון התייחס לחייה כאל תעלול מסיבה. בורוז מעולם לא ריצה את עונשו. הוא כתב מאוחר יותר שמותה הפך אותו לסופר. זוהי הודאה, לא תירוץ. הכישרון היה אמיתי. כך גם הקליע.