ויליאם לילי: האסטרולוג-התועמלן של אנגליה
בשנת 1652 פרסם ויליאם לילי עלון המאויר בסמלים מיסטיים קריפטיים – ארונות מתים, תאומים יונקים ועיר בוערת – ומיעט לפרש את משמעותם. ארבעה עשר חודשים לאחר מכן, בבוקר ה-2 בספטמבר 1666, עלתה לונדון באש, וועדה פרלמנטרית זימנה את לילי לחקירה מתוך חשד חצי-לגלגני כי האסטרולוג יזם את השריפה אותה לכאורה חזה. הוא התחמק מן האשמה בדרכי נועם. היה זה האירוע היחיד שביסס את המוניטין שלו, והוא מעיד באותה מידה על כישרונו לתיאטרליות כמו על כישוריו בקריאת הכוכבים.
מנער חווה להצלחה
לילי נולד ב-1 במאי 1602 בדיסוורת' שבמחוז לסטרשير, בנם של איכר אמיד ובעל אדמות שירד מנכסיו. למרות זאת, אמו התעקשה על חינוכו, והוא נשלח לבית הספר התיכון אשבי-דה-לה-זوش תחת השגחתו של ג'ון ברינסלי, שם השתלט על שפת הלטינית – השפה שבה נכתב כמעט כל טקסט אסטרולוגי באותה תקופה, והכלי שאפשר לו לימים לרכוש את השכלתו בתחום. בהיותו עני מכדי ללמוד בקיימברידג', צעד ברגל ללונדון בגיל שמונה עשרה בשנת 1620 כדי לשמש כמזכיר וכמשרת של גילברט רייט, חבר בכיר ואמיד בגילדת הסוחרים (Salters' Company). הוא טיפל באשתו הראשונה של רייט שגססה מסרטן השד, שרד את מגפת הענק של שנת 1625, ועם פטירתו של רייט עצמו בשנת 1627, הוריש לו האחרון קצבה קטנה. בתוך חודשים ספורים נשא לילי לאישה את אלמנתו של רייט, אלן ווייטჰייר — הצעה "נועזת" מצד משרת בן עשרים וחמש לאשתו של מעסיקו המנוח, אשר בכל זאת הניבה שש שנים של חיים משותפים ושלווים ועם מותה הורישה לו כאלף ליש"ט. הירושה הזו העניקה לו מצרך נדיר במאה השבע-עשרה יותר מעושר: פנאי.
לימוד הכוכבים
לילי החל ללמוד אסטרולוגיה ברצינות סביב שנת 1632, תחילה בהדרכתו של מורה בשם ג'ון אוונס, שאותה נטש מאחר שהגיע למסקנה כי אוונס מטעה את לקוחותיו – סממן מוקדם למקצוענות התובענית וקרירות המזגה שאפיינה את הקריירה שלו. הוא בלע כל טקסט שהצליח למצוא, ועד השנים 1642–1643, עם פריצת מלחמת האזרחים באנגליה, כבר שכנע את עצמו כי עימותים ארציים מצייתים למחזורים קוסמיים וניתן לקרוא אותם מן השמיים ובלבד שיודעים כיצד להסתכל. פעילותו בלונדון הייתה שוקקת ועמלנית ולא מיסטית במובן החלומי: בשיא פריחתו העריך כי הפיק כאלפיים תחזיות בשנה עבור לקוחות שנעו בין תושבי לונדון פשוטים שאיבדו רכוש ועד לחברי פרלמנט שתכננו מסעות מלחמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עסקי האלמנך
מה שהפך את לילי לדמות ציבורית, ולא סתם לאסטרולוג מבוקש, היה עולם הדפוס. האלמנך הראשון שלו, Merlinus Anglicus Junior, ראו אור בשנת 1644, והוא המשיך לפרסם שלושה עשורים נוספים של מהדורות שנתיות עד 1682, לצד חוברות נבואה כגון England's Propheticall Merline ו-Annus Tenebrosus. עד שנת 1659 נמכרו כ-30,000 עותקים בשנה מפרסומים אלו – תפוצה שהפכה את לילי למשך עשרות שנים לאחד הסופרים הנקראים ביותר באנגליה, אסטרולוג או אחר. בשנת 1647 פרסם את יצירתו המכוננת, Christian Astrology, קומפנדיום בן שמונה מאות עמודים שהיה ספר הלימוד האסטרולוגי המלא הראשון שנדפס באנגלית ולא בלטינית, ובכך פתח מלאכה שהייתה עד אז סגורה כגילדה בפני כל אנגלי יודע קרוא וכתוב. היא מתוארת עד היום על ידי מתרגלים מודרניים כמדריך התקני לאסטרולוגיה מסורתית.
אסטרולוג של מלחמת אזרחים
המטבע האמיתי של לילי במהלך מלחמת האזרחים היה תועלת פוליטית ולא דיוק מיסטי. הוא טיפח קשרים עם פרלמנטרים רבי-השפעה – בולסטרוד וויטלוק, שלו הקדיש את Christian Astrology; יושב ראש הפרלמנט וויליאם לנתהול; ובעיקר, האנטיקוואר המלוכני אליאס אשمول, שחברותו העניquela לנטייתו הפרלמנטרית של לילי מעין כיסוי דו-מפלגתי. האלמנכים שלו סיפקו תחזיות אסטרולוגיות אוהדות למטרת הפרלמנט בעקביות כה רבה, עד שבדיחה פופולרית באותה תקופה גרסה כי תחזיותיו של לילי שוות ערך לחצי תריזים של גדודים – תעמולה שהולבשה בלבוש של עובדות שמימיות. הוא נכלא לזמן קצר לאחר 1652 כאשר התלהבותו מהפרלמנט הפכה לבוז גלוי כלפיו, ולאחר הרסטורציה בשנת 1660 הובא שוב בפני הפרלמנט, הפעם כדי לתת דין וחשבון על קשריו הישנים עם האנשים שהוציאו להורג את צ'ארלס הראשון; הוא שרד זאת על ידי השבעת אמונים לצד צ'ארלס השני, ומאוחר יותר אף זכה ללגלג עליו בשמו ביצירתו של סמיואל באטלר Hudibras בדמות השרלטן "סידרופל", ופרש לאחוזה בהרשה שבסארי שם פתח מרפאה רפואית.
השריפה ויום הדין
פרשת השריפה הגדולה נותרה נקודת ההישענות של האגדה סביבו. הסמלים בעלון שפרסם ב-1652 – נוף עירוני בוער, ארונות מתים ותאומים הפוכים המייצגים את מזל תאומים, המזל השולט בלונדון – פוענחו בדיעבד כנבואה, וועדת הפרלמנט מ-1666 רצתה לדעת אם לילי ידע יותר מכפי שהיה עליו לדעת. בחקירתו הוא הפחית מחשיבות יכולת חיזויו, וטען כי לא ערך "שום בדיקה" בנושא, על אף שאוטוביוגרפיה מאוחרת יותר שלו הודתה כי חשש ("timerous") מהוועדה ופחד מלגלג או גרוע מכך. חוקרים מודרניים טענו כי הסמל אכן מקודד מפה אסטרולוגית מדויקת למדי להתפרצות השריפה; בני דורו והיסטורונים מאוחרים יותר נחלקו בשאלה האם הדבר משקף שיטת חיזוי אמיתית או התאמה מבריקה של דפוס בדיעבד לאחר שהאירוע כבר התרחש.
מדוע ויליאם נקרא גאון
כינויו של ויליאם לילי כגאון מחייב כנות באשר לסוג הכישור המוצג כאן, שכן אין מדובר בתובנה מתמטית או מדעית במובן המודרני – לתחזיות האסטרולוגיות שלו אין כל בסיס העומד במבחן הביקורת, ובני דורו של לילי עצמם היו חלוקים בשאלה האם החזיק במתנה מיוחדת כלשהי. מה שהיה לו ללא ספק הוא אומנות המלאכה: שליטה מוחלטת במערכת סמלית דחוסה ומורשת, תפוקה של כאלפיים תרשימים בשנה לאורך עשורים, ומעל הכל אינסטינקט למשחק המווניטין – ידיעה אילו פטרונים לטפח, אילו נבואות לפרסם ואילו לסייג, וכיצד לשרוד שני שינויי משטרה תוך ניהול המיתוס של עצמו בקפדנות שבה ניהל מפה אסטרולוגית. המבקר שלו, ג'ורג' וורטון, כינה אותו "מכשף להטוטן", ו"ממציא דמויות ממשלתיות ראשי" שאינו עשוי אלא תעלולים, ואין זו תיאור בלתי הוגן של אדם שכישרונו האמיתי היה שילוב של קידום עצמי עם מלומדות אמיתית במלאכה עתיקה. הטענה לקרוא לו גאון נשענת אפוא על וירטואוזיות ובניית מווניטין ולא על הטענה שתחזיותיו אכן התגשמו – לילי היה אמן של תחום, ואמן ביצירת מצג שווא שהוא אמן של תחום, דבר שבעולם התקשורתי של אנגליה בימי מלחמת האזרחים שקול היה לכוח ממשי גם ללא דיוק קוסמי מאחוריו.
מורשת
היצירה Christian Astrology מעולם לא יצאה לחלוטין מהמחזור וזכתה לתחייה אקדמית לאחר שמהדורת פקסימיליה משנים 1984–1985 הציתה מחדש את העניין באסטרולוגיה מסורתית ומבוססת מפות ברחבי בריטניה וצפון אמריקה; מתרגלי אסטרולוגיה הוררית עדיין מתייחסים למערכת של לילי כאל הטקסט המכונן שלהם. הוא הלך לעולמו ב-9 ביוני 1681 בהרשה, ואוטוביוגרפיה שלו שפורסמה לאחר מותו – שהוזמנה על ידי אשمول – נותרה מקור ראשוני ייחודי וישיר על עולם האפלה האסטרולוגי והפוליטי של לונדון בימי מלחמת האזרחים, והיא שימושית להיסטורונים בדיוק מן הסיבה שתחזיותיו אינן כאלה: היא מספרת את האמת על האופן שבו עסקי הנבואה התנהלו במציאות.