אורסולה ק. לה גווין (Ursula K. Le Guin): הסופרת שדמיינה דרכים אחרות להיות אנושיים
בשנת 2014, אישה קטנה ונחושה בת שמונים וארבע עלתה לבימה בטקס פרסי הספר הלאומי (National Book Awards) ובמקום להציע תודות מנומסות, השמיעה אזהרה. "אנחנו חיים בקפיטליזם", אמרה אורסולה ק. לה גווין לתעשיית המוציאים לאור שנכחו בקהל. "כוחו נראה בלתי נמנע. כך גם נראתה הזכות האלוהית של מלכים". היא הזכירה להם שסופרים הם אמנים, לא סחורה, ושהתנגדות ושינוי מתחילים לעיתים קרובות באמנות – "לעיתים קרובות מאוד באמנות שלנו, אמנות המילים". זה היה הזיקוק המושלם של קריירה שנמשכה שישים שנה: מוח שהשתמש בדמיון לא כדי לברוח מהמציאות, אלא כדי לתהות אם המציאות חייבת להיות כפי שהיא.
בתם של האנתרופולוגים
לה גווין נולדה בברקלי בשנת 1929, בתם של האנתרופולוג אלפרד קרובר (Alfred Kroeber) והסופרת תיאודורה קרובר (Theodora Kroeber). היא גדלה מוקפת בסיפורים על תרבויות אחרות, דרכים אחרות לארגון חברה ומערכות אמונה אחרות – והדמיון האנתרופולוגי הזה הפך למנוע של יצירתה הספרותית. בעוד שסופרי מדע בדיוני רבים שאלו "מה אם הייתה לנו הטכנולוגיה הזו?", לה גווין שאלה שאלות קשות יותר: מה אם לא היה מגדר? מה אם לא הייתה ממשלה? מה אם חברה הייתה מארגנת את עצמה סביב איזון ולא סביב כיבוש? היא התייחסה לעולמות דמיוניים כאל ניסויים מחשבתיים במובן העמוק ביותר, כתרבויות ממומשות במלואן עם אקולוגיה, שפות, כלכלות ואתיקה משלהן.
שבירת התבניות של ז'אנר
מעבר לעלטה (The Left Hand of Darkness, 1969) דמיין את כוכב הלכת גת'ן (Gethen), שתושביו הם חסרי מין קבוע – כל אדם יכול להפוך לזכר או לנקבה. באמצעות אמצעי יחיד זה, פירקה לה גווין את הנחות היסוד של קוראיה לגבי מגדר, אהבה ופוליטיקה, והיא עשתה זאת עשורים לפני ששאלות כאלה חדרו למיינסטרים התרבותי. הרומן זכה בפרסי הוגו (Hugo) ונבולה (Nebula), העיטורים הגבוהים ביותר של המדע הבדיוני, והכריז שהז'אנר יכול להוות מעבדה לשאלות האנושיות הדחופות ביותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היא הרחיקה לכת בהמשוללים (The Dispossessed, 1974), שזכה לתת-הכותרת "אוטופיה דו-משמעית", אשר הציב חברה אנרכיסטית מתפקדת מול חברה קפיטליסטית וסירב להעמיד פנים שאחת מהן מושלמת. הפוליטיקה של לה גווין הייתה רדיקלית – היא נמשכה לטאואיזם, לאנרכיזם ולפמיניזם – אך יצירתה מעולם לא הייתה תעמולה. היא התעקשה על דו-משמעות, על מחיר ועל האנושיות המבולגנת של אנשים המנסים לחיות לפי האידיאלים שלהם. הסיפור הקצר שלה "האלה שעוזבים את אומלאס" (The Ones Who Walk Away from Omelas) מציב בעיה מוסרית כה חריפה ובלתי פתורה, שהיא נלמדת בקורסים לפילוסופיה ואתיקה ברחבי העולם.
ארץ-ים וכוחם של שמות
בפנטזיה, לה גווין הייתה מהפכנית במידה שווה. סדרת ספרי ארץ-ים (Earthsea), שהחלה ב-1968, עקבה אחר קוסם צעיר בשם גד (Ged) בעולם של איים שבו הקסם פועל דרך שמותיהם האמיתיים של דברים – מערכת המושרשת ברעיון שלדעת משהו באמת משמעו להשיג כוח עליו, ושהחוכמה האמיתית טמונה באיפוק ולא בכוח. היא איכלסה את עולם הפנטזיה שלה בגיבורים בעלי עור חום ואדום בתקופה שבה הז'אנר היה באופן גורף לבן, ובכך קראה תיגר בשקט על מוסכמותיו, והיא חזרה לארץ-ים עשורים מאוחר יותר כדי לחקור את הפטריארכיה שהוטמעה בספריה המוקדמים יותר – מעשה נדיר של תיקון עצמי מצד אמנית.
סטייליסטית ומצפון
לה גווין כתבה בבהירות ובאלגנטיות שביישו את הפרוזה המסורבלת שהייתה נפוצה בז'אנרים שלה. היא הייתה גם מתרגמת, משוררת, מסאית ומבקרת חריפה שנאבקה כל חייה נגד הבוז של הממסד הספרותי כלפי המדע הבדיוני והפנטזיה. היא סירבה לאפשר ליצירתה להיות מוגבלת לגטו, והיא זכתה לראות את החומות שניפצה קורסות – כשהיא זכתה לבסוף להכרה מצד אותו מיינסטרים ספרותי שפעם ביטל אותה, כולל מדליית קרן הספרים הלאומית (National Book Foundation) על מפעל חיים.
מדוע זה חשוב
אורסולה ק. לה גווין חשובה משום שהיא הרחיבה את הטווח המוסרי והאינטלקטואלי של הספרות הדמיונית יותר מכמעט כל סופר אחר במאה שלה. היא הוכיחה שמדע בדיוני ופנטזיה יכולים לשאול את השאלות הגדולות ביותר – על מגדר, חופש, כוח, אקולוגיה וצדק – ברצינות וביופי, והיא העניקה לאינספור קוראים את החוויה הראשונה שלהם בדמיון עולם המאורגן בצורה אחרת.
הלקח המתמשך שלה הוא שהדמיון הוא כושר פוליטי ומוסרי, לא כושר קליל. לצייר חברה ללא היררכיה מגדרית, או ללא מדינה, או כזו שנמצאת באיזון עם סביבתה, הוא הצעד הראשון לקראת תהייה מדוע ההסדרים שלנו מרגישים כה קבועים. לה גווין התרחקה מהוודאויות הנוחות של הז'אנרים שלה ושל תקופתה, והזמינה את קוראיה ללכת איתה – לעבר האפשרויות הקשות יותר, החופשיות יותר והאנושיות יותר שרק ספרות יכולה להפוך לנראות מלכתחילה.